שו"ת רדב"ז/א'שצד
|
< הקודם · הבא > |
[סימן אלף ושלוש מאות ותשעים וארבעה - חלק ה ללשונות הרמב"ם סימן כא]
(כא) ישוב על לשון הרמב"ם ז"ל פ' ה' מהל' אבל
מנין שאבל אסור בפריעת הראש שהרי
נאמר ליחזקאל הע"ה לא תעטה על שפם מכלל ששאר אבלים חייבים
בעטיפת הראש והסודר שמכסה בו ראשו עוטה ממקצתו מעט על
פיו שנאמר ועל שפם יעטה ואנקלוס תרגם וכאבילא יתעטף ע"כ
וקשה דמה היה צריך להביא שנאמר ועל שפם יעטה וגו' והרי הכל
נלמד יפה מהפסוק הראשון שהרי נאמר ביחזקאל לא תעטה על שפם
מכאן שצריך לכסות את פיו ויכסנה מלרע אמר רב חסדא דלא יהוון
אמרין פומיה הוא דחשש פי' מדקאמר רחמנא ליחזקאל ולא תעטה
על שפם שהוא לשון ולא עשה שפמו שהוא השער שעל השפה מכאן
שצריך האבל לכסות את פיו ופריך ואימא יכסה את פיו מלתחת ולא
יכסה את ראשו ותירץ רב חסדא שלא יאמרו פומיה הוא דחשש אבל
השתא שמכסה ראשו ואת פיו יאמרו ודאי אבל הוא הרי שהרב ז"ל
לומד מהירושלמי ובקרא קמא סגי. ויש לתרץ דהרב ז"ל סובר דיש
אבלות מן התורה ביום ראשון ואסור לפרוע את ראשו מן התורה וכן
כתב בהדיא בראש הפרק ודברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן ולפיכך
הביא הפסוק השני שהוא מן התורה דכתיב במצורע ועל שפם יעטה
ותרגם אונקלוס כאבילא יתעטף ומה שהביא הכתוב הראשון של
יחזקאל משום שאר דברי אבילות דילפינן מיניה דכיון דגלי בעטיפת
הראש שהוא מה"ת יליף שפיר להנך והכי יליף להו בירושלמי מיחזקאל: