שו"ת שארית יוסף/כז
|
< הקודם · הבא > |
כז) שאלה מק"ק פרעמיסלא על שכיני בית הכנסת שמביתם בא תדיר ריח רע לבית הכנסת מבית הכסא הסמוך וזה הוא כמה שנים כך יותר משני חזקה אם מחוייבים עתה להרחיק אם לא:
תשובה זאת השאילה לפי הנראה לע"ד אין צריך פנים ומקודם צריכין אנו לבאר דין בין אדם לחבירו ומתוך כך יתבאר שאלתינו. גרסינן פרק לא יחפור (דף כ"ג) לרב יוסף הוו ליה תאלי כו' עד והא אחזיקי ליה הא אמר רב נחמן אין חזקה לניזקין ולאו מי אתמר עלה רב מרי אמר בקוטרא ורב זביד אמר בבית הכסא אמר ליה הני לדידי דאנינא דעתאי כקוטרא ובית הכסא דמי לי ע"כ לשונו. שמע מינה בהדיא דלבית הכסא אין חזקה ואף על גב שפירש רש"י ור"י בתוספות (דף כ"ג) והטור חשן המשפט (סי' קנ"ה) מביא ג"כ פירוש רבינו תם דדווקא בית הכסא שלהם שהיו מגולים אבל שלנו שהם מכוסים בחפירות יש להם חזקה מכל מקום יש לעיין שכתב רבינו ירוחם שהרמב"ם לא חילק אלא כל דבר שריחו רע וכן עיקר עד כאן לשונו. והאיך כתב וכן עיקר כהרמב"ם ופליג על פרש"י ורבינו תם ור"י והרא"ש ג"כ מביא פרש"י פרק לא יחפור (דף קצ"ח). ועוד קשה שהרי הרא"ש שסובר כרש"י כתב על מעשה דרב יוסף הנ"ל מכאן משמע שכל דבר שידוע שאין המערער יכול לסובלו אף על פי שאחרים יכולים לסובלו אין לו חזקה עד כאן לשונו, ואם כן משמע דאין חילוק בין מכוסה לאינו מכוסה רק תולה אם יכול לסובלו אם לאו לכן נראה לי לפרש כשריחו רע אין חילוק בין מגולה למכוסה אלא כשאין ריחו רע תדיר ובמגולה מכל מקום אין לו חזקה מחמת מיאוס וגם בשעת התפלה צריך להרחיק מלא עיניו אבל כשריחו רע ותדיר אין חילוק בין מכוסה למגולה וא"כ לא פליג ר' ירוחם והרמב"ם כי כתב שריחו רע סתם ואז אין חילוק כי אין לו חזקה אפילו במכוסה וגם אין לדקדק איזה קודם כמו שכתב ר' יונה שהרי הרא"ש פליג כמו שמביאו הטח"מ (סי' קנ"ה) רק בזה יש לדקדק באם טוען שקנה מחבירו והרשהו לעשות הבית הכסא אעפ"י שרבינו תם כתב פרק לא יחפור (דף כ"ג) אפילו הקנה לו בעדים יכול לחזור כו' מ"מ לא פליג על זה ר"י והרא"ש מביא דברי ר"י (דף קצ"א) באחרונה וגם הטח"מ (סי' קנ"ה) מביא דברי ר"י באחרונה וכתב וכן כתב א"א הרא"ש. וגם הבית יוסף מביא תשובת הרשב"א דקני ואם כן אם הקנו לו בעדים מי יוציא אותו מחזקתו הואיל והם רבים וגם אף אם אנו מדמים לפרש שפרש"י ומסכימיו לעיל שמחלקים בין מגולה למכוסה דווקא כשאין ריח רע תדיר מכל מקום קשה לעשות מעשה ולהוציא מחזקתו אף כי לפע"ד התירוץ מוכרח. וכל אילו החששות דווקא כשהוא בין אדם לחבירו אבל בבית הכנסת פשוט שמחויב להרחיק שאף אם נאמר שרש"י מחלק בין מכוסה למגולה ומכוסה יכולין לסובלו מ"מ הרי כתב הרא"ש על מעשה דרב יוסף הנ"ל מכאן משמע שכל דבר דידוע שאין המערער יכול לסבול אין לו חזקה וכאן ידוע שאין יכולין לסובלו שהרי אסור להתפלל לכתחילה במקום שריחו רע אעפ"י שאין לו עיקר ובמקום שיש לו עיקר יחזור ויתפלל וא"כ אין לך אין יכול לסובלו גדול מזה וגם אין שייך לומר שקנה בעדים כי מי הוא שיש לו כח למכור או להקנות ואף אם קדם וקנה קודם שנבנת הבית הכנסת מאותו שהיתה הקרקע שלו מ"מ הואיל וצורך רבים ע"כ צריך להרחיק ואח"כ לתבוע לרבים לשלם לו כמו שמצינו באילנות שמזיקות העיר כדתנן פ' לא יחפור (דף כ"ד) אם העיר קודם קוצץ ואינו נותן דמים ואם אילן קודם קוצץ ונותן דמים ספק קוצץ ואינו נותן דמים גמרא מ"ש גבי בור כו' מאי קושיא דילמא הזיקא דרבים שאני אלא אי איתמר דר' כהנא אסיפא איתמר אם האילן קודם קוצץ ונותן דמים ולימא להו הבו לי ברישא דמי והדר איקוץ אמר רב כהנא קידרא דבי שותפא לא חמימא ולא קרירא מכל זה מבואר שאילתינו שאף אם קדם ירחיקה והדר תובע שהרי בכאן שאינו אלא מחמת נוי העיר עשו רבנן תקנה לקוץ מקודם כדי שלא תתעכב הדבר הואיל והוא קדרא דבי שותפא שכל אחד סומך על חבירו ומתוך כך יתעכב הדבר ק"ו לדבר מצוה וק"ל. וגם ש"מ שאם הוא ספק שצריך להרחיק שהרי תנן ספק קוצץ ואינו נותן דמים וכ"ש בנדון דידן:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |