שואל ומשיב/ב/א/י

שואל ומשיב ‏ ב א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק א סימן י   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ע"ד מה שהאריך השאגת אריה (סי' פ"ט וסי' צ' צ"א) בשני שותפין שמכר אחד חלקו לעכו"ם דאותו שמכר חלקו מותר דאמרינן ברירה והוברר הדבר שמעיקרא זהו חלקו דחמץ שע"ע הפסח הוא דרבנן ובדרבנן יש ברירה רק שהאריך לענין חלקו של ישראל האחר יעו"ש לפע"ד נראה דבר חדש דהנה באמת צריך להבין במוכר אחד מהבתים או השדות איך מועיל המכירה והא אין ברירה וכבר נשאל בזה הרשב"א ח"ג וכתב דלקיומו של המכר א"צ לברירה ויכול לקנותו מעכשיו יעו"ש סי' פ"ב שהאריך והוא כעין חלוקו של הר"ש גבי צנועין ולפ"ז כאן דצריך לענין המקח גופא שיהיה חלקו מבורר קודם דאל"כ בימי הפסח לא היה מועיל מכירתו דמוכר דבר שא"ש וחלקו של חבירו נאסר בהנאה ואין לו שווי כלל ואף דלגבי העכו"ם לא איכפת לי' מ"מ מצד המוכר אין לו דבר שימכור והי' צריך שיבורר חלקו למפרע וכל דלא הוברר לא מועיל וכיון דכל ימי הפסח דאז הי' דאורייתא לא הי' מועיל מכירתו משום דא"ב א"כ כל שלא מכר קודם הפסח ובימי הפסח א"כ שוב עבר על ב"י ושוב אין כאן מכירה דכבר נאסר בפסח דנתערב והו"ל כמכר לו דבר שאינו מסויים דל"מ מכירתו וה"ה כאן כל דלא נתברר למפרע הרי נאסר גם חלקו שמכר בשביל שנתערב עם חלק האחר וע"כ צריך שיבורר הדבר מקודם והרי לא אמרינן ברירה וא"כ כל ימי הפסח לא הוברר ולאחר מכן ל"מ ובלא"ה יש לומר כיון דכל ימות הפסח הי' צריך לבערו דל"מ המכירה כיון דא"ב בדאורייתא ודלמא יבא לו אח"כ חלק של חברו מה שלא מכר לו וא"כ אף דלא יכול למכור רק חלקו מ"מ כל שלא ביער אף שאנוס הי' מ"מ לא מועיל וכמ"ש בלקוטי הרמב"ן לענין גזל דעבר על ב"י אף שלא הי' ברשותו למכרו ולבערו והארכתי בזה בתשובה אחרת דלא כנב"י ה"ה כאן כיון דהי' צריך לברר מקודם חלקו ולא עשה כן הרי נאסר חלקו ועבר מספק על ב"י וא"כ אסור אף לאח"פ ובשלמא כשהוא שותף עם העכו"ם שפיר מותר חלקו של עכו"ם לאח"פ דלענין חלקו של עכו"ם א"צ שיברר מעיקרא דכיון דאינו רק מדרבנן אסור אמרינן דזה חלקו דלענין העכו"ם אין נ"מ וא"כ אמרינן דזה חלקו למפרע אבל לענין ישראל שמכר חלקו כיון דבימי הפסח לא הי' מבורר שוב ל"מ המכירה וכמ"ש ובחידושי אמרתי ע"פ דברי הרשב"א האלו ליישב דברי רבינו בפ"ג מזכייה הלכה ה' שכתב הכותב לחברו קרקע מנכסי נתונה לך דל"ק דהוה דבר שאינו מסוים אבל אם אמר לו כך וכך בשדה פלונית הואיל וסיים השדה אף שלא סיים החלק נוטל אותו חלק מן הפחות שבשדה והראב"ד והטור סי' רמ"א תמהו מ"ש מבית בבית אני מוכר לך דמראהו נפל והא לא סיים וה"ה תמה דמה חילוק בין רישא לסיפא דגם בחלקי השדה יכול לדחותו בכל חלק ממנו ולומר לא זהו הוא ע"ש ולפמ"ש א"ש דבאמת גם בחלק מחלקי השדה צריך להבין הא אין ברירה וכל מה שיברר לו אח"כ אולי לא כיון לזה וצ"ל כתירוצו של הרשב"א כיון דלקיומו של המכר אין לנו עסק דיכול לקנותו מעכשיו וכמ"ש הרשב"א באורך ולפ"ז הרי כבר נודע מה שכתב התוס' רי"ד בקידושין דף נ"א גבי יקדשו ארבעים מתוך שמונים דבזה ל"ש ענין ברירה דברירה לא שייך רק כשתולה ברצונו איזה שארצה היום או מחר אבל כאן הא הוא מתחלה לא ידע כלל איזה קידש והיאך שייך ברירה ע"ש וביאור הדברים דאף למ"ד יש ברירה הוא דווקא כשתלה במה שיברר אחר כך א"כ אמרינן דזהו שרצה מתחלה אבל כל דקידש בספק כמו מקדש אחת מחמש נשים ולא אמר איזה שארצה אקדש הרי קידש מתחלה בספק והיאך שייך אח"כ לומר שהוברר למפרע ולפ"ז אף אנן בדידן נמי נימא דבשלמא כשאומר חלק כך וכך בשדה אני נותן לך וא"כ הרי תלה ברצונו שכך וכך יתן לו מחלקו וא"כ כל שמברר לו אח"כ לאיזה חלק כיון שייך ברירה שפיר מועיל דאף דקיי"ל אין ברירה כבר הורה לנו הרשב"א דכל דא"צ לקיומו של מכר כ"ע מודו דאמרינן יש ברירה אבל באומר קרקע מנכסי נתונה לך גם הוא בעצמו לא ידע איזה קרקע שלא סיים א"כ איך שייך ברירה כיון דלא סיים לו כלל והו"ל כמקדש אחת מחמש נשים דל"מ אף למ"ד יש ברירה דלא סיים כלל איז' שירצ' אבל בחלק מחלקי השדה הרי סיים עכ"פ השדה רק דהוא אמר דהוא יתן לו איזה חלק שירצה ושייך ענין ברירה אבל בקרקע מנכסי לך נתונה לא בירר לו הקרקע כלל ולא שייך ענין ברירה כלל כנלפע"ד ברור. ובזה מיושב קושית הראב"ד והטור מבית בביתי אני מוכר לך או שור בשורי דקנה הגרוע ולפמ"ש א"ש דשם כל שאמר הלשון בית מביתי אני מוכר או שור משורי וא"כ הא יש לו הרבה שוורים או קרקעות הרבה א"כ תלה ברצונו שאיזה שירצה ליתן לו מקרקעותיו או ביתיו ושוריו שייך שפיר ענין ברירה אבל באומר לו קרקע מנכסי לא אמר לו שיתן לו קרקע מקרקעותיו דהיינו שיתלה ברצונו דהרי נכסי כולל מטלטלין וקרקעות וכל דבר והו"ל כאלו אמר קרקע אני נותן לך וכל שלא סיים הקרקע ולא תלה ברצונו רק שמחוייב ליתן לו קרקע והיאך שייך ברירה דהא הוא בספק משא"כ בקרקע מקרקעות תלה הדבר במה שיברר לו דלא חסר רק פרט הקרקע בשם ובזה שייך ענין ברירה אבל קרקע מנכסי דלא סיים מדת הקרקע לאורך ולרוחב והיאך שייך שיתברר למפרע הא גוף הנתינה הי' בספק ולא סיים כלל. והנה לכאורה צריך להבין הא דנחלקו אביי ורבא בפסחים דף ל"א אי למפרע גובה או מכאן ולהבא הוא גובה ונחלקו שם באקדיש מלוה וזבין מלוה ולכאורה צריך להבין כיון דעכ"פ לא נתברר למפרע אי יגבה מזה הקרקע או יסלקו בקרקע או במעות ומטלטלין אחרים וא"כ איך שייך להקדישו ושם צריך לקיומו של ההקדש שיחול למפרע דאל"כ לא חל ההקדש או המכירה בעת ההוא דלא היו שלו. ואף שהי' לו שעבוד הא לא נתברר על איזה מהדברים חל השיעבוד וא"כ איך חל למפרע וכאן אם לא יחול ההקדש בשעת מעשה נפקע גם אח"כ דבשלמא במכר צריך ליחול בעת הקניה ולקיומו של מכר א"צ ליחול למפרע דיכול לקנות בעת הזאת וא"כ לא שייך בזה ברירה וכמ"ש הרשב"א דמה אכפת לן אם קנה למפרע או השתא לענין קיומו של מכר משא"כ בהקדש דל"מ להקדיש דבר שאינו שלו וע"כ צ"ל דחל למפרע והרי לא נתברר הקנין וצ"ל דהא כיון דלמ"ד למפרע הוא גובה כתב הפ"י דודאי שעבודא דאורייתא וא"כ השעבוד חל על כל הנכסים ולא שייך בזה ברירה כמ"ש הרמב"ן לענין משתעבדנא לך ולכל מאן דאתי מחמתך דכל שנשתעבד לכל מאן שיבא לגבות ל"ש ברירה ועיין בר"ן פ"ק דגיטין גבי מעמד שלשתן וא"כ ה"ה בזה דהשעבוד חל על כל הנכסים וא"כ עכ"פ הי' לו חלות על כל הנכסים וכל שלמפרע גובה נתברר דאותו שגבה כעת ע"ז הי' שעבודו מקודם ובכה"ג ל"ש ענין ברירה וההקדש הי' לו חלות לתפוס וכעין שכתב הכ"מ במקדש היבמה לאחר שיחלוץ יבם דחל אף דהוה דבר שלב"ל כיון דגם כעת הוא ספק קידושין וא"כ ה"ה ברירה דכתבו האחרונים ומכללן בעל קצה"ח סי' ס"א דלר"מ דס"ל אדם מקנה דבר שלב"ל אף בריר' אמרינן ואני הראיתי שכן מצאתי בספר הישר לר"ת שכ"כ דענין בריר' תלוי בפלוגתת ר"מ ורבנן לענין דבר שלב"ל וא"כ כל שיש לו חלות השעבוד ל"ש בריר' אך אי קשיא הא קשיא דהיאך חל השעבוד למפרע הא כל דיכול לתת אחרת עד"מ שיש לו הרבה שדות וכל אחת שוה כנגד החוב וא"כ ע"כ לא חל השעבוד על כל אחת רק מתורת ספק שמא זהו השעבוד וא"כ הרי נודע מ"ש הר"י מגא"ש ז"ל והובא בר"ן בשבועת הדיינים דמשכון לא מיקרי הילך דמנה אין כאן משכון אין כאן וביאור הדברים דמשכון אין קונה אלא בשעת הלואה או בגביית ב"ד אבל שלא בשעת הלואה אף שנתנו לו הלוה מדעתו למלוה אינו קונה ולפ"ז שוב כשאנו רוצים שיהיו כולם משועבדים ע"כ אינם כלם קנוים דהרי הם שוים יותר מחובו כפלי כפליים ורק שכל אחד הוא משכון שאם לא יגבה מזה יגבה מזה והרי משכון אינו קונה רק בשעת הלואה ונצטרך לומר שהוברר הדבר שבעת הלואה נשתעבד הקרקע שגבה אח"כ להיות לו למשכון דאל"כ גם לקיומו של מקח אינו כלום דהא אינו קונה משכון אח"כ ובכה"ג ל"ש ברירה וי"ל דזה הטעם דשעבודא לאו דאורייתא דלא נתברר למפרע ובזה יש ליישב דברי ר"פ שהקשו התוס' בקידושין דף י"ג ובב"ב אהדדי דהרי בקידושין אמר דאינו גובה מהלקוחות דלית לי' קלא ובב"ב אמר משום דשעבודא לאו דאורייתא ולפמ"ש א"ש דבאמת שעבודא לאו דאורייתא וא"כ בפשיטות ל"ק ומשום דלא הוברר למפרע שאותו שגבה הי' למפרע משועבד וע"כ שכולם היו משועבדים וא"כ כל אחד לא הי' רק בתורת משכון ומשכון אינו קונה כ"א בשעת הלואה ונצטרך לומר ברירה אבל כל שכבר נתקן שעבוד מדרבנן ומיתומים גובה משום שלא תנעול דלת וכל שהי' לו חלות מעיקרא לא שייך ענין ברירה כמ"ש לכך הוצרך לומר משום דלית לי' קלא ודו"ק ואף שהוא ע"ד הפלפול ויש לפקפק בזה מ"מ לא נמנעתי לכותבו כי יש בו סברות ישרות והנה יש להבין דלמ"ד שעבודא לאו דאורייתא היאך גובין מהיורשים הא ל"ש שעבוד וכבר נפקע שעבוד הגוף במותו וצ"ל דיתמי במקום אביהם קאי ומשום נעילת דלת תקנו דיהי' נגבה מהיתומים ולפ"ז נראה לי ברור דעכ"פ אינו יכול לגבות בבינונית משום דבאמת עיקר מה דגבה דהא אינם חייבים לפרוע רק מצוה איכא משום כבוד אביהם וא"כ עכ"פ די שיגבו להמלוה בזיבורית ובזה יצאו ידי כיבוד שלא יהי' אביהם לוה רשע ובלא"ה כיון דמן הדין הוא בזיבורית רק משום נעילת דלת תיקנו בבינונית וא"כ מדרבנן ל"ש לכפות משום מצות כיבוד כמ"ש רש"י בכתובות דף צ"א ועיין בתוס' שם דף פ"ו ד"ה פריעת. אברא דבגיטין ד' נו"ן אמרו בטעם דמיתומים גדולים לא גבי רק מזיבורית משום דלא אסיק אדעתא דנפלי נכסי קמאי דיתמי ול"ש נעילת דלת ולפמ"ש בלא"ה א"צ לטעם זה וצ"ל דשם אזיל אי נימא דשיעבודא דאורייתא וא"כ אין חילוק בין הלוה ליתמי משא"כ לדידן ובזה מיושב מה שהקשה בפ"י שם דכאן משמע דל"ש נעילת דלת ביתומים ואלו בב"ב משמע דמשום נעילת דלת גבי מיתמי ולפמ"ש א"ש דלמ"ד שעבודא לאו דאורייתא גבי מיתמי מתורת מצוה על הבנים וא"כ א"צ לומר דלא שייך נעילת דלת די"ל דשייך נעילת דלת ורק דדי שיגבה מזיבורית אבל למ"ד שעבודא דאורייתא א"כ קשה מה בין דידיה ליתמי וצ"ל דביתמי ל"ש נ"ד וז"ב ונכון ודו"ק היטב: ומן האמור בדברי הרשב"א הנ"ל דלא שייך ברירה כל היכא שא"צ לקיומו של דבר ענין ברירה ויכול להיות נקנה אז ול"צ שיחול למפרע והוא כעין חלוקו של הרא"ש אני תמה על הקצה"ח סי' ס"א שהקשה בהא דכתב הרא"ש בשטר שכתב בו שיוכל כל המוציאו לגבות בו דגובה בו הא בשעת כתיבה לא נשתעבד ולא נתברר בו למי נשתעבד ומי יהי' המוציאו והאריך בשורש כל דיני ברירה וכבר קדמו בשו"ת מהרי"ט חלק חו"מ סי' כ"ג באורך ואני מתפלא שנעלם מהם המרגליות טובה שהניח הרשב"א ז"ל דבכה"ג ל"צ לענין בריר'.

אברא דיסודתם בהררי קודש הרמב"ן והר"ן ז"ל שכתבו בהא דאמרו בגיטין ד' י"ג משתעבדנא לך ולכל מאן דאתי מחמתך והקשה הרמב"ן דהא אין ברירה וכתב דבאמת ל"מ מה"ת ויכול למחול והר"ן כתב דלא שייך ברירה דאין ברירותו של זה פוסל זה ויכול להיות משועבד לכל העולם זאח"ז הרי דמדמי ענין ברירה לזה ולדברי הרשב"א לקיומו של ענין א"צ ברירה ויכול להיות משועבד להאחר אז בעת שמתחיל השעבוד. אך נראה דהדבר נכון דהנה שיטת הראב"ד דאי כתב לוה למלוה משתעבדנא לך ולכל מאן דאתי מחמתך ומכר המלוה אותו שטר דא"י למחול דהו"ל כמאן דכתב שטרא ללוקח ומדמה להך דאמרו בגיטין לענין מעמד שלשתן דה"ל כאומר משתעבדנא לך ולכל מאן דאתי מחמתך וכתב הרא"ש בפ' הכותב אות יו"ד דאין ראיה דלא יכול למחול דכל דשני שעבודים יש ושעבוד הגוף נשאר קיים ביד המלוה הראשון יכול למחול ואף אם נימא דבמעמד שלשתן א"י למחול היינו משום דשם כל שעומדין שלשתן ביחד א"כ מחל לו הלוה שעבוד גופו שלו ג"כ וחל שעבוד הגוף של לוה לשני אבל במכר לו שטר כיון דקנין של המלוה ל"מ להקנות השעבוד הגוף ורק שאתה בא בשביל שכתב לו הלוה משתעבדנא לך ולכל מאן דאתי מחמתך ואנן סהדי דאין הלוה רוצה להשתעבד לשניהם למלוה הראשון לפי שלא יוכל למכור השעבוד הגוף וגם ללוקח בשביל שכתב לו משתעבדנא לך ולכל מאן דאתי מחמתך זה אינו רוצה א"כ ע"כ דלא כתב לו משתעבדנא לכל דאתי מחמתך רק לשיעבוד ממון וכל דשיעבוד הגוף נשאר לראשון שוב יוכל למחול ועוד מפרש דמ"ש לו משתעבדנא לך ולכל מאן דאתי מחמתך הוא כשארצה להשתעבד יחול שעבודו מעתה וא"כ במעמ"ש נתרצה אבל לא במכירה דלא ידע כלל מזה ע"ש ומעתה שפיר מקשה כיון דהורנו הרא"ש ז"ל דצריך שהשעבוד הגוף יחול מהשתא להשני ויסתלק הראשון לגמרי א"כ שוב צריך ענין ברירה דמאיזה טעם יחול שעבוד גופו לשני אח"כ וכבר נשתעבד לראשון ואנן סהדי דכל שנשאר שעבוד גופו לראשון אינה רוצה להשתעבד גופו לשניהם וע"כ דהוה כאלו מכר המלוה שעבוד גופו ג"כ לשני והו"ל כאלו נסתלק המלוה הראשון וחל שעבוד גופו לשני משעת מתן מעות א"כ שוב צורך ענין ברירה לקיומו של הענין דאל"כ במה הוסר שעבוד גופו של ראשון ונקנה לשני והרי שעבוד גוף א"י להקנות ולמכור וע"כ דמשעה ראשונה נשתעבד לשני בעת שימחול המלוה הראשון במעמד שלשתן ולכך צריך ברירה אבל בשטר שכתב בו לכל המוציאו פשיטא דא"צ ענין ברירה כלל דשפיר נשתעבד ענין שעבוד ממון לכל מי שמוציאו מכח הראשון כל דיכול למחול וז"ב כשמש ובפרט לפירוש השני דמשתעבד לכשארצה שייך ענין ברירה ותלוי בענין ברירה בתולה בדעת עצמו ובזה אני מיישב הך דכתב הרא"ש בתשובה כלל ס"ח סי' ז' שהוא מקורו של הש"ע סי' ס"א הנ"ל שכתב ראיה בשטר שלא נכתב שם המלוה דמשתעבד לכל מי שמוציאו דמועיל והביא מהא דאמרו בגיטין משתעבדנא לך ולכל מאן דאתי מחמתך וא"ל דשאני התם שהמלוה הראשון ניכר וידוע בשטר הרי בהך דפלוני לויתי ממך מנה דאמר אף מר"ג וא"ל דשאני התם דעכ"פ העדים הכירו וידעו מי המלוה ע"ז הביא ראיה ראשונה ממשתעבדנא וכו' ותמה המהרי"ט שם דמה ראיה משם דשם איכא תרתי לטיבותא דידעו וגם הוזכר בשטר ולפמ"ש א"ש דהרא"ש בא להביא ראיה דלא נימא דכל שלא כתב שם המלוה בשטר ל"מ להשתעבד לו וא"כ שוב צריך לקיום של השטר ושעבוד לדעת למי נשתעבד ושוב צריך ענין ברירה ע"ז כתב דמשתעבדנא לך ולכל מאן דאתי מחמתך דבודאי צריך ענין ברירה כמ"ש הרא"ש בעצמו דצריך דשיעבוד גוף יהי' להשני ולכך א"י למחול וע"ז כתב דאין ראיה דכל שעכ"פ שם המלוה הראשון מוזכר בשטר סגי ושוב א"צ לברירה וכסברת הר"ן דיכול להשתעבד בזאח"ז לכל העולם וע"ז כתב ראיה מר"ג דשם לא נזכר שם המלוה כלל וע"ז כתב דשאני התם שהכירוהו אבל כאן להמלוה השני לא הכירו וידעו עדים וע"ז כתב ראיה דאם כן דבעינן שיכיר המלוה השני שוב ל"ש לומר דמשתעבד לכל העולם בזאח"ז דהא בעינן שיכירו וע"כ דסגי במה שנשתעבד אף שאינו מכירו וא"ל דשאני התם שעכ"פ מוזכר שם המלוה הראשון דז"א דאם נימא דבעינן שנדע למי נשתעבד א"כ אין נ"מ בין ראשון לשני דשוב שייך ענין ברירה ולא שייך סברת הר"ן הנ"ל וגם י"ל דבהס"ד ס"ל דבאמת יכול למחול כמו שרצה לומר בהכותב וא"כ ל"מ כלל לענין ברירה ואח"כ כשמביא מהך דר"ג דל"צ להיות כתוב בשטר שם המלוה א"כ ממילא ע"כ דנשתעבד להשני שעבוד הגוף ושפיר ראיה ממשתעבדנא לך ולכל מאן דאתי מחמתך. ובאמת שיש לומר דעיקר שאלת הרא"ש היה דלא שייך שעבוד כל שאינו מכיר להמלוה וכעין שכתב הר"ן בפ"ק דקידושין דל"מ ערב כל דא"י למי נעשה ערב וה"ה בזה דשעבוד נכסי הוא מטעם ערבות וע"ז הביא ממשתעבדנא וע"ז כתב דעכ"פ נשתעבד להראשון שמכירו וממילא חל גם להשני שבא מכח ראשון וע"ז כתב מלויתי ממך דלא נשתעבד בשטר עכ"פ למלוה מבורר וע"ז כתב לדחות דעכ"פ ידעו העדים והכירוהו וע"ז כתב ראיה ראשונ' דכיון דנשתעבד להשני שעבוד הגוף ונסתלק הראשון א"כ איך חל השעבוד להשני דלא הכירו וא"ל דבא מכח ראשון דהא שעבוד הגוף א"י הראשון להקנות ושם גם שעבוד הגוף נמחל להשני וכמ"ש ודו"ק היטב. והמהרי"ט כתב שם דראיית הרא"ש ממה שאמר שאול והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עושר גדול דהוא מתורת שליחות ואלמוה רבנן לכח השליחות שא"צ לברירה והקצה"ח רצה להעמיס בדבריו שכוון לסברת הר"ש גבי חילול דלכל הנלקט מועיל ולא שייך ברירה ובאמת המעיין יראה דהר"ש שיטה אחרת לו דכל דבר שא"צ לחול מעכשיו לא שייך ענין ברירה וזה כעין חלוקו של הרשב"א הנ"ל ומ"ש הקצה"ח דמדברי הרשב"א בתשובה גבי אשה שמינתה שליח ואמרה כל מי שירצה הבעל לתנו יהי' שלוחו דאין ברירה מוכח שלא כדברי הר"ש תמה אני על עצמי כמה לא חלי ולא הרגיש כלל בזה אף שלא ידע מדברי הרשב"א הנ"ל הי' לו לחלק מעצמו דשם צריך לענין ברירה דאל"כ ל"מ דהא שליח לקבלה צריך שיהיה בפני שני עדים כמבואר סי' קמ"א ס"ח וא"כ בעת עשותה שליח לא היה מבורר השליחות והו' תלוי בדעת הבעל אם יתרצה לזה ושוב לא היו עדים בעת ההוא משא"כ בהך דהר"ש דקאי אם נימא דמועיל חילול אף בדבר שא"ב א"כ הי' מועיל החילול ול"צ לברירה ומ"ש הרשב"א בתשובה לחלק בין אם מנתה עשרה שלוחים לתלתה בדעת הבעל לפמ"ש הענין מבואר דשאני בתלתה בדעת הבעל דלא הי' השליחות בפני עדים אבל בזה שמנתה עשרה שלוחים דעכ"פ הי' עדים על כל שליח ושליח ומה נ"מ להעדים אם זה יהיה השליח או זה סוף כל סוף עכ"פ כל מי שיקדם יהי' שליח בעדים אבל בתלתה בדעת הבעל לא הי' לעדים כעת שם עדות דלא ידעו כלל אם יתרצה בזה וכעין זה מבואר בשו"ת מוהר"ם ובב"ש סי' ל"א לענין המקדש בפני עדים ספק קידושין דמועיל ע"ש ובאחרונים ודו"ק ועיין בנתיבות המשפט לשארי הגאון מליסא ז"ל שזכה לחלוקו של הרשב"א ז"ל מדעתא דנפשיה אבל לא ביאר דא"כ למה כתבו הרמב"ן והר"ן גבי משתעבדנא לך ענין ברירה ולפמ"ש הדברים נכונים. עוד הי' נ"ל דענין ברידה ל"ש גבי ממון ועמוד והתבונן בזה דענין ברירה שייך בדבר שצריך לאותו דבר דוקא ולאותה אשה או לאותו מקום עד"מ איזו שתצא מפתח תחלה או שני לוגין שאני עתיד להפריש דצריך שיגרש אותה אשה או שיפריש תרומה ומעשרות וכדומה לשחט הפסח על אותו שנמנה וכדומה אבל ענין החוב עד"מ שמשתעבד לכל מי שמוציאו עיקר החיוב והשעבוד בא בשביל שזה לוה ואטו נ"מ ממי לוה כל שלוה נשתעבד וא"כ כל שנשתעבד לא חסר לנו דבר מהחיוב ומה לנו בזה אם נשתעבד לזה ואטו אם אחד יחייב עצמו מנה לאחד נצטרך להכיר אותו אם פניו כן או כן הוא נתחייב ומי שיהי' מברר או מוציא שלזה נתחייב הרי התחיל השעבוד וזה נ"ל בכוונת הרא"ש שהאריך להוכיח דנתחייב אף למי שאינו מכיר והיינו משום דעיקר השיעבוד הוא מכח שזה לוה יהי' המלוה מי שיהי' וא"כ לא שייך ענין ברירה דזה הוברר דהיינו שהוברר שנשתעבד ואין אנו דנין על המלוה רק על הלוה שנשתעבד אברא דלפ"ז צ"ב הך דגיטין במשתעבדנא לך ולכל מאן דאתי מחמתך דאיך שייך ברירה כלל. אך נראה דבאמת מעמד שלשתן הלכתא בלא טעמא ורצה הש"ס לומר דהוה כמאן דאמר משתעבדנא לך ולכל מאן דאתי מחמתך והיינו דוקא למי שעומד עמו ביחד במעמד שלשתן וא"כ לא שייך לומר דהוא לוה דאמת דהוא לוה אבל במה ישתעבד לזה דאז לא היה במעמד וא"כ יוכל לומר לאו בע"ד דידי אתי דבשלמא כשקנה השטר אז בא מכח הראשון ול"ש ברירה דהוא לוה ונשתעבד להראשון והשני בא מכח הראשון אבל כאן זה השני לא קנה ורק שבא לזכות במ"ג והרי אז לא הי' הענין וע"כ דאמרינן הוברר הדבר שנשתעבד אליו ג"כ וא"כ צריך ענין ברירה ודו"ק וזה שהביא הרא"ש מהך דשאול דבאמת שאול לא הי' לו נפקותא למי יעשיר רק מי שיהרוג את גלית יעשרנו ומה נ"מ בזה או בזה וכבר אמרו במדרש ובש"ס תענית דנזדמן לו כהוגן דהי' יכול להרגו אף מי שהוא עבד יהי' צריך ליתן לו בתו וז"ב כשמש ואם חומה הוא מיושב בזה כל קושית המהרי"ט מהך דמבשרני ומהך כל מי שיגיע לולבו לידו ועוד הרבה קושיות ולפמ"ש לא שייך ענין ברירה דעיקר אנו דנין על מי שיעשה הענין וכל מי שיבשר לו או כל מי שיגיע לו לולב הוא מקנהו לו ואין לו שום נפקותא באותו אדם ובאותו חפץ דוקא ולכך בתלתה ענין השליחות בבעל שייך ענין ברירה דתלוי במה שיבחר הבעל בזה או בזה אבל בעשתה הרבה שלוחים אטו נ"מ לה אם זה יקבל או זה הוא רוצית שתתגרש באיזה מהשלוחים שיביא לה הגט וז"ב מאוד מאוד ועיין מהרי"ט שתמה על הרא"ש דלהר"ן דס"ל דל"ש ברירה כל דיכול להשתעבד בזה אח"ז א"כ אכתי לא מוכח מהך דמשתעבדנא לך דשם בא בהרשאת הראשון אבל להשתעבד למי שאינו מבורר כלל לא מצינו וכ"ת שיעבוד ממון הוא דנשתעבד דהא כל דלא נשתעבד הגוף גם ממון לא משועבד ודבריו תמוהים דמה נ"מ בין בא בהרשאה או לא וגם מה נ"מ בין שעבוד הגוף לשעבוד ממון וכבר התעורר בזה בנתיבות שם ולפע"ד הדברים כפשטם עפמ"ש הרא"ש בהכותב דאינו רוצה לשעבד גופו לשני בני אדם ע"ש וא"כ דברי המהרי"ט נכונים דשם כל שבא בהרשאת הראשון א"כ הגוף נשתעבד לראשון והשני בא בשעבוד נכסי כמו כל מכירות שטרות דמה"ט יכול למחול לר"ת וא"כ שפיר נשתעבד אבל אם אינו מבורר כלל המלוה א"כ ל"ש לומר סברת הר"ן דרוצה להשתעבד זאח"ז דהא שעבוד גופו אינו רוצה לשעבד לשניהם וכאן לא מבורר למי שעבד גופו ולמי שעבד נכסי ושוב שייך ברירה וע"ז כתב המהרי"ט וכ"ת דשעבוד ממון נשתעבד ולא שעבוד הגוף וזה רוצה לשעבד בכל אחד בזאח"ז וע"ז כתב דז"א דהא שעבוד נכסי ל"ש להשתעבד בלי שעבוד גופו ודברי מהרי"ט ראוים אליו לרב גדול ומובהק כמוהו אבל לפמ"ש א"ש ומיושבין כל הדברים דבזה ל"ש כלל ענין ברירה דאנו דנין על שעבודו של לוה לא על שעבודו של מלוה מי ומי הוא וז"ב מאד והנה הרא"ש הביא ראיה מהא דאמרו והי' אשר יכנו יעשרנו המלך עושר גדול והרי הוא מלוה כדאמרו בסנהדרין דשאול אמר לו מלוה אית לך גבאי וקשה הא לא נתחייב לאדם מבורר וע"כ דאף בכה"ג מועיל ותמה בשו"ת מהרי"ט דע"כ דוד קדשה בעת בא ולבש מדיו דאל"כ במה נתקדשה וא"כ אז היה מבורר ועיין קצה"ח ונתיבות מ"ש בזה והנה לפע"ד נראה בכוונת הרא"ש דלכאורה צ"ב למה נחשב זאת למלוה הא כל הטעם דקדשה במלוה דידה דאינה מקודשת הוא משום דמלוה להוצאה ניתנה וכבר אזלא ההנאה ולכך בחוב דאחרים מקודשת דיש לה הנאה מחודשת ולפ"ז זה כשהיו כבר חייבת לו שפיר אמרינן דאין לה הנאה מחודשת אבל כאן מה שנתחייב שאול עושר גדול הוא כשיכה וא"כ אז בעת הכאתו נתחייב לתת לו והוא קדשה בזה הרי קיבל שאול הנאה מחודש דהוא חייב כעת לתת לו והוא נותן לו זאת בעד קידושין והוא תימה ועקצה"ח דהקשה כעין זה דהוה שכירות ויפה כתב בנתיבות דהוא לא הלך בשביל שכירות רק לקנאות קנאת ד' צבאות ואני מוסיף דהוא לא רצה לקדשה בזה דזה הוה מלוה כדמוכח בש"ס דנחלקו בזה אבל לפמ"ש קשה טובא דבאמת לא הי' מלוה כלל דנהנה כעת הנאה מחודשת דהכה לגלית ושו"פ שהרי נתחייב לו המלך עושר גדול אך נראה דכיון דהמלך נתחייב סתם לכל מי שיכה ולא הי' נ"מ כלל מי שיכה כדאמרו בתענית דשאל שלא כהוגן ונזדמן לו כהוגן א"כ שאול כבר נתחייב אף לאיש שאינו ידוע וא"כ כעת שנודע למי שנתחייב בזה לא הגיע לשאול הנאה מחודשת שהוא באמת כבר נתחייב ואזלא הנאה ואף דלא נתחייב רק למי שיכה הא עכ"פ כל שיכה יהיה מי שיהיה הוא כבר נתחייב וא"כ מה שנתברר שזה המקדש לא נתברר לשאול הנאה מחודשת שיהי' חשוב כנתינה ומזה למד הרא"ש דיכול לחייב אף לאיש שא"י דאז שפיר מקרי מלוה אבל אם צריך להתחייב לאיש מבורר א"כ עיקר המלוה נעשה בעת הכאה ולא נקרא מלוה כלל ודו"ק היטב כי הוא עטרה לרא"ש וקילורין לעינים כי הוא ענין נכבד ת"ל ומן האמור אתה תחזה דמ"ש התה"ד והרמ"א סי' ס"ו בשטר שכתוב בו לכל מי שמוציאו דגובה בלי כומ"ס ובחליפין נקנה והש"ך חולק ע"ז והתומים והאחרונים ישבו דבריו ולפמ"ש יש מקום לומר דלא יגבה דאם נימא דל"צ כומ"ס ונקנה בחליפין שוב אנו מוכרחין לדון מטעם ברירה דכאן ל"ש סברת הרשב"א דע"כ הוה כאלו מעיקרא נשתעבד לזה דאל"כ צריך כומ"ס ואינו נקנה בחלופין ושוב שייך אין ברירה ודו"ק ולענין חליפין בלא"ה לפע"ד נראה דאינו ראוי שיקנה לפמ"ש התוס' בערכין דף כ"ט דכל דבר שחוזר אח"כ הוה כטובת הנאה דאין נקנה בחליפין וא"כ שטר דלאו גופו ממון דמי לט"ה דאינו נקנה בחליפין ומזה יש לעיין גם בקנין אגב אם יכול לקנות ועיין ב"מ דף י"א. והנה ארשום בקצרה לפע"ד נראה הא דאמרו בבכורות דף נ"ו דבשני מינים ודאי לא שייך ברירה הטעם דהנה רש"י ותוס' נחלקו בגיטין דף מ"ז דשיטת רש"י דכל שבולת ושבולת הוא שותפות לכל אחד החצי ותוס' כתבו די"ל דחלקו של זה הוא של זה ולפ"ז נראה לי דלשיטת תוס' בשני מינים ודאי א"א לומר דזה מגיע לו מין זה וזה מין זה וע"כ דיש חלק לכל אחד ואחד בשני המינים וא"כ ל"ש ברירה אף למ"ד יש ברירה ולרש"י אף במין אחד לא שייך ברירה וזה שנחלקו שם ועיין תוס' חגיגה דף כ"ה ע"ב ד"ה חבר ובטורי אבן האריך שם לתמוה על התוספות בקידושין וזכה לכוין לדעת התוס' רי"ד שכתב בהדיא שם כן ומהתימה על הריטב"א בקידושין שם שלא הרגיש כלל בזה דיש חילוק בין שני מינים למין אחד ועיין בפ"ו מדמאי ברמב"ם ור"ש ותוס' יו"ט שם שלא הוזכר חילוק הזה אף דהתוס' בחגיגה הביאו בשם רש"י כן וצ"ע:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף