שבות יעקב/ב/ב
|
< הקודם · הבא > |
כהן אחד שבנו יצא לתרבות רעה לעבוד כוכבים ואינם רוצין לקרות לו בתורה ראשון אי שפיר עבדי או לא:
הנה לכאורה דין זה פשוט הוא ומבואר בש"ע בא"ח סי' קכ"ח סעי' מ"א בהג"ה דמי שיש לו בת עובדת ככבים או זנתה אין מחויבין עוד לקדשו כי אביה היא מחללת עכ"ל והוא מהמרדכי פ' נגמר הדין ואין מקום לבעל דין לחלק ולומר דדוקא גבי בת אמרינן הכי ולא גבי בן משום דאמרינן תלה הכתוב נקבות בזכרי' ואת דינה בתו וזכרים בנקבו' כדכתיב אשה כי תזריע וילדה זכר ומה"ט מצינו סוקלין אותה על פתח בית אביה ולא מצינו כן בבנין זכרים דלא מעלי וכה"ג אמרינן בפרק בן סורר ומורה דף ע' ע"ב גבי בת שבע שאמרה מה ברי ומה בר בטני הכל יודעין שאביך ירא שמים הוה עכשיו יאמרו אמו גרמה וקרא כתיב בן כסיל תוגת אמו משום הא לא תברא דהרי עיקר מוצא דין הוא מסוגיו' הש"ס דסנהדרין דף נ"ב ע"א היה ר' מאיר אומר מה ת"ל את אביה הוא מחללת שאם היו נוהגין בו קדש נוהגין בו חול כבוד נוהגין בו בזיון אומר ארור שזו ילד ארור שזו גדל ארור שזו יצא מחלציו אמר רב אשי כמאן קורין לרשיעא בר רשיעא אפי' לרשיעא בר צדיקא כמאן כי האי תנא ע"כ הרי להדי' מדברי רב אשי דאין חילוק בין בת לבן בענין זה אכן ראיתי המ"א שם סימ' קכ"ח ס"ק ס"ב הניח דין זה בצ"ע וכתב וז"ל וצ"ע דהא אמרי' בסנהדרין פ"ז לר"ש שרפה חמורה שכן ניתן לבת כהן שזנתה ומאי חומרא שכן מחללת את אביה ואם אית' דהיכי שעובדת ככבים נמי מחללת את אביה א"כ מנ"ל דשרפה חמורה דהא התם הוא בסקילה אלא על כרחך דוק' בזנות מחללת את אביה דהוי לי' לשמר' מזנו' שלא תתייחד עם אדם כדאיתא בכתובו' שסוקלין אותה על פתח בית אביה כלומר ראו גדולים שגדלתם אבל שאר עבירות אין יכול לשמר' עכ"ל המ"א מ"מ אי משום קושיא זו אין לדחות דברי המרדכי ורמ"א שהביאו לפסק הלכה כי אחר העיון נ"ל שאין כאן אפי' קצת קושיא דהא קי"ל דהלכתא כחכמי' שאמרו שם סקילה חמורה שכן פושט ידו בעיקר עדיף וא"כ אם בת כהן שזנתה מחללת את אביה מכ"ש פושט ידו בעיקר דעדיף ותדע שכן הוא דאין לחלק ולומר דבזנות דוקא קאמר דהא רב אשי קאמר כמאן קורין לרשיעה בר רשיעה דמשמע דבכל רשע בעבירה החמורה אמרינן הכי ולענין עיקר שאלתו כיון דהמוצא דין הוא מהמרדכי ושם כתב וז"ל אומר אני כהן שיש לו בת עובדת ככבים או רק זינתה אין לו לפתוח ראשון ולברך ראשון ואמר לי מורי קרובי דמצי לפרש נוהגין בו חל דרשות היא וכיון דרשות הוו יכול לפתוח ולברך ראשון עכ"ל וכן משמעות לשון רמ"א אין מחייבין אותו לקדשו משמע דרשות מיהא איכא ובשירי כנסת הגדולה לא"ח שם ס"ק כ"ג בהגהות ב"י סיים ואין נוהגין כן אפי' בזינתה לכן נ"ל אף דרשות לעשות כן מ"מ לביישו ברבים בפניו במי שהוא מוחזק לכהן ולקרותו כל ימיו בראשון ועכשיו יקראו באמצע קרואים אין לך ביוש והלבנת פניו גדול מזה והמלבין פני חבירו ברבים כאלו שופך דמים ועל זה נאמ' לא ימתו אבות על בנים אע"ג דאין לקדשו בקדושת כהונה היינו בשב ואל תעשה ולא להלבין פניו ברבי' ובפרט שאביו ספק ולא ודאי דדלמ' לאו אביו הוא אע"ג דאביו חזקה אפשר דבמקום ריעותא כזו איתרע חזקתו ואין לביישו ברבי' רק דהש"ס קאמר דקורין לרשיעא בן רשיעא ולא בפני אביו קאמר ולבייש אביו ברבים וחזקיה מלך יהודה יוכיח אע"ג דהיה לו בנין דלא מעלי אפ"ה נהגו בו כבוד מאוד כדכתיב וכבוד עשו לו במותו וכן בשאר גדולי תנאים ואמוראים ושאר דורו' אחרונים אם המה צדיקים חלילה לביישם ברבים בשביל, וזה ובהדי כבשי דרחמנא ל"ל אם בנים חטאו אבות מה חטאו לכן נ"ל פשוט וברור שאם יקראו לס"ת יקראו אותו בראש כקדושתו קדושת כהונה וכן אם אין שם כהן אלא הו' יש לקרותו ראשון וכל זה אם הוא עצמו מוחזק לאיש כשר אבל אם הוא עצמו כאחד מן הפוחזים ואגלע בהתייהו בברא כרע' דאבוהו אין להקרות ראשון כנ"ל הק' יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |