שו"ת שארית יוסף/ע
|
< הקודם · הבא > |
ע) שאלה על ק"ק שבא עליהם בלבול שהגוים לא רצו להניחם שישחטו וימכרו הבשר והיו צריכין הוצאה להסכימו ליתן ביניהם ג' גדולים מכל בהמה שנה אחת ואותן המעות יהיו מוכנים להשתדל בהם. אח"כ נתפשרו עם הגוים ליתן להם מ' זהובים כל שנה ושנה ועתה העשירים רוצים להטיל על כל בהמה ובהמה סך גדול לשער שתוך כל שנה ושנה תהיה ההטלה כפי ההוצאה. והעניים ר"ל אותן ששוחטים הרבה טוענים שיתנו הסך המעות של פשר לפי הממון ולא לפי הבהמות עכ"ל:
תשובה נ"ל שהדין עם העניים שהרי כתב מהר"ם והמרדכי מביאו פרק השותפין וז"ל ועל ענין שומרי העיר שמתחלה שומרים בעצמם בלילות ואח"כ נתפשרו הקהל לתת דבר קצוב לשנה השיב מהר"ם אף על פי שמתחלה היו שומרים לפי הגלגולת אם דל ואם עשיר מכל מקום אחרי שכבר הוסבה השומרים לדין תורה כו' עד בתר השתא אזלינן ואם מתחלה שהיו הגוים מושלים ומופקדים על השומרים שינוי מדת של תורה דכל דבר התלוי בממון מחשבין לפי ממון וכו' עד כאן לשונו הרי שאף על פי שמתחלה היו שוים עני כמו העשיר מ"מ אחר שבא לסך ממון פסק ליתן לפי ממון וה"ה לנדון דידן. ואין לומר דהתם הטעם מפני שמתחלה היו שומרים ע"י גוים ולכן נתבטל אח"כ אבל בנדון דידן היה ההסכמה ע"י עצמם דילמא אין לשנות הואיל וקבלו כך מעצמם כמו שמשמע קצת שהרי מהר"ם תולה הפסק שמתחלה היו גוים מושלים כו' מ"מ יש לעיין בראיה שמביא מהר"ם דמשם נשמע שאפי' אם מתחלה לא היה ע"י גוים מ"מ הולכים בתר סוף הענין שהרי מביא ראיה מהא דאמרינן פ"ק דב"ב כריא דפתיא אפילו מרבנן ואי נפיק באכלוזא רבנן לאו בני מיפק באכלוזא נינהו ולא מצי רבנן למימר כיון דאילו היו נפיק באכלוזא היינו פטורים גם עתה לא ניתן כלום או אם התחילו לצאת באכלוזא ושוב נמלכו ושכרו שכירין לכריא דפתיא לא מצי רבנן ויתמי למימר סוף דינא כתחילת דינא אחרי שמתחלה כי הוו נפקי בכלוזא היו פטורים גם עתה בסוף דינא שהשכירו שכירין לא נסייע לכם דבר פשוט כמו שכתבתי ושלום מב"ב עכ"ל. הרי בהדיא אף אם מתחלה היה בדין שנתנו בשוה הואיל ואח"כ בא לדין תורה כי כל דבר ממון מחשבין לפי ממון כנ"ל יתנו עכשיו לפי ממון כשאר מסים וכ"ש בנדון דידן שמה שנתנו לפי הבהמות היה לפי שעה ולא היה נהוג מנהג קבוע שאין לילך אחריו רק בדין תורה לפי ממון מה שנלע"ד כתבתי:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |