שדי חמד/אסיפת דינים/חתן וכלה וחופה/כ

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד אסיפת דינים חתן וכלה וחופה כ

כ) בחור ובתולה שהזמינו ליכנס לחופה ביום פלוני וכבר היה טבחם טבוח וגם באו כמה אנשים מעיירות אחרות לכבודם ויום או יומים לפני החופה נחלה החתן בחולי גדול מסוכן וחסו על כל ההוצאות שלא ילכו לאיבוד ועל כבוד האורחים ולקחו את החתן בעצם חליו בידיהם והעמידוהו תחת החופה שהיה בביתם וסדרו להם חופה וקידושין.

אילו היה בא מעשה לידי לא הייתי מניחם לעשות כן, דיש חשש מצד הדין דהוי חופה שאינה ראויה לביאה כמבואר בתשובת הרא"ש שבהרמ"א (סי' ס"א ס"ב) דאשה חולת מות שהכניסוה לחופה ומתה אין הבעל יורשה דהוי חופה שאינה ראויה לביאה ואין לחלק בין אשה לאיש וכו'. ואף ששם מתה ובנדון זה הבריא אח"כ מ"מ איך נעשה לכתחלה לברך ז' ברכות דחיישינן שמא ימות בפרט בחולי מסוכן אף דרוב חולים לחיים מ"מ אין לעשות כן לכתחלה. ועוד, הקדמונים תקנו להתפלל שלא תבאנה בנות ישראל לידי חליצה והתירו גט שכיב־מרע בלילה מחשש זה ואיך נכניס אותה לכתחלה לספק תבא לידי חליצה שמא ימות. ודעת שוטים הוא לעשות כן לכתחלה. אלו תו"ד הרב שם אריה בחאה"ע סימן פ"ג.

ואנכי הרואה דכבר היה מעשה כזה בזמן הרב מוהר"י עאייש במי שהכין כל צרכי חופתו וקרא לו שם שבת שקודם החופה (כב"ת אשיוא"ר ר"ל שבת של נדוניא והוא התחלת החופה ומרבין בשמחה בבית הכלה) כנהוג וביום א' חלה חולי גדול ויהי החולי הולך וחזק ונבוכו קרוביו אם להכניסו לחופה והסכימו והכניסוהו לחופה ובשעת ברכת חתנים העמידוהו אצל הכלה עמידה שיש עמה סמיכה וליל החופה לא בא אליה שהוסיף חליו וגבר עד שכמעט הגיע להיות גוסס וקרוב להתיאש מן הרחמים. ושאלו להרב אם ימות אם תזכה הכלה בעיקר ותוספת כש"ת בית יהודה חאה"ע סי' י"א ולא רפרף על המעשה שלא היה ראוי להכניסו לחופה כמו שהרעיש הרב שם אריה וכתב שזה דעת שוטים משמע דס"ל דאין חשש בדבר אם שני הצדדים מרוצים בכך דכיון דרוב חולים לחיים יכולים לסמוך ארחמי שמים מרובים. ושם באר דעד כאן לא נחלקו הפוסקים בחופת נדה אי הויא חופה או לא אלא בנדה שאינה ראויה מחמת אריה דאיסורא דרביע עליה אבל כשיהיה העיכוב מצד חולי ואין המניעה הכרחית אלא מחמת היזק הגוף אם ירצה לחבול בעצמו רשאי ואין לך דבר המונעו מלבא אליה. הילכך י"ל דבחלה הוא או היא חופה הראויה לביאה מיקריא.

ובהורמנותיה דמר יש לפקפק בדב"ק: חדא, במאי דמשמע ליה דמה שאינו ראוי מחמת איסור מיקרי אינו ראוי טפי ממה שאינו ראוי מחמת מציאות הענין דאדרבא איפכא שמעינן לה מדברי הרבנים ב"ח וט"ז א"ח סי' ל"ב ס"ק ח"י בדין דכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו דלא אמרינן הכי אלא במה שאינו ראוי בעצמו אבל מה שבעצמו ראוי ואריא דאיסורא הוא דרביע עליה לא מיקרי אינו ראוי לבילה. וכן הבאתי בקונטרס הכללים במערכת הכ"ף אות ל"ז בשם הרב שאגת אריה (סי' ו') ועוד איזה פוסקים עי"ש הרי דמה שאינו ראוי מחמת איסור קיל טפי. ואף דיש קצת לחלק בנושאים בין חסר מציאות דבילת מנחה לחסר מציאות הביאה מחמת החולי מ"מ זה יועיל להשוותם אבל לא להעדיף את האינו ראוי מחמת איסור לאינו ראוי מחמת היזק גופו.

ועוד, במאי דפשיטא ליה דאם ירצה לחבול בעצמו רשאי צ"ע דמפורש בדברי הרמב"ם בהלכות חובל ומזיק פ"ה דאסור לחבול בעצמו ורבני האחרונים שקו"ט אם אסורו מדאורייתא או אינו אלא מדרבנן והרב ארעא דרבנן (במערכת החי"ת אות נד"ר) הביא מ"ש מרן הבית יוסף (ביורה דעה סי' רל"ו) בשם הר"ן דאינו אלא מדרבנן ושבועה חלה עליו. ועיין במה שרשמתי בקונטרס הכללים במערכת האל"ף (בשדי חמד ח"א) אות מ"א ולהרב שם אריה (בשו"ת ליו"ד סי' ז"ך) דכ"ע מיהא איסורא איכא למר מדאורייתא ולמר מדרבנן ואיך נקיט בפשיטות דאם רצה לחבול בעצמו רשאי ועי"ש שכתב להכריח דמחמת חולי לא חשיבא אינה ראויה לביאה בין בחלה הוא בין בחלתה היא והוקשה לו מתשו' הרא"ש (שהביא בשם אריה) וכתב ליישב ופסק בנדונו שאם ימות תזכה בכתובתה ולפי שאינו מדין שלפנינו קצרתי בדבריו ואתה תחזה.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף