שו"ת שארית יוסף/לט
|
< הקודם · הבא > |
לט) נשלחו מארץ לועז לידי מגלות עפות כתובות משני עבריהם בענין אלמון שנשא אלמנה ולא אכלו עד הלילה אם לברך שבע ברכות וראיתי שהדיעות חלוקות שאחת מן הדיעות סובר שאין לברך שהרי בלילה הוה יום שני וכ"ע מודו דאין לאלמון שנשא אלמנה אלא יום א' והביא עוד ראיה מהרא"ש ז"ל שכתוב וזה לשונו רב אשי איקלע לרב כהנא יומא חדא מברך כולהו מכאן ואילך אי איכא פנים חדשות מברך כולהו ואי לא אפושי שמחה כו' יומא קמא י"מ סעודה קמייתא ומיהו אם לא אכלו עד הלילה מברכין משום דלא גרע מפנים חדשות כיון דאכתי לא אכלי בני חופה עד כאן לשונו אלמא בבחור דמברכינן טעמא משום דלא גרע מפנים חדשות וא"כ באלמון שנשא אלמנה דליכא טעמא דפנים חדשות אין מברכין. וכן פסק ר' ירוחם בחלק אדם וחוה נתיב כ"ב חלק ב' יום ראשון לעולם מברכין כלומר בסעודה ראשונה ואפי' לא אכלו עד הלילה כתבו המפרשים דכל סעודת יום א' מברכין שבע ברכות ואם הוא אלמון שנשא אלמנה ולא אכלו עד הלילה אין מברכין ודעתו שמה שפרשו יומא קמא סעודה קמייתא אין הפי' שבאו להקל ולומר סעודה קמייתא מברכין אפי' בלילה כשלא אכלו ביום אלא באו להחמיר שאפי' ביום א' דוקא בסעודה ראשונה אבל אם אכלו סעודה שנייה אפי' ביום אין מברכין שבע ברכות ודעת המגילה השנית שיש שני פירושים ביומא קמא פי' ראשון שפי' יומא קמא כמשמעו ולפי פירש זה אין מברכין בלילה דביומא תליא מילתא. ופירש השני פי' יומא קמא סעודה קמייתא מברכין אפי' בלילה דלא ביומא תליא מילתא אלא בסעודה. ומודה שהרא"ש מדבר בבחור דווקא רק שמתרץ שהרא"ש כתב לפי דיעה האחת כן ולפי דעת פי' האחרת מברכין ואם כן הא דכתב דלא גרע מפנים חדשות דמשמע דוקא בבחור דשייך בו פנים חדשות ולא באלמון הוא לדעת המפרש יום כמשמעו. והראיה שכתב י"מ ואח"כ כתב ומיהו כו' וכן תירץ רבינו ירוחם דכתב גם כן כתבו המפרשים דמשמע שיש שני פירושים ושני הדיעות החלוקות שבאו לידי במגילות עפות האריכו למעניתם בראיות כל אחד לפי דרכו ואענה גם אנכי חלקי. והנה אגלה דעתי הקלושה ואומר אף כי הסכימו שני הדיעות אשר באו במגילות עפות ופי' שמה שכתב הרא"ש דבלא אכלו עד הלילה מברכים דלא גרע מפנים חדשות. בודאי מדבר בבחור ולא באלמון הואיל ולא שייך בופנים חדשות רק שתי' דמיירי לפי פירש שני שפי' יומא קמא כמשמעו לכן דווקא בבחור מברכין ז' ברכות ולא באלמון שנשא אלמנה אבל לפי' שפי' יומא קמא סעודה קמייתא יש לומר שמברכין עכ"ל. ואני אומר לא כדברי זה ולא כדברי זה כי אדרבה מוכח ומוכרח שהרא"ש מדבר באלמון שנשא אלמנה ועל זה כתב ואם לא אכלו עד הלילה מברכין דאם מדבר בבחור למה לו לומר מסברא דלא גרע מפנים חדשות הלא כשבאין בני אדם שלא אכלו הוה ממש פנים חדשות ומה שייך לומר דלא גרע. ואין לומר דסבר דלא מקרי פנים חדשות אותן שהיו בשעת ברכת נשואין בחופה ולכך צריך לומר סברת דלא גרע אין לומר כן שהרי הרא"ש כתב באותו פרק ריש פרק קמא דברכות שאף אם שמעו ברכות שבע ברכות בנישואין שבאו אח"כ דמקרי פנים חדשות וא"כ מה לו לסברא דלא גרע אלא בודאי הכי פי' שמדבר באלמון שנשא אלמנה לכן אמר מסברא הואיל ולא אכלו שום אדם ביום אף כי הוא אלמון לא גרע מבאו פנים חדשות בבחור דהיינו שלא אכלו אף כי אחרים כבר אכלו שמברכין. בכאן נמי מברכין הואיל ולא אכלו עדיין אפילו אחרים שום סעודה. וגם צ"ל מה שפירש הרא"ש י"מ סעודה קמייתא משמע שבא להקל דאף בלילה בסעודה קמייתא שרי. דאם בא רק להחמיר ולומר סעודה ראשונה ולא שנייה אפי' ביומא ה"ל למימר קמא קמא יש מפרשים דווקא סעודה קמייתא דהוה משמע דווקא קמייתא ולא סעודה שנייה וק"ל. הנה מובן שהרא"ש ס"ל דאלמון שנשא אלמנה ולא אכלו ביום דמברכין ז' ברכות בלילה וכן כ' באגודה פ"ק דכתובות (דף ק"ז סי' ז') וז"ל אחת בתולה ואחת אלמנה טעונה ברכה כל ז' וה"מ שנשאת לבחור ודאיכא פנים חדשות אבל באלמון שנשא אלמנה אפילו איכא פנים חדשות. ואם התחיל בתוך יום רביעי ונמשכה עד הלילה או הותחלו בלילה מברכין בלילה ולא ביום של אחריו כו' ובשבת מברך לילה ויום דכבוד יום עדיף ולא בסעודה ג' כו' ובאלמון שנשא אלמנה יום ו' נראה שאין מברכין אלא לסעודת הלילה ולא למחרת בשבת דלא תלי בפנים חדשות עכ"ל. הרי שכתב בהדיא דביום ו' מברך בלילה באלמון שנשא אלמנה ואין לומר דנקט יום ו' דווקא דאז אי אפשר לאכול דאסור לקבוע סעודה ביום ו' לכך מברכין בלילה מה שאין כן בשאר ימים דאם פשעו ולא אכלו עד הלילה אין מברכין אין לומר כן חדא דא"כ דבשאר ימים אין מברכין בלילה הוה עיקר הדין להודיע דבלילה אוכלין א"כ הוה לי' למימר ומברכין בלילה אבל אומר אין מברכין אלא לסעודת הלילה ולא למחרת משמע דעיקר הדין שלא לברך ביום ולכך נסיב דינא שהנישואין ביום ו' כדי להגיד שאעפ"י שהוא שבת מ"מ למחרתו אין מברכין אבל מ"מ בשאר יומי נמי מברכין בלילה. ועוד דאין לומר דנקט ביום ו' מפני שאין קובעין סעודה ביום ו' שזה אינו אלא בסעודת הרשות אבל בסעודת מצוה מותר וסעודת מילה תוכיח. ועוד הלשון תוכיח שאחז"ל ב' משפחות כו' עד זו קבעה סעודה בע"ש כו' עד ונעקרו דלשון קבעה מוכיח מחמת שהיתה קובעה סעודה בכל ע"ש אבל מה שהוא באקראי לא וכ"ש סעודת מצוה שהיא באקראי. וא"כ שהרא"ש והאגודה מסכימין לדבר אחד וידוע מעלת הרא"ש וגם בעל האגודה כתבו עליו מהרי"ק בשורש קס"ג וגם מהרי"ו (בסימן קס"ג) שהיה למדן מופלג וגדול בדורו היה א"כ מי הוא זה שימאן בדבריהם וכ"ש שהם כדאי לקיים המנהג קצרתי כי מה ידעתי ולא ידעו כי פרשו מצודה בכל שטח הספר והפוסקים רק מה שהניחו לי להתגדר בו כתבתי. נאם הצעיר יוסף כהן:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |