שו"ת שארית יוסף/מ
|
< הקודם · הבא > |
מ) שאלה על שבמדינות מעהרין עשו תקנה הראשים הנבררים במדינתם במעמד עקרי המדינה שכל דברי ריבות וקטטות שיתהוה ביניהם יתנו לפסוק במדינות ואין אחד מהם יהא רשאי לתבוע בעל דינו חוץ למדינתם ועתה נתהוה קטט בין יושבי ק"ק אוסטרליץ עם כמר יוסף בר יצחק יושבי עירם ורוצה לתובעם חוץ למדינות והוגד לי שטענתו לפי שהם תקיפים במדינה ויש להם קרובים הרבה והם מאיימים הדיינים או הדיינים עצמם מתייראים אף אם לא יאיימו אותם:
תשובה הנה נ"ל אם אין לו לכמר יוסף בן יצחק טענה אחרת רק הנ"ל אין טענתו טענה שהרי כתב הרא"ש ז"ל בתשובה כלל י"ג והטור ח"מ מביאו (סי' ז') וז"ל ואם עשו תקנה או שיש מנהג בעיר שדייני העיר ידונו אף על ענייני המס דיניהם דין כמו מי שיקבל עליו פסול או קרוב לדין שדינו דין עכ"ל. והנה ידוע שאין נוגעים ופסולין יותר כי אם במס ומ"מ דנין אפי' ע"פ מנהג בעלמא ק"ו על התקנה שקבלו עליהם דאין לפסול כל בני המדינה וידונו אותם כפי תקנתם. ועוד כתב כלל ה' מנהג פשוט בכל ישראל שאין מביאין עדות חוץ לעיר על תקנתם אלא מקבלים עליהם עידי העיר על כל עניניהם וכשרים אפי' לקרוביהם כיון שקבלום עליהם אנשי העיר וכן כתב ר' ירוחם ח"א נל"ב והב"י מביאו (סי' ל"ז) ומביא עוד ב' תשובות כיוצא בזה כו' עד וכן אנו נוהגים לעולם בכל ענייני צבור כו' עד והרי זה כמי שאמר נאמן עלי אבא וכו' הנה בפירוש הן לדין והן לעדות כל מה שקבלו בהסכמתם כשרים וה"ה לנדון דידן ובשביל שפסקתי על בני ק"ק ברוד עם כמהר"ר יצחק בר שניאור שידונו חוץ למדינתם על פי החכמים אשר לשם שכתבו שאין לו דין לשם בשביל שכל בני המדינה שייכים לאילו וגם יש להם במדינה מי שיאיים על הדיינים ומוראם מוטל עליהם ויאמר האומר מה נשתנה זה מזה. ואמרו חז"ל כל כי האי צריך לאודעי לכן אני צריך לפרש כי מהור"ר יצחק לא היה מיושב במדינה רק כגר נטה ללון כידוע כי ביתו בכאן וא"כ לא היה לשם בשעת התקנה וגם לא קבלם עליו מעולם וכשאין תקנה ידוע שהדין שאפי' רק עשיר אחד שהוא תקיף ומאויים בעיר צריך לילך לב"ד הסמוך לדון ולא בעירו. וגדולה מזו כתב מהרי"ק בשורש א' בשם ג' עמודי עולם שהם הר"י ור"ש שאנץ ור"י מפרי"ש שאפי' אם רק הדבר נוגע לגדולי העיר שאין לדון בעירם אף כי צד השני מיושבי העיר ואף ע"י הסתלקות בי תרי דמסתמה משתמע מלייהו ולכן פסקנו עליהם לילך לב"ד הסמוך אבל בנדון כמו יוסף הנ"ל אם אין לו אלא טענה זו הנ"ל אינו טענה כי הוא היה לשם בשעת התקנה וקבלה עליו אין לו כח לזוז מתקנת המדינה הנ"ל כו' ואין יכול לחזור כמו שמביא הב"י (סי' כ"ב) תשובות וז"ל כתב בתשובות דשייכי להלכות סנהדרין נאמנים עלי ג' רועי בקר כו' עד אפ"ה בנדון זה שהניחו על טובי העיר ועל ראשי הקהל מנהג הוא בכל מלכותינו דכל מה שאדם מקבל בפני ראשי הקהל שנבררו מדעת הקהל שאין יכול לחזור בו וכן כתב ר"ת בתשובה עכ"ל. ומזה מוכח ג"כ דאין לומר שמה שכתב הרא"ש שהבאתי לעיל תשובה כלל י"ג שדיניהם דין כמו מי שקבל עליו קרוב או פסול לדון שדיניו דין היינו שקבל עליו פסול במקום כשר א' אבל כשמקבל פסול במקום ב' או ג' לא כמו שפסק הטח"מ (סי' כ"ב) וא"כ בנדון דידן נאמר שאף אם קבלם עליו יכול לחזור דהא הכי כתוב בתשובת ובתו' וכן כתב ר"ת דכל מה שאדם מקבל בפני ראשי הקהל שנבררו שאין יכול לחזור משמע דהוה דינו כאלו קנו מיניה ובקנו מיניה כתבו רוב המפו' דהיינו האלפס והטח"מ וכתב הב"י שכן כתב הרא"ש דאפי' קודם גמר דין וקבל עליו פסול כשנים או כג' כשרים שאינו יכול לחזור דאין אחר קנין כלום וכ"ש בנדון דידן לפי מה שהוגד לי שקבלום עליהם כל בני המדינה באלה ובשבועה ובחרמות וכל רב או צורב המנגד לזה הורס מצב המדינה כי כל מדינה ומדינה צריכים לתקנות מוסכם מכל הצריכים להם לפי המקום ולפי הזמן ובאם יכול היחיד לבטל בטלו כל ההסכמות וההריסות תמיד ואעפ"י שכתב הריב"ש (בסי' שי"א) גם מה שאמר שקבלוהו הקהל מעולם לא שמענו כזאת שיקבלו הקהל עליהם דיין שיוכל לדון לקרוביו כו' מ"מ הרי כתב הטח"מ (בסי' ל"ג) וז"ל כתב א"א הרא"ש ז"ל אם הקהל מינו עדים ותקנו שלא ישוה שום עדות זולתם יכולין להעיד אפי' לקרובים ועוד דהרי פי' הריב"ש עצמו בסיום דבריו וז"ל והרשב"א לא כתב אלא בענייני הכוללים לגמרי דלא בעינן סילוק משום דלא אפשר עכ"ל וא"כ בנדון דידן לא נאמר שידונו קרובים רק שידונו במדינה אף כי יש צד שייכות להם כמו שלא בעינן סילוק וק"ל. נאם הצעיר יוסף כהן:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |