שאגת אריה/נב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שאגת אריה נב

סימן נב

שאלה תינוק שצריך למולו קודם שמיני ללידתו מפני פיקוח נפש אם צריך למולו ע"י הכשרים למול דוקא או אפי' ע"י הפסולין נמי שפיר דמי דאין עליו שם מצות מילה כלל בתוך זמנו, וגם אם נימול בתוך זמנו א"נ בלילה לאחר זמנו או בליל שמיני אם צריך לחזור ולהטיף ממנו דם ברית או לא:

תשובה בדבר תינוק שנימול בתוך שמנה ימי' ללידתו אם צריך להטיף ממנו דם ברית או לא כבר הזכירו זה האחרונים בי"ד סימן רס"ב והש"כ שם הכריע דצריך להטיף והביא ראיה מהא דאמרינן במס' מנחות (דף עב) דקאמר ר"א בר"ש בשיטת ר"ע רבו של אביו אמר' כו' עד ואס"ד נקצר שלא כמצוותו כשר אמאי דחי שבת ע"ש ה"נ אם מל תוך ח' יצא אמאי מילה דחי שבת לימהליה מע"ש כו' ע"כ. ואני אומר דאין מזה הכרע רק נעתיק דברי הש"ס הללו התם תניא היה עומד ומקריב מנחת העומר ונטמא אם יש אחרת אומרי' לו הבא אחרת תחתיה ואם לאו אומרי' לו הוי פקח ושתוק דברי ר' ראב"ש אומר בין כך ובין כך א"ל הוי פקח ושתוק שכל העומר שנקצר שלא כמצותו פסול אמר רבב"ח אר"י ראב"ש בשיטת ר"ע רבו של אביו אמרה דתנן כלל אר"ע כל מלאכה שאיפשר לו לעשות מע"ש אינ' דוחה את השבת וס"ל כר' ישמעאל דאמר קציר העומר מצוה דתנן ר' ישמעאל אומר מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קציר העומר שהוא מצוה ואס"ד נקצר שלא כמצותו כשר אמאי דחי שבת נקצריה מע"ש אלא מדדחי שבת ש"מ נקצר שלא כמצותו פסול. ומזה דייק הש"ך גבי מילה נמי אס"ד נימול בתוך ח' שלא כמצותו כשר אמאי דחי שבת לימהליה מע"ש ואיני רואה מזה ראיה דולטעמיך אפי' את"ל דאם נימול בתוך ח' לא יצא ולאו כלום עביד מ"מ איפשר למול אחר שמונה וכשר וכדתנן קטן נימול לשמונה לתשעה לעשרה כו' א"כ אכתי תקשה לר"ע אמאי מילה דחי שבת לימהליה לאחר שמונה דלכ"ע מילה כשירה היא, והא ל"ל דוודאי אי אמרינן דמילה בתוך זמנו כשירה שפיר איכא למיפרך אמאי דחי שבת ליקדם ולימהליה מע"ש אבל הא וודאי לא תקשה כיון דמילה לאחר זמנה כשרה לאחר ולימהליה לבתר שבת דאין ראוי לאחר ולהחמיץ את המצו' עד לבתר זימניה דהא זריזין מקדימין למצות. הא לאו מילתא היא דוודאי לר"ע דאמר כל מלאכה שאיפשר לעשותה מע"ש אינה דוח' את השבת הה"נ אם א"א לעשותה מע"ש ואיפשר לעשותה לאחר שבת אינה דוחה את השבת דאין חילוק בין להקדים לבין לאחר לענין דיחוי שבת שהרי פריך התם ורבי לאו תלמידו דר"ש הוא והתניא אמר רבי כשהיינו לומדין תורה אצל ר"ש בתקוע כו' ומשני סבר לה כאידך דר"ש דאר"ש בא וראה כמה חביב' מצוה בשעתה שהרי הקטר חלבים ואיברים כשרים כל הליל' ולא היה ממתין להן עד שתחשך ומאי ראיה היא זו מהקטר חלבים ואיברים מדמקדימין להו להקטיר בשבת אע"ג דאיפשר להו לאחר עד ליל מ"ש דה"ה לקצירת עומר אע"ג דאיפשר להקדים מע"ש מ"מ דוחה את השבת דילמא שאני הקטרה אע"ג דאיפשר לאחר מקדימין להו משום זריזין מקדימין למצו' אבל בקצירת העומר שפיר איכא למימר אס"ד נקצר שלא כמצותו כשר ליקדם לי' אקדומי ואין כאן שום חסרון אדרבה יש כאן זריזות. ועוד דפריך התם וראב"ש לא שמיע ליה אלא שאני הכא שהרי דחתה שחיטה את השבת ולרבי ה"נ דחתה שחיטה את השבת אלמא לכ"ע אי לאו משום דדחתה שחיטה כבר את השבת קודם להקטרה לא היה מהני הא דחביבה מצוה בשעתה ודזריזין מקדימין למצות להקטירן בשבת אלא היה ממתין להו עד שתחשך הואיל ואיפשר לעשותן אחר שבת וא"כ ה"נ גבי מילה נמי הואיל ואיפשר למול אחר שבת אמאי דחי שבת לימהליה אחר שבת. אבל נעלם מבעל ש"ך ד' התוס' שם שכתבו אמאי דחי שבת נקצריה מע"ש ואע"ג דלכתחילה מצותה בלילה כיון דדיעבד כשר לא הוי דומיא דתמיד דכתיב ביה במועדו לומר דדחי שבת ומסתברא דדומיא דתמיד בעינן ע"כ וכיון משום דדומיא דתמיד קא אתינן לה א"כ דוקא קדשים הוא דגמרי' להו מתמיד דקדשים מקדשים ילפי' אבל מילה מתמיד לא ילפינן ואע"ג דאיפשר למול אחר זמנו מ"מ דוחה את השב' כדי למול בזמנו כמצותו וה"נ אפי' את"ל דאם מל קודם זמנו יצא מ"מ דוחה את השבת כדי למול בזמנו כמצותו. ותדע דע"כ הכי הוא כמש"כ דלגבי מילה לא אמרינן כהאי סברא דאי איתא דמילה שלא בזמנה כשירה אמאי דחי שבת דהא בפר"א דמילה (ד' קלב) יליף ר"י מביום השמיני ביום ואפי' בשבת וראב"י יליף לה משמיני שמיני ואפי' בשבת ואמרי' האי שמיני מיבעי ליה למעוטי שביעי שביעי מבן שמונת ימים נפקא ואכתי מיבעי ליה חד למעוטי ז' וחד למעוטי ט' דאי מחד ה"א ז' הוא דלא מטא זימני' אבל מח' ואילך זימניה הוא אלא מחוורתא כדר"י. והשתא לר"י ל"ל קרא למעוטי ז' הא כיון דכתב רחמנא ביום אפי' בשבת ממילא אימעוט ז' דאי ז' שפיר דמי אמאי דחי שבת לימהליה מע"ש דהא ר"י גופיה אמר הכי גבי קצירת העומר אלא וודאי דלא אמרינן הכי אלא גבי קדשי' לחוד משום דמסתברא דדומיא דתמיד בעינן אבל לא גבי מילה והשתא התם אי לא כתב רחמנא שמיני למעוטי ז' ה"א דבז' אפי' לכתחילה שפיר דמי ולא אמרי' מדדחי שבת ש"מ דאינו ראוי למול בתוך ח'. כ"ש השתא דמיעט רחמנא מלמול לכתחילה קודם ח' אפ"ת דבדיעבד שפיר דמי דלא אמרינן אמאי דחי שבת לימהליה מע"ש. אלא שזה יש לדחות דאינו ראיה כ"כ דוודאי דחד שמיני לגופיה איצטריך ואע"ג דכתיב ביום ואפי' בשבת דש"מ מדדחי שבת דאם מל שלא בזמנו לא יצא אכתי לא הוי ידעינן אימת זמנו אם ח' או ז' או אחד משאר הימים אלא לישנא דגמ' דקאמר למעוטי ז' לא משמע הכי. ועתה נניח את נידון זה דהטפת דם ברית אם צריך או לא ונבאר את נידון זה אם שם מצות מילה עליה במל בתוך זמנו ואם צריך למולו מפני פיקוח נפש אם יכול למולו אפי' ע"י הפסול למול או לא ונחזור לדברי הש"ך:

עוד אני אומר שהבעל ש"ך שגג בזה הרבה דהא וודאי אין סברא כלל לומר דאם מל בתוך שמונה יצא י"ח מילה דמשמע דקיים מצות מילה אלא דלא עביד מצוה מן המובחר שלא מל אותו בזמנו דמש"ה ק"ל דאי איתא דאם מל אותו תוך ח' יצא אמאי דחי שבת לימהליה מע"ש דהא וודאי ליתא דכל היכא שמולהו קודם זמנו לא קיים כלל מצות מילה וה"ל כאלו נכרת הגיד דאין לו מה למול ולא שייך אצלו מצות מילה כלל ה"נ כיון דחתך את הערלה קודם זמנו ואין לו ערלה בזמנו לא שייך אצלו מילה כלל ואפי' אם יטיף דם ברית ביום הח' בזה לא עשה כלום כיון דכבר נחתכה ערלתו קודם זמן מצותו וא"כ אין קושיא כלל לימהליה מע"ש דבזה אינו מקיים כלל מצות מילה אדרבה מבטלה לגמרי לעולם דבהגעת זמן מצותו א"א לקיימה כיון דאין לו ערלה שכבר נחתכה קודם זמנה ותדע לך דאלת"ה אלא להני רבוותא דס"ל דאם מל קודם זמנו דא"צ להטיף דם ברית ה"ט משום דבדיעבד קיים מצות מילה במל קודם זמנו אלא שלכתחילה מצותו למול בח' בזמנו אם כן קודם זמנו ולאחר זמנו שוין הן דבשניהם קיים מצות מילה אלא דלא עבד מצוה מן המובחר דאמר רחמנא ביום הח' ימול בשר ערלתו א"כ תקש' לך דהא משנה שלימה שנינו בספר"א דמילה (ד' קלז) קטן נימול לח' לט' לי' לי"א לי"ב לא פחות ולא יותר הא כיצד כדרכו נימול לח' נולד בהש"מ נימול לט' נולד בהש"מ של ע"ש נימול לי' י"ט לאחר שבת נימול לי"א שני י"ט של ר"ה נימול לי"ב והשתא אס"ד דקודם יום ח' ולאחר יום ח' שניהן שוין דהיכא שמל בהו מצות מילה קיים אלא שלא קיים מצוה מן המובחר של מילה בזמנו א"כ בנולד לבה"מ נימול לט' משום יום ח' של מחר הוא נימול ושמא בהש"מ יום הוא ונימול לט' אמאי הא שיהוי מצוה לא משהינן ונימהליה יום ח' של היום דילמא בה"מ יום הוא וח' של היום זמנו ואע"ג דא"ל בהש"מ לילה הוא ואם נימהליה ח' של היום ה"ל תוך שמונה מ"מ קיים מצות מילה בדיעבד אפי' לפני זמנו שהרי השתא נמי שאתה מולהו ח' של מחר הא א"ל איפכא דילמא בהש"מ יום הוא ובח' של מחר ה"ל לאחר זמנו ומ"ש דחשו חכמים לספק דילמא בהש"מ לילה לאחרו אחר זמנו ולא חשו לספק דילמא יום הוא למולו בח' של היום משום חששא שמא מולהו קודם זמנו אלא וודאי ש"מ דאם מלו קודם זמנו לא קיים מצות מילה כלל לפיכך א"א למולו בח' של היום משום דילמא בהש"מ לילה הוא ובח' של היום ה"ל קודם זמנו ולא מקיים מצות מילה כלל אבל אם מולו בח' של מחר אפי' את"ל דבהש"מ יום הוא וה"ל לאחר זמנו מ"מ קיים מצות מילה בדיעבד וכ"ש שקשה לפי הבנת הבעל ש"ך הא דנימול לעשרה ולי"א ולי"ב ואמאי בבהש"מ של ע"ש נימול לעשרה דמהלינן ליה בוודאי אחר זמנו וכל שכן היכא שמהלינן לעשרה ולאחד עשר ולשנים עשר בחל י"ט אחר שבת או שני י"ט של ר"ה נימהליה בע"ש היכא שנולד בהש"מ של ע"ש דהשתא מרווחינן תרתי חדא דילמא מהלינן ליה בזמנו דבהש"מ יממא הוא ואפי' אי בהש"מ לילה הוא מ"מ מוטב להקדימו למולו מעכשיו משאתה מולו לעשרה ויותר דעכשיו הוי תרתי לריעותא חדא דבוודאי הוי בתר זמנו ועוד שיהוי מצוה לא משהינן אלא וודאי ש"מ דכל היכא דמולו קודם זמנו לא קיים כלל מצות מילה אלא ה"ל כאלו נכרת הגיד ואין לו ערלה בזמנו ואלו היכא שמולין אותו אחר זמנו נהי דלא קיים מצות מילה בזמנה מצות מילה מיהא קיים הילכך מאחרינן ליה ולא מקדמינן ליה דבזה מקיים מיהת מצות מילה ובזה לא עשה ולא מידי וכיון דהכי הוא דדבר ברור הוי דאם מל קודם זמנו לאו כלום הוא ע"כ הא דכ' הרא"ש בשם הר"ש בפר"א דמילה במולהו בתוך זמנו א"צ להטיף ממנו דם ברית בזמנו לאו משום דבדיעבד ש"ד אלא משום דס"ל דה"ל מעוות שא"י לתקן בהטפת דם ברית ודלא כהש"ך ושאר האחרונים שאכתוב לקמן שהבינו דאם אמר' דא"צ להטיף דם ברית ע"כ יצא ידי חובתו בדיעבד דליתא וכמש"כ. ועוד היאך ס"ד דאם מל בתוך ח' שיצא ידי חובת מצות מילה בדיעבד הא משנה שלימה שנינו בספר"א דמילה (ד' קלו) מי שהיה לו שני תינוקות אחד למול אחר שבת וא' למול בשבת ושכח ומל את של אחר שבת בשבת חייב אחד למול בע"ש וא' למול בשבת ושכח ומל את של ע"ש בשבת ר"א מחייב חטאת ור"י פוטר וטעמא מפרש בגמ' משום דסיפא במל את של ע"ש בשבת דפוטר ר"י משום דטעה בדבר מצוה ועשה מצוה אבל רישא במל של אחר שבת בשבת לא עבד מצוה וש"מ היכא דמל קודם זמנו לאו כלום הוא וא"כ ע"כ ה"ט דמאן דס"ל היכא שמל בתוך ח' דא"צ להטיף דם ברית לאו משום דבדיעבד קיים מצות מילה אלא משום דחשיב ליה כמעוות שא"י לתקון וכמש"כ ועוד הרי גבי פדיון הבן כתיב ופדויו מבן חודש תפדה ואם פדה בתוך שלשים יום ונתאכלו המעות לשמואל אין בנו פדוי ואפי' לרב דאמר בנו פדוי ה"ט משום מידי דהוה האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר ל' יום כו' וכדאמרי' בפ' יש בכור (ד' מ) ובאומר מעכשיו דכ"ע אין בנו פדוי כדאמר התם וה"נ הא כתיב מבן שמנת ימים ימול ואם מל קודם לזמן שקבעה תורה לא עשה ולא כלום כדאמרי' לגבי פדיון הבן אלא שהתם יש תקנה לדבר לחזור ולפדותו בזמנו אבל הכא א"א לתקן ונתבטל מצותו לגמרי ובהטפת דם ברית ס"ל להני רבוותא דאין זה תקנה הילכך א"צ להטיף ואין לדחות דש"ה גבי פדיון הבן דלא מצינו כלל למצות פדיון בתוך שלשים בשום מקום אבל גבי מילה מצינו לילוד בית ומקנת כסף שנימולין לאחד כדאמר שם בפר"א (דף קלה) הילכך אפי' נימולין לשמונה אם עבר ומלן בתוך זמנם בדיעבד יצא הואיל ומצינו למצותו שנוהג בתוך הזמן. דאין זה כלום דהא אין דנין דבר שלא כמצוותו מדבר כמצוותו כדאמר' בכמה מקומות בגמ' ומהם ר"פ מזבח מקדש (ד' פד) גבי לן כשר בדם שכן לן כשר באימורין ויוצא כשר במקדש כלומר בדיעבד שאם עלה לא ירד שכן יוצא כשר בבמה ופריך עלה וכי דנין דבר שלא כמצוותו מדבר שכמצוותו:

והב"י שם כת' אהא דתנן בסוף פ"ב דמגילה אין מוהלין ולא טובלין ולא מזין בלילה וכולן שעשה משעלה עמוד השחר כשר. והיכא דעבר ומל בלילה מפשטא דמתני' משמע דאינו כשר וא"כ יצטרך לחזור ולהטיף ממנו דם ברית וכ"כ הגמ"י ואם הדבר כן יש לתמוה על הפוסקים שלא הזכירוהו ואפשר שהם סוברין שא"צ להטיף וכ"נ מדברי הרא"ש שכ' בפר"א דמילה דקטן שנימל בתוך שמונה א"צ לחזור ולהטיף וכ"נ מדברי תשובת הרשב"א שאכתוב בסי' רס"ד ולפי"ז צ"ל שמה ששנינו וכולן שעשה משעלה עמוד השחר כשר דמשמע שאם עשן בלילה פסול לא קאי אמילה אלא אאינך ע"כ. ואאל"כ דכיון דכייל מילה עם אינך דהאי וכולן לא קאי אמילה וחלילה לומר כן אבל הדבר ברור שאם עשה בלילה פסול ולא כלום עבד אבל מ"מ ס"ל להפוסקים שא"צ להטיף משום דלא מיתקן בהטפה וה"ל מעוות שא"י לתקון והשתא שפיר תנינן דמשעלה עה"ש הוא דכשר אבל אם מל בליל' לא עבד ולא כלום ואדרבה גרע טפי מאינך דתנן בהדיא דאם עשאן בלילה כגון שטבל והזה בלילה יש לו תקנה לחזור ולטבול ביום ואילו אם מל בלילה מאי דעבד עבד ואין לו תקנה. וא"ת למנ"מ בהא דתנן לגבי מילה ואם עשה משעלה עה"ש כשר דמשמע הא בלילה פסול כיון דמ"מ ה"ל מעוות כו' וא"צ לחזור ולהטיף. תשובה לדבר זה מבוארת מדברי הרשב"א בתשוב' שהביא הב"י דאם צריך למולו בתוך זמנו כיון דאין עליו שם מצות מילה יכול למולו אפי' ע"י הפסולין למול כגון נכרי ושאר פסולים וקמ"ל דמשעלה עה"ש כשר ואם צריכים למולו לרפואה צריך למולו ע"י הכשרים למול דוקא אבל בלילה כיון דמילתו פסולה אין שם מצות מילה עליו ויכול למולו אפי' על ידי פסולין ועוד נ"מ לכמה גווני והדבר מבואר מאליו. ומ"מ אתה רואה ממש"כ הב"י ולפי"ז צ"ל כו' דמשמע שאם עשן בלילה פסול כו' דגם הוא הבין דלדברי האומר דא"צ להטיף דקיים מצות מילה במה שמל בתוך זמנו וכן הבינו מקצת אחרונים שנמשכו אחר הב"י. וליתא אלא אדרבה ביטל בידים את מצות מילה ואין לו תקנה כלל אפי' בהטפה וכמו שהוכחתי למעלה בראיות ברורות. וא"ת למאי שהוכחתי דאם מל בתוך ח' לא עשה ולא כלום ולא עשה מצוה כלל בזה א"כ תקשה ההיא משנה גופה דמי שהיה לו ב' תינוקות א' למול אחר שבת וא' למול בשבת ושכח ומל את של אחר שבת בשבת חייב אמאי הניחא לר"ש דאמר בפ' האורג (ד' קו) כל המקלקלין פטורין חוץ מחובל ומבעיר ויליף למקלקל בחובל דחייב מדאיצטריך קרא למישרי מילה הא חובל בעלמא חייב אלא לר"י דאמר התם דמקלקל בחובל נמי פטור והתם מתקן הוא כדר"א דאמר מה לי מתקן מילה מה לי מתקן כלי כלומר דמילה מתקן גברא הוא שמקיים מצות מילה ע"י חבלה זו וא"כ במל את של אחר שבת בשבת אמאי חייב כיון דבמל בתוך זמנו לא עשה שום מצוה בחבלה זו ואין כאן משום מתקן גברא ה"ל מקלקל בחבלה זו וליפטור וזה תימה לומר דר"י פליג ארבותיו ר"א ור"י דשניהם מודים דלאחר שבת בשבת חייב אלא וודאי ש"מ דבמל בתוך זמנו אפ"ה מקיים מצות מילה וה"ל מתקן גברא דחייב אפי' לר"י אלא שבזו י"ל דהא בלא"ה ע"כ הא מתני' דלא כר"י כדאמר בכריתות פרק ד' (ד' יט) דאמר רב גידל התם דמתעסק בשבת פטור ופריך מהא מתני' דמל את של אחר שבת בשבת דחייב ומשני הנח לתינוקות הואיל ומקלקל בחבורה חייב מתעסק בחבורה נמי חייב והרי לר"י דאמר מקלקל בחבורה פטור מתעסק בחבורה נמי פטור וע"כ הא דמל את של אחר שבת בשבת דחייב בלא"ה דלא כר"י אליבא דר"נ. ומ"מ לפי"ז ק"ל הרמב"ם שפסק בספ"א מהלכות שבת כר"י שכתב כל המקלקלין פטורין כיצד הרי שחבל בחבירו או בבהמה דרך השחתה כו' ה"ז פטור ע"כ. אלמא מקלקל בחובל פטור וא"כ הא דשרא רחמנא מילה בשבת משום דתיקוני גברא הוא משום שמקיים מצות מילה ובפ"ג מהל' שגגות כתב וכן מי שהיה לו ב' תינוקות אחד למול בשבת וא' למול בע"ש או בא' בשבת ושכח ומל שניהם בשבת פטור מחטאת כו' אבל אם לא היה א' מהם ראוי למול בשבת ושכח ומל בשבת מי שאינו ראוי למולו בשבת חייב חטאת ע"כ. ומשמע דאפי' מל את של אחד בשבת בשבת דה"ל בתוך זמנו נמי חייב הואיל ואין לו אלא אחד מהם והוא אינו ראוי למולו בשבת שהרי ארישא קאי דמיירי נמי מהיה למולו באחד בשבת דבשבת עדיין הוא בתוך זמנו ואפ"ה חייב והשתא אם איתא דבמל בתוך זמנו לא עשה מצוה אמאי חייב הא ה"ל מקלקל ותיקוני גברא נמי ליכא כיון דלא עשה מצוה במולו בתוך זמנו. עוד ק"ל שכתב הרמב"ם שם אומן שבא לימול לפנות היום ביום השבת ואמרו לו לא נשאר פנאי ביום כדי שתמול ואם תתחיל למול לא תשלים עד יציאת שבת ונמצאת חובל בשבת ולא עושה מצוה ואמר רגיל אני וזריז ובמהרה אמול אם לא השלים אלא עד יציאת שבת ה"ז חייב חטאת שהרי התרו בו ע"כ. ואמאי חייב כיון שלא השלים ולא עשה מצוה אין כאן משום תיקוני גברא וה"ל מקלקל בחובל דפטור לדידיה דפסק כר"י אלא שבזו י"ל דמ"מ יש כאן משום תיקוני גברא דאותו מקצת שמל בשבת לכשיגמור לאחר שבת גם זה נחשב מן המצו' ואילו לא מל את זה המקצת בשבת היה צריך למולו בחול הילכך גם זה נחשב מתיקוני גברא לענין דה"ל מתקן ומ"מ כיון דלא השלים לגמרי בשבת לא ניתן שבת לדחות אצלו וחייב אבל מההיא דתינוקות וודאי קשה לדעת הרמב"ם וכמש"כ. ואולי י"ל דאע"ג דבמל בתוך זמנו לא עשה כלום אפ"ה לענין שבת חייב משום מתקן גברא שהרי מחמת שמלו אע"פ שמלו שלא כדין ולא עשה מצוה אפ"ה כיון דא"צ למולו מעתה בזמנו ה"ל מתקן גברא שהרי אם לא מלו היה צריך עדיין למולו. ונחזור לענייננו הרי נתברר לנו בראיות ברורות דכל היכא שנימול התינוק בתוך שמונה אין בזה שום מצוה כלל ואפי' להני רבוותא דס"ל דא"צ להטיף ממנו דם ברית בזמנו לאו משום דבדיעבד קיים מצות מילה אלא אדרבה ביטל מצותו לגמרי וה"ל מעוות שא"י לתקון והמל בתוך זמנו אין שם מצות מילה עליו הילכך אם צריך למול בתוך שמונה משום פיקוח נפש רשאי למולו אפי' ע"י הפסולין למול כגון נכרי וכיוצא בו וכ"ע מודים בזה אפי' מאן דס"ל דא"צ להטיף וכמש"כ ודלא כהבנת האחרונים דמאן דס"ל א"צ להטיף דבדיעבד יצא י"ח מצות מילה וא"א למולו לפ"ד אלא ע"י הכשר לימול דליתא וכמש"כ.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף