שדי חמד - פאת השדה/כללים/א/טז
|
< הקודם · הבא > |
טז) אמירה לעכומ"ז דאסור משום שבות כתבתי בנדפס במערכה זו אות עק"ב בשם הרדב"ז דאיסור אמירה לעכומ"ז חמור משאר איסורין דרבנן משום דשייך איסורו בכל איסורין שבתורה אהכי חמיר טפי משאר איסורין דרבנן ובעניותי כתבתי דיש לפקפק דהסברא נותנת בהיפך דשאר איסור דרבנן שעושה מעשה ע"י עצמו יהיה חמור מאיסור אמירה שאינו אלא בדבור בעלמא כדאמרינן בעירובין דף ס"ח ע"א ולא שאני לן בין שבות דאית ביה מעשה לשבות דלית בה מעשה עי"ש וכבר רבין חסידא בס' ארעא דרבנן במ"ב אות י"ט הביא מ"ש התוס' בב"ק ד' פ' ע"ב בד"ה אומר לעכומ"ז דלפי בה"ג חמיר איסור דרבנן ע"י ישראל מאיסור אמירה לעכומ"ז באיסור תורה וכן ראיתי חלוק זה בס' ישמח לב (להרב איש ירושלים) בחא"ח סי' א' ד' א' ע"ב בשם הרב מוהר"א חאסון דהא דקיי"ל דהקונה בית באר"י כותב עליו אונו אפילו בשבת היינו דוקא להכתיב השטר בשבת והקנין נגמר מע"ש אבל לקנות בשבת אסור דאע"ג דאידי ואידי דרבנן איסור הקנין שעושה בעצמו חמור והרב המחבר סייעו מדברי התוס' הנ"ל ועי"ש בסי' ה' ד' ו' ע"ג שנשתמש ג"כ בסברא זו וכן מתבאר מדברי הפוסקים בא"ח סו' שכ"ח סעיף י"ז בחולה שנפל למשכב ואין בו סכנה דשוו כל הפוסקים דמותר לומר לעכומ"ז לעשות לו רפואה אבל לחלל עליו שבת על ידי ישראל באיסורין דרבנן נאמרו בזה כמה דעות יש אומרים דאפילו אין בו סכנת אבר מותר ויש אומרים דדוקא אם יש סכנת אבר. ויש מתירים על ידי שינוי ויש מחלקים בין איסור שיש בו סמך למלאכה דאורייתא וכו' עי"ש דמתבאר דאיסור אמירה קיל משאר איסור דרבנן הנעשה ביד ישראל וכן מתבאר מדברי הריטב"א בחידושיו לכתובות דף ס' ע"א בההיא דר' מרינוס אמר גונח יונק חלב בשבת שכתב וז"ל עיקר פירוש משום דהוי שבות דרבנן ע"י שינוי דאפילו היה חולב בידו ממש אינו אלא שבות דרבנן דמפרק תולדה דדש וקיימא לן דאין דישה אלא בגידולי קרקע הלכך כשיונק בפיו הוי שבות ע"י שינוי ומשום הכי לא גזרו בחולה שאין בו סכנה אבל שבות גמור בלא שינוי לא התירו בחולה שלא התירו אלא אמירה לעכומ"ז שהוא שבות שאין בו מעשה שהוא קל משבות שיש בו מעשה וכדאיתא בעירובין והיינו דאמרינן כל צרכי חולה נעשין על ידי עכומ"ז בשבת עכ"ל והובא ג"כ בשיטה מקובצת שם ומה שכתב כדאיתא בעירובין מסתמא ודאי כונתו לסוגיא דעירובין הנ"ל דאמרינן ולא שאני לך בין שבות שיש בו מעשה לשבות דאין בו מעשה ועיין עוד בדברי הריטב"א בחידושיו ליבמות על דף קי"ד (בד"ה לא צריכא דאיכא צערא) שמתבאר גם כן דשבות דאמירה קיל:
ובזכרונות הגאון חקרי לב שבסוף ספר ישרי לב בדף צ"ה אות מ' ציין בדין אמירה לעכומ"ז בבא מציעא דף צ' הריב"ש סי' שפ"ז גטין דף ח' משאת משה ח"א סי' ג' הגהות מרדכי דשבת פרק ה' ושם רמז תע"ד פנים מאירות סי' ל"ח וס' הרדב"ז החדשות סי' רמ"ג:
ואי שרי אמירה לעכומ"ז במקום מצוה רשמתי בנדפס מערכה זו אות קס"ה עי"ש ולענין אמירה בשבות במקום מצוה אי שרי משום שמחת חתן וכלה כתבתי בזה בקונטריס אסיפת דינים במערכת חתן וכלה אות י"ב והשגתי ס' יקר אמרי הצבי לידידי הגאון צבי מאיר אבד"ק דאברי יצ"ו וראיתי בחידושיו לפרק מרובה שהאריך מאד בסי' קנ"ג בביאור כל שיטות הראשונים בדין אמירה לעכומ"ז במקום מצוה ובשבות דשבות ואם יש חילוק בין שאר מצות למצות מילה ושקיל וטרי בדברי האחרונים בעניינים אלו עי"ש דב"ק. גם בספר יקר מאה שערים לגאון בדורנו יצ"ו בשער כ' האריך מאד בדיני אמירה לעכומ"ז במה שנשאל באחד ששכר בית המרחץ מהדומ"א על שנה תמימה ומוכרח להסיקו בשבת בשביל האנשי חיל אם מותר לקבל שכר מהרחיצה בשבת והשכר שנוטל אינו עולה יותר מכפי ההוצאות על ההסקה ובתשובתו צלל במים אדירים מענין לענין ובא לכלל אמירה לעכומ"ז שבות והאריך בכל הפרטים עי"ש דב"ק:
ועל מה שהבאתי בנדפס באות קע"ז שנחלקו רבני האחרונים בדין איסור אמירה לעכומ"ז אם הוא משום שליחות או משום שמא יבא לעשות בעצמו כתב לי ידידי הרב הג' מנחם נחום גלאנטי אבד"ק זאלאטאפאליא יצ"ו וז"ל עיין מוהרש"ז בש"ע שלו סי' רמ"ג סעיף א וסי' רס"ו סק"א שהסביר ענין אמירה לעכומ"ז ושליחות כי שני עניינים הם ושייכים לגבי שבת עכ"ד יצ"ו גם הגאון אבד"ק טרלא בשו"ת דבר אליהו סי' ח' הביא חקירת הגאון מגיני שלמה למה הוצרכו לומר דאמירה לעכומ"ז שבות (להסוברים דיש שליחות לעכומ"ז לחומרא) תיפוק לי משום שליחות ואין לומר אין שליח לדבר עבירה למאן דאמר טעמא דלאו בר חיובא הכא נמי עכומ"ז לאו בר חיובא דעכומ"ז ששבת וכו' ואם כן אסור משום שליחות והרב המחבר האריך קצת בזה דיש כמה אופנים דמצד שליחות היה מותר והוצרכו לאסור משום אמירה עי"ש דב"ק:
ובעיקר דין אמירה לעכומ"ז בשבת אם אסורה מן התורה לדעת הסמ"ג וספר היראים והרב הלבוש הארכתי קצת בנדפס אות קס"ד בס"ד שוב בשנת תרנ"ו נדפס ס' ישא איש לתנא דידן הגאון הגדול תנא ירושלמאה ראשון לציון יצ"ו וראיתי שם בחלק יו"ד סי' ג' נתווכחו שני חכמים בדעת הסמ"ג והרב הלבוש והרא"ם בספר היראים דהחכם הגביר סי' רפאל סילביר"ה יצ"ו מתאמץ לאמר דאין שום ספק שדעתם גם כן כדעת כל הפוסקים דאינו אלא מדרבנן והרב המופלא מוהר"ר יעקב מאיר יצ"ו הביא חבל נביאים מרבני האחרונים מייחסים לשלשת הרועים הנ"ל שהוא מן התורה והם אמבוהא דספרי שהבאתי אני הדל בנדפס והאריך קצת עי"ש מדף י"ד ע"ד והלאה והצדק אתו שאין להזניח דברי המייחסים כן בדעתם אלא דאין נפקותא לדינא דנקיטינן ודאי דאין איסור אמירה אלא מדרבנן כדעת כל הפוסקים:
ועל מה שהבאתי בנדפס באות עק"ד מחלוקת רבני האחרונים באמירה לעכומ"ז על ידי עכומ"ז אחר אם מותרת כתב לי ידידי הרה"ג מוהר"ר שמחה כהנא אבד"ק לוקושווקא יצ"ו וז"ל לענין אמירה לעכומ"ז ע"י עכומ"ז אחר יעויין יוסף אומץ בסוף הספר בתשובת הגאון מוהרש"ק ונדפסה גם בספרו ק"ס בהשמטות לנד"ז סי' ל"ב שהגאון מוהרש"ק הביא ראיה דהוה חד שבות מתוספות ר"ה כ"ד ע"ב ד"ה שאנו דאל"כ לא מקשה תוספות מידי דלמא אמר ר"ג לעכומ"ז שיאמר לעכומ"ז אחר שיעשה אלא ודאי שזה נמי אסור והוא השיגו מתוס' ע"ז מ"ג ע"ב יעו"ש:
ובדין אמירה לעכומ"ז באיסורין דרבנן (חוץ מאיסור דרבנן דשבת ויום טוב וחול המועד) שכתב מרן הפרי חדש בסי' תס"ח דמותרת ובנדפס באות קע"ג רשמתי הרבה בזה בס"ד הנה השגתי עתה (נזר"ת) ספר יקר טהרת המים וראיתי בקונטריס שיירי טהרה מערכה זו אות ד' שדבר קצת בזה וכתב בשם מרן חיד"א בספר פתח עינים למסכת ראש השנה דף כ"ד שדחה דברי התוספות שם שהחמירו אפילו בשאר איסורין דרבנן ואין אצלי ספר פתח עינים ומשמעות דבריו הוא שדעת התוספות היא שגם בשאר איסורין דרבנן איכא איסור אמירה אלא שדחה דבריהם ואנכי הרואה שבמחזיק ברכה סי' רמ"ד סוף אות ה' כתב בשם מר רבו בנחפה בכסף ח"א (אין מצוי אצלי) דמסיק כהרב פרי חדש דבשאר איסורין דרבנן ליכא אמירה ושביאר דברי התוספות בראש השנה דף כ"ד שהיה נראה מדבריהם בהיפך עכ"ל וק"ל ומה שכתבתי בנדפס שם דהרב פרי מגדים בסי' ש"ז (כן צריך להיות ובנדפס נכתב בטעות ש"ץ) במשבצות סק"ד (בד"ה אמר הכותב) לא זכר שר לשעתו מחלוקת הקדמונים שבסי' תס"ח גבי מלאכה בערב פסח על ידי עכומ"ז ודברי רבנן בתראי בזה הנה עתה (תרח"ן) השגתי ספר דבר משה להגאון מוהר"ם תאומים וראיתי בסוף סי' ז' שהתפלא על הפרי מגדים הנ"ל אשר עיניו כיונים על אפיקי הפוסקים ולא זכר אז ההיא דסי' תס"ח דפליגי קמאי בהא ודעת הגאון דבר משה שם מסכמת דבשאר איסורין דרבנן ליכא משום אמירה לעכומ"ז וכתב כן על פי הכרעת מרן הפרי חדש שבסי' תס"ח ולא ראה אמבוהא דספרי שהבאתי אני הדל בנדפס שם שסוברים כן ושיש חולקים (כי בטח לא היו נמצאים אצלו) והדין אמת כמו שכתבתי שם שכן עיקר.
גם השגתי ספרי ידידי הגאבד"ק ניזנוב יצ"ו (משכנות הרועים נחלה לישראל שו"ת הד"ר) ובו בפרק עיינתי בהם אחת הנה ואחת הנה ונרשם בזכרוני שכתב שם בענין שבות דשבות בשאר איסורין במה שנשאל בדין איסור סירוס עגלים על ידי מכירה לעכומ"ז ולא אזכור כעת איה מקום דב"ק ומה העלה בזה ובשו"ת ריב"א ורבינו יואל בן אליעזר) סי' י"ז הביא דעת הרבנים פרי חדש ופרי מגדים הנז"ל דדוקא בשבת אסור שבות דשבות והצריך עיון מחולין דף ז' ע"ב בכודינייתא דרבי דאמר קטילנא להו איכא בל תשחית והלא אפשר על ידי עכומ"ז וכנראה שמחמת קושיא זו לא הסכימה דעתו לדעת הרבנים הנ"ל אמנם בסי' ב"ן שקיל וטרי בדין זה ושם נראה דנוטה דעתו להתיר אמירה באיסורין דרבנן (דעלמא) ולא פניתי להתיישב היטב בדב"ק עיין שם שהאריך לבנות ולסתור ויש שם טעות הדפוס במה שציין לפרי מגדים בפתיחה להלכות יום טוב פ"ג אות ו' וצריך להיות בסימן ש"ז במשבצות סק"ד כמו שתקן הרב המסדר מפתחות הספר וגם ציין לסי' תס"ח (למלאכה בערב פסח על ידי עכומ"ז) בפרי חדש ופרי מגדים ובפרי חדש במנהגי איסור אות כ"ג ושם (בשו"ת ריב"א) בסימן ג"ן נשא ונתן על מה שנסתפק בפרי מגדים אם באיסור עשה גזרו אמירה לעכומ"ז או דוקא באיסור לאו עי"ש (בד"ה ובעיקר):
ובשאר איסורי תורה (חוץ משבת ויום טוב) אם האמירה לעכומ"ז אסורה בהם רשמתי בנדפס באות קב"ע ובספר טהרת המים בשיורי טהרה הנ"ל ציין דרכי משה יו"ד סי' רצ"ז שכתב בשם הר"ן בפרק השוכר דף קי"ב ע"א ומרדכי בהגהות דשבת דף ק"פ ע"א דאסור אם לא כשהעכומ"ז עושה להנאת עצמו וכו' ושהרב המגיד בפרק י"ג מהלכות שכירות הביא סברות אלו וכתב הרב המחבר שמדברי הדרישה שהביא בשפתי כהן שם סק"ג נראה שסובר דאין כשאר לאוין שבתורה איסור אמירה אלא שהרב שפתי כהן דחה דבריו דודאי לכולי עלמא ישנו בכל איסורי תורה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |