שואל ומשיב/ב/א/יא

שואל ומשיב ‏ ב א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק א סימן יא   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בדבר המעשה שאירע ששותף אחד בהוליכו מעות השותפות ואירע לו מקרה שנאבד ממנו הסך שהי' לו מהשותפות וא"י אם בפשיעה או בגניבה הנה בשו"ת פרח מטה אהרן הביא בשם שו"ת לחם רב למהר"א דיביטין שכתב דכל שפשע חייב אף דשותפין הו"ל דין שמירה בבעלים מ"מ כל שפשע הו"ל כשינה וההפסד לעצמו ונעשה הלואה ולא הוה שמירה בבעלים הנה הספר אינו ת"י (ואחר כמה שנים מצאתי שכ"כ הרדב"ז בח"ב סי' תת"מ בהדיא ועיין בשו"ת פרח מטה אהרן ח"א סי' פ"ה שהביא כן בשם הלחם רב והסכים עמו) אבל לפע"ד דבריו תמוהים דהרי מבואר דאף דשינה וההפסד לעצמו אבל הריוח הוא לחצאין כמבואר סעיף י"ב שם וא"כ עוד לא נפקע תורת שמירה בבעלים עד שאירע ההפסד ושוב פטור דהו"ל שמירה בבעלים והרי בשמירה בבעלים סגי כל שהיה מתחלה שמירה בבעלים וא"כ כיון שהי' מתחלה שמירה בבעלים ניהו דאח"כ כשפשע הי' יכול השני להפקיע השותפות אבל כל שלא ידע א"כ הי' לענין הריוח שמירה בבעלים א"כ ניהו דהפסד לעצמו אבל מתורת שמירה לא נפקע וממילא פטור מפשיעה דהו"ל שמירה בבעלים וז"ב לפע"ד וזכורני שגם בשו"ת ב"ש אחרון האריך לדחות דברי הלחם רב אלו מטעמים אחרים ולפע"ד מ"ש נכון ועיין בש"ך סי' קע"ו ס"ק ט"ז דהביא בשם מהר"ם אלשקר בהדיא דפטור בשותפין שמירה בבעלים אף מפשיעה ע"ש שכ"כ בשם מהר"ם וכן משמע משו"ת גאונים שהביאו הש"ך שם וכן עיקר לפע"ד ועיין רדב"ז ח"ב סי' תת"מ. והנה לכאורה רציתי להביא ראיה לדברי הלחם רב ממ"ש רבינו בפ"א משכירות ה"ד דאם שומר מסר לשומר בשמירה פחותה כגון ש"ש שמסר לש"ח חייב אף שהי' הראשון פשיעה בבעלים ונדחקו ה"ה והכ"מ דסוף סוף לא גרע מפשיעה דפטור ולפמ"ש י"ל דע"כ לא פטור פשיעה בבעלים רק כ"ז שהי' שמירה בבעלים אף שפשע בו מ"מ גזה"כ הוא דבעליו עמו פטור אבל שם דמסרו לשומר אחר א"כ סילק לעצמו מדין שמירה והו"ל כשותף ששינה דחייב אף דגם שותפין דין שמירה בבעלים יש להם מ"מ כל ששינה אין על השותף השני שם בעלים וה"ה כאן כל שנתנו לאחר סילק מעליו שם שמירה בבעלים וז"ב ויש לכוין בזה דברי ה"ה שכתב שם דאין שמירה בבעלים פוטרת אלא לשומר ששאל הבעלים אבל לאו לשומר שני שלא שאל הבעלים והראשון מתחייב על רשות השני והדברים סתומים ולפמ"ש א"ש ובזה י"ל הא דכתב רבינו בהלכה שם דאם הביא השומר השני ראיה שפטור בה השומר הראשון כדין שמירתו הרי"ז פטור ותמה המלמ"ל שם דלמה צריך שיביא ראיה הא כיון דדרך הבעלים להפקיד אצל השני ל"ש לומר דאת מהמנית לי' בשבועה הא גם לשני מאמין ודי שישבע השני ע"ש שהניח בקושיא ולפמ"ש א"ש דהנה בהא דאמר אנת מהמנית לי' בשבועה צ"ב ואטו כשיתנהו לחסיד שבחסידים שנודע לאיש נאמן יפטר בזה ולא אשתמיט אחד מהפוסקים שישמיענו זאת אך ביאור הדבר ע"ד מ"ש אא"ז הח"ץ ז"ל סימן קכ"ו בחנוני ופועלים דאמר חנוני מאי אית לי' גבי פועלים אע"ג דקא משתבע לי' לא מהימן לי בשבועה וביאר אא"ז הח"ץ ז"ל דאף דידענו דהחנוני רגיל אצל הפועלים מ"מ כיון דיהיב בשליחותו דבעה"ב הוא דקיהיב לי' ומה לו בפועלים והך כפירה דקא כפרי הפועלים בממון בע"ה הוא דקא כפרי דבשלמא בשומר שמסר לשומר אמרינן כיון דרגיל להפקיד אצלו אמרינן דבאותה שעה שהפקיד אצלו אילו הודיע לבעל הפקדון ודאי הוה ניחא לי' ונסתלק השומר הראשון ונכנס השני תחתיו משא"כ בחנוני ופועלים ע"ש דבריו הקדושים והמה קילורין לעינים ולפ"ז גם כאן כל שלא רגיל להפקיד אצלו ואינו ברור שהי' ניחא לי' במה שהפקיד אצלו לא נסתלק השומר הראשון ולכך לא מהימן לי' בשבועה והיינו שלא נסתלק השמירה ולפ"ז כל שלא הביא ראיה מ"ל ולשבועתו דניהו דרגיל להפקיד אצלו הא כל שמיעט בשמירתו ובעל הפיקדון גלי דעתי' דחפץ בשמירה מעולה דמה"ט חייב בשומר שמסר לשומר א"כ שוב חייב אף שנשבע דל"ש לומר דנתן לו נאמנות דהא לא נסתלק הראשון עדיין משמירה וז"ב כשמש ת"ל ואף שהוא רצה לסלק השמירה מעליו אבל א"י לסלק השמירה מעליו וחייב אף בבעלים ול"מ שבועת השני ודו"ק ובזה מיושב היטב קושית הלח"מ דאמאי בהביא השומר ראיה דפטור והא הו"ל תחלתו בפשיעה דשמא לא יביא עדים ולא יפטר בשבועה ולפמ"ש א"ש דהא כל הטעם דל"מ שבועת השני הוא משום דאכתי לא נסתלק הראשון משמירתו ומ"ל לגבי השני אבל כל שמביא ראיה א"כ ניהו דהו"ל שומר הראשון ולא נסתלק השמירה מ"מ כל שהביא ראיה פטור וז"ב מאוד ודו"ק. ובגוף דברי הלחם רב הנ"ל מצאתי אחר זמן רב בשו"ת תמים דעים להראב"ד ז"ל סי' נ"ג שכ' לענין שותפים בעיסקא ושינה אחד אף דהפסד לעצמו מ"מ מותר ליקח השותף השני הריבית אם יהי' רוצה דהשותפות לא בטל רק שאם הפסיד הפסיד לעצמו הרי בהדיא דהשותפות לא בטל וא"כ עדיין הוה שמירה בבעלים דהרי אם יהיה ריוח אח"כ לא נתבטל השותפות עדן ומותר ליקח ולא מקרי ריבית שלא כדברי הלחם רב ויש לחלק בין אם נשאר עוד מעות בשותפות בין אם נגנב שאז באותו פשיעה נסתלק השותפות לגמרי וגם בזה צ"ע דעד שנעשה ההיזק הי' שמירה בבעלים ודו"ק. ובזה יש לומר טעמם של תלמידי רשב"א שהביא הב"י סי' רצ"א שכל שאין השומר השני לפנינו אף שהראשון טען שמא באונס מתה ופטור או בפשיעה וחייב השני ועיין בש"ך ס"ק מ"ד שהאריך בטעמו ולפמ"ש א"ש דכל שא"י באיזה אופן הי' הו"ל תחלתו בפשיעה וסופו באונס דחייב ודו"ק ובזה מיושב היטב דברי רבינו בפירוש המשנה בב"מ שכתב וזה השוכר שנתנו לו הבעלים רשות להשאיל שאל"כ הי' חייב לזה שהרי העיקר בידינו שומר שמסר לשומר חייב אם יש עדים שלא פשע בה השומר השני ותמהו האחרונים דזה דוקא לאביי דהטעם משום אין רצוני אבל לרבא דהטעם משום דלא המני' בשבועה א"כ אף שלא נתן לו רשות להשאיל פטור כיון שהשוכר נשבע שמתה כדרכה ולפמ"ש א"ש דבאמת גם טעמו של רבא הוא משום דלא נסתלק שמירתו וא"כ כל שלא נתנו לו הבעלים רשות להשאיל אף שהשוכר נשבע שמתה כדרכה הא הו"ל תחלתו בפשיעה דלמא לא ידע אם הי' באונס והשני לא מהימן לי' דבשלמא כשיש עדים אז אף שתחלתו בפשיעה מטעם דהשני לא מהימן הא כל עיקר דלא מהימן הוא משום דאין השני בע"ד שלו רק הראשון וכל שיש עדים אף שלא נסתלק משמירה הרי יש עדים שנאנסה אבל כל שצריך לשבע והשני לא יהי' מהימן גם בשבועה לא מהימן דסוף סוף פשע דמה הי' עושה כשלא הי' יודע ואף דעכשיו יודע שנאנסה הא מ"מ פשע בתחלה אבל בעדים יכול לומר דבאמת לא רציתי לפטור אותי רק כשיהי' עדים שנאנסה ולא נסתלק השמירה כלל וז"ב ובזה מיושב היטב דברי הש"ך סי' ש"ז שכתב על הסמ"ע ולחנם דחק דמיירי כשצוה להשאיל לזה ותמה בשו"ת פ"מ ח"א סי' ע"ב דזה דוקא לאביי אבל לרבא אף דעבר על ציווי חכמים כל דל"ש לא מהימן לי' פטור ולפמ"ש א"ש דאף לרבא בכה"ג הו"ל תחלתו בפשיעה ותדע שהרי הרב אומר כן בפירוש המשנה והא דאמר רבא לדידי דאמינא אנת לא מהימן לי' ליכא לאותבי כלל ופירש"י שהרי השוכר נשבע היינו דאין רצוני ל"ש לאקשויי דס"ל לרבא דבדיעבד אף שעבר על דברי חכמים מ"מ פטור בשביל זה אבל מ"מ צריך לאוקי דמיירי בנתן לו רשות דאל"כ הו"ל תחלתו בפשיעה ואדרבא בזה מובן היטב קושית אביי לרבא דלכאורה תמוה דקארי לי' מה קארי לי' דהא רבא בעצמו לא ס"ל הך שינויא דאין רצוני ול"ק לרבא לשיטתו ולפמ"ש א"ש דבאמת גם לרבא קשה הא הוה תחלתו בפשיעה וע"ז הקשה אביי דלשיטת רבא יש לומר דלא היה תחלתו בפשיעה כלל דמלאך המות מ"ל הכא מ"ל התם וע"ז אמר רבא דלפי שיטתו דעיקר החיוב על הראשון דלהשני לא המני' א"כ ליכא לאותבי כלל דודאי הוה תחלתו בפשיעה דשמא לא הי' יודע שנאנסה והוצרך לבא לתירץ אנת לא מהימן לי ודו"ק אברא דבגוף הדבר שכתבתי דהכוונה דאנת מהימן לי הא אף בשהשני נאמן יותר מצאתי בתוס' ב"ק דף י"ב סתירה לזה דשם כתבו שכל שהשני נאמן יותר ל"ש זאת אבל באמת כל הפוסקים לא הזכירו זאת וראיתי ברא"ש בב"מ שם שכתב בהדיא דאף דהשני טוב יותר וכשר מהראשון מ"מ מצי למימר אנת מהימן לי דאין לך להאמין עלי בשבועה כל מי שאין לו עסק עמי הנה מבואר כמ"ש ומכאן ראי' ברורה לדברי אא"ז הח"ץ ז"ל ומהתימה שלא הזכיר כלל מהמחלוקת התוס' והרא"ש בזה וכן כתב בש"ע סי' רצ"א סכ"ו וכ"כ היש"ש פ"ק דב"ק סל"ב בהדיא ולפמ"ש יש לישב דברי היש"ש בב"ק שם שכתב דאף לרבא דתלוי העיקר באנת מהימן לי מ"מ זה דייקא בש"ח שמסר לש"ש דהוסיף בשמירה אבל בש"ש שמסר לש"ח דגרעי' לשמירתו לא והש"ך סי' רצ"א ס"ק מ"ו השיג עליו ולפמ"ש א"ש והיטב אשר דיבר דבשלמא כשלא גרעו לשמירתו ואדרבא הוסיף על שמירה או שעכ"פ לא גרע י"ל דהמפקיד ג"כ ניחא לי' בשמירת השני ונסתלק הראשון אבל כל שגרעו לשמירתו דלא ניחא לי' להראשון א"כ מה הועיל אף שיש עדים ס"ס הוה תחלתו בפשיעה דשמא לא יהיו עדים וכקושית הלח"מ ואני נדחקתי לעיל לקיים דברי הרמב"ם דבעדים פטור אבל מ"מ דברי הרש"ל נכונים מצד הסברא דהוה תחלתו בפשיעה ודו"ק היטב אברא דלפמ"ש צריך להבין הא דפריך בב"ק דף נ"ו ושומר קמא אפטר לי' לגמרי והאמר רבא שומר שמסר לשומר חייב ומאי קושיא הא כל הטעם דאנת לא מהימן והיינו כמ"ש בכוונתו דאף דהשני מהימן יותר מ"מ לא הי' לו להאמין עליו אחר ולפ"ז זהו דווקא לבעה"ב אבל לענין הנזק שפיר פטור השומר הראשון דמה נ"מ בין ראשון לשני כל שהאמינו הבעה"ב הרי נכנס תחת הראשון וא"ל כיון דהבעה"ב נתן להראשון ואינו רגיל אצל השני שוב לא נכנס תחתיו דז"א דזה דוקא אם הי' מגיע להבעה"ב הנזק אבל כאן דלהניזק מגיע הנזק היאך שייך לומר דאת לא מהמנת לי והא כל עיקר הסברא דאין לך להאמין עלי וזה ל"ש בזה דהא לא האמין עליו רק לגבי ניזק והיא קושיא גדולה אמנם באמת הדבר נכון דהנה בהא דאמרו כל המפקיד ע"ד אשתו ובניו הוא מפקיד ואם אין להם לשלם נחלקו הרמב"ם והרא"ש דשיטת הרמב"ם דאין לו על המפקיד כלום ולשיטת הרא"ש המפקיד צריך לשלם וזה תלוי בפירוש הש"ס כאן דדרכו של הרועה לממסר לברזילו דלשיטת הרמב"ם כיון שדרכו כך נסתלק הרועה מכל וכל ולשיטת הרא"ש פושע לא הוה אבל מ"מ לא נסתלק הרועה ועיין בטור סי' רצ"א ובש"ע סכ"ד שם ולפ"ז כל דלא רגיל אצלו שפיר פריך הש"ס למה יהי' השומר הראשון פטור ניהו דלא פשע הא עכ"פ לא נסתלק לגמרי וע"ז משני דדרכו למסור לרועה ולכך פטור הראשון ולשיטת הרא"ש באמת צ"ע כעת ובזה נפתחו שערי בינה בדברי הראב"ד פ"ז מנזקי ממון הט"ו שכתב וחיי ראשי כל מ"ש בזה הוא שלא לצורך דל"ש כאן אין רצוני שיהי' פקדוני ביד אחר שהרי הבעלים אינם מפסידים כלום ותמה ה"ה והלח"מ דהוא נגד דברי הש"ס ולפמ"ש א"ש דהוא הבין דרבינו לא פוטר הראשון לגמרי וכמו שהבין הב"י והלח"מ שם וע"ז מקשה דא"כ אין קושית הש"ס מובן דאיך שייך כאן שומר שמסר לשומר דמה אכפת לי' לבעלים וע"כ דעיקר קושית הש"ס דלמה יפטר הראשון לגמרי וע"ז מסיק הש"ס ברועה דאורחי' לממסר ולכך פטור הראשון לגמרי ומרבינו לא נראה כן ובלא מסר לרועה יוכל לגבות מהבעלים ג"כ ודו"ק כי קצרתי והמעיין ימצא דברים נכונים בזה ועיין שיטה מקובצת ב"מ דף פ"א גבי אגלאי מלתא דשתי שכרא מ"ש בשם תשובת הרי"ף ומשם נלמד לענין פשיעה בבעלים בשותפים ודו"ק: והנה כבר כתבתי דלשיטת הרא"ש דהראשון חייב לא א"ש קושית הש"ס וכעת נ"ל דבאמת הא בהא תליא דלשיטת הרא"ש דהראשון חייב אף ברגיל להפקיד כמו בהפקיד ע"ד אשתו ובניו ואפ"ה מחייב הרא"ש להראשון א"כ באינו רגיל להפקיד נחית חד דרגא דאף ביש להשני צריך הראשון לשלם משא"כ לשיטת הרמב"ם ודעימי' ולפי"ז לשיטת הרא"ש באמת מקשה הש"ס דהראשון אין מהראוי לפטר אף שיש להשני וע"ז משני במסרו לברזילו דאורחי' בכך ופטור אם יש לו לשלם ולהרמב"ם באורחי' פטור אף כשאין לו להשני והראב"ד הבין בכוונת רבינו דהשני נכנס תחתיו באורחי' בהכי וחייבים לשלם היינו שכולם חייבים הראשון והשני וע"ז השיג דבאמת מהראוי לפטור (הראשון) דל"ש כאן אין רצוני דאיני נוגע לבעלים וכמ"ש בקושיתי ובזה ניחא מה דכתב הראב"ד דל"ש אין רצוני והוא תמוה דהא לא קי"ל כאביי רק כרבא ולא מטעם אין רצוני ולפמ"ש א"ש דגם רבא מודה דשייך אין רצוני וכמ"ש ודו"ק ויש להאריך הרבה בסוגיא דשומר שמסר לשומר אבל לא נפניתי כעת וזכירני שבימי חורפי אמרתי בהא דקאמר הש"ס מכללא שמיע לי' ומביא מהני גינאי והדבר יפלא דמנ"ל דאף בגרועי גרעי לשמירתו אפ"ה פטור ואמרתי דבאמת הנהו גינאי כפי הנראה היו שותפין ועיין בגיטין דף י"ד דהנהו גינאי דעבדי חושבנא ולפ"ז השותפין הם ש"ש זה לזה וכשמסר ביד הסבתא הסבתא לא היתה רק ש"ח וגרועי גרעי לשמירתו ולפ"ז שפיר מכללא שמיע לי' דאף בש"ש שמסר לש"ח נמי פטור ובזה הקשיתי לשיטת רבינו דאף בראשון בבעלים מ"מ חייב דהרי שותפין הוו שמירה בבעלים וכמבואר סי' קע"ו ואפ"ה פטרו לפי המסקנא רק משום דכל יומא מסרינהו להאי סבתא וקשה דאכתי מוכח דשומר שמסר לשומר פטור דאי חייב קשה מה מועיל מה דאפקיד גבי האי סבתא מ"מ מיעט בשמירתו וע"כ דש"ש שמסר לש"ח ג"כ פטור והיא קושיא נפלאה וצ"ל דר"ח לא בא להוציא רק דלא נימא דרב פוטר מטעם שומר שמסר לשומר ומשום דמסרו לבן דעת ולפ"ז פטור אף שאין רגיל להפקיד אצלו ולזה אמר דבאינו רגיל להפקיד באמת חייב ושם היו רגילין להפקיד אצל סבתא אבל לעולם דמוכח מזה דרב דפוטר אף בגרועי גרעי לשמירתו וכדאמר אביי אליבא דרב ומכאן הוציא אביי זאת רק דבמה שדייק אביי הטעם דרב משום דמסרה לבן דעת ומשמע אף באין רגיל להפקיד ע"ז פליג ר"ח דרב פוטר אף בגרועי גרעי כנ"ל ויש להאריך בזה ואכ"מ וכעת ראיתי במחנה לוי שהעיר קצת בזה ונהניתי. והנה לכאורה רציתי להביא ראיה לדברי הלחם רב הנ"ל מהא דהקשו האחרונים בהא דמהדר הש"ס בגיטין דף נ"ז למצוא טעם מה דמטמא ומדמע ומנסך בשוגג פטור ומזיד חייב ופליגי חזקי' וד"נ ואמאי לא קאמר בפשיטות דהא בש"ס חולין בסוגיא דרבוצה מוקי הך דמנסך באית לי' שותפות בגויה דאל"כ הא אין אדם אוסר דבר שא"ש וא"כ הא שותפין הו"ל שמירה בבעלים ופטור רק דלפמ"ש הראב"ד דמזיק חייב אף בשמירה בבעלים וביאר המלמ"ל בפ"ב משכירות דבשוגג לא מקרי מזיק רק פושע ופטור בבעלים אבל במזיד מקרי מזיק וחייב ע"ש ולפ"ז בשוגג פטור דפשיעה בבעלים פטור ושותפין מקרי בעלים משא"כ במזיד דחייב מטעם מזיק והיא קושיא נפלאה ולפמ"ש הלחם רב דכל דהוה פשיעה שוב לא מקרי בעלים ומהראוי שיתחייב אף בבעלים אך באמת יש לומר הא דנדחקו חזקי' ור"י הוא רק במטמע ומדמע דא"צ לאוקמא בשותפות דבנסוך הוא דקי"ל דאינו יכול לאסור דבר שא"ש משא"כ במטמא ומדמע ובזה מיושב מה שהקשה הגאון בעל בית אפרים לפמ"ש המלמ"ל פ"ג מגזילה ה"ד במזיק בידים א"י לומר הש"ל וא"כ במנסך דמדאגבהה קניא והו"ל גזלן ומזיק בידים ול"ש לומר הש"ל ולמה צריך לטעמא כדי שלא יהא כל אחד ולפמ"ש א"ש דבנסוך ל"צ כלל לטעם הלז ובשוגג פטור משום דהו"ל פשיעה בבעלים ובמזיד חייב דהרי מזיק ודו"ק ובאמת גם מהא דמזיק חייב אף בבעלים וכמו שדייק המלמ"ל פ"ב משכירות ה"ג מדברי הראב"ד ג"כ מוכח כחלוקו של הלחם רב דבשלמא בפושע בבעלים פטור דגזה"כ ששמירה בבעלים לא מקרי שומר אבל במזיק דאפקיה מתורת שומר ונעשה גזלן ואיך שייך בעליו עמו דהא קנאו מתורת גזלן ונעש' שלו ולא שם בעליו עליו שיהיה נקרא שמירה בבעלים ובזה מיושב היטב מה שהקשה המלמ"ל דדברי הראב"ד סותרין למ"ש הראב"ד פכ"א מאישות לפטור אשה ששברה כלי בעלה מדין שמירה בבעלים והקשה הא מזיק בבעלים חייב ולפמ"ש א"ש דכל הטעם דמזיק חייב הוא משום דאפקי' מבעליו ונעש' שלו וזה שייך בכל שומר שהזיק אבל באשה לגבי בעלה דמקרי שאלה בבעלים שהאיש משועבד למלאכתה והיא למלאכתו א"כ בכל ענין שם בעלים עליה ופטורה וז"ב מאד שוב ראיתי בפ"ד משותפין ה"ב שכתב המלמ"ל בהדיא דבשותפין דהו"ל שמירה בבעלים ופטורין אבל מזיק בידים חייב ע"ש שהביא כן בשם הרדב"ז ומהרש"ך הרי כפי הנראה ס"ל כסברת הלחם רב ולפמ"ש י"ל דבאמת גם סברת הלחם רב הוא דהוה כמזיק ול"ש בעליו עמו דאפקי' מדין בעליו ודו"ק בכל מ"ש כי הם דברים נפלאים ת"ל ועיין בכל הציונים שציין הרב המגיה במלמ"ל למקומותם במושבותם. ומדי דברי זכור אזכור במ"ש הב"ח באהע"ז סי' קט"ו והובא בב"ש ס"ק כ"ב דאם נגנב בפשיעה חייב ותמה הב"ש דהא פשיעה בבעלים פטור ורציתי לומר דהכוונה למה שפשע' לאחר שעברה על דת יהודית דאז לא מקרי בבעלים כיון דהוא מחוייב לגרשה שוב ל"ש ענין אישות והוה כמ"ש הלחם רב לענין שותף ששינה דלא מקרי (שמירה בבעלים) וה"ה כאן דאדעתא דהכא לא נשאה ועבר האישות כן הי' נלפע"ד ע"ד הפלפול להדר פני זקני הב"ח ז"ל שלא יהי' דבריו תמוהים ובאמת לענין נצ"ב יש מקום לישב בלא"ה דהא קיבל אחריות בפירוש וכל שקיבל אחריות בפירוש דעת המחנה אפרים דחייב אף בבעלים אבל בנ"מ קשה ובגליון הב"ש כתבתי שיש לישב ע"פ דברי הח"מ סי' קט"ז ס"ק ז' אבל גם דברי הח"מ תמוהים וגם יש לחלק משם עכ"ל שם ודו"ק: והנה הרמב"ם פ"ב משאלה ה"ה כתב שאל מן השותפין ונשאל לו אחד מהם וכן השותפין ששאלו ונשאל לאחד מהם הר"ז ספק אם הוא שאלה בבעלים לפיכך אם מתה אינו משלם ואם תפסו הבעלים אין מוציאין מידם פשע בה הרי"ז משלם ובטעם הדבר דבפשיעה חייב נדחק ה"ה ע"ש ולפע"ד נראה דענין שמירה בבעלים כפי הנראה פירש רבינו דכל שבעליו עמו לא ניתק הדבר מרשות בעליו וכל ששם בעליו עליו אינו חייב באונסין דכל שואל דחייב הוא משום שיצא מרשות בעליו ונקרא שם השואל עליו אבל כל ששמירה בבעלים עמו הרי הוא עוד ברשות בעליו ולא חייבה תורה בכה"ג באונסין ולפ"ז כל שפשע הרי הוה שם מזיק עליו ובכה"ג פקע שם בעליו ממנו וכמ"ש הלחם רב דבכה"ג אינו שם בעליו על הדבר ולא נקרא שם בעליו ולכך חייב בפשיעה בבעלים בכה"ג ולפ"ז נ"ל דבשותפין ששאלו ונשאל לאחד מהם ולזה שנשאל פשע בו דבכה"ג ודאי פשיעה בבעלים מקרי רק אם נשאל להאחר א"כ זה שפשע לא שייך שמירה בבעלים דהא כל שפשע ניתק מן השותפות כנלפע"ד ובזה מיושב הא דבעי רמב"ח שאלה לראות בה מהו ועוד הרבה אבעיות ופירש"י דקאי לענין אי מקרי שאלה בכה"ג והרמב"ם פירשה לענין שאלה בבעלים ובאמת פשטת הלשון הש"ס מורה דקאי על שאילה בבעלים כמו אינך האבעיות האלו לענין שאלה עצמה ועיין ספר תורת חיים שכתב דעיקר כפירוש הרמב"ם דלמה לא יתחייב בשאל כלי לראות בה ולפמ"ש יש לומר דהכי קמבעיא ליה כיון דבעליו עמו פטור והיינו משום דכל שבעליו עמו לא ניתק שם בעליו ממנו ולא מקרי שאלה שלא יצא לגמרי לרשות השואל ולפ"ז ה"ה סתם שאלה כל שלא שאלה לגמרי רק לראות בה או לרבעה וכדומה דכיון דעוד הוא ברשות בעלים לכל דבר לא מקרי שאלה והוה כבעליו עמו שלא תצא לגמרי מרשות בעלים או דלמא דשאלה חייב דכל הנאה שלו והאי ג"כ לאותו דבר ששאל הוא כל הנאה שלו ושאלה בבעלים גזה"כ הוא ובזה מיושב מה דהקשה אותי החריף מוה' מרדכי מיזיש נ"י דמה מבעיא לי' שאלה לראות הא תנן בבא מציעא דף כ"ט דכל ששטחה לכבודו חייב וה"ה בשאלה ולפמ"ש א"ש דעיקר האבעיא אי מקרי שאלה בבעלים אף שלא היו בעליו עמו ובזה יש לומר הא דפירש הרמב"ם האיבעיא להיפך אי פטור בשאלה בבעלים בכה"ג ותמה הלח"מ דממנ"פ כל שמקרי שאלה ממילא ע"ז קאי פטור דבעליו עמו ולפמ"ש א"ש דאדרבא אם חייב בשאלה אף שלא ניתק לגמרי מרשות בעליו ובעליו עמו קרינן בי' א"כ מה יושיענו דבעליו עמו בעת מלאכה הא בלא"ה קרינן בי' בעליו עמו ואפ"ה חייב ודו"ק. וע"ד הפלפול יש לומר הא דפשע בה חייב דבאמת קשה אמאי פטור מספק דהא ספק דאבעיא דומה לספק במציאות והו"ל א"י אם החזרתי להפוסקים דס"ל דמשעת שמירה נתחייב וצ"ל דל"ד שם הספק במציאות ושפיר מוקמינן על חזקת חיוב אבל כאן בספק דין דהספק אם התחיל כאן חיוב כלל דשאלה בבעלים התורה פטרו וא"כ הו"ל א"י אם נתחייבתי ולפי"ז פשיעה דמקרי מזיק אטו התירה התורה בבעלים להזיק לכתחלה רק דכל שפשע בבעלים פטרה התורה אבל עכ"פ נתחייב מתחלה שלא לפשע ושוב הו"ל ספק בחזרה והו"ל א"י אם החזרתי ושפיר כתב ה"ה דתלוי במחלוקת אם פשיעה דמי למזיק ודו"ק היטב ומצאתי בבית מאיר סי' פ' שהקשה להמלמ"ל דגם היזק בבעלים פטור א"כ מה קמבעי להש"ס איש שהזיק את אשתו בתשמיש המטה והא הוה שמירה בבעלים ולפע"ד שמירה בבעלים שייך על החפץ ולא על גופו של פלוני ותדע דאל"כ איך יליף בב"ב דף קע"ג ערבות מיהודה דאמר אנכי אערבנו והא הו"ל שמירה בבעלים דהלכו ביחד והיו שותפין אלא ע"כ דלענין הגוף לא שייך שמירה בבעלים:

ובזה מיושב קושית הב"מ שם בהך דחוה"מ סי' קט"ו ע"ש ודו"ק ועיין בהפלאה מה שהקשה מב"ק דף י"ד וכמדומה שכבר הרגשתי בזה באיזה מקום ואכ"מ ומה שהקשה מהא דחייב לשלם בלאות נ"מ שבלה שלא כדין והא הוה שמירה בבעלים ולפע"ד נראה דל"מ בנשים הפסולות לו אפשר דלא מקרי שאלה בבעלים כלל אלא אף בכשירות הא בעל לוקח הוה והוה כלוקח לזמן דאחר הזמן מחויב להחזיר ואינו ענין לשמירה בבעלים. אחר זמן רב מצאתי בטור חו"מ סי' קע"ו שהביא תשובת הרא"ש שכתב ומה שטוענת ששמעון פשע שהחזיר שט"ח לגוי וכו' והשיב דפשיעה גמורה היתה ושותפין ש"ש הן וחייבים לשלם וכו' ונתקשיתי דהא הוה פשיעה בבעלים וע"כ כדברי הלחם רב אך מצאתי בדרישה שהקשה כן וכתב דמיירי ע"כ כשא"ל שמור היום ואשמור למחר דאל"כ הוה שמירה בבעלים דא"ל דהוה מזיק בידים וחייב אף בבעלים דא"כ הי' לו לומר וחייב בפשיעה כזו ע"ש א"כ מבואר דגם בפשיעה בבעלים פטור בשותפין רק כשהזיק בידים דלא כלחם רב שוב מצאתי בשיטה מקובצת ב"מ דף ק"ה גבי הני בי תרי דעבדי עיסקא שכתבו בשם תשובת רבינו והוא שו"ת הרי"ף סי' קצ"א דשותפין שמכר אחד באשראי אף שפשע פשיעה בבעלים הוא ופטור הרי מבואר דאף שפשע הו"ל פשיעה בבעלים בשותפין וברי לי שאילו ראו זאת הרדב"ז ולחם רב הנ"ל הוו הדרו בהו ודו"ק היטב וגם לפמ"ש בתמים דעים סי' כ"ג דאף שפשע לא נסתלק השותפות רק שהוא צריך לשלם מה שהזיקו מביתו א"כ אכתי נקרא פשיעה בבעלים ועיין ב"י בחו"מ סי' קע"ו סי"ז שכתב על מ"ש הטור ואם שינה ציין ע"ז דנלמד מנותן למחצית שכר והדבר תמיה דש"ה דהוה פשיעה בבעלים ובס' ב"מ סי' פ' סי"ז הרגיש בזה וכתב דמזיק בבעלים חייב ולפמ"ש הלחם רב כל דשינה נתבטל השותפות שוב ראיתי בשו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תת"מ שכתב ג"כ דמטעם מזיק חייב וכן הבין המלמ"ל פ"ה משותפין ה"ב מדברי הרדב"ז בת' והוא התשובה סי' תת"מ הנ"ל ומזה נלמד דגם הרדב"ז לא ס"ל כהלח"ר הנ"ל ומה שהקשה הב"מ שם מהא דהזיק לאשתו בתשמיש המטה דחייב דהא בנכסיה כל שהזיק בשוגג פטור להמלמ"ל דהו"ל בעלים כ"ש בגופה דלא גרע מנכסיה לא הבינותי דבאמת כל הטעם דבעליו עמו פטור אף דהוא גזה"כ מ"מ יש לקרב אל השכל דכל שהוא עמו לא סמך כ"כ עליו דהא גם הוא משגיח ואף שיש כמה דברים שלא שייך הטעם זה כבר נודע דדרכי התורה הן עפ"י רוב וא"כ כאן דא"א לה להשמר שלא יזיק לה והוא קעביד מעשה ולא היא לא שייך בזה בעליו עמו מיהו בשיטה מקובצת ב"ק ל"ב מבואר דבהיזק שאפשר לה להשמר ממנו חייב בד' דברים וא"כ אין מקום לזה אך לפע"ד נראה דשאני תשמיש המטה דאותו ההיזק א"א להיות אא"כ בעליו עמו וא"כ איך אפשר להפטר בשביל זה וזה לפע"ד טעמו של הרמב"ם בפ' כ"א מאישות ה"ט שכתב דאשה ששברה כלים פטורה שאל"כ לא יהיה שלום בית והראב"ד תמה דת"ל דהו"ל פשיעה בבעלים ולפמ"ש י"ל דבאמת לא מסתבר דהתורה תפטר בכה"ג האשה דהוה שמירה בבעלים דא"כ לעולם לא תתחייב ולכך אמר שבאמת שתק"ח הי' שתפטור לעולם שלא יהיה שלום בית בטל ואולי דגם הראב"ד ס"ל כהרמב"ם שהרי הוא מפורש בירושלמי כמ"ש הרשב"א והה"מ רק דלא מסתברא לי' להראב"ד שמפני שלום הבית תפטור דמנ"ל לחז"ל זאת וע"כ כתב דעיקר הפטור דהו"ל פשיעה בבעלים ואף דלא מסתבר שהתורה תפטור תמיד דלא משכחת לה בלתי שמירה בבעלים לזה אמר הירושלמי דבאמת שייך שלום בית וא"כ אף שתפטור לעולם מסתבר דהוא בכלל שמירה בבעלים דהתורה פטרה ולפ"ז לענין מזיק בתשמיש המטה דל"ש לפטור משום שלום בית דהוה צערא דגופה וא"כ שוב לא שייך שמירה בבעלים דא"כ לעולם יפטור לא מסתבר ודו"ק היטב: ועיין סי' קע"ו בש"ך ס"ק ט"ז שהאריך דשותפין לעולם שמירה בבעלים מקרי זולתי כשאומר שמור לי היום דאל"כ לוקי בב"ב דף מ"ג בכה"ג שהתנדב לשמור ולפע"ד י"ל כיון דשמואל ס"ל דשותפין מחזיקין זה על זה וכמ"ש הרשב"ם דלכך יש לו חזקה דאם לא מכר לו היה לו לעבוד באדמה וא"כ ע"כ מיירי דנתחייבו שניהם לעבוד דאל"כ אין ראיה מזה דלא עבד ודומיא דהכי מיירי במה דנעשו ש"ש וא"כ שפיר מקשה דהו"ל שמירה בבעלים ובזה נ"ל מה דמשני דא"ל שמור לי היום ואשמור לך למחר והקשו התוס' דמשנה הוא ולפמ"ש א"ש דבאמת מיירי ששמר גם היום רק דכיון דלא התחייב רק שישמור למחר א"כ מה ששומר היום אינו רק מנדבת לבו ובכה"ג קמ"ל דהוה ש"ש היום אף שאינו מחויב רק לשמור למחר ודו"ק ועיין בב"י סי' קע"ו מ"ש בשם שערי הרי"ף דאם שינה חייב לשלם משמע דלא היה שמירה בבעלים כל ששינה וכדברי הלחם רב הנ"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף