שו"ת שארית יוסף/עא
|
< הקודם · הבא > |
עא) כמה קולמסין משתברים וכמה דיואות משתפכין ולי נר' שאין צריך לפנים כי הדברים כולם פשוטים וברורים שטורח הקולמוס עליהם מותר והענין כי בחור אחד מק"ק קראקא שמו יושע במהר"ר יושע נתקשר בק"ק פראג בח"ח ובש"ד ובקנס כמנהג והעמיד ערב כמנהג ועשו זמן לנישואין שתהיה בק"ק פראג וקודם הזמן של תנאים מתה בקק"ק אמו של הבחור והעלילו גוים על היתומים בסך גדול ונפסק לבחור ולאחיו שבועה וזמן השבועה תהיה כשיבא השר וואייבד' לכאן ומתוך כך עבר זמן המוגבל ובא הערב לכאן ותבעו. והבחור השיב התנצלות הנ"ל איך שהוא אנוס ודרשנו וחקרנו וגם העמיד לפנינו עדים שבאם יבא השר והבחור אינו בכאן אז יצטרכו לשלם כי המשפט בערכאות כן הוא וענין המשפט הוא סך גדול יותר ממה שיש להם כפלים ויהיו מעותדים לתפיסה בידים שעירות כתוא מכמר והבחור הוסיף לומר שבאם תתרצה הכלה לבא לכאן אז יעמוד מקודם ערבות בעד כפל מקנס הראשון וגם הוא יעשה הנישואין על הוצאתו כל זה להראות שאין כוונתו לערמות כלל ופסקנו שהבחור פטור מהקנס כי הוא אנוס וא"כ ממילא פטור הערב ג"כ וראיתנו מתשובת רשב"א (סי' תשע"א) וז"ל נשאל ראובן שידך את בת בתו לבן שמעון וחייב על עצמו לתת לו דבר ידוע ובקנס ונשבע להשלים התנאי לזמן פלוני ולאחר זמן טען כי בת בתו אינה רוצה בבן שמעון והשיב שהדין עמו שזה אונס גמור מה הוה ליה למיעבד אין לך אונס גדול מזה ואפי' תאמר שהיה יכול לפייס בממון ליתן אפי' התנה שיפייסנה וכדאמרי' בגיטין אטו תרקבי דדינרי בעי למיתב לה. ואל תשיבני שהיה לו להתנות כו' לא היא דאונסא דלא שכיח הוא כו' עד ואפי' שכיח או לא שכיח כמת או חולה ל"ל לאתנויי ויש טענת אונס כו' עכ"ל רשב"א הרי בפי' שבאונס א"צ להוציא ממון הרבה ופטור מהקנס אפי' במקום שבועה. ועוד יש לנו ראיות וטעמים לפטור הערב רק שהיה נ"ל שאין צורך להאריך. ועתה נפרש אותם בסוף רק שמורה אחד שדי נרגא לפי דעתו בראיה הנ"ל וכדי שלא יהא חכם בעיניו נעשה הפלה להפלה ואז נאריך ג"כ בראיות עוד מפורסמות יותר בעזה"י. הערב הביא פסק שלנו לק"ק פראג ופסק המורה אשר לשם בהיפך וגס לבו בהוראה ולא חש לדברינו כי מן הראוי היה לכתוב לנו דעתו תחלה ולהקשות לנו מה שהי' קשה לו בפסק שלנו אבל דעתו מי כמוני בכל הארץ לכן מוכרחים אנו להאריך על דחיית גילי דחיטי שלו. וז"ל המורה כבר דחיתי ראיה זו בד' פנים. הפן הא' איך יעלה על הדעת לעבור שבועה ל"ת מחמת ממון כמו שכתב ריב"ש אלא עיקר טעם רשב"א מכח אומדנא דלא עלה על דעתו ליתן בת בתו לסנויי לה ובמקום אומדנא דמוכח אין חל קנס ושבועה כמו שכתב הרא"ש ז"ל בתשובה כלל ל"ד (סי' ד') ומהרי"ק בשורש ק"א (סי' א') אבל בנד"ד אדרבא אומדנא דמוכח הוא דדעת הבחור היה לעקור דירתו מקק"ק ולקבוע בק"ק פראג כמבואר בתנאים עכ"ל פן הא'. הנה ראה יראה אשר אין לו עינים לראיה איך הכביד לבו ואזניו השע שקורא אומדנא דמוכח שלא ליתן בת בתו לסנויי לה ולנד"ד שיבא הוא ואחיו בעד כל אשר להם וגופם לתפיסה ביד שונאים אינו קורא אומדנא דמוכח ורוצה להוציא ממון בסברא זאת. ועוד הלא הרא"ש ז"ל כלל ל"ד (סי' א') פסק שבאחות הכלה שיצאה מהכלל פטור החתן מקנס דאדעתא דהכי לא עשה הרי שאפי' כזה קרא אומדנא דמוכח ק"ו לנד"ד וק"ל. הפן הב' היכא דתולה בדעת אחרת כגון בריצוי יתומה אין קנס ושבועה אבל בנד"ד שתולה בדעת עצמו אין לעבור על שבועה וקנס מחמת אונס ממון כמו שכתב הריב"ש (סי' שפ"ז) והאריך בראיות עכ"ל וזה דבר תימה מהמורה ההוא שהביא הריב"ש ובהריב"ש אין כתוב קנס ולא כתב אלא שבועה וז"ל אין דעתי נוטה שיהא אונס ממון פוטר בנדון זה עכ"ל וכל התשובה ענינה מחמת שבועה ואדרבא מוכח קצת באותה תשובה שמחמת ממון הרבה נקרא אונס וק"ל וז"ל ולענין טענת אונס שטוען בעל הדין שהיה אנוס לפי שהסוכן עכבו וכו' עד ולכן לא קבלת התנצלותו ונתת כמזיד יפה דנת שכל בידו לבטל בנקלה ואינו מבטל אינו אונס אלא מזיד ולא עוד אפי' לא הי' יכול לבטלו אלא ע"י ממון הרבה שיצטער בנתינתו נ"ל שחייב לתתו ולא יעבור על ל"ת עכ"ל. והנה כאן מדבר משבועה מ"מ תולה שבנקל יכול לבטל נקרא מזיד ולא כשכבד עליו ואף ע"פ שאח"כ אמר ולא עוד מ"מ כתב ממון הרבה שנצטער בנתינתו שנראה מיותר אלא משמע דווקא שאין בממון אלא צער הנתינה אבל נותר לו מה אבל שיתן כל אשר לו וגם שיהיו נתפסים משמע שאפי' בשבועה פטור כך נראה ממשמעות הלשון. הפן הג' דאפשר היתומה לא תתרצה בשום ממון לכן פטור אבל בנדון דידן אינו אלא רק אונס ממון עכ"ל. ראה שעיניו סמויות דבהדיא כתב הרשב"א ז"ל שאף אם תתרצה בתרקבי דדינר' שאין צריך ליתן לה והמורה רוצה לתלות טעם הרשב"א שהיתומה לא תתרצה בממון. הפן הד' דמעשה דרשב"א ז"ל לא הוה שכיח כלל ולכן לא הוה ליה לאתנויי אבל נדון דידן שכיח העלילה לפי שלפני מות אמו היה המחלוקת עכ"ל. הנה המורה ההוא לא שפיל לסיפא דתשובה שכתב ואף אי היה שכיחי או לא שכיח כמת וחולה מ"מ ל"ל לאתנויי ויש טענת אונס הרי דאפילו בשכיח ולא שכיח אין עליו להתנות וא"כ נדון דידן לפחות שכיח ולא שכיח. והנה ראה כמה המורה בעל סברא שמיאון בת בתו לא שכיח ועלילת הגוי קורא שכיח אף כי נפסק הדין בין הגוי ובין אמו לפני ח' שנים ועוד כתב המורה שאף לאחר זמן לא נפטר משבועה כמו שכתב הרא"ש והטור ח"מ (סי' ע"ג) מביאו בזה לא אאריך להשיב כי אין אנו דנין רק על הקנס. ועוד הלא הריב"ש מביא דברי רשב"א דסובר כשעבר זמן השבועה אינו חייב לשלם מכח שבועה והריב"ש מביאו לפסק הלכה. הרי אלו הד' פנים הם פנים שאינם מאירים ולא נהירים אלא הם פנים זועפות ופנים שוחקות למבין כי איך יעלה על הדעת לחלוק סברות כאלו שהם הפוכות למבין ולהוציא ממון מחזקתו והנה אף אי יהיבנא ליה כל טעותיה שבאונס אין לעבור על השבועה כמו שכתב הריב"ש מ"מ טעות גדול טעה המורה לחייב הערב שאף אם הבחור לא היה לו לעבור שבועה מ"מ קנס אינו חייב דלענין ממון יש אונס ואם כן הערב אינו נעשה ערב על שבועה אלא על הקנס ובמקום שהבחור אינו חייב קנס גם הערב פטור ואין לומר שהשבועה היא ליתן קנס אם יעבור וא"כ חייב לקיים שבועתו ליתן וא"כ גם הערב חייב לשלם בעדו זה אינו שאין משמעות ליתן קנס. כמו שכתב בהריב"ש (סי' שפ"ז) וז"ל אם כונתך בזה שיהא חייב לפרוע הקנס מכח השבועה אם הוא מפורש בשטר שנשבע לפרוע ברור הוא שחייב לקיים שבועתו אמנם אם לשון השטר כנהוג בשאר שטרות שיש בהן שבועה וקנס שאומר נשבע פלוני לקיים התנאים הנזכרים בקנס כך וכך אין במשמע שנשבע לפרוע הקנס עכ"ל. כל שכן בתנאים שלנו שאין משמעות השבועה על הקנס שהרי כתוב בחרם חמור ובש"ד ובקנס שהשבועה בפני עצמה על התנאים ובקנס שאם כתוב קנס מקודם ואח"כ בח"ח ובש"ד היינו יכולין לומר שהשבועה על הקנס ואפילו הכי כתב הריב"ש שצריך לפרש שנשבע ליתן לפרוע הקנס א"כ אינני יודע טעם המורה ואולי נאנס הוא אונס ממון אבל הואיל ואמרו חז"ל הוי דן לכף זכות יש לדונו באולי ליבי' אנסיה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |