שו"ת שארית יוסף/לח
|
< הקודם · הבא > |
לח) בפנינו תבעו קק"ק את מקצת יחידים אשר מחייתם בסחורה והוא כי מימים קדמונים כל הק"ק יש להם ביחד כתב קיום מהמלכים שיהיה להם בענין המוכסים כל דין של סוחרים נכרים מקראקא ומקרוב עמדו מוכסנים אנסים ולקחו בחזקה מסוחרי קראקא וגם מיהודים רצה ליקח בחזקתו והסכימו הק"ק לפשר עם המוכסן שלא יקח מהם. וגם הסכימו ליתן למוכסנים סך ידוע והתנו ביניהם ליתן בתנאי באופן זה שמי שיתחייב ליתן בדין ישלם כי הק"ק אומרים שהסוחרים שמחייתם עתה בסחורה ישלמו הואיל ואין פשרה זו קיים לעולם רק להצלה לפי שעה כי למחר מת או לא ישכיר עוד ממלך יר"ה בבא מוכסן אחר וירצה ליקח כי פשרה זו אינו רק עם מוכסן זה כי אין כחו להבטיח בעד מי שישכור מהמלך יר"ה שיקים אחר' זאת ועוד אחרת כי אומרים שבקיום שלנו כתוב שנהיה כסוחרי קראקא בענין המכס וסוחרי קראקא נותנים לע"ע רק שהפשרה שלא ליקח ממנו הוא דבר חדש שנהיה טוב יותר מסוחרי קראקא בזה לא היה לנו שום קיום ושותפות בעולם אם תרצו לע"ע לפשר שתהיו טוב יותר מסוחרי קראקא תנו אתם. והיחידים הסוחרים משיבים הלא יש לנו שותפות בקיום לכן תסייעו שלא יתבטל וגם פשרה זו מסייע לקיום כי באם יקח מוכסן זה יתבטל הקיום על ידי מנהג שמוכסן אחר יקח לו לסיוע שזה לקח קודם וק"ל. וסוחרי קראקא אף כי לוקח מהם עתה בחזקה מכל מקום אנו אין מחוייבים ליתן כי אין הקיום שנהיה כמו הסוחרים מקראקא ובאם לוקח מהם בחזקה בלא משפט שיקח גם ממנו רק פי' של הקיום שהיה לנו קיום כמו הם וקיום שלהם שלא ליקח מהם ולכן אתם שותפים וצריכים אתם לסייע לנו בשותפות ולע"ע אנו סוחרים למחר אפשר שתהיו אתם סוחרים לכן אין ראוי לנו ליתן רק מכיס של כל הק"ק. ע"כ עיקר הטענות והשאר להג הרבה ויגיעת בשר:
תשובה והנה מתחלה פסקנו שהסוחרים חייבים להניח משכנות כפי הסך שהוציאו הק"ק שהק"ק רוצים להיות נתבעים ולא תובעים כמו שכתב המרדכי פרק לא יחפור (דף רמ"ז ע"ג וע"ד) כתב בשם מהר"ם דמנהג תורה הוא אבל אין צריכין ליתן מעות רק משכון כמו שכתב באגודה פרק לא יחפור (סי' כ"ו) וז"ל יחיד המדיין עם קהלו על עסקי מסים צריך ליתן משכון וכפול בפרק איזהו נשך (דף ך' סי' ק"ח) ומהר"י ג"כ כתב (סי' קכ"ד) וז"ל ר' מאיר הניח משכנות ביד הקהל כדין יחיד נגד רבים עכ"ל ולפי הטעם למה הק"ק רוצים להיות נתבעים כו' שהוא מפני שחסו חכמים להיזק רבים כי באם הם יהיו תובעים יפסידו משום קידרא דבי שותפי ולא יתבעו א"כ משכנותם נמי די שכשנתנו משכנות יהיו היחידים תובעים וק"ל. ובזה כ"ע מודה רק לעשות שהק"ק יהיו נתבעים וק"ל:
ועל גוף הדין פסקנו שהדין עם היחידים והק"ק מחוייבין להוציא כמו שכתב מהרי"ק בשורש ד' ובסוף הפסק אכתוב אותו באריכות ואף שכתוב בתשובת הרא"ש כלל ו' (סי' ט') וז"ל וששאלת על מקצת הקהל שעשו הוצאה שיתקיימו שטרי חובותיהם דבר פשוט הוא שאותן שאינם נושאין ונותנין בשטרות שלא יתנו עמהם כי אין להם עסק בדבר זה אלא אותן הצריכים לדבר עכ"ל. מ"מ דבר זה אינו דומה לנדון דידן מתרי טעמא. חדא שלא היו להם שותפות בעסקים אלו מעולם ונדון דידן היה לכולם שותפות בעסק זה לפחות מחמת קיום שהשתדלו על המוכסים. ועוד שנית שאלו כבר היו נושאין ונותנין בשטרות והיה להם חובות ובאם לא השתדלו נאבדו וכבר התחילו והיה להם נזק ואין חיוב על האחרים להציל ממונם בממונם ולא היה להם לומר גם אנו לא נלוה על שטרות. ונדון דידן עדיין לא הלכו בסחורה והי' יכולין לומר גם אנו לא נלך בסחורה וא"כ העלילה על כל הק"ק יחד ועל כל פנים עיקר הטעם שהי' שותפות כנ"ל ומה שנמצא בתשובות מהר"ם (סי' נ"ג) וז"ל אם כששלח ההגמון אחר הקהל ושאל מה ששאל באותה שעה קודם שנתפשרו אמר איני חפץ שיתנו שאר בני העיר שלא נשבעו לשקר כ"א הנשבעים לשקר אז וודאי לא יתנו כי אם הנשבעים ואף כי הקהל משותפים במסים ושותף אינו חולק שלא לדעת חבירו כדאיתא בפ' הגוזל בתר' (דף קיו) ובפ' המקבל (דף ק"ה) הני מילי למסים אבל עלילות וארנוניות בזה אינם שותפים אפילו אם העלילו על מקצת הקהל שלא כדין לא יתנו אחרים עמהם כ"ש בנדון זה שהעליל עליהם כדין עכ"ל. והאריך בראיות וא"כ משמע שהיחידים נותנים ולא הק"ק. אבל זה אינו צריך פנים שאין הנדון דומה לראי' ואדרבה מינה יש לדקדק לנדון דידן שהק"ק חייבים שהרי תלה הטעם מפני שאין הקהל שותפים בעלילות וארנוניות רק במסים ונדון דידן שותפים בהשתדלות הקיום מן המכס. ועוד נותן מהר"ם הטעם שלא העליל בפי' רק על הנשבעים וכאן מעליל על הכלל יחד יהיה סוחר מי שיהיה. ועוד שפי' עוד טעם שהאמת שבדין העליל לכן אדרבה משם ראיה הואיל שהוא שלא נדון וגם לא פרט אנשים וגם הק"ק כולם שותפין במכר לית דין ולית דיין שיאמר רק הק"ק חייבים. אבל אין להביא ראיה לנדון דידן שהק"ק חייבים מתשובות רשב"א שמביא ב"י בח"מ (סי' קס"ג) ובב"י (סי' י') וז"ל הבית יוסף ובתשובה אחרת כתב הרשב"א על ראובן ושמעון שהיו דרים בבית סמוך להגמון בע"כ ובאו ב' אנשים לאותו בית בפורים ועשו שחוק ואמרו הגוים שאותו שחוק היה נגד דתם וההגמון העליל הקהל כו' ראובן ושמעון פטורים וגם הב' פטורים שלא עשו דבר שיתחייבו ועוד אף אם עשו כו' והטיל ההגמון העונש על הצבור ונתנו לו ממון וסלקוהו אינם חייבים לשלם לקהל דאין אדם נתפס על חבירו וחייב לשלם אלא ארנונות כו' עכ"ל וא"כ נביא ראיה שהק"ק חייבים. אין מזה ראיה כי בתשובה זו כבר נתנו הקהל וזה יוכיח שהרי כתוב ונתנו לו וסלקוהו ולכן אין היחידים חייבים אבל הנדון דידן לא נתנו הק"ק עד שהתנו עם היחידים לא ניתן אלא בתנאי מי שמחייב ליתן בדין יחזיר לק"ק ולא יזיק לנו בדין וכל תנאי ממון קיים וק"ל, וגם אין להביא ראיה שהיחידים בנדון דידן חייבים ממה שכתב שם וז"ל וכתב עוד שיש אנשים רוצים לפטור עצמם וטוענים מה שנתן הקהל להגמון שלא ברצונם ולא בהסכמתם יש להביא ראיה משיירא כו' אם אמר אציל לעצמי הציל לעצמו ואוקימנה בשותפים וכגון זה שותף חולק שלא לדעת חבירו וכ"ש כאן שלא בא להציל וליטול אלא להציל שלא יקחו ממנה אלא א"כ נשתתפו כל הקהל לכל ענינים כאלו כו' מה שלא ראינו באחד מהמקומות כו' אי נמי כשעשו אותו הוצאה ז' טובי העיר כו' עכ"ל א"כ בנדון דידן נאמר שהק"ק רשות בידם לחלק שלא לדעת היחידים גם זה אין ראיה כי לשם לא היו שותפים לדבר זה שהרי כתב אלא א"כ נשתתפו הקהל לענינים כאלו כו' ואף כי הוא ז"ל כתב מה שלא ראינו שותף כזה מ"מ נדון דידן כן הוא שהם שותפים במכר ומי שרוצה לעליל ולבטל מחויב לעמוד כנגדו בשותפות וע"כ צריכים אנו לחלק בין שותפות לשותפות. חדא שהרי הוא כתב וכגון זה שותף חולק ואח"כ כתב א"כ נשתתפו דמשמע אם נשתתפו אין יכולין לחלק אלא ע"כ ר"ל כשהן שותפים כתב או שותפים לדבר זה בפרט וכן אנו צריכים לחלק שכאן כתב שותף חולק שלא לדעת חבירו ובתשובות מהר"ם שהבאתי לעיל כתב ושותף אינו חולק שלא לדעת חבירו וכענין זה ק' בב"ק במרדכי פרק הגוזל בתרא (דף צ' ע"ד) כתב ב' פעמים שותפות נינהו ואין שותף חולק שלא לדעת חבירו. (ובדף צ"א ע"ב) כתב על שנהגו לתת מס בשותפים ואח"כ נתן המלך לבנו קצת כו' עד וכגון זה שותף חולק שלא לדעת חבירו ובביאר שלקמן תירצתי עי' שם והמעיין במעשה שזכרתי למעלה יראה שיש חילוק בין שותפות שנתנו מס יחד כמה שנים וקודם התחלת שנה אחרת רוצים לחלק מחמת פסידא יכולים לחלק ובפרט כאשר הם חולקים על דעת שיהא השותפות בטל מהיום ומעלה אבל שותפות שנעשה כבר ע"י מעשה ואינם רוצים לחלוק רק לפי שעה. ועוד שכבר התחיל הבלבול על כולם בהיותם יחד בשותפות ואז אינם יכולים לחלוק שלסוף צריכים לשתף יחד שותף כזה אינו חולק אפי' במקום פסידא ובפרט בנדון דידן. ע"כ צריכים להשתדל ביחד שקיום הראשון יעמוד בתקפו לכן אין יכולים לחלוק כמ"ש וגדולה מזו כתב מהרי"ק בשורש ד' שאפי' כל מי שראוי לבא עליו בלבול כזה וכשיתוקן זה יהיה קצת תיקון להם צריכים ליתן סיוע לאחינו בני רעגנשפורג כל הקהילות אשר ראוי לחשוב שיבא גם עליהם כו' מאחר שהצלת בני רעגנשפורג הוא הצלתם וגם בכאן אם היה המוכסן לוקח מכס עתה היה ביטול גדול בקיום של מכס והיה היזק רבים כי גם מוכס אחרון בנקל ילך בעקבו וק"ל מצורף לזה שהמוכס אינו פורט יחידי אנשים רק מי שיולך סחורה וא"כ יכול להיות שמגיע היזק לרבים תיכף. ואומר אם מהרי"ק פוסק מטעם חשש שמא יבואו לידי נזק ק"ו בנדון דידן שבודאי היזק וא"כ השתדלות זה הק"ק נהנין. ועוד שהם שותפין כנ"ל דלית דין ולית דיין שיאמר שפטורים אלא שחייבים ק"ק להוציא ולהשתדל כך נראה לעניות דעתי. נאם הצעיר יוסף כהן:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |