שו"ת שארית יוסף/טו
|
< הקודם · הבא > |
טו) נתעצמו לפני בדין דהיינו כמ"ר מענדל י"ץ תבע את כמ"ר זימל מק"ק שדלוויץ איך שנתן לו ריבית קצוצה ששים זהובים שיחזור לו. וגם הביא עד אחד שהיה שלוחו של מענדל להביא לכמר זימל הנ"ל איזה סך ריבית וזימל השיב כבר תבעת אותי בתביעה זו ועשיתי עמך פשר והראה לפנינו כתיבת יד שכמר מענדל פטר אותו מכל תביעות שבעולם. ומענדל הביא ב' עדים שמסר מודעה לפניהם על הפטור ושאמר להם שהוא אנוס בפטור שנתן עכ"ל. ושאלתי העדים אם היו מכירים באונס מה ואמרו לא ידענו משום אונס. שאלתי עוד אם יודעים זמן שמסר לפניהם כדי לידע אם הוא קודם זמן הפטור או אחריו. והשיבו לא. ובפטור כתוב בו נתפרעתי ומחלתי. וכמר מענדל טען שלא נתן לו כמר זימל כלום בשעת שנתן הפטור זולת שהיה לו עליו שטר חוב על שלשים זהובים לזמן היריד ההוא והרחיב לו הזמן עד יריד אחר. ושאלתי את כמר מענדל הנ"ל מה הוא האונס. והשיב לי שבאם היה נתפרסם התביעה ביריד יתגלה שאין לו ולא יאמינו לו ולא יתנו לו סחורה בהקפה ואז לא יוכל לפרנס עצמו עכ"ל:
תשובה גרסינן פ' חזקת הבתים אמרי נהרדעי כל מודעא דלא כתיב בה אנן ידעינן באונס' דפלונ' לאו מודעא היא ומקשה בגמרא מודעא דמאי אי דגיטא ומתנה גילוי מילתא בעלמא היא כו'. ופרש"י שם גלוי מילתא כלומר הרבה בני אדם יוכלו לידע אונסו דכיון שאינו מקבל ממון במתנה זו כו' עד אלא ודאי נאנס בגט ובמתנה זו הילכך אין צריך לפרש ולא דמי לזבינא כו' וכתב ב"י משמע מדבריו דהיינו טעמא כו' עד ולפי זה אם יתברר הדבר שאינו אונס אין מודעא זו כלום כו' עד וכן כתב הוא ז"ל אבל בלא אונס כו' עד וכיון שלא נאנס כלל אנן סהדי שגמר בלבו בשעת מעשה לעשות גט גמור עכ"ל משמע דה"ה לענין מתנה. וכתב נ"י שמדברי הרמב"ם נראה שכל שתלה מודעתו בדבר שאין אונס אין בדבריו כלום עכ"ל. אם כן היה נראה מזה שנדון דידן שאין נקרא אונס יראת הנושים כמו שאבאר אח"כ בסוף בעזה"י אם כן אפילו אם נדמה פטור זה למתנה וגם אם נאמר שנעשית המודעה בודאי קודם שנתן הפטור מ"מ אין מודעתו מודעה. וזה הכל לפי' רשב"ם הנ"ל מיהו אבל לפי פי' הרא"ש אין תלוי בזה שהרי פליג על פרשב"ם ומפרש פרק חזקת הבתים (דף קצ"ה) וז"ל גילוי מילתא בעלמא פיר' הרי הוא מגלה דעתו במסירת המודעה שאינו נותן מתנה זו בנפש חפיצה ולא ניחא ליה דליקני מתנה זו בטילה בכך כו' עד ואפי' אם ידוע הדבר שאותה מודעה שמסר בפני עדים דבר שקר הן הוה מודעה לבטל מתנה כו' עד וכ"כ הרמב"ם עכ"ל האשיר"י. א"כ לפי פי' הרא"ש אפי' אם אין אונס הוה מודעה אם נאמר הואיל וכתיב בה מחילה הוה כמתנה וגם אם היה מסירת המודעה קודם הפטור אבל מ"מ אף לפי פי' הרא"ש שאין מצריך שיהא שם אונס מ"מ מצריך בגלוי מילתא שיהא קודם שלפחות צריך גלוי מלתא וכתב מהרי"ק בשורש קפ"ה בשם ר"י הברזילי דלאחר מעשה לא מהני מסירת מודעה. ובנדון דידן אין העדים יודעים מתי היה המודעה כמו שכתב לעיל בשאילה וא"כ הוה ספיקא לכ"ע ואין להוציא ממונא מספיקא. ואם היה האונס אונס גמור אז לפי מקצת רבותי' אין צריך מודעה במתנה אבל כשאין אונס צריך לפחות מסירת מודעה קודם לכ"ע וגם אפי' היתה המודעה קודם באין אונס נחלקו בו בתראי וא"כ מי יוציא ממון מספק. ועוד שכל זה דווקא אם נאמר דהוה הפטור מחילה גרידא דהוה כמתנה אבל כתוב ג"כ לשון פרעון בפטור דמשמע שקבל דבר מה ואף כי כתוב ג"כ מחילה מ"מ הוי ג"כ פרעון קצת והיינו פשרה וכתב הרמב"ם בפ"י מהלכות מכירה דפשרה דינה כמכר וטעמא לפי שהתובע ירא שמא יפסיד כל תביעתו בדין לכן הוא מתפייס ליטול קצת בפשרה. ובמכר כל מודעה דלא כתיב בה ידענו באונסא לאו מודעה היא וצריך למסירת מודעה אף אם יש אונס גדול. אבל נדון דידן אינו ידוע אם היה המודעה קודם המעשה ואף אם היתה קודם לא ידעו באונס וכל מודעה דלא כתיב בה ידענו באונסא לאו כלום הוא שאינו אונס כמו שאבאר. ואין צורך לי כ"כ לדקדק ממה שכתוב לשון פרעון דהוה פשרה שהרי גם לדברי טענות כמר מענדל הוה פשר דהוי כמכר שהרי הודה שהרחיב לו זמן החוב של ל' זהובים. ואעפ"י דהוה דבר מועט מ"מ הרי פסק מהרי"ק בשורש קפ"ה וז"ל הנאנס לעשות דבר מה ומטי ליה הנאה מיניה הוה כתלוה וזבין דזביני' זבינא הגם כי הנאה שקבל הוה דבר מועט בערך מה שנאנס לעשות עכ"ל הרי בפי' שאפילו דבר מועט שנהנה הוי כמכר ומה שכתבתי לעיל שטענת אונס מחמת יראת הנושים אינו אונס ראייתי שהרי כתב הטור חושן המשפט (סי' ר"ה) וז"ל ואפי' באונס דאתי לי' מאחריני דווקא שאנסוהו למכור אבל לא אנסוהו למכור אלא ליתן מעות ומחמת שלא היו לו מעות הוצרך למכור לא הוה אונסא וזביני' זבינא עכ"ל. ובנדון דידן גם כן לא אנסוהו לפשר אלא שרצה לתבוע חובו ובשביל שלא רצה לגלות טענותי' עשה הפשר והוה כמו אנסוהו למעות הנ"ל וק"ל, ואין לפקפק על הפטור שהוא בלא עדים רק כתב ידו שהרי כתוב בטור ח"מ (סי' ס"א) וז"ל שטר מחילה מעשה בכל יום שהמוחל כותב בכתב ידו וחותם וכן היה הדין אם כתב אחר וחתם הוא כו' עכ"ל. ועוד יש לי להביא ראי' שאין אונס זה מקרי אונס שהרי מה שתבע כמר זימל חיוב' שהיה ח"ל לזמן ההוא כדין תבע שהרי היה לו שטר חוב וכתב מהרי"ק בשורש קכ"ה שאינו אונס שמביא תשובת הרא"ש שהביא הטור אבן העזר על אשה שמחלה מקצת כתובה לבעלה והוא טוענת שגיזם לגרשה או ליקח אחרת ופסק הרא"ש דהואיל וכדין היה עושה באשר לא היו לו בנים ממנה והואיל וכדין עבד והיא שיחדתו במחילת מקצת כתובה דלא הוי אונס והמחילה קיימת אף כי מחילה כמתנה עכ"ל וה"ה לנדון דידן דהתביעה כדין עבד והוא שיחד אותו בפטור זה שלא לתובעו נראה שקיים וק"ל. ועוד נ"ל ראיה שהרי פסק בשורש הנ"ל כשמגזמו להביאו בערכאות אינו קרוי אונס הואיל ואינו ודאי וברור שיהיה לו נזק. כ"ש בנדון דידן שאינו ודאי שבשביל טענה זו ימנעו מלהאמין לו אותו שהאמינו לו קודם כי כמה עשירים שנותנים לפעמים ריוח לאחרים יותר מריבים. ואין להקשות על מהרי"ק מתשובות רשב"א שפסק המגזם למכור הוה אונס. די"ל שרשב"א מדבר שרוצה להגיד לשררה איזה ענין שבזה כנגדו יתחייב קנס לשררה שלו דהוה ברי היזיקא כתוא מכמר. אבל לתובעו לדין בערכאות לא ברי היזיקא. ואין לומר שאעפ"י שמחל לא הוה מחילה הואיל והתביע' היא שיחזיר לו ריבית קצוצה שזה לא ניתן למחול כמו שכתב הטור יורה דעה סי' ק"ס וז"ל הגאונים כתבו שאם מחל הלוה למלוה ריבית שלקח או שעתיד ליקח אעפ"י שקנו מידו אינו כלום שכל ריבית בעולם מחילה והתורה אסרה אותה מחילה מ"מ חדא דהמיימוני חולק והטור מביאו באחרונה. ועוד הלא מביא הטור ג"כ הרא"ש שהכריע וז"ל וא"א הרא"ש ז"ל כתב ודאי אם לקח ממנו הריבית וצריך להחזיר לו מועלת מחילה לפוטרו כשאר גזילה אבל כו'. ונדון דידן תבעו להחזיר ומחל לו דהוי מחילה לדברי הרמב"ם ולדברי הרא"ש. העולה בידינו שנדון דידן ממסירת המודעה אינו ידוע לעדים מתי נעשה וגם לא ידעו בשום אונס וגם האונס שטוען כמ' מענדל אינו אונס מתרי טעמיה הנ"ל וגם הפטור היה פשר דהוה כמו מכירה א"כ אין מסירה מודעה כלום וכ"ש שאין להוציא ממון מחזקתו כנלע"ד:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |