שו"ת שארית יוסף/סט
|
< הקודם · הבא > |
סט) שאלה מק"ק רי"ז אשר תחת ממשלת הדוכוס מפערער ילמדני רבינו מי שקנה בית בכרך ויש בתוך הבית בה"כ ובאים להתפלל בה אנשי עירו ואנשי עיר אחרת קודם מכירת הבית והן לאחר מכירת הבית ויש בתוכה הקדשות רבות שעזבו אנשי שם להקדש עיר פלוני והובאו לבה"כ ההיא הן קודם המכירה והן אחר מכירת הבית ומעולם לא נמצא שום תנאים על בה"כ זה בשעת בנין גם לא נודע מי הבונה רק בשעת צואה של בעל הבית זו חלק נכסיו לבניו בית זה עם נכסים אלו לראובן ובית זה עם נכסים אלו לשמעון והבה"כ אשר בבית זה ישאר לבני עירו י"ץ לעולם ועד. ולבני עיר פלוני ישאר להם רשות לבא בה להתפלל עד עשרים שנה הבע"ל ובצואה זו כתב שנותן כח רשות ליורשיו ולכל א' מיורשיו למנוע לאשר יראה בעיניהם מלבא לבה"כ הנ"ל ונתן טעם לזה למען לא תולד סבת הפרדת בין יורשיו ועוד מתוך הצואה אומר שלא יוכלו למוכרה אם לא לצורך גדול וקודם שימכרו יחויבו לשום חוצה ק' דו"קטן. וכן ג"כ תכשיטיה כדי לעשות אחרת כמותה או לחלק המעות לאיזה דבר הקדש ומכ"ת יודע כל דבר מצוה יכולין לשנות לפדיון שבויים חוץ מבה"כ בנוי אא"כ התנה בשעת נדרו ואחרי זו מ"ב שנה מכרו יורשיו עם עול תוקף הצואה הנזכרת ובעלים השנים אח"כ מכרוה לבעלים שלשיים ואח"כ כמו לשנה קמו בעלי שלשיים אשר המה לע"ע בעלים מהבית הנ"ל ואומרים פלו' ופלו' לא יבואו להתפלל אל הבית הזה אם לא ברשותי כי היא שלי עבור כי קניתיה ועוד כי אני בא מכח הצואה יבא נא דבר מכ"ת לעבדיך להודיעני אם יכולין למנוע דרכי התפילה למי שירצה להם. שאילה שנית ילמדינו רבינו עוד אנשים רבים אשר אסרו על נפשם בשבועה חמורה ובנקיטות חפץ וע"ד המקום וע"ד רבים מדבר בה"כ הנזכר שלא יוכלו כל א' מאנשים הנזכרים לדבר ולהשתוות עם בעלי השלשיים הנז' אם לא ברצון כל האנשים הנכללים יחד בקשר הזה ובכן בעת התקשרם בקשר הזה היו כולם בבה"כ ויהי היום שלחו בעלי השלשיים הנ"ל אחרי האנשים הנ"ל ורצו שיחתמו כתב א' אשר היה טוב להם דהיינו כי האנשי' ההמה יודו בהודאה גמורה כי בה"כ הנ"ל הלא היא של בעלי השלשיים הנ"ל ובכן האנשים הנ"ל לא רצו מה שעשו בעלי השלשיים הנ"ל ע"י ערכאות. וע"י דין אומות העולם הוציאו ציווי שלא יבואו לבה"כ להתפלל ובכן נשארו החוצה שלא נכנסו בה להתפלל כנגד ו' חדשים ויהי כי באו ימים נוראים אשר ראו האנשים שלא יתפללו השתוו עמהם ועשו רצון בעלי שלשיים בכל אות נפשם ועברו על דברי תנאיהם אשר קבלו עליהם שלא להשתוות עמהם בלי ידיעת כל אנשים וכן לא נשתוו כל האנשים וע"כ יבא נא דבריך אם יוכלו להשתוות בלי ידיעת והסכמת כל האנשים ביחד. ושלום:
תשובה גרסינן בפרק בני העיר בה"כ לוקחין תיבה אר"י לא שנו אלא בה"כ של כפרים אבל בשל כרכים כיון דמעלמא קאתו לה הוה דרבים ולא מצי מזבני לה וכתב הר"ן י"מ (נ"ל שהוא א"ז) דהיינו טעמא דכיון דמעלמא קאתו לה רבים הוציאו בבנין ושמא יש אחד בסוף העולם שהוציא בה וחלקו מעכב לפי שאין בני העולם כפופין לבני העיר ולא לשבעה טובי העיר שבה כו' עד ואחרים (נ"ל הם הרמב"ם והרא"ש) פי' דשל כרכים טעמא דלא מצי מזבני לה מפני שהן בונין אותם ע"ד כל העולם והרי הן כמקדישין אותם לכל וא"כ לכל הטעמים האלו הבה"כ הבא בשאילה א"א למכור ונתקדשה ממילא שהרי באין להתפלל אפי' אנשי עיר אחרת כי הם אינם כפופים וגם באולי סייעו בבנין וק"ל. ועוד הרי אחז"ל פ' המניח (דף כ"ח) מיצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו ושם מפורש אף כי הדרך ודאי שלו ואין לך מיצר שהחזיקו בו רבים גדול מבה"כ וגדול מזה דאמרינן במשנה סוף פרק חזקת הבתים (ד' ס') אבל אם רצה כונס בתוך שלו ומוציא פי' זיזין. גמרא איבעיא להו כנס ולא הוציא מהו שיחזור ויוציא כו' עד כי פליגי להחזיר למקומה ואיפכא איתמר ר' יוחנן אמר אינו מחזיר ור"ל אמר מחזיר רי"א אינו מחזיר משום דר' יודא דאמר מיצר שהחזיקו כו' ור"ל אמר מחזיר ה"מ היכא דליכא רווחא הכא איכא רווחא ע"כ לשון הגמרא ופרשב"ם ואיפכא איתמר דמוקמינן לר' יוחנן כר' יודא דהלכתא כוותיה וק"ל כר' יודא בהך עכ"ל. הרי בהדיא הלכתא הכי אף כי בודאי הקרקע שלו וכנס בתוך שלו אינו יכול להוציא הואיל והחזיקו בו רבים ואפשר שהטעם מפני שהוא כמוחל להם וא"כ כ"ש בה"כ דניחא לי' לאינש למיעבד מצוה בממוניה דאמרינן דמחל אפי' היתה מתחילה בודאי שלו ולכן פשיטא אין לפקפק בבה"כ שאין ידוע שהיא של יחיד להחזיק בה בסתם כלל ומה לנו לצואה לא מפיו אנו חיין הואיל ואין למצוה עדות וראייה. זאת ועוד אחרת אף אם היתה ידוע שהיא של יחיד אין לו כח ורשות לאוסרה ליחיד או ליחידים מלילך לבה"כ שהרי כתב ב"י סי' קנ"ג בטור א"ח וז"ל כתיב בספר א"ח הורה הראב"ד וכל חכמי דורו שאין אדם יכול לאסור חלקו מבה"כ ולא מן ספרים ואם אסור אין איסורו איסור. וכתב עוד שם כתב רבינו גרשון בתקנותיו איש שהשאיל ביתו לבה"כ ויש לו מריבה עם אחד מהקהל אינה רשאי לאוסרה עליו אלא א"כ יאסור אותה לכל הקהל כאחד עכ"ל אבל אין אנו צריכין לזה כי אין לו ליחיד להחזיק בסתם ממיצר שהחזיקו בו רבים וזה אין צריך פנים ואם יאמר האומר שיש לו חזקה הואיל והחזיקו בבה"כ מיום צואה ואילך אין לומר כן שהרי אפי' בהקדשות אין מועיל חזקה כמו שכתב הטור ח"מ סי' קמ"ט וז"ל המחזיק בהקדשות כגון הקדשות של עניים ושל בה"כ בזמן הזה אין להם חזקה שאין מוחה בעבור הקדשות כו' ועוד מביא ב"י תשובת הרשב"א וז"ל שאלת' המחזיק בהקדש של חבירו ושל קברים יש לו חזקה או לא תשובה מסתברא שיש לו חזקה ואעפ"י שהמחזיק בבה"כ אין לו חזקה לפי מה שאני סובר דמאן מחיל מאן שביק כו' עד אבל כאן יש בעלים ויש להם חלק באותן הקדשות הרי שכתוב שפשוט שבבה"כ אין חזקה ואפי' בהקדשות אין חזקה אם לא שיש להם חלק לגזברים וק"ל. ומענין הקדשות אין להאריך כי זה אין תלוי בענין בה"כ של מי היא כי עכ"פ הם כשאר הקדשות שנותנין לעניים וכ"ש לפדיון שבויים כי כל מה שאנו מקדישין אין בהם קדושת בדק הבית אלא לעניים וזה פשוט ואף אם התנדבו לצורך בה"כ מותר לשנות לפדיון שבויים. ומה שבא בשאלה אם יוכלו להשוות בלי שאר חבירים תמהני על השואל איך יעלה על הדעת לעבור שבועה וחרם ואפשר שהשאילה הואיל והוא לדבר מצוה אם מועיל התרה בפתח וחרטה וגם זה נ"ל שאין לו התרה הואיל ונעשה על דעת רבים אם לא שכולם מסכימים בהתרה חדא שר"ת פוסק שאין לכל דבר מצוה יש לו התרה אלא דווקא כמעשה דרדקי כו' ואם לדברי הפוסקים שלכל מצוה מתירין מ"מ פירשו הטעם מפני שלדבר מצוה ודאי מסכימים. ונ"ד אומרים אותן הרבים שנשבעו על דעת' שאינם מסכימים בהתרה ואין לומר שמא לא על דעתם נשבעו אלא על דעת רוב העולם והם מסכימים לדבר מצוה זה אינו שהרי כתב בספר המצות בשם ר"ת שאם נדר בפני ג' אפי' לא פרט אותם אלא אמר סתם ע"ד רבים אין לו התרה דמסתמא על אותן רבים שעומדים לפניו קאמר והב"י מביא דברי הר"ן שכתב אפי' על דעת רבים סתם אין לו הפרה וטעמו משום דכל הנשבע ע"ד רבים אלימא מילתא וא"א לה שתהא ניתרת וכן כתב הרשב"א וז"ל אעפ"י שכתבנו בשם ר"ת שאין דעת רבים אלא בפורטם אין אנו עושין מעשה על זה ומהר"י קולו"ן כתב בשורש נ"ב ענף ב' אחר שהביא כמה דעות החולקים בדין ע"ד רבים כתב וז"ל ומ"מ מודה אני בזה דשמא י"ל דע"כ לא פליג רב האי והמרדכי על ר"ת אלא דווקא בנדר דלא שייכי בה רבים בגוייהו ולא קבלו שבועתו או נדרו אלא דאיתרמי ששמעו את נדרו ואע"ג דכל א' נוטה לבו אל דבריו מ"מ אין חוששין בנדרו כלל אבל היכא שמשביעין אותו ג' כי הכא והא' נעשה שלישו ושאר הדברים נוגעים אליו והב' קבלו השבועה ונעשו עדים איכא למימר דבהא מודו כ"ע דהמזכיר רבים אע"ג שלא פירש שמותם מסתמא הנך דשייכי בגוייהו והמעיין בתשובת מהרי"ק הנ"ל ימצא שרוב החכמים מסכימים שאין להתיר אם לא שיסכימו כולם לכן מחויבים לקיים נדרם עד שיסכימו כולה להתירם רק שבנד"ד אין מעלה ולא מוריד כי באם יאסור הבה"כ למקצתן יאסור לכולם כנ"ל בתקנות רגמ"ה הנ"ל ולפי פסק הראב"ד ובני דורו גם אין איסורם איסר. ומה שבא בשאילה שמכרו הבה"כ וכן שנים מכרו לשלישי' כו' נ"ל שאין זה מעלה ולא מוריד כי בכל מקום חוזר קרקע לבעל הראשון כי קרקע אינה נגזלת ואין צריכין ליתן דמים אפי' אחר יאוש כמו שכתב הטור ח"מ סי' שע"א וז"ל אבל קרקע אינה נגזלת אפי' נתייאשו הבעלים קודם שמכר הגזלן לעולם ברשות בעלה עומדת ונוטלה מיד הלוקח בלא דמים והלוקח יטול דמיו מיד הגזלן שמכרה לו ואפילו נמכרת לאלף פעמים זה לזה וזה לאחר לעולם הנגזל נטלה מיד מי שמצאה בידו בלא דמים. וכל לוקח נוטל דמיו ממי שמכרה לו וכן כתב הרמב"ם ז"ל בהלכות גזילה וא"כ הרבים מחזיקים בבה"כ מכח מיצר שהחזיקו כנ"ל והלוקח לוקח דמיו ממוכר. נאם הצעיר יוסף כהן:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |