שדי חמד/כללים/ח/ד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד כללים ד

כלל ד חצי שיעור הרב תפארת ישראל (פיה"מ) בחידושים שבסוף פרק א' ממסכת שבת על קושיתו דלמה לא תהיה עקירה בלא הנחה אסור מן התורה משום חצי שיעור כתב בשם מר בריה דאיסורי מלאכת שבת כיון דממשכן ילפינין להו כל שאין שם מלאכה עליו מותר לגמרי מה"ת ע"כ ונראה ודאי שאין כונתו לומר דבכל מלאכות דשבת כל שאין שם מלאכה עליהם אינו אסור מן התורה ונאמר דאם עושה המלאכה פחות מכדי שיעורה אינו אסור מן התורה דזה לא יתכן שהרי כתב רש"י במסכת שבת ד' ע"ד ע"א ד"ה וכי מותר לאפות דחצי שיעור אסור מן התורה הרי דגם באיסורי שבת חצי שיעור אסור מדאוריתא והרב טל אורות ד' ק' ע"ב וג' כתב כן בשם הרא"ש בפרק כלל גדול ובפרק המוציא יין ובשם רבינו ירוחם נתיב י"ב חלק י"ד (מה שכתב בשם הרא"ש נראה שכונתו על הגאות אשירי עי"ש ובקרבן נתנאל) אלא כונתו רק על עקירה בלא הנחה והנחה בלא עקירה שאין על שום אחת מהן שם מלאכה אבל אופה פחות מכשיעור שם אפיה עליה אלא שאין בה שיעור ואסור מן התורה וכמו שכתבו הפוסקים הנ"ל וכן ראיתי בתפארת ישראל בקונטריס כלכלת שבת בכללי ל"ט מלאכות שכתב בסוף אות ז' וז"ל אב"י חצי שיעור במלאכת שבת אין בו חיוב אבל אסור מדאוריתא כמו חצי שיעור בשאר איסורין כרש"י בשבת דף ע"ד ועיין תשו' ח"ץ סי' פ"ו דיש לומר שהוא מדרבנן בשבת עכ"ל (עיין בזה לקמן באות ה') וראיתי להגאון שואל ומשיב במהדורא תניינא ח"ד סי' ק"ך שכתב שאחד הציע לפניו מה שהקשה בתפארת ישראל דלמה לא תהא עקירה בלא הנחה אסור מן התורה ככל חצי שיעור דהכי נמי עקירה חזי לאיצטרופי להנחה וכתב על זה וז"ל ואני אמרתי דלא קשה דהא מלאכת מחשבת אסרה תורה וכל שחשב להניח ולא הניח שוב אינו אף חצי שיעור ואף אם לא חשב רק לעקור לא שייך חזי לאיצטרופי דהרי לא רצה להניח כלל ומלאכת מחשבת אסרה תורה עכ"ל ומשמע דבשאר מלאכות של שבת נמי יש לומר כן דאם עשה רק חצי שיעור מלאכה בין אם היה בדעתו להשלים ולא השלים או שהיה בדעתו שלא להשלים אין שייך לומר דחצי שיעור אסור מן התורה והוא תימה שהרי כתבו הפוסקים הנ"ל דחצי שיעור במלאכות שבת נמי אסור מן התורה:

הן אמת שמדברי הרמב"ם בפרק ח"י מהלכות שבת הלכה כ"ג נראה דאיסור חצי שיעור במלאכות שבת מדרבנן הוא שכתב דהעושה מלאכה חצי שיעור פטור וכללא כייל לן בריש הלכות שבת דכל מקום שנזכר בחבורו פטור הוא אסור מדרבנן וכן מצאתי למרן מוהריט"א בס' קהלת יעקב סי' קל"ז דף מ"ז סוף ע"ד וד' מ"ח סוף ע"ב דפשיטא ליה הכי בדעת הרמב"ם וכתב שכן דעת מרן כסף משנה בריש פרק ה' מהלכות איסורי מזבח עי"ש ויתכן שגם הרב לחם משנה בפרק י"ג מהלכות מעשה הקרבנות דין י"ד (שהובא בקהלת יעקב שם) מודה לענין חצי שיעור באיסורי שבת דאינו אלא מדרבנן וכדכייל לן הרמב"ם בכל פטורי שבת שוב ראיתי בריש פרק כ"א מהלכות שבת שכתב הרב לחם משנה דאין פחות מכשיעור אסור מן התורה משום חצי שיעור אלא משום תשבות ולפי זה אסור מן התורה באיסור עשה ואין נראה כן מדברי הרמב"ם הנ"ל ועיין להרב טל אורות דף ק' ע"ד וכן נראה מדקדוק לשון הרב פרמ"ג בפתיחה להלכות שבת והעתקתי דבריו לקמן (בד"ה עתה בתתי) דעל הרמב"ם כתב שמתבאר מדבריו דחצי שיעור הוא כשאר איסורין ולא כתב דח"ש אסור מן התורה כמו שאר איסורין כמו שכתב לקמיה בדברי רש"י דח"ש אסור מן התורה כר' יוחנן עי"ש:

ובחפשי ראיתי שהרב מוהר"ן טרויטש בקוב"ץ על יד בפרק י"ב מהלכות שבת דין ט' הכריח מדין ההוא שדעת הרמב"ם דליכא חצי שיעור מן התורה באיסורי שבת ועיין להרב דרך המלך (ד' כ"ד ע")ה מה שכתב בשם מרן מוהריט"א והרב נודע ביהודה במהדורא ב' בא"ח סי' ג"ן (בד"ה חדא) כתב בדרך אפשר דהרמב"ם מפרש קושית הש"ס בשבת ד' ע"ד הנ"ל (וכי מותר לאפות וכו') דכיון דאיכא מיהא איסור דרבנן היכי תני דאופין לכתחלה עי"ש ואומר אני אם ספקות שלו כך וכו' והמעיין בדברי מרן מוהריט"א יראה שהכריח פירוש זה לשיטת הרמב"ם עי"ש ולפי זה דרעת הרמב"ם דאין איסור חצי שיעור מן התורה באיסורי שבת:

גם הרב מוהר"י עיאש בס' עפרא דארעא על דברי הרב ארעא דרבנן באות צ"ג פשיטא ליה בדעת הרמב"ם דאינו אסור אלא מדרבנן מן הכלל שבידינו כל פטורי שבת פטור אבל אסור עי"ש והרב פרי מגדים במשבצות זהב בסי' שט"ו אות ח' מצדד לענין חצי שיעור במלאכת שבת אם אסור מדאוריתא או אינו אלא מדרבנן ואגב ריהטאי לא ראיתי שהזכיר דעת הפוסקים הנ"ל עי"ש אמנם דברי תורה עשירים במקום אחד שבסי' ש"א במשבצות הוכיח מדברי הטור דחצי שיעור מלאכה אסור מן התורה וציין לשו"ת ח"ץ סי' פ"ו שסובר שהוא מדרבנן ומחשבתו נכרת שכונתו להשיג על הרב חכם צבי ממשמעות דברי הטור אלא דנקיט נפשיה בקצר"י כדרכו בקודש גם הרב ישועות יעקב בסי' ש"א סק"ג כתב דהמעיין בדברי הטור יראה שסובר דחצי שיעור אסור מן התורה אף באיסורי שבת והאריך בזה עי"ש:

עתה בתתי להעתיק מערכה זו וכבר יש בידי הס' פרי מגדים עם הפתיחות אשר בזמן שכתבתי בענין זה (חצי שיעור) לא היה בידי ס' פרמ"ג לבדו כי אם הנספח להמגיני ארץ דפוס זיטאמיר תרכ"ה ראיתי בפתיחה להלכות שבת שכבר ראה דברי רש"י ומה שכתוב במשנה למלך בזה ולזכות את הרבים (שאין בידיהם הפתיחות הנ"ל) ארשום פה תורף דב"ק בעניינים אלו וזהו בד"ה והוי יודע דכל וכו' הביא מה שכתב רש"י בד' ע"ד דחצי שיעור אסור מן התורה כר' יוחנן. ובד"ה וכל השיעורין כתב וז"ל וכל השיעורין הוא לחייב סקילה וכרת וחטאת הא לענין איסור ח"ש אסור בשבת כמו בשאר איסורין וכמ"ש הר"מ ז"ל פ"ח מה"ש הלכה כ"ג דפטור אבל אסור ורש"י שבת ע"ד א' ד"ה וכי דח"ש אסור מ"ה כרבי יוחנן יע"ש וחייב על חצי שיעור מכות מרדות כמ"ש הר"ם ז"ל פירוש המשניות ק"ה ב' גבי כותב אות א' שחרית כו' וכ"כ בחיבורו פ"א הלכה בג"ד כ"מ שנא' חייב סקילה לכרת וחטאת ופטור או אין עושין כך וכך או אסור לעשות כך וכך הר"ז לוקה מכות מרדות וכ"מ שנאמר מותר הר"ז מותר לכתחלה וכן כ"מ שנאמר אינו חייב כלום או פטור מכלום הר"ז אין לוקה כלל וחלוקה זו משמע חלוקה אחרת דאע"פ שאין לוקה כלל אפי' מרדות מ"מ לכתחלה אין עושין ואיה"ש יבואר לקמן מזה עכ"ד ובד"ה עוד אשיב וכו' כתב וזה לשונו עוד אשיב אל מ"ש למעלה שכל השיעורין לחייב חטאת כו' אבל ח"ש אסור מ"ה שוב ראיתי במשנה למלך פח"י מהלכות שבת הלכה א' הביא דברי רש"י ע"ד א' והג"א ריש המוציא יין דח"ש אסור מ"ה והביא המגיה שם תשובת ח"ץ בסימן פ"ו די"ל מדרבנן דבמ"א כתיב כל לרבות ויליף כל מ"א מחלב משא"כ הוצאת שבת ושער נזיר די"ל מדרבנן יע"ש שצידד בזה והנה במ"א י"ל סתם אכילה משמעו בלה"ק בכזית ולכך צריך ריבויא דכל חלב והלמ"מ אי חזי לאיצטרופי לאסור ח"ש מ"ה אבל בשבת דכתיב לא תעשה כל מלאכה שמשמעו אפילו כל שהוא במשמע ואתא הלכתא לומר לעונשין אין חייב אלא בכשיעור אבל ח"ש בלאו קאי ועיין מזה במ"ש במקום אחר אי סתם אכילה בכזית או בכ"ש ומ"ל הלכות שבועות ונדרים הן אמת שמה שאמרו חז"ל בריש מי שהחשיך אין עמו עכומ"ז מוליכו פחות מד' אמות וכ"פ הר"מ ז"ל פ' עשרים מה"ש ה"ז ובשבת קנ"ג ב' ובפרק י"ב הט"ז מותר לטלטל פחות מד"א דדוקא להוליכו הרבה לא התירו כ"א בהפסד ממון וא"כ לכאורה מבואר דח"ש רק מדרבנן אסור ומש"ה התירו בממון הרבה פחות מד' אמות אפילו לכתחלה התירו שלא יהיו ידיו של אדם אסורות ברה"ר ואין זה מעונג שבת ואם כן קשה אם ח"ש מ"ה איך התירו בשביל ה"מ וגם להתיר לכתחלה ברה"ר פחות מד"א ומ"ש מעביר מכל המלאכות והוה ניחא לי במ"ש דודאי מכל חלב הנאמר במ"א אין ללמוד לאיסורי שבת ולנזיר וכדומה וכמ"ש ח"ץ ז"ל בסי' פ"ו אלא דבשבת כתיב א תעשה כ"ל מלאכה במלת כ"ל משמע אפי' כל דהוא גם לא כתיב מלאכת עבודה א"כ ח"ש נמי במשמע אלא דאתיא הלכתא ומר דאין עונשין בפחות מכשיעור אבל איסורא ולאו נמי אית בח"ש משא"כ מעביר ד"א ברה"ר דלא מקרא דלא תעשה מלאכה נפיק א רק מהלכה למשה מסיני כדמסיק בריש הזורק ע"ב דהמעביר ד"א ברה"ר הלכתא גמירי לה א"כ הלכתא נאמרה דמעביר ד"א ברה"ר חייב ותו לא ומש"ה פחות מד"א לית ביה איסור תורה כלל ומדרבנן נמי מותר כ"א במוליכו הרבה פחות מד"א גזרו והתירו משום הפסד ממונו כאמור אבל למ"ש הר"ן ז"ל במשנה דאבות ומלאכות ארבעים חסר א' דמעביר הלכתא גמירי דחייב משום הוצאה ד"א של אדם רשותו הוא וכ"מ בר"מ ז"ל פ' י"ב ה"א א"כ קשה:

שוב ראיתי דיש לחלק בין עשה המלאכה בחצי שיעור כמו קצר חצי גרוגרות דיש בו איסור תורה או איסור דרבנן כמו שצידד הח"צ ז"ל בסי' פ"ז משא"כ מעביר ד"א ברה"ר כל שהעביר פחות מד"א אין שם מלאכה עליה כלל ולאו מידי עביד ולכן היתר גמור ובמוליכו הרבה כן מדרבנן אסור ובמקום פסידא התירו ושפיר יש לחלק בין ח"ש גרוגרות לח"ש זה וכדכתיבנא ומיהו כ"ז במעביר אבל לזרוק אסור פחות מד"א ואיה"ש יבואר ויש לעיין בריש שבת ג' א' זה עוקר וזה מניח משמע איסור תורה יש שם היינו דמ"מ אתעבדא מלאכה ואה"נ דאחד עוקר ולא מניח ליכא איסור תורה דח"ש דאין זה ח"ש ומ"מ שם איסור דרבנן יש ועיין פירש"י בריש יציאות השבת ד"ה שהן ארבע מדבריהם הוסיפו אפילו כה"ג הוה דרבנן עיין פני יהושע שם ואי"ה יבואר עוד לקמן ולפי"ז במעביר וזורק ד"א ברה"ר דבעי שיעור המועיל כמ"ש הר"מ ז"ל פי"ב מה"ש ה"ט וא"כ בזורק ומעביר חצי גרוגרות וכדומה מן השיעורים ח"ש יש לומר דלא הוה מן התורה כ"א דרבנן דבמלאכה הכתובה בכתוב כתיב לא תעשה כל מלאכה משא"כ זה דהללמ"מ אבל למ"ש הר"ן וכ"מ בר"מ שם דכולן תולדות מוציא ומש"ה מענישין עליה (דמהלמ"מ א"א להעניש אא"כ כתוב בפירוש בתורה שבכתב) א"כ דינם ממש כהוצאה עוד יש נפ"מ בין אם נאמר ח"ש בשבת אסור מ"ה או מדרבנן הוא המוציא מרה"י לכרמלית לדידן ג"כ יש לומר אם ח"ש מדרבנן לא גזרו בדרבנן גזירה לגזירה כו' ול"ד למ"א דכל מ"ש חז"ל אפ"י ח"ש דבד"ת ח"ש מ"ה אסור משא"כ כאן ועמ"ש בחידושינו בשבת ו' אהא דאסקופה בלבד שלא יחליפו כו' וע' א"ח סי' שמ"ט אסור להוליך פחות מד"א אפילו בכרמלית כי קרוב שיבואו לידי טלטול ד"א בב"א יע"ש משמע הא שאר איסורי דרבנן לא גזרו בכרמלית וא"כ יש נפ"מ טובא בין ח"ש אסור מ"ה או מדרבנן בכרמלית וכדכתיבנא:

וראיתי בשו"ת בנין ציון החדשות סי' קי"ג שכתב וז"ל מה שהקשה מר על הרמב"ם שסובר דחצי שיעור במלאכות שבת אסור מן התורה איך כתב דמלאכה שעשו שנים בשותפות פטורים הרי יש איסור תורה בכל אחד משום חצי שיעור ופטורי שבת פטור אבל אסור מדרבנן דוקא תשובה לא ידעתי דמיון שנים שעשאוה לח"ש דח"ש הוא שעשה המלאכה דבישול או ההוצאה לגמרי רק שלא היה שם שיעור הראוי אבל כשזה עוקר וזה מניח דהוי שנים שעשאוה לא נעשה כלל המלאכה דהוצאה על ידי אחד ולא שייך בזה חצי שיעור דעדין אין כאן איסור כלל כיון שכל אחד לא עשה רק חצי מלאכה ולא שייך לאסור גם כן משום דחזי לאיצטרופי וכו' דחצי שיעור לא שייך אלא כשנעשה המלאכה לגמרי ע"י אחר רק שלא היה כאן שיעור הראוי דבזה שייך חזי לאיצטרופי איסור מלאכה בזה עכ"ל והנה מה שכתב ליישב קושיית הרב השואל הנה אמת נכון אך מה שתופסים בפשיטות השואל והמשיב שדעת הרמב"ם דחצי שיעור דמלאכת שבת הוא מן התורה לא ידעתי איה מקום כבוד דברי הרמב"ם בזה ואדרבא ממה שכתב בפרק י"ח דין כ"ג דהעושה מלאכה חצי שיעור פטור מוכח שסובר שהוא מדרבנן וכמו שכתבתי למעלה:

איברא דלקמן במערכת הפ"ה כתבתי שיש מפרשים בדברי הרמב"ם דפטור אבל אסור הוא מדאוריתא אבל מתבאר ממה שרשמתי שם שאין כן דעת כל רבני האחרונים ואעתיק פה מה שכתבתי שם וזהו פטור אבל אסור דקיימא לן בפטורי דשבת (וכן בשאר איסורין להסוברים שגם בשאר איסורין הוא פטור אבל אסור) נראה דאינו אלא איסור דרבנן כמו שכתב הרב גנת ורדים הביא דבריו הרב יד מלאכי בסוף אות תקכ"ו וכן כתב להדיא רש"י ריש מסכת שבת ד"ג ע"א ד"ה פטור והרא"ש שם ריש סי' א' ותוס' שם ד' ק"ז ע"ב ד"ה הצד עי"ש בהר"ן דמפורש דהוא מדרבנן וכן כתבו התוס' במס' ביצה ד' כ"ד ד"ה ותניא וכן מתבאר מדברי הריטב"א לשבת ד' ס"ב ע"א ד"ה אמר עולא וכן מצאתי בתשובה לחד מקאמייא ה"ג רב שר שלום הובא בשו"ת איי הים עי"ש בסי' מ"ה וסי' קמ"ז וכן כתב מרן הב"י יו"ד סי' פ"ז (ד"ה וכתב א"א הרא"ש) וכן תפסו בפשיטות כמה וכמה מרבנן בתראי עיין להרבנים פרי חדש ביו"ד ריש סי' ק"ג ובחידושיו על הרמב"ם (בפרי חדש להלכות פסח) בפרק חמישי מהלכות עבודת אלילים דין ז' ומעשה רוקח שם ולחם משנה ריש פרק כ' מהלכות שבת וצרור החיים ד' ז' ע"ג וארעא דרבנן במהדורא בתרא אות קי"ז ואות רי"א ומעשה רוקח ד' ל"ב ע"ג ועיין שם ד' קצ"א ע"א וטל אורות ד' ק' סוף ע"ב ומרן חיד"א בברכי יוסף א"ח סי' שי"ו אות ה' (ד"ה וחזה) והרבנים טורי זהב ביו"ד סי' י"ו סקי"א ופרי חדש ופרי תואר שם בדין ההוא ומרן מוהריט"א הובאו דבריו בס' קהלת יעקב בסי' קל"ז ד' מ"ז סוף ע"ד ובד' מ"ח סוף ע"ב (מדפוס אשכנז) וכן כתב הרב פחד יצחק במערכת הפ"ה ע"ש בדף י"ו ע"ב (בד"ה פטור בדיני אדם וחייב בדיני שמים) וכן כתבו רבני ווינצייא שהביא שם (בד"ה כללו של דבר) עי"ש בד' י"ט ע"א והגם דהרב בית חדש בחלק ח"מ סי' של"ז ס"ב כתב בההיא דאמרינן גבי חוסם את הפועל פטור שכתב רבינו הטור שפטור ממלקות אבל אסור דהיינו משום דילפינן מקל וחומר משורו שאין אתה מצווה להחיותו והיקשא דבנפשך אהני רק לפטרו ממלקות ונמצא דתני פטור ורוצה לומר אבל אסור מן התורה שהרי ילפינן מקל וחומר ומשמע שהוא ק"ו גמור מן התורה כיעי"ש היכא דמוכח שאני הא בעלמא סתמו כפירושו דליכא אלא איסור דרבנן ועיין עוד להרב קהל יהודה ד' ד' ע"א ובהגהות הרב מוהר"ש קלוגער על הפרי מגדים ביו"ד סי' ב' בשפתי דעת ס"ק י"ז וזה היה פשוט בעיני מזה זמן רב ולא הייתי צריך לכתוב בזה אלא לפי שראיתי להרב חקרי לב (הביא דבריו הרב פתח הדביר בח"ג ד' קס"א ע"ד) והרב מקנה אברהם אות רפ"א דשדו נרגא בהא מילתא וכתבו דמה שכתב הרמב"ם ריש הלכות שבת דפטור אבל אסור מדברי סופרים היינו מן התורה ולפי שאינו מפורש בתורה קרי ליה דברי סופרים כדרכו של הרמב"ם לומר מדברי סופרים על דבר שאינו מפורש בתורה והאריכו בזה עי"ש ד"ק ולי הכותב נלע"ד דהנה אמת מצינו להרמב"ם במקומות רבים שכותב מדברי סופרים על דבר שהוא מן התורה ואינו מפורש בתורה מכל מקום לאו מלתא פסיקתא היא ואיכא דוכתי טובא שכותב מדברי סופרים על דבר שהוא מדרבנן גמור כמו שכתבתי בקונטריס כללי הפוסקים סי' ה' אות ח' והא דידן נמי דכוותא היא כדסברי מרנן כל הרבנים הנז"ל וזה פשוט וברור אצלי ואי לאו דמסתפינא אמינא דתלמוד ערוך הוא בידינו דפטור אבל אסור היינו מדרבנן והוא מדאמרינן בשבת דף ק"ו ע"א טעמא דרבי שמעון מדשרי מילה וכו' עי"ש והלא לר"י מקלקלין פטורין ואם איתא דפטור אבל אסור מן התורה היכי קאמר ר"ש מדשרי מילה וכו' הלא איצטריך למעוטי מאיסור תורה וכן לר' יהודה למה לי למימר מתקן הוא וכו' עי"ש אלא ודאי דליכא איסור תורה וק"ל ואף אי נימא דליכא הוכחה מהש"ס דשערי דחיה לא ננעלו מכל מקום תסגי לן יקר סהדותא דכל הני אשלי רברבי הנז"ל דנקטי בפשיטות דהוא מדרבנן וכן נראה עיקר (עיין מ"ש לקמן במערכת הקו"ף אות ח' בס"ד) ועיין להרב אהלי יהודה במערכת החי"ת דף ס"ח ע"ב ועיין עוד בדברי הרמב"ם בפרק ט' מהלכות שבת דין ג' המפקיע ביצה וכו' פטור אבל גזרו מפני תולדות האור והיינו מדרבנן ולא ללמד על עצמו אלא זה בנה אב וק"ל עד כאן דברי קונטריסי במערכת הפ"ה בענין זה עיניך הרואות אמבוהא דספרי די רשימנא סברי מרנן בדעת הרמב"ם דפטור אבל אסור מדרבנן הוא:

ומכל מקום דעת רש"י והגהות אשירי ורבינו ירוחם ברורה מדברי הרב משנה למלך בריש פרק י"ח מהלכות שבת שכונתו לפרש גם דעת הרמב"ם כן והרב טל אורות שם כתב בדעת הרמב"ם שאסור חצי שיעור מן התורה וזה יוצא מן הכלל שכלל הרמב"ם בריש הלכות שבת דשאני חצי שיעור משום דבעלמא אסור מן התורה וכן הבין הרב מקנה אברהם בסי' קכ"ז וכתב שכן דאיכא איסור תורה בחצי שיעור מלאכה בשבת ונראה הבין הרב לחם משנה בפרק כ"א מהלכות שבת דחצי שיעור בשבת הוא כשאר איסורין. ולי הדל אדרבא משמעות דברי הרב לח"ם הוא דאי לאו לא תשבות לא שייך חצי שיעור וכן הבין הרב טל אורות שם אלא שקשה להחליט בדעת הרמב"ם דחצי שיעור דמלאכת שבת אינו אלא מדרבנן שהרי באיסור גניבה ואיסור גזלה כתב דאסור מן התורה בכל שהוא וכתבו נושאי כליו שדינו כדין חצי שיעור באיסורין וכמו שרשמתי לקמן באות י"א וכיון שמצינו לו דגם בשאר איסורין שאינם איסורי אכילה סובר דחצי שיעור אסור מן התורה אם כן מאי שנא איסור מלאכה ודוחק לומר דאיסור ממון המביא לידי אכילה דינו כאכילה וצ"ע וכן מצאתי בשו"ת דברי מרדכי פרידבורג לגאון מופלא יצ"ו בסי' י"ח שמכלל הוכחתיו דחצי שיעור במלאכת שבת אסור מדאוריתא היא מדברי הרמב"ם בגניבה וגזלה וכו' עי"ש ועם שהאמת הוא כן דמשם יש להוכיח לחצי שיעור למלאכת שבת אמנם הרב הנ"ל יצ"ו לא הזכיר כלל דברי הרמב"ם דהעושה חצי שיעור מלאכה פטור דמשמע דאסור רק מדרבנן כפי הנראה דעת רובא דרובא דכל פטורי שבת דפטור אבל אסור הוא דאסור רק מדרבנן וצ"ע ועיין במה שכתבתי בקונטריס פאת השדי בחלק הכללים במערכת האל"ף אות כ"ד על דברי הרב מבוטשאטש יצ"ו המובאים שם בסק"ה:

ועל החקירה דהנחה בלא עקירה או עקירה בלא הנחה למה לא תהיה באמת אסורה מדאוריתא משום חצי שיעור ראיתי בשו"ת דברי מרדכי הנ"ל שכתב בסי' י"ט שבאמת דעת הרב יעב"ץ והרש"ש דעקירה בלא הנחה אסורה מן התורה משום חצי שיעור ומה שפירשו המפרשים במתניתין דריש מסכת שבת דהעוקר בלא הנחה או איפכא אינו אלא מדרבנן הוא שלא בדקדוק והאמת שהוא איסור תורה והרב המחבר הרבה להשיב על זה והעלה דאינו אלא מדרבנן ומה שאין בזה משום חצי שיעור הוא משום שאינו מלאכה שלמה שהמלאכה היא עקירה והנחה וזה שעקר ולא הניח לא עשה אלא חצי מלאכה ולא דמי למוציא פחות מכשיעור דשם עשה מלאכה שלמה אלא שאין בה שיעור המחייבו קרבן והוא כמו אופה פחות מכגרוגרות דעושה מלאכה שלמה ואף שאין בה כשיעור אסור מדאוריתא וכתב שהפרמ"ג בענותנותו כתב הרבה פעמים כי נעלם ממנו במה נשתנית עקירה מחצי שיעור ומה שכתב שהרב פרמ"ג כתב הרבה פעמים שנעלם ממנו מה נשתנית עקירה מחצי שיעור אני הדל לא ידעתי איה מקום דב"ק בזה וכבר כתבתי למעלה באות ג' (בד"ה ועל קושית) דבריו שבפתיחה להלכות שבת ודבריו הם כדברי הרב דברי מרדכי דבעקירה לא שייך חצי שיעור דאינו מלאכה גמורה וכו' עי"ש:

וראיתי עוד בדברי מרדכי שם באות י"ד שבאר שגם כותב אות אחת אינו אסור מדאוריתא משום חצי שיעור שזה נקרא חצי מלאכה והאריך להכריח כן ובסי' כ' הביא שרב אחד פקפק על דבריו בזה והשיבו לקיים דבריו הראשונים ואני הדל לא נטפלתי לעיין בראיותיו אשר לפום ריהטא נראה שכל ראיותיו מכריחות רק שלא יהא חיוב חטאת לכותב אות אחת אבל יתכן שאיסור תורה יש כמו בשאר חצי שיעור אמנם תמיה לי על הרבנים השואל והמשיב שלא הזכירו בריתא דתורת כהנים בפרשת אחרי (במשנה חי"ת) על פסוק וכל מלאכה לא תעשו (סי' ט"ז כ"ט) שאמרו שם אין לי אלא מלאכה שחייבים עליה כרת שאין חייבים עליה כרת מנין שלא יכתוב אות אחת שלא יארג חוט אחד ושלא יעשה בית אחת בנפה וכברה תלמוד לומר מלאכה וכל מלאכה ריבה ע"כ ומשמע שדרשה גמורה היא ואסור מדאוריתא קאמרי וכן פירש הגרל"מ שם דאתיא כר' יוחנן שחצי שיעור אסור מן התורה ועם שאינו מוכרח כל כך ויתכן לפרש דרק דרך אסמכתא מדרבנן אמרו כן ועיקר קרא דוכל מלאכה לאו להכי הוא דאתא דהא איצטריך לכותב שתי אותיות וכן למלאכת מצוה דשתים אלו נפקא לן מוכל מלאכה כמו שאמרו שם קודם לכן ואם כן נפלאת לומר דמה שדרשו אחרי כן כותב אות אחת אינו אלא דרך אסמכתא מדרבנן וכמו שדרשו שם אחרי כן משבתון שלא יעלה באילן ושלא ירכב על הבהמה ושלא ישוט במים וכן שביתה דמצוה שלא יקדיש ולא יעריך וכו' דהנהו ודאי אינן אלא אסמכתא בעלמא דמדרבנן נינהו וכן יש לומר בדרשתם לרבות כותב אות אחת דאינו אלא אסמכתא מדרבנן מכל מקום תמיה לי על שני הרבנים הנ"ל שהיה להם להביא הבריתא דתו"כ הנ"ל ולשאת ולתת בה אם ילפותא גמורה היא או אינו אלא אסמכתא בעלמא (עיין לקמן באות ה' ד"ה ודע):

וראיתי להביא בזה מה שחדש הגאון שואל ומשיב במהדורא תניינא בחלק ד' סי' ק"ך הביא מה שהקשה בתפארת ישראל בחידושים שבסוף פרק קמא דשבת לריש לקיש דחצי שיעור מותר מן התורה איך יפרנס בריתא דשבת ד' צ"ב דבעשותה כולה ולא מקצתה דפטור מקרבן ש"מ דאסור מן התורה והרי לא הוי רק חצי שיעור ותירץ ע"ז וז"ל והנה מלבד וכו' אף גם דלפענ"ד הענין הוא דאף לריש לקיש דס"ל חצי שיעור מותר היינו במידי דאכילה וכדומה דרך משל שאכל חצי שיעור חלב והרי נכלה קודם שיבוא החצי שיעור השני רק דכל דחזי לאיצטרופי בכדי אכילת פרס או שאם היה כאן חצי שיעור היה חזי לאיצטרופי ע"ז לר"י אסור ולר"ל מותר אבל בכי האי גוונא שארג חצי שיעור או אפה חצי שיעור וכל שנארג אח"כ או יאפה עוד יהיה גם האריגה שעשה בשבת או אפיה הלז ע"י זה יצטרף ויהיה נארג בגד שלם ונאפה פת אם כן בכי האי גוונא ר"ל מודה גם כן דעכ"פ החצי שיעור הראשון עוד נתקיים בכשיעשה אחר כך ואף ר"ל מודה ובזה מיושב דברי הא"ז הח"ץ סי' פ"ו במ"ש בחילוק הראשון דחצי שיעור בנזיר ובשבת לא אסור והקשה המגיה במשלמ"ל פח"י משבת מהאי דאמרו בשבת דף ע"ד וכי אופין פחות מכשיעור ולפמ"ש יש מקום לחלק וכמ"ש ודו"ק היטב עכ"ל:

ועל פי דבריו מתיישבת קושית הרב שם אריה בחלק יו"ד סי' ס"ה בהא דאמרינין במנחות דף ס"ג גבי קצירת העומר שדוחה את השבת ור' חנינא סגן הכהנים סובר דבשבת היה נקצר ביחיד ובחול בג' אנשים ורבנן סברי דלעולם היה נקצר בשלשה והקשה לריש לקיש דחצי שיעור מותר מן התורה והוא הדין לענין מלאכת שבת אם כן למה קצירתו דוחה שבת הלא שיעור קצירה היא כגרוגרת ויעשו על ידי אנשים הרבה שכל אחד יקצור פחות משיעור וכל שאפשר לעשות בהיתר לא דחי שבת כדאמרינן שם ד' ע"ב דאי נקצר שלא כמצותו כשר אמאי דוחה שבת (עיין בש"ך יו"ד (סי' רס"ב) ושאגת אריה (סי' נ"ב)) אלא ודאי חצי שיעור אסור מן התורה לכך אין להרבות באנשים דכל אחד יעשה איסור דחצי שיעור ורבוי דגברי חשיב. כמרבה במלאכה (עיין בתשו' הרמ"א סי' ע"ו ובשאג"א סי' נ"ט מה שפלפלו לענין שני מוהלים בשבת) והצ"ע ולפי מה שחדש הרב שו"מ דגבי מלאכה בשבת גם ריש לקיש מודה דחצי שיעור אסור מן התורה לא קשיא מידי כמובן ומסתייעא מילתיה מכח קושיא זו:

עוד ראיתי לעורר בחקירה אחת שראיתי בס' היקר יד אלעזר להגאון אליעזר הלוי הורוויץ בסי' כ"ה הביא קושית הרב בער אפענהיימער לריש לקיש דחצי שיעור מותר מן התורה איך משכחת היתר מצטרף לאיסור דהיינו חצי זית היתר וחצי זית איסור מצטרפין לכזית לחייב עליו מדאוריתא והלא חצי שיעור אינו אסור כלל מן התורה ומותר לאוכלו ואיך נקרא עליו שם איסור ולומר היתר מצטרף לאיסור דהא אין כאן שם איסור כלל והיא קושיא חזקה ונדחק הרב המחבר דלא אמר ריש לקיש דבחצי שיעור אין בו שם איסור רק דמותר מן התורה לאכול חצי שיעור מן האיסור ואם נתרבה עליו עוד חצי שיעור הלא בודאי אסור וחייב עליו גם לר"ל דהשתא הוא שיעור שלם אלמא לא פסק ממנו שם כשנפחת ועמד על חצי שיעור והוא הדין נמי אם נתרבה ע"י היתר דאמרינן היתר מצטרף לאיסור ועשה סניגרון לדבריו ממה שכתב רש"י בטעם דבר שיש לו מתירין עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר דאינו מובן לכאורה היכא קרי ליה תאכלנו באיסור והרי נתבטל אלא ודאי גם אחר שנתבטל שם איסור עליו אלא שהתורה התירתו וכו' עי"ש דב"ק. ואני ההדיוט בלמדי דברי חקירת הרב השואל עלה בדעתי ליישב על פי מה שאמרו בירושלמי פרק ששי דתרומות הלכה א' ומודה ר"ל בעתיד להשלים דאם כשאוכל החצי שיעור דעתו היא לאכול עוד ולהשלים לכזית הרי אכילת חצי שיעור הראשון היא איסור מדאוריתא עי"ש להרב מראה הפנים שכתב מפורש דבמודי ר"ל בעתיד להשלים הכונה דמודה דאסור מן התורה והנה עוד אמרו שם ומודה ר"ל ביוה"כ ובזה יש לצדד שחולק אש"ס דילן ביומא ריש פרק יום הכיפורים דאמרו מודה ר"ל דאסור מדרבנן ומדברי הירושלמי נראה דביוה"כ מיהא לר"ל ח"ש אסור מן התורה ועיין שם בהשמטות מציון ירושלים מה שכתב לפרש דלא פליגי שני התלמודים דבש"ס דילן מיירי בפחות מכזית וזה אסור רק מדרבנן אליבא דר"ל ובירושלמי מיירי באוכל כזית וחצי שיעור הוא לפי שאין בו כגרוגרות ובזה מודה ר"ל דאסור מן התורה ונמצא דבמודי ר"ל ביוה"כ יש לצדד אם חולק אתלמוד דידן או לאו אבל במאי דקאמר בירושלמי ומודה ר"ל בעתיד להשלים דאסור מן התורה נראה דגם תלמוד דידן סובר כן דמסתמא אין לנו להמציא מחלוקת בין שני התלמודים ואם כן נוכל לומר דלריש לקיש הא דהיתר מצטרף לאיסור היינו בדעתו להשלים דבזה ודאי איסור דאוריתא הוא ואם משלימו בהיתר הרי גם הוא מצטרף להחצי זית שאכל בתחלה (על דעת להשלימו) דחשיב איסור תורה כאמור:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף