שו"ת שארית יוסף/סד
|
< הקודם · הבא > |
סד) שאלה על ראובן ושמעון שקבלו בשותפות מלוי י' זהובים אדומים להשתדל באיזה סחורה בשותפות להביא סחורה על אחריותם ולא על אחריות לוי וקבל אחד מן השותפין ה' זהובים אדומים בפני שותפו והטילו בכיסו שקורין ווצק במקום שהניח אדומים שלו לאחר זמן הלכו השותפין ביחד מעיר לעיר לקנות שם אותה סחורה והיה להם גם שאר כספים כל א' בכיסו מונחים בארגז ובצאתם מן העיר נטל אותו הווצק שהיו שם הזהובים אדומים שקבל מלוי והניח אותן בעגלה שישבו ב' השותפים במקום משומר עליהם תחת התבן וגם הניח עליו טלומ"קי ועמדו לסטים בדרך ויחפשו וימצאו הארגז אשר היו שם שאר כספים ונטלו אותם והיה ירא אותו שהיה הווצק שלו שמא ימצאו גם אותו ונטל אותו הווצק והניח אותו בטלומק אשר חפשו הלסטים כבר כי אמר לא יחפשו עוד בטלמוק ההוא ואירע שחפשו שנית בטלומק ההיא ולקחו הווצק והטלומק היה של שניהם ע"ז ילמדנו רבינו על מי לשלם הי' אדומים אם אותו שקבל הי' אדומים או על שני השותפים יחד. עד כאן לשון השאילה:
תשובה נ"ל שאין זה צריך פנים ולא שום ראיה כי ידוע שאין שייך לומר שיטמינם בקרקע כדין פקדון כי לקחו אותו לילך בסחורה ואפי' פקדון אין דינו להטמינה שהרי כתב המרדכי פ' המפקיד דדווקא בימי חכמי התלמוד שהיה בתיהם רעועים רק שאין כאן מקום לדבר מענין זה וגם אין במקומינו רגילות לתפור הזהובים בבגדים וכתב אבי"ה והמרדכי מביאו פרק המפקיד (דף קל"ז ע"א) דהכל תלוי לפי מנהג והמקום כו' ואם כן על דעת זה ניתנו לידן להטמינם כסדרו ורגילות דהיינו להטמינם תחת התבן ובהדיא כתב המרדכי פ' המפקיד (דף קל"ז ע"א) וז"ל כדאמרינן פ' אלמנה ניזונת לא עדיף מדידך וכי מעיינת בזה לא דמי דהתם מיירי באחריות הדרך עכ"ל הרי שבדרך שאני וק"ל ואם כן לא פשע ואונס גמור וחבירו חייב כמו אותו שלקח הי' זהובים. ועוד נ"ל הואיל ושותפים הם וכן קרוב לודאי שיש לו גם כן דבר מה לשני בידו של שותפות שחייב לשמור והוה עמו במלאכתו ואז פטור גם אם פשע כדכתיב בעליו עמו לא ישלם א"כ הוא שיש לו לשני דבר מה משותפות ברשותו כי מה שאמרו שותפים שומרי שכר זה לזה דווקא כשהאחד יש לו הכל ברשותו אז הוא כש"ש אבל כשיש לשניהן מן השותפות בידם פטורים הם אפילו בפשיעה דהוה שמירה בבעלים וק"ל וא"כ שניהם חייבים השני כמו הראשון כי שניהם חייבים ללוי באחריות וק"ל. נאם הצעיר יוסף כהן:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |