שדי חמד/כללים/כ/לז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד כללים לז

כלל לז) כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו וכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו. כתב הרב ארעא דרבנן באות ד"ש דהרב בני יעקב נסתפק אם נאמר כלל זה במידי דרבנן ולא איפשיטא ליה ומני"ר כתב על זה דבכל הסוגייאות שהוזכר כלל זה לא נאמר אלא במידי דאוריתא לענין נדרים בנדרים דף ע"ג ולחליצה ביבמות דף ק"ד לטבילה בקידושין דף כ"ה ולביכורים במכות דף י"ח ושכן הסכים הרב בנימין זאב סי' ס"ב דלא אמרינן כלל זה לעכב אלא במידי דאוריתא לא בדרבנן. שוב כתב דהרא"ם בתוספותיו למגילה כתב דאף בדרבנן אמרינן כל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבתו וציין לעין בדברי מרן הב"י א"ח סי' נ"ה (דף מ"ז ע"ב שיטה נ"ב) והנה ממאי דכייל בהדי סוגייאות הנאמרות בדאוריתא ההיא דקידושין ד' כ"ה ע"א דאמרינן מעשה בשפחה של בית רבי שטבלה ועלתה ונמצא עצם בין שיניה והצריכה טבילה אחרת דאף דביאת מים לא בעינן מקום הראוי לבא בו מים בעינן וכד"ר זירא וכו' הבין מזה הרב מקנה אברהם סי' קס"ה דף כ"ח ע"א דסובר דמאי דבעינן בטבילה שיהא ראוי לבא בו מים הוא מדאוריתא ולזה הביא מה שכתב בחידושי הרמב"ן לקידושין בספר אוריין תליתאי ד' י"א ע"ג וזה לשונו איכא למידק מנא לן כלל דבעינן ראוי לבא בו מים ויש מפרשים ראוי לבא בו מים בעינן מדרבנן שאף על פי שלא הצריכו שיבאו בו מים הצריכו שיהא ראוי לכך כשם שמצינו בתורה שהחמיר ראוי לבילה וכו' תקון רבנן כעין דאוריתא ואפשר דהואיל ומצינו לענין טומאה שהוא גלוי אף לענין טבילה הוא שצריך שיהא ראוי שיבא בו מים עכ"ל נמצא לדעת היש מפרשים נזכר בגמרא גם בדרבנן אמרינן כל הראוי וכו' וכדעת הרא"ם עכ"ד הרב מקנה אברהם. והנה לפי שיטתו בכונת הרב ארעא דרבנן היה לו לתמוה עליו דבמערכת חי"ת אות רכ"ו כתב הרב ארעא דרבנן עצמו וז"ל ודע דכתב הריטב"א בפרק ב' דקידושין דהא דבעינן בטבילה דבית הסתרים ראוים שיבואו בהם מים דכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבתו חומרא דרבנן בעלמא דכיון דלענין טומאה מן התורה דינו כגלוי שויינהו רבנן לענין טהרה נמי כגלוי עכ"ל ואחר שכבר ראה דברי הריטב"א שענין זה הוא מדרבנן איך פה קדוש יאמר דבכל הסוגיאות לא נאמר זה אלא במידי דאוריתא ומביא וקורא ההיא דקידושין והלא לפי דברי הריטב"א אינו אלא מדרבנן (עיין מה שרשמתי בזה במערכת החי"ת אות צ"ו) גם מה שנראה מדברי הרב מקנה אברהם דרק להיש מפרשים הוא דהוי מדרבנן (לא כן לדברי הרמב"ן שכתב ואפשר דהואיל ומצינו וכו') אין נראה כן לעניות דעתי אלא גם למה שכתב דהואיל ומצינו וכו' אינו אלא מדרבנן כמבואר בדברי הריטב"א הנ"ל ואם כן יקשה על הרב ארעא דרבנן מדברי הכל:

אך לי הדל נראה דכונת הרב ארעא דרבנן היא דבעניינים שהם של תורה הוא שמצינו שנשתמשו בש"ס בכלל זה (אם מדאוריתא או מדרבנן) וטבילה כיון שהיא מצוה מן התורה איתיה להאי כללא דרבי זירא דאם אינו ראוי לבילה בילה מעכבתו אבל גם הוא מודה דמאי דבעינן שיהא ראוי לבא בו מים הוא רק מדרבנן וכמו שכתבו הרמב"ן והריטב"א ואם כן אין מזה הכרח דבעניינים דרבנן גם כן אמרינן להאי כללא ולכן הוכרח להביא מדברי הרא"ם וממה שכתב מרן בב"י בסי' נ"ה דנראה דגם בעניינים דרבנן כמקרא מגילה וצירוף עשרה לקדיש וכיוצא נשתמשו בכלל זה. והרב החסיד בספר מנחה טהורה בד' ל"ג ע"ד עמד בחקירה זו אם נאמר הא דר' זירא גם במידי דרבנן או דוקא במידי דאוריתא ורצה לפשוט ספקו ממה שכתב הרשב"א בחידושיו לקידושין בשם יש מפרשים דמה שאמרו בש"ס ראוי לביאת מים בעינן הוא מדרבנן וכו' (וכמו שהוכיח הרב מקנה אברהם מדברי הרמב"ן הנ"ל) ודחה לזה דדוקא היכא דאשכחן בהדיא בש"ס דאמרו כן אית לן למימר דכך היתה תקנתם. אבל מסתמא בכל מידי דרבנן אמרינן דלא אמרו אלא למצוה ולא לעכב באינו ראוי ודבריו נכונים. והביא עוד לפשוט ספק זה ממה שכתב הרא"ש (בשם גאון) בפרק מצות חליצה סי' ז' שנשתמש בכלל זה גבי דחיסת רגל בחליצה אף על גב דמוכח מדברי הרא"ש שם דהא דדחיסה לכרעיה אינו אלא מדרבנן ושכן כתב מפורש הרב מוהרשד"ם באה"ע סי' צ"ו ועוד הוכיח כן מדברי האגור בשם מוהר"י מולין שהביא מרן הב"י בסי' נ"ה לענין צירוף לעשרה ושכן דעת הרא"ם בתוספותיו על הסמ"ג בהלכות מגילה (תורף דברי הרא"ם הביא הרב פתח הדביר בח"א דף ס"ג ע"ב ועיין להרבנים ב"ח וט"ז בסי' תרפ"ט) ומסיק דכולי עלמא סברי דהא דרבי זירא נאמר גם במידי דרבנן ולא מצינו חולק בזה זולת שהרב משאת בנימין סי' ס"ב (בד"ה ה"א מצד הוכחות וראיות) כתב לענין קריאת התורה דהיא מדרבנן דלא אמרינן בה כל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבתו דזה לא נאמר אלא בדאורייתא והוכיח כן מדפסקו כל הפוסקים דמי שעומד בתפלה ושמע קדיש וקדושה שותק ושומע כעונה אף על גב דלא הוי ראוי לענות אלמא דבדרבנן לא אמרינן כל שאינו ראוי וכו' ותמה עליו דנעלם ממנו דברי כל הפוסקים הנז"ל דנקטי להאי כללא גם בדרבנן וגם ראיתו יש לדחות דהא הא דאמרינן הכי היינו היכא דמצי לתקן כגון במנחה דאי אמרינן בילה מעכבת יביא בשני כלים וכן כל כיוצא בזה מה שאין כן הכא דאם נאמר דעניה מעכבתו אם כן אין לו לתקן ויאבד קדיש או קדושה זו דאף דיענה אחר כך קדיש או קדושה אחרת מכל מקום אותו קדיש נאבד ממנו וכו' ומשום הכי לא אמרינן כל שאינו ראוי וכו' אלו תורף דב"ק עי"ש שלא זכר שר את דברי הרב ארעא דרבנן בזה והוא חידוש. (וציין לעיין במרדכי פרק ד' אחין ולא ידעתי מה הציון הלז דהתם לא מיירי במילי דרבנן אלא גבי עדות בכתב אי מהני לשאינו אלם שנחלקו הפוסקים עיין בח"מ סי' כ"ח ואינו ענין למאי דקעסיק מר עי"ש):

ועם שאינו כדאי להשיב על דבריו נראה לי הדל דאין להזניח כל כך סברת הרב משאת בנימין דאיכא מרבוותא דקיימי בשיטתיה שהרי הרב הלק"ט בח"ב סי' רל"ט כתב דשאל מאי שנא גבי אלם שחלץ דפסולה דבעינן ראוי לבילה וגבי יושב אם אינו יכול לעמוד כשרה והשיב אפשר דועמד לאו דוקא בעמידה אלא עמידה מדרבנן ובדרבנן לא בעינן ראוי לבילה עכ"ל והביא דבריו הרב מקנה אברהם בסוף סי' קס"ה וכן מורין דברי הרש"ל בים של שלמה פרק י"ב דיבמות סי' ט"ו דשקיל וטרי על דברי הרי"ף והרא"ש בדין דחיסת כרעיה לחליצה (שהביא הרב מנחה טהורה) וכתב וז"ל ומכל מקום לא נראה לי דברי הרי"ף דהיכא כתיב בקרא שינעוץ רגלו בכח על הארץ דבעי למימר דאי לאו בר הכי מיפסלא (משום דכל שאינו ראוי לבילה וכו' כעי"ש) אלא עיקר כמו שכתב הראב"ד וכו' עכ"ל משמע דסובר דלא אמרינן כל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת אלא במידי דכתיב באוריתא וכיון דלא כתיב בקרא שינעוץ רגלו לא ניחא ליה למימר דכשאינו ראוי יהא מעכב בו:

ומה שהביא ראיה מדברי האגור שהביא מרן הב"י כבר כתבתי על דבריו במקום אחר דאיכא למישדי נרגא דאם באמת מדה זו אמורה גם במידי דרבנן מה זה שכתב האגור ואף על פי שלבי מגמגם דשמא כל הראוי לבילה אין בילה מעכבתו ומה מקום להסתפק מאחר דכלל זה נאמר בכל מידי דרבנן. ולכן יש מקום לבעל דין לחלוק ולומר דגם האגור סובר דמדה זו לא נאמרה אלא בדאוריתא אלא דמספקא ליה אם הא דבעינן עשרה לצירוף לקדיש וקדושה הוא מדאורייתא וכדפשיטא ליה להרשב"ץ שהביא מרן חיד"א בברכ"י סי' קל"ה אות א' (בד"ה איברא). וכתב שם בשיורי ברכה שבברכ"י שכן היא באמת דעת הרשב"ץ אף שצדד כמה צדדים בתשובה עי"ש. ואם כן יש לומר בזה כל הראוי לבילה ושאינו ראוי וכו' או דאינו אלא מדרבנן וכדעת הפוסקים כן ולכן כתב דלבו מגמגם דשמא כל הראוי וכו' ועל כל פנים הא חזינן דלא פשיטא ליה דאמרינן בזה כל הראוי לבילה ובלשון גמגום ושמא אמרה ואילו הרב מוהר"י מולין שהוכיח ממאי דמצרפינן לעשרה אף על פי שמשיחין שיחת חולין דהוא הדין דאם אחד ישן מצטרף מוכרח דאינו סובר לומר בזה כלליה דר' זירא אם כן יש לומר דטעמו משום כיון דענין הצירוף הוא מדרבנן לא אמרינן ביה כל הראוי לבילה וכו' דאין לומר דטעמו הוא משום דלא חשיב אינו ראוי לבילה אלא כשאינו ראוי לגמרי אבל ישן מיקרי ראוי כיון שכשיקיץ יכול לענות דהרי בההיא דקידושין דף כ"ה בשפחה של בית רבי שנמצא עצם בין שיניה דאמרינן כל הראוי וכו' מוכח דאף שראוי אחר כך לא מהני וכמו שהוכיח כן הרב שער אשר וכן מתבאר מהוכחת הרב משאת בנימין כמובן אלא עכ"ל דטעמו משום דכיון דהוא ענין דרבנן לא אמרינן ביה כל הראוי וכו':

ומה שדחה ראית הרב משאת בנימן ממה שפסקו כל הפוסקים דמי שעומד בתפלה ושמע קדיש דשותק ואמר מר דהתם שאני דאין לו לתקן באופן אחר דיאבד אותו קדיש וכו' נראה לי הדל דאין בזה כדי שביעה דהתינח אם היו כותבים הפוסקים שחייב על כל פנים לחזור ולשמוע קדיש אחר וקדושה אחרת שלא יצא בזה ידי חובתו כיון שלא היה ראוי לענות בתפלתו אבל בדברי הפוסקים לא נזכר שיהא צריך לחזור לשמוע קדיש או קדושה ומסתמיות דבריהם משמע דעל ידי ששתק יוצא בזה י"ח ואם איתא דכשאינו ראוי לענות בילה מעכבתו נהי דרשאי לשתוק ולשמוע כדי שלא לאבד קדיש זה מכל מקום כיון דמן הדין לא חשיב כעונה היה ראוי לחייבו לחזור לשמוע אחר תפלתו קדיש או קדושה ולענות אלא ודאי מדיצא י"ח שמעת מינה דשומע כעונה אף היכא דאינו יכול לענות:

ואי קשיא על הרב משאת בנימין הא קלע"ד דאיך הפה יכולה לדבר דכל הפוסקים פסקו דמי שעומד בתפלה ושמע קדיש או קדושה ישתוק וישמע דשומע כעונה דאין האמת כן שהרי ר"ת ור"י וכמה פוסקים סברי דאינו רשאי לשתוק כמו שיראה הרואה בדברי התוס' והרא"ש והר"ן והרר"י והמרדכי וההגמ"י והאגור שציינו מרן הב"י והרמ"א בדרכי משה סוף סי' ק"ד ובדברי מרן הב"י בסי' כ"ה (בד"ה ולא יפסיק ביניהם) בשם הרשב"א והאגור ואף שאפשר לפרש דכונתו דאף הפוסקים שאינו רשאי לשתוק כיון שכתבו הטעם משום דכיון דשומע כעונה חשיב הפסק ולא כתבו הטעם משום כיון שאינו ראוי לענות לא הוי שומע כעונה מוכח דגם הם סוברים דלא אמרינן בזה כל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבתו. הנה מלבד שאין זה במשמעות דבריו ועוד הרי הר"ן בפרק לולב הגזול כתב (אההיא דשומע כעונה שבדף ל"ח) דהחולקים על רש"י ובה"ג (שכתבו שישתוק וישמע) הביאו ראיה מההיא דאמרינן דשמע ולא ענה יצא היינו דוקא כשראוי לענות אבל אם אינו יכול לענות כגון שאינו בקי או שמתפלל ואינו רשאי להפסיק אינו יוצא בשמיעה וכו' (ודחה דבריהם עי"ש) ומוכח דנקטי כהא דר' זירא דכיון שאינו ראוי לענות עניה מעכבת בו:

וכתב הרב ערך השלחן בסי' ק"ד דהרד"א כתב דיש אומרים דלא אמרינן שומע כעונה אלא אם כן יכול הוא לענות וכן כתב הרב שבה"ל בשם ר' אברהם ב"ר שלמה עכ"ל ודברי השבה"ל הם בערוגה ראשונה סוף סי' כ' וז"ל (אחר שהזכיר מחלוקת רש"י ור"ת ור"י אם העומד בתפלה ישתוק וישמע קדיש וקדושה) והראב"ש כתב היכא אמרינן שמע ולא ענה יצא במקום שיוכל לענות אבל העומד בתפלה שאינו יכול לענות לא יצא בשמיעה ודמיא לד"ר זירא כל הראוי לבילה וכו' עכ"ל הרי לך דכמה מרבוותא בדין העומד בתפלה ושמע קדיש או קדושה אמור רבנן בטעמא שאין לו לשתוק ולשמוע דלא מהני ליה השמיעה למיחשביה כעונה משום שאינו ראוי לענות ומדמו לה לההיא דר' זירא כל שאינו ראוי לבילה וכו' דלא כמו שכתב הרב משאת בנימין וצ"ע:

ועוד נראה דנעלם מהרב משאת בנימין דברי הרא"ש בפרק ד' דמסכת תענית סי' מ' גבי ט"ב שחל באחד בשבת שכתב הבה"ג דאפילו למאן דאמר דאם לא הבדיל במוצאי שבת מבדיל כל היום כולו דמשמע כל היום אין טפי לא מודה בכי האי גוונא דלא הוה מצי לאבדולי במוצאי שבת דיבדיל בליל שני והרמב"ן כתב על דבריו דאיפכא מסתברא דאפילו למאן דאמר דמבדיל והולך כל השבת כולה היינו דוקא היכא דהוה חזי לאבדולי במוצאי שבת אבל כשחל ט"ב במוצאי שבת דלא מצי אז לאבדולי לא מבדיל כלל וכד"ר זירא וכו' עי"ש. הרי דגם בהבדלה על היין שהיא מדרבנן קאמר הרמב"ן דכיון דלא היה ראוי אז לא מצי להבדיל משום דבעינן שיהא במוצאי שבת ראוי להבדיל וכל שאינו ראוי להבדיל לא מצי להבדיל תו דכל שאינו ראוי לבילה וכו' ולפי מה שכתב הרב משאת בנימין דהפוסקים דמי שעומד בתפלה ושמע קדיש דשותק ושומע סברי דבדרבנן לא אמרינן כל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו אתי שפיר סברת בה"ג הנ"ל דאזיל לשיטתיה גבי שמע קדיש וקדושה דס"ל דשותק ושומע כמו שכתבו הפוסקים בשמו ומשום הכי לא אמר בהבדלה דט"ב כסברת הרמב"ן וכן דעת הר"ן ומרן כבה"ג בין בעומד בתפלה ושמע קדיש ובין בהבדלה במוצאי ט' באב כמו שיראה הרואה ומכל מקום למדנו מכל האמור דאינו פשוט לומר דבמידי דרבנן לא אמרינן כל שאינו ראוי לבילה דאף דהפוסקים דשותק ושומע קדיש וקדושה (בעודו מתפלל) סברי הכי כמו שכתב הרב משאת בנימין מכל מקום הא איכא מרבוותא דפליגי על זה מטעם כיון שאינו ראוי לענות לא אמרינן דשומע כעונה וכדר' זירא דכל שאינו ראוי לבילה וכו' שמעת מניה דנקטי האי כללא גם בדרבנן כאמור:

וכל זה לפי שיטת הרב משאת בנימין הנז"ל אמנם אנכי הרואה להרב שאגת אריה בסי' ו' שנשאל באלם ששומע ואינו מדבר איך יצא ידי חובת קריאת שמע והביא מחלוקת הש"ס והפוסקים בדין הרהור אי כדיבור דמי או לא וכתב דבקריאת שמע דכתיב בה דיבור ודברת בם גם הרמב"ם מודה דהרהור לאו כדיבור דמי ואם כן אין תקנה לאלם על ידי הרהור כי אם ע"י שישמע מאחר דשומע כעונה וכתב ואף שהראב"ש שבשה"ל כתב גבי עומד בתפלה ושמע קדיש דאינו יכול לשתוק משום דלא הוי שומע כעונה כיון שאינו ראוי לענות וכל שאינו ראוי לבילה וכו' מכל מקום שאר הפוסקים חולקים והאוסרים לא אסרו אלא משום הפסק. שוב כתב דאפשר דעד כאן לא פליגי על ראב"ש אלא בעומד בתפלה דבאמת ראוי לענות אלא דאריא דאיסור ההפסק רביע עליה מה שאין כן באלם שאינו ראוי בעצמו לענות כולי עלמא מודו דלא אמרינן שומע כעונה משום דר' זירא כל שאינו ראוי לבילה וכו' אלו תורף דברי קדשו:

ולפי זה אזדא לה ראיית הרב משאת בנימין דבדרבנן לא אמרינן כלליה דר' זירא מדפסקו הפוסקים דשותק ושומע קדיש וקדושה וכו' דיש לומר דכולי עלמא סברי דגם בדרבנן איתיה להאי כללא אלא דסברי דדוקא כשאינו ראוי מחמת עצמו הוא דלא מהני אבל כשהוא בעצמו ראוי רק דאריה דהאיסור רביע עליה דהיינו דאסור להפסיק לענות בתפלה לא אמרינן בכי האי גוונא כל שאינו ראוי לבילה וכו' ואף שגוף דינו של הרב משאת בנימין אינו נסתר בזה דגם מני"ר מיירי באינו ראוי מחמת איסור דברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרם בעל פה כיעי"ש מכל מקום נסתר הכלל שכלל לנו דדוקא בדאורייתא אמרינן כל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבתו על פי הראיה שהביא כנז"ל דלפי מה שכתב הרב שאגת אריה אין ראיה כלל כאמור:

ועל פי כלליה דהרב שאגת אריה (דמה שאינו ראוי מחמת איסור לא חשיב אינו ראוי לבילה) ניחא לי מאי דהוה קלע"ד על מה שכתב מרן חיד"א בברכי יוסף א"ח סי' ס"ב דהנעור בלילה וצמא למים ואינו יכול לקום ממטתו ליטול ידיו שיש שכתבו שיקנח ידו בכותל וכו' ועל זה כתב על פי מה שכתב בשם הזה"ק דאסור לברך בעוד שרוח רעה על ידיו והרו"ר אינו הולך כי אם על ידי נטילת ידים ולא מהני קינוח בכותל אם כן אין לו תקנה אלא לברך בהרהור ויר"ש ידחוק עצמו ויטול ידיו וכו' עי"ש. וקשה לכאורה דמאי אהני ליה הרהור הא כיון שאסור לברך בפיו ובשפתיו מפני הרוח רעה הוה ליה אינו ראוי לבילה ובילה מעכבת לדעת הסוברים דגם במידי דרבנן איתיה להאי כללא אמנם לפי דברי הרב שאגת אריה ניחא שהרי גופו חזי ואיסורא הוא דרביע עליה ולא אמרינן בכי האי גוונא כל שאינו ראוי לבילה וכו' והרב שער אשר בחא"ח סי' ג' ייחס להרב ט"ז בסי' ס"ב סק"א דסובר לחלק בין אינו ראוי לבילה מחמת עצמו דבזה הוא דאמרינן בילה מעכבת בו לכשאינו ראוי מחמת איסור דבזה לא אמרינן בילה מעכבת בו והוקשה לו ממה שאמרו במסכת בתרא דף פ"א ע"ב גבי קריאת ביכורים דלא מעכבא ואקשינן מדר' זירא דכל שאינו ראוי לבילה וכו' ונשא ונתן עוד בזה ומעומק המושג לא יכולתי להבין כונת דבריו בזה עי"ש:

ובעיקר כללין (אי אמרינן בדרבנן כל שאינו ראוי לבילה וכו') ראיתי להגאון שואל ומשיב במהדורא קמא חלק שלישי סוף סי' כ"ה שהביא דברי הרב משאת בנימין הנ"ל וכתב דבשו"ת מגן גבורים סי' קל"ט מבואר כמה השגות על דברי המשאת בנימין גם במהדורא תליתאה ח"ג סי' ק"ה כתב דדברי המשאת בנימין תמוהים כמבואר במגן גבורים סי' ק"ד וספר מגן גבורים אין בידי לעיין בדב"ק על כל פנים הוא מסכים לדעת הרב מנחה טהורה שחולק על הרב משאת בנימין וסובר דגם בדרבנן איתיה להאי כללא וכן ראיתי לידידי הגאון מוהרי"א יצ"ו בספר עמודי אש סי' ד' כלל יו"ד שהאריך לפלפל בענין זה וכתב במסקנתו מכל זה מוכח דלא כהמשאת בנימין ועי"ש כמה דברים מכוונים למה שהבאתי למעלה (שהביא ההיא דבית הסתרים דרבנן ודחה דכך היתה התקנה ועל ראית המשאת בנימין כתב לדחות דיש לחלק בין אינו ראוי בעצמו לאינו ראוי מחמת איסור דבזה לא אמרינן כל שאינו ראוי וכו' כמו שכתב בב"ח א"ח סי' ל"ב וחידוש הוא בעיני לפי רוב בקיאותו וזכרונו העצום שלא זכר דברי הרב שאגת אריה שהבאתי) ועוד הביא דברי הרא"ש בפרק ד' דתענית גבי הבדלה במוצאי ט"ב הנז"ל להוכיח דגם בדרבנן אמרינן כל שאינו ראוי לבילה וכו' ודחה לזה דאולי סובר הבדלה ד"ת עי"ש ובמטו מניה דמר אין דבריו נראים בזה שנראה לי הדל דאף להרמב"ם דסובר הבדלה ד"ת וכוותיה נקיטינן כמו שכתבו רבני האחרונים בסי' רצ"ו מכל מקום להבדיל על היין ודאי אינו אלא מדרבנן ואנן בהבדלה על היין עסיקינן וכן כתב בספר החרדים במצות התלויות בפה בקנה ובזמן אות ד' בשם סמ"ג דעל הכוס בקידוש והבדלה הוא מדרבנן והוא פשוט:

שוב נדפס ספר מנחת משה לידידי הגאון מוהר"ר משה נחום ירושלמיסקי יצ"ו וראיתי שעמד בענין זה בסי' א' וסי' ב' על מה שהקשה הרב השואל יצ"ו במה שכתב הב"ח והביא דבריו הט"ז בסי' ל"ב ס"ק י"ח דבאינו ראוי מחמת איסור לא אמרינן כל שאינו ראוי לבילה וכו' מדברי הרא"ש בסוף תענית הנ"ל לענין הבדלה במוצאי ט"ב ומדברי הרשב"ם בב"ב דף קנ"ו ע"ב גבי מה שאמר שם ר' יהושע בשבת אמרו ק"ו בחול והאריך ליישב קושיותיו והביא מה שכתב לו בזה הגאון שואל ומשיב במהדורא תניינא ח"ג סי' ק"ל ועוד הביא מה שכתב הגאון מוהרש"ק בספר קנאת סופרים סי' ק"ל דאין ראיה מההיא דהיה עומד בתפלה ושמע קדיש וכו' דלא אמרינן במידי דרבנן כל שאינו ראוי וכו' על פי מה שכתב הרב ב"ח הנ"ל דמה שאינו ראוי מחמת איסור לא מיקרי אינו ראוי לבילה עי"ש כל דבריו ולא ראיתי שהזכירו דברי הגאון שאגת אריה שהבאתי למעלה שכבר קדם בדחיה זו (אף שלא כתב כן ע"ד המ"ב עצמו):

שוב נדפס עוד ספר נחמד מר ואהלות לידידי הרב גדול בדורנו מוהר"א פוסק יצ"ו ואתה תחזה מה שכתב בזה באהל ברכות והודאות סי' ל"ו ובמקומות שציין שם ועיין לקמן במערכת הקו"ף סוף אות א' מה שכתבתי לדעת הרב מוהר"ש גאון בזה ובמה שכתבתי בקונטרס אסיפת דינים במערכת חתן וכלה אות כ' על דברי הרב בית יהודה באה"ע סי' י"א:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף