שבות יעקב/ג/קיב
|
< הקודם · הבא > |
יו' אתמול הגיעני אמרות טהורת טהור יומא רבא במערבא סהדי רבא פר"ת פרש מאהבה וראיתי כי לא נחת ביעקב להיות הסופר מאריך גלל כן להפיק רצונו אלך לי אל הר הקוצרים דמר לא ניחא ליה לסמוך על הרא"ם ובעיניו יחיד הוא וקרן אחד במצחו של הרא"ם ואין בו זכרות זכרון אחד בשאר ספרים לא כן אבי אבי רכב ישראל ולא שם פניו פני יעקב אפי רברבי לעיין בספרים אדרבא איפכא מסתברא כן הסכמת כל הפוסקים דעד אחד בקטטה אם לא אמרה מת בעלי תחלה נאמן וקצת מהן מציין ה"ה המפורסים הפוסק הגדול הריק"ש שחיבר על ארבע טורים הנדפס מחדש בקונשטנטינא רבתי סימן י"ז סעיף מ"ח שכתב ראיות ברורות דעד אחד מהני אם לא אמרה האשה תחלת מת בעלי ומכ"ש במי שהחליף וכתב שם שכן הסכימו כל הרבנים ע"ש עוד בתשובת דרכי נועם כתב ממש כדברים האלה ועושה מעשה ע"פ עד א' והסכימו עמו כל הרבנים ממצרי' וכל בני ירושלים ועוד שם סימן ל"ג מאריך ומפלפל מאוד והעלה כן להלכה ולמעשה ובתשובת שער אפרים סימן ק"נ מסיק ג"כ לפשט כפי' הרא"ם לפסק הלכה ובספר בית הלל כתב הקושיא על הרמב"ם וכתב עיין בכ"מ בשם הרא"ם שמתרץ וכו' משמע שמסכים עמו והפרישה פי' קטטה ובאתה עם עד אחד ואמרו שמת בעלה אמרו דייק שגם היא אמרה דבר יש דבריו רוצים לדחוק על שאמר הטור אינה נאמנת ולא קאמר אינו נאמן דעל העד קאי ולבסוף מסיק והיותר נכון ע"ש והנה אף דבדברי אחרונים עדיין יש לדחוק דלרבותא קאמר אף שעד א' עמה וה"ה עד א' לבד אינו נאמן אמנם כי דייקת שפיר קשה אף דקא גם עליה טפי הי' לו לומר דאינו נאמן פי' העד דיותר שעד אחד אינו נאמן מן האשה כמ"ש הרא"ש פ' האשה באומרת שלא בפניו דלא שייך אינה מעיזה לכך צ"ל כפי' הרא"ם וה"פ אינה נאמנת וכיון שהיא אינה נאמנת גם עד אחד שאמר כמותה מטעם הרמב"ם אבל מבלעדה הי' העד א' נאמן ולע"ד דקדוק נכון הוא שכן כוונת הטור גם בבית שמואל מהדורא קמא דף קכ"ג ומהדורא בתרא דף קמ"ז בסופו מסיק ג"כ דיש להקל כהרא"ם אף שמר בסוף דבריו מדקדק וכתב וזאת שנית היכא דחזינן שרוצה להשמט נפשה וכו' לקמן נדבר מזה שגם שם איפכא מסתברא והרבה בתשובת כלם מסכימין לפסוק כהרא"ם ואין פוצה פה ומצפצף זולת הב"ח דרך אחרת לפניו ואפיק דעת הב"ח כי יחידאי הוא וגם הוא רק דרך פלפול בעלמא ובתשובתו סימן ע' וע"א לא משמע כן דהשאלה הי' במי שהחליף פלגש וגנב ופלפל בחכמה יע"ש אי הוי מסל"ת וכתב בסימן ע"א אחר שבא לידי גביות עדות מהרב מלא דמר כ' וז"ל אף לפי פירושנו שצריך שיהא מראים הדברים שהיא מסל"ת א"כ נסתרו כל העדות הלא פה בעד כ' אברהם אחי העגונה מראין הדברי' שהיא לפ"ת ע"ש וקשה עליו אם עדות ראשונים פסולי' א"כ נשאר רק עד אחד בפרט שהוא אחי העגונה איך סמך בקטטה על עד אחד וע"כ צ"ל או שסובר כהרא"ם או דלית ליה דהחליף הוי כקטטה וע"ש סי' פ"ט מביא בשם חכם אחד תשובה שהעלה כל דברי הב"ח בסימן ע' וע"א סתורים ונדחים שהעידו שנצלב ולא שהו כדי שתצא נפשו וכתב עד אחיה אברהם יש לסמוך רק שמפקפק פן הנכרי' הכירו שהוא אחי האשה משמע דלא חששו לעד אחד בקטטה ולא ראיתי שום פוסק ראשון ואחרון שיאמר נואש לדברי הרא"ם מלבד הב"ח בספרו בפלפולא כמ"ש לפרש דברי הטור ומכ"ת הוא השני ומצאתי חבר לדעת מר הרב מהר"ם סימן נ"ד לחלק א"ה דף קנ"ד ע"ד ומ"מ מסיק שם להתיר ומכ"ש שהרשב"א והריטב"א והה"מ מתירין אף עד א' בקטטה ובהחליף יש ג"כ שני דיעות ולע"ד נראה במי שהחליף יותר קיל מן עד אחד בקטטה ממש וידקדק מר בלשון חכם צבי שכתב זאת שנית דחזינן לדעתה שהיא רוצה להשמט ממנו לאסור עצמו עליו כדי שיגרשנה ולשון מועתק עוד בכמה ספרים שו"ת וזה שייך דוק' בבעלה ישראל דאמרינן דרוצה לאסור עצמה עליו משום שנאה שיגרשנה בהכרח משא"כ במי שהחליף מה תועלת יש לה אף שתאסור עליו עדיין לא יגרשנה וזה ברור כשמש בצהרים ומכ"ת כתב להיפך שאשת המחליף ודאי דעתה להשמט ממנו ואני תמה פה קדוש יאמר זה ומה"ט נ"ל דמפרש הרמב"ם טעה ע"א בקטטה שמה שכרה דקשה לי' דמקשה הש"ס ה"ד קטטה עד שמתרץ בדוחק ולא קאמר שהחליף בעלה אלא ודאי כיון דעיקר טעמא שמא שכרה וזה לא שייך במי שהחליף ונאמן עד א' עוד כתב מר מדעתו שהכניס צרה ורשעה בתוך ביתו ואין אשה מתקנא אלא בירך חברתה והמקרא צוח והמסכה צרה כהתכנס שותא דמר לא ידענא כיון שהוא החליף בודאי הישראלית לא יהי' אצלו והישראלית מצפה שיחזור בתשוב' יחזור אצלו לית דין צרי' בשש ובפרטות שלקח רק זונה בדרך מנאפי' ועיין בתשובת מהרי"ק שורש קס"ד וקכ"ה ובב"ש סי' נ"ט וס"ק ל' במהדורא בתרא וכ"כ במג"א ס' קנ"ח על המרדכי בכהן שהחליף בתו ודאי זונה היא ע"ש והואיל ואתא לידן נימא בה מלתא המג"א הניח שם בצ"ע בס"ק ס"ב מהא דאי' בסנהדרין ולק"מ די"ל בעד א' זכר קאמר דלא שייך חילול או שנסקל מיד ולא שהתה ג"כ לזנות בית אביה נחזור לעניינינו הלא דבר גדול דברנו בנדון דידן מאחר שכמר ישי העיד חצי דבר ולא דבר ולא ידע שיועיל עדותו להצטרך להתיר עם שאר עדות אלו הי' רוצה לשקר ששכרתו הי' שוכרתו להגיד דבר שלם שיודע ממיתתו ועיין בשו"ת שערי אפרים סי' ך"ג סברא כזו ודידן עדיף מדידיה כלל כן אהו' כנפשי לע"ד אל יחוש למניינא להיות מניינא דידיה בראש ובמטותא מיניה מגיד משנה ורעיוני אה עוד רפיא בידו ואני על תשובתו אצפה כי מאוד יקרו דבריו בעיני וענוה יתירה דאית ביה מקטין את עצמו דמיא לסבא יעקב בנה הקטן אמנם בעיני הוא מקרא לפרוש גדול שבגדולם ראש פרק פרקו נאה עטרת הרבני' כ"ד אשר לאהבתו סיקר בנשף ובוקר ויזכה לאמור שומר אתא בקר כ"ד אנכי עפר ואפר נדמה לבן כפר יחזקאל קצניאלבוגין חפק"ק אלטונא המבורג וונזיבעק:
להגאון הנ"ל
תשובתו הרמה שוב ושנית בכח הר"אם קרניו להיות תניא דמסייע ליה בסיועא שיש בה ממש גדולי האחרונים והאמת אגיד כי אין דרכי לפשפש אחר דברי האחרונים במקום שרבו דעת הראשונים בפרט שאין אני מופנה מכל צד אף גם מעלתו הרמה ושותא דמר שקול בעיני כאחד מכל גדולי האחרונים וכדאי המה דברי מר לסמוך עליו אפי' שלא בשעת הדחק שהייתי חוכך להחמיר לפי שסמיכתו בכל כחו סמיכת חכמים בכל כחו גבורת הרא"ם והיא יחידאה נגד שאר גדולי ראשונים שסתמו דבריהם שעד א' בקטטה לא מהני וגם דיוקו של הטור אינם מוכרחים כלל גם מתוך קיצור פסקי הרא"ש שחיב' הטור וגם בש"ס אינו מבואר חילוק זו אף שהרא"ם הוא כאחד מגדולי ראשונים מ"מ יחידאה היא נגד כל גדולי ראשונים בדבר זו ואשינויא ניקו ונסמוך ומה"ט פשוט שהכסף משנה אף שהביא דברי הרא"ם שם מ"מ בש"ע סותם דבריו ולא פסיק לחלוק חילוק זה גם רמ"א השמיט דעתו וכיון שסתם רמ"א לפסוק דמי שהחליף הוי כקטטה ויש לו על מה שיסמוך גדולי פוסקי' וכן מסתבר כמ"ש בתשובתי הראשונה וראי' ברורה מהא דיבמה שנפלה לפניו לכן לא רציתי להכריע נגד דעתו בפשיטות ועתה אשי' על דבריו ומטיבותא דמר אמינא מ"ש מר בתשובתו וז"ל הלא מפורסם פוסק גדול הריק"ש שהוא ר"י קשטרי שחיבר על ד' טורים שנדפס בקונשטנטינא רבתא סי' י"ז על סעי' מ"ח כתב ראיות ברורות דעד א' מהני אם לא אמרה תחלה מת בעלי וכ"ש במי שהמיר וכתב שכן הסמיכו כל הרבני' ע"ש ובאמת גם לי יש ספר של הרי"קש ולא מצאתי בו כלל מכל זה שום דבר ואולי תקפה עליו משנתו וראה בספר אחר שכתב כן ומ"ש מר בשם תשובת שער אפרים סי' ק"ג ראיתי שם בתשובה דף ע"א ע"ב סי' ק"ג וסיים שם וז"ל וא"כ מ"ש רמ"א בהג"ה בשם הגהות הרי"ף דהחליף הוי כקטטה ואינה נאמנת דבריו נכונים וראוים למי שאמרם הרי דהוא מסכים בפירוש לדעת רמ"א ומה שהעלה שם במסקנת דבריו להתיר אותה עגונה שם היינו מטעם צדדים אחרים וחקירות שהביא שם איברא מ"ש בשם תשובת דרכי נועם אמת שכן דעתו וכן מצאתי ראיתי בתשובת אליהו אלפנדרי סי' ה' יע"ש אכן באמת אין ראי' מחכמי הספרדים והלועזים שהם אינם חוששין כלל לדעת רבינו הרמ"א בהגהות בש"ע אבל אנו חכמי אשכנזי ופולניא שקבלנו עלינו דעת רמ"א ונמשכין אחר דעת רמ"א אין לנו להקל כפשוטו נגד דבריו גם מ"ש מר בתשובתו שנית וז"ל ומ"ש הפוסקים היכי דחזינן לדעתה שהיא רוצה להשמט מתחת בעלה לאסור עצמ' עליו כדי שיגרשנה וכו' משא"כ בהחליף דתו לא שייך האי טעמא כי אעפ"כ לא יגרשנה וזה ברור כשמש בצהרים עכ"ל ולע"ד אין ברור כלל דהרי מכ"ת עצמו כתב תיכף אחר זה דחוששת שיחזור בתשובה ותרצה לחזור אליה והיא בודאי מאסה בו כיון שהחליף פעם אחת כאשר קרה לפנינו כמה פעמים שאחת מן האלף שתחזור אליו אם לא שמצא את מינ' בזויוג שני לפי מעשיו לכך רוצה היא לאסור עליו להשמט ממנו מכל הלין טעמים הי' נ"ל מתחלת רעיוני להחמיר בדבר אכן אחר שראיתי שכתב מר עוד צידי צדדים להתיר וכבר בטלתי דברי נגד דבריו אם לבו שלם עדיין בדבר גם עלה על לבי צד אחר להתיר משום דאפשר דנדון זה הוי כשעת הדחק וכמו שפרש"י ביבמות דף קכ"ב ע"א שאם לא תאמין לזה לא תמצא אחר ותשב עגונה וכבר הארכתי בתשובתי לעיל לגיסי הגאון דכל מקום דאמרינן בדיעבד אם נשאת לא תצא ה"ה עד אחד בקטטה אם נשאת לא תצא יש להתיר אפי' לכתחלה בשעת הדחק ע"כ אי דלית דורא דלינא ואי לא לא דלינא ומ"ש מר עוד בתשובתו מה שמג"א בסי' קכ"ח הניח בצ"ע לתרץ דבריו הא דשריפה חמור' יעיין מכ"ת בתשובתי ח' ב' סי' ב' כי מעיקרא הקושי' ליתא יע"ש ותמצא נחת ואל אלהי רוחות יקבץ גליותינו אחת אל אחת כ"ד א"ה לנצח הק' כאש"ע יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |