שו"ת שארית יוסף/יד
|
< הקודם · הבא > |
יד) שאלה מק"ק קרעמזיר בענין יתמי ראובן שהגדול שבהם היה בן י"ג או י"ד שנים ונתן כל אשר לו לכמר שלום וגם לתוספות חיזוק נתן לו שטר מכירה ושיחול הזמן שעה לפני מותו ומת והחל"י ושאר היתומי' והאפטרופוס שהיה גם אפטרופוס של הנער אמר חדא שאין נזקקי' לנכסי יתומים כי הם ראוים לירש חלק אחיה' והם קטנים אין להוציא הנכסי' מחזקתם ועוד טוען שאין מכירה ולא מתנה כי אין ממשות במעשה הנער ובפרט כאשר היה לו אפטרופוס. עכ"ל השאילות בהיות שלא נתפרש השאילה אם נתקיימו השטרות אם לא צריך אני להאריך קצת:
גרסינן בפרק גט פשוט (דף קע"ד) אין נזקקין לנכסי יתומים מ"ט רב פפא אמר פריעת ב"ח מצוה ויתמי לאו בני מעבד מצוה רב הונא בריה דר"י אומר אימר צררי אתפסי מאי בנייהו א"ב כשחייב מודה. אי נמי דשמת' ומת בשמת' דלרב פפא אין נפרעין ולרב הונא נפרעין ופסק הגמרא כרב הונא. ופסק הטור (סי' ק"ח) (והר"ן פ' אלמנה ניזונות דף תקכ"ט) דאם מת תוך הזמן אז נפרעין ונזקקין דחזקה אין אדם פורע תוך זמנו ש"מ במקום דלא חיישינן לצררי נזקקין שהרי נתן לו כל אשר לו. ואעפ"י שכתב הטור שם וז"ל וכגון שנתקבלה העדות בחיי אביהם דאם לא כן אין מקבלין עדות בפני קטן עכ"ל. וא"כ בכאן אם לא נתקבל העדות בחיי הנער אין מקבלין עתה בפני הקטנים וכן כתב הרא"ש כלל פ"ה סוף (סי' ח"י) וז"ל ומה שכתבתי למעלה דמלוה ע"פ גובה מיתמי היינו כשנתקבל העדות בחיי אביהן אבל לא נתקבל כו' עד ויתומים קטנים כשלא בפניהם דמי עכ"ל. מ"מ הלא כתב הטור ח"מ (סי' מ"ו) וז"ל ומקיימין אותו אפילו שלא בפני בעל הדין ואפילו עומד וצווח מזויף הוא כו' ואעפ"י שמביא טור ח"מ תשובת הרא"ש (סי' ק"י) שכתב שאין מקיימי' והב"י מקשה אהדדי ובתירוץ אחד מחלק בין יתומים לשאר בעל חוב מ"מ הרי ב"י מביא דברי ר' יודא בן הרא"ש שאומר שחזר הרא"ש מתשובותיו כי הפסקים ר"ל האשיר"י באחרונ' כתב אותו. עוד מביא תי' שמחלק בין צואה לשאר שטרות כי שטר צואה דווקא אין מקיימין וע"ש. אבל לא סבירא להו לחלק ולומר ליתומים אין מקיימין וכתב ששאר פוסקים סבירא להו שאפילו בצואה מקיימין וגם המיימון כתב בפ' י"ב מהלכות מלוה גבי קרקע שהיתה בחזקת יתומים קטנים שמקיימין את השטר אעפ"י שהיתומים קטנים וכן כתב בעל התרומה (סי' י"ד). ועוד י"ל שהטור וגם הרא"ש מדברים בעדות על פה בלא שטר וכן יש לדקדק מלשון הרא"ש שפרט בפי' ומה שכתבתי למעלה דמלוה על פה גובה מיתמי כו' הרי שפרט דווקא מלוה על פה אבל לא בשטר ובכאן בנדון דידן הוא בשטר. וכן כתב המרדכי פרק השולח (דף תר"י) וז"ל אמנם יש להקשות מדרבא אדרבא דפסיק מקיימין השטר שלא בפני בעל דין בפרק הגוזל בתרא ובערכין פסק דאין נזקקין לנכסי יתומים ובערכין נרא' דרבא אף בשטר קאמר דכולי שמעתתא אף בשטר מיירי אלמא אע"ג דמקיימין את השטר שלא בפני בעל דין אין נזקקין לנכסי יתומים. ואומר אני הא דפסק כרבא בערכין לאו אשטר קאי עכ"ל. הרי שמפרש ההיא דערכין דווקא בלא שטר אבל בשטר נזקקין ואע"פ שכתב הסמ"ג בעשיי' (סי' צ"ה) וז"ל אר"י במ' ערכין בפ' שום היתומים אין נפרעין מהיורשים אלא אם כן היו גדולים אבל יורשים קטנים אין נפרעים מהן שטר חוב ואפי' היה בו כל תנאי שבעולם לא יפרע בו המלוה כלומר עד שיגדלו היתומים שמא יש להם ראיה שסוברים בה השטר אא"כ היה ריבית כו' עכ"ל. הרי שמפרש בהדיא אפי' שטר חוב. מ"מ אעפ"י שהצעה משמע שכן הוא בפי' בגמרא. אבל אינו כן כי ראיתי בפרק שום היתומים (דף כ"ב) שכל זה האריכות דהיינו ממה שכתב שטר חוב עד סוף כל הכל דברי הסמ"ג שנפרש מדעתו שהגמרא כן פירשו אבל הלא הבאתי לעיל הטור שכתב שנתקבל העדות ולא כתב שנתקיים השטר משמע שמדבר במלוה ע"פ וכן הרא"ש שפרט ג"כ מלוה ע"פ כנ"ל וגם המרדכי לא סבירא להו פירוש זה. ועוד הלא גם הסמ"ג פוסק דתוך הזמן נזקקין שהרי כתב שם ומזה אין הלכה כר' יוחנן אלא כר"ל שסובר בב"ב דתוך הזמן נזקקין כו' עד כך פסק ריב"א וגם לפי הנראה אין זה עיקר השאילה כי המתנה המכירה מפורסם וידוע. ונחזור לעיקר השאלה אם מכירת הנער ומתנתו מכירה ומתנה או לא:
אמרינן בב"ב פ' מי שמת איתמר קטן מאימתי מוכר בנכסי אביו רבא אמר רב נחמן בן י"ח. ורב הונא בר חיננא אמר רב נחמן מבן עשרים עכ"ל הגמרא. ופסק האלפס הלכתא כותיה וא"כ נאמר בנדון דידן שאינו רק בן י"ג או בן י"ד אין מכירתו מכירה מ"מ הרי פי' רש"י והרא"ש דבאינו יודע בטיב משא ומתן מיירי דאילו ביודע בטיב משא ומתן אמרינן בגמרא שלח ליה גידל בר נשיא לרבא ילמדינו רבינו תינוקת בת י"ד ויודעת בטיב משא ומתן מהו שלח ליה אם יודעת בטיב משא ומתן מקחו מקח וממכרו ממכר. ואעפ"י שפי' האלפסי וכן ר"ן דבנכסי עצמו מיירי אבל בנכסי אביה לא מצי זבין. מ"מ הרי כתב האלפס הוא בעצמו חזינא לרבוותא פלוגתא. והאשיר"י כתב דבנכסי דאבוה איירי וכו' והאריך ולבסוף כתב רב אלפסי לא כתב כן ויותר נר' כמו שכתבתי עכ"ל. הרי שהאשיר"י שהוא בתר' דוחה דברי האלפסי ופוסק דאפילו בנכסי דאבוה מכירתו מכירה. ועוד דבנדון דידן מודה האלפסי והר"ן שהרי יש בכאן ג"כ שטר מתנה ואמר אמימר פרק מי שמת דמתנתו מתנה והמרדכי שלהי מי שמת (דף רנ"ז ע"א) מביא תשו' רבינו גרשון שפסק שבן י"ג מתנתו מתנה אפילו אינו יודע בטיב משא ומתן ואפי' בנכסי אביו וכשיודע אפי' ממכרו ממכר ע"ש. ואע"ג דאמרינן בכתובות פ' מציאת האשה (דף ע') תנן התם הפעוטו' מקחו מקח וממכרו ממכר אמר רב פפא לא שנו אלא שאין שם אפטרופוס אבל יש שם אפטרופוס אין מקחו מקח עכ"ל. וא"כ שמא נאמר ג"כ הואיל ויש בכאן אפטרופוס ואין מקחו מקח ג"כ אין מתנתו מתנה ונוקי' הא דאמימר באין שם אפטרופוס מ"מ פסק ר"ח והתוספות שם (דף ע') והסמ"ג מביאו במ"ע פ"ב והאשיר"י מביאו בכתובות סוף פרק מציאת האשה (דף י"ד) וז"ל פסק ר"ח בשם רב האי גאון אבל מתנתו מתנה אע"ג דבגיטין פרק הנזקין מבעיא כשאין שם אפטרופוס כו' והאריך עד אין חילוק בין אם יש שם אפטרופו' בין אם אין שם אפטרופוס. והמרדכי מביאו ג"כ פרק מציאת האשה ואעפ"י שהביא המרדכי דברי ראבי"ה שקבל מאביו דהא דאמרינן בהניזקין דמתנתו מתנה אמתניתין קאי דאוקמי כשאינו אפטרופוס אבל יש שם אפטרופוס אין מתנתו מתנה וכן פ' המיימון פ' כ"ט מהלכו' מכירה. יש לומר שזה מדבר בפעוטות אבל בן י"ג או י"ד שנה כנדון דידן יש לומר דמתנתו מתנה אפילו ביש שם אפטרופוס. כמו שמצינו שחלוקים גם כן שאין מתנה פעוטות מתנה במקרקעי אף כי אין שם אפטרופוס ובן י"ג מתנתו מתנה כמו שנמצא בתשובת מרדכי שלהי פרק מי שמת (דף רנ"ז ע"א) הנ"ל וכן פירשה בתוספות פרק הניזקין בדבור המתחיל אחת מתנה מרובה ואחת מתנה מועטת. ונ"ל לדקדק מדברי ראבי"ה עצמו דלא איירי אלא בפעוטות שלא הגיעו לי"ג שנה ויום א' שהרי אמר וז"ל הא דאמרינן בהניזקין מתנתו מתנה כו' ויש להקשות למה לא חילק ראבי"ה חילק זה על דברי אמימר פרק מי שמת בפרט אשר שם העיקר שהרי פסקה הגמרא הילכתא כאמימר שמתנתו מתנה ואליבא דהלכתא היה לו לחלק בין יש אפטרופוס לאין שם אפטרופוס אלא על כרחך צריכין אנו לומר שלא חילק חילוק זה אלא דווקא בהניזקין אשר לשם מדבר בפעוטות כמו שפירשו התוספות בדבור המתחיל אחת מתנה מרובה כו' אבל בבבא בתרא פרק מי שמת איירי בבן י"ג שנה כמו שפירש רש"י על אמימר בפי' דמאחר שהוא בן י"ג שנה אף על פי שאינו יודע בטיב משא ומתן מתנתו קיימת אבל לא למכור בנכסי אביו עד שיהיה בן ך' שנה. ואם כן גם המיימוני יש לומר שמודה בזה. ועוד שגם מתוך עניני הנער היה ניכר שיודע בטיב משא ומתן ופיקח שהרי לא רצה כנוס עדיין אותה המשודכת לו אף כי היה זמן המוגבל לכשיהיה בן י"ג שנה וזה אין מדרכי נער טיפש וסכל ואף אם נאמר שהאפטרופוס אגמרו ליה ואסבורי ליה שרע לו להכניס ולכן לא הכניס מ"מ מקרי יודע כדאמר רבא גבי ההוא פחות מבן עשרים כו' עד אמרו ליה קרוביה לקוחות אגמרוהו אמר רבא מסברי ליה וסבר הואיל ומסברי ליה וסבר מידע ידע והאי דעבד הכי חוצפא הוא עכ"ל הגמרא. הרי בפירוש אף על פי שעבד מתחילה דרך שטות שזרק לפני רבא מכל מקום אחר כך עשה דבר חכמה על ידי דאגמרוהו אפילו הכי הואיל וסביר יודע קרינן ליה כ"ש זה שלא נשמע עליו שטות וזו החכמה עשה אף אם על ידי דאגמרוהו וסביר מקרי יודע וכ"ש לפי דברי הרא"ש שהאריך לבאר שאין חלוק בין יש אפטרופוס שמתנתו מתנה ואף אם לא היה רק בן ט' שנה כנ"ל. העולה בידינו שמתנה מתנה ונזקקין על ידי שטרות הנ"ל רק כשיקיימו עתה וכ"ש אם היו מקוימים מקודם הואיל והוא בתוך הזמן הנלע"ד כתבתי. ועוד מבואר היטב בריב"ש (סי' תס"ח) שמתנתו מתנה אפי' במקום אפטרופוס ומאריך לשם בראיות וע"ש:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |