שאילתות דרב אחאי/קכז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאילתא (א) דמחייבין דבית ישראל למרמא חוטי דתכלתא על ארבע כנפתא דכסותהון דכתיב ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם וגו' מצוה בתכלת ואי ליכא תכלת רמי לבן ושפיר דמי דתניא ר' יצחק אמר משום ר' נתן שאמר משום ר' יוסי הגלילי שאמר משום ר' יוחנן בן נורי אין לו תכלת מטיל לו לבן: (ב) ותניא אידך היה ר"מ אומר גדול עונשו של לבן יותר משל תכלת משל למה הדבר דומה למלך בו"ד שאמר לב' עבדיו אח' מכם יביא לי חותם של זהב וא' מכם יביא לי חותם של טיט הלכו שניהם ולא הביאו על מי המלך כועס לא על מי שאמר לו הבא לי חותם של טיט ולא הביא לו: וכמה חוטי בעי למהוי בקרנא
(קכו)כדתני' כמה חוטין הוא נותן ב"ש אומרי' ד' ובית הלל אומרי' ג' וכמה תהא משולשת ב"ש אומרי' ד' אצבעות ובית הלל אומרים שלש שב"ה אומרי' אחד מד' בטפח של כל אדם אמר רב פפא טפח דאורייתא (ג) ארבע באוליונא שית בזוטרתי (ד) וחמש ותילתא באצבע (ה) במאי קא מיפלגי ב"ש אומרי' וב"ה גדילים תעשה לך ב"ש סברי גדיל שנים גדילים ארבעה חד כי עייף ליה מר בגלימיה לא הוי גדיל פשיטא תרין הוי וב"ש סברי גדיל תרי גדיל תרי הא ד' ובית הלל סברי תלתא אע"ג דמבראי לא הוי גדיל גדילים כי עייף להו מר בגלימא הוי גדילים גדילים (ו) אמר רבה בר רב אדא אמר רב חוט של כרך עולה מן המנין: אמר רב פפא הלכך ד' בתוך שלשה ומשולשת ד': (ז) א"ר יעקב א"ר יוחנן צריך להרחיק מלא קשר אגורל ואצטריך דרב פפא ואצטריך דר' יעקב דאי מדרב פפא הוה אמינא כל כמה דמקריב טפי מעלי קמ"ל דר"י ואי מדר"י ה"א כל כמה דמרחקן טפי מעלי קמ"ל דרב פפא: (ח) והיכא דרמא אגידול דגלימא א"נ אריש קרנא פסולה דתניא הטיל על הקרן או על הגדיל כשרה ר' אליעזר בן יעקב (ט) פוסל בשתיהן מ"ט דכתיב על כנפי ולא בכנפי בעינן דתיפול פתיל עילוי כנף כמאן אזלא הא דאמר רב גידל אמר רב ציצית צריכה שתהא נוטפת על הבגד מאי היא דלרפויי רפויי כמאן כרבי אליעזר בן יעקב דאמר בעינן על כנפי. וה"מ בשעת עשייה אבל ארחיק וסתר גלימא וקיימא ליה אריש קרנא גלימא (י) א"נ הוה משולשלת ארבע ואי גרדמי להו ובצרי להו מארבעי ואית בהו כדי לענבן שפיר דמי דאמרי בני רבי חייא גרדומי תכלת כשירין:
ברם צריך למימר היכא דנפסק החוט מעיקרו מי מכשר אי לא מי אמרינן כיון דגרדומיו כשירין שיריו נמי כשירין או דילמא לא ת"ש דאמר רבא בר רב אדא אמר רב נפסק החוט מעיקרו פסולה יתיב רב נחמן קאמר לה להא שמעת' איתיביה רבא לרב נחמן בד"א בתחילתו אבל בסופו שיריו וגרדומיו כל שהוא מאי לאו שיריו דאשתייר מינייהו וגרדומיו דאיגרדום איגרדומי א"ל חדא קתני שירי גרדומיו ולימא גרדומיו קמ"ל דנהוי בהו שיעורא כדי לעונבן: א"נ כי קא גדיל מיבעי ליה מיגדל תילתא ומישבק תרי תילתי דאמר מר נוי תכלת שליש גדיל ושני שלישי ענף ואי גדיל לרובא נמי שפיר דמי וא"נ לא גדל בה אלא חוליא אחת כשרה וכמה שיעור חוליא תניא רבי אומר כדי שיכרוך וישנה וישלש:
(קכז)ודאי גדלה כולה (יא) כיון דלית לה ענף פסולה דתניא ציצית אין ציצית אלא אלא ענף וכה"א וישלח תבנית יד ויקחני בציצת ראשי ואמר אביי צריך לפרודא כצוציתא דארמאי (יב) והיכא דתלאן ולא פיסק ראשי חוטי שלהם פסולין (יג) דליכא ענף: והיכא דלית לה אלא ג' קרנות פטורה מן הציצית דכתי' על ארבע ארבע ולא שלש והיכא דהטיל לבעלת שלש והשלימה לארבע הנך שלש פסולין מ"ט תעשה כתיב ולא מן העשוי:
ברם צריך למימר היכא דקישר ואחר כך פיסק ראשי חוטין שלהן מי כשירה אי לא מי אמרינן כיון דבשעת קישור לא הוי ענף הו"ל תעשה ולא מן העשוי או דילמא כיון דקא מפסיק להו בעשייה דידיה קא מיתכשרי דהו"ל פסיקתן עשייתן מיפלג פליגו בה רב ושמואל דרב אמר תלאן ולא פיסק ראשי חוטין שלהם פסולה דקתני פסולה עד שיפסיק ושמואל אמר פסולה לעולם הלכה כרב או כשמואל ת"ש דתניא כותי' דשמואל תלאן ואח"כ פיסק ראשי חוטין שלהן פסולה: אי נמי הני ארבעה קרנתא דגלימא כולהי (יד) חדא מצוה נינהו ומעכבן אהדדי או דילמא כל חדא וחדא מצוה באנפי נפשה ולא מעכבן אהדדי למאי נפקא מינה למיפק בה בשבתא כי לית בה כולהי ארבעה אי אמרת כל חדא וחדא מצוה באנפי נפשה שפיר דמי ואי אמרת כולהי חדא מצוה נינהו הני משוי בעלמא הוא ואסיר למיפק בה בשבתא מאי פליגי בה רבי ישמעאל ורבנן דתנן ארבע ציציות מעכבות זו את זו שארבעתן מצוה אחת היא ר' ישמעאל אומר ארבעתן ארבע מצות: (טו) הלכתא כמאן ת"ש (טז) דאמר רב הונא היוצא בטלית שאינה מצוייצת כהלכתה בשבת חייב חטאת: ואיתמר נמי (יז) רבינא הוה קא מסגי בתר מר בר רב אשי בכרמלית אפסיק חד קרנא דגלימיה א"ל מאי דעתיך אישדיי' והתניא גדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה איכא דאמר שבתא דריגלא הוה ולא א"ל עד דמטא לבייתיה א"ל אי אמרת לי התם שריתיה והא תניא גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה הא תירגמא רב בר שבא קמיה דרב כהנא בלאו דלא תסור הכא נמי כרמלית דרבנן היא:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |