שאגת אריה/קה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שאגת אריה קה

סימן קה

כבר נתבאר בסימן הקדום דיש פוסקין כרי"ה דל"ל נשים סומכות רשות והנה טעמא דרי"ה פירש"י בפ"ב דעירובין ובפ"ב דר"ה משום בל תוסיף ולפי זה אינה רשאי לעשות שום מ"ע שהז"ג. וק"ל הא קי"ל בפ"ב דעירובין (ד' צו) דשלא בזמנו לכ"ע אינו עובר על בל תוסיף דאל"כ הישן בח' בסוכה ילקה והא אשה במ"ע שהז"ג כיון דלא מיפקדא כשלא בזמנו דמי ואמאי עוברת בבל תוסיף ובע"כ צ"ל דל"ד לשלא בזמנו דאין זמן מצותו כלל כגון הישן בח' בסוכה דעכשיו אינו זמנו לשום אדם אבל מ"ע שהז"ג בזמן מצותו אע"ג דנשים פטורות אפ"ה כיון דזמן מצוותו הוא לגבי אנשים לפיכך נשים נמי עוברין על בל תוסיף לר"י דל"ל נשים סומכות רשות א"כ תקשה הא דאמרינן שם בעירובין (דף צו) אלא האי תנא הוא דתניא המוצא תפילין מכניסן זוג זוג א' האיש וא' האשה א' חדשות וא' ישינות דר"מ ר"י אוסר בחדשות ומתיר בישינות ע"כ ל"פ אלא בחדשות וישינות אבל באשה ל"פ ש"מ מ"ע שאין הז"ג הוא וכל מ"ע שאין הז"ג נשים חייבות. ודילמא ס"ל כר"י דאמר נשים סומכות רשות לא ס"ד לא ר' מאיר ס"ל כר"י דתנן אין מעכבין את התינוקות מלתקוע הא נשים מעכבין וסתם משנה ר"מ. ולא רי"ה ס"ל כר"י כו'. והשתא מאי מוכיח מדל"פ באשה ש"מ דס"ל תפילין לאו מ"ע שהז"ג דהא ל"ל נשים סומכות רשות הא אפי' ס"ל דה"ל מ"ע שהז"ג היא הנותנת דל"פ באשה דכיון דשבת לאו זמן תפילין הוא ואין בו משום בל תוסיף אפי' לאיש דה"ל שלא בזמנו דומיא דהישן בח' בסוכה כדאמרי' התם אין בו משום בל תוסיף לאשה כיון דאין זמן מצוותו לשום אדם בשבת דהא אי אמרינן דתפילין הוי ליה מ"ע שהז"ג היינו אי משום דס"ל כר"ע דממעט לשבת ויום טוב מן התפילין מוהיה לך לאות מי שצריכים אות יצאו שבתות וי"ט שהן גופן אות או משום דס"ל כרי"ה דדריש לושמרת את החוקה בחוקת תפילין הכתוב מדבר וממעט מימים ימימה ימים ולא לילות מימים ולא כל ימים פרט לשבתות וי"ט וע"כ ל"פ אלא בלילה דלמר ז"ת היא ולמר לאו ז"ת היא אבל שבת לכ"ע לאו ז"ת הוא ואם כן מאי ראיה הוא מדל"פ באשה ש"מ דתפילין לאו ז"ג הוא כיון דל"ל נס"ר. ועק"ל אס"ד דה"ט דמאן דל"ל נשים סומכות רשות משום איסור ב"ת וכפירש"י וא"כ לפי"ז מ"ד נשים סומכות רשות ה"ט דס"ל דכל כה"ג אין בו משום ב"ת אי משום דדמי לשלא בזמנו אי מטעמא אחרינא. א"כ מנ"ל להוכיח דל"ל לר"מ נשים סומכות רשות מהא דאין מעכבין את התינוקות מלתקוע הא נשים מעכבין וע"כ הא דשרי לנשים גבי מוצא תפילין בשבת להכניסן זוג זוג משום דס"ל דתפילין לאו מ"ע שהז"ג דילמא ס"ל נשים סומכות רשות ואין בזה משום בל תוסיף ואפ"ה מעכבין את הנשים מלתקוע ולאו משום בל תוסיף אלא משום איסור שבות של תקיעה עצמה דכיון דנשים פטורים מת"ש י"ט זה של ר"ה שוה להן לשבתות ושאר י"ט שאסור לתקוע בהן משום שבות. ואע"פ שרש"י פי' שם הא נשים מעכבין אף ע"ג דלאו חילול י"ט הוא כדתני דבי שילא יצא תק"ש ורדיית הפת שהיא חכמה ואינה מלאכה מיהו נראות כמוסיפות ע"כ האי יצא ת"ש שהיא חכמה ואינה מלאכ' דקאמר היינו מה"ת דהא מקרא דמלאכת עבודה קא ממעט ליה ואהא מייתי לה ברפ"ד דר"ה (ד' כט) ועוד הא לאו מלאכה היא דאיצטריך קרא למעוטי דתני דבי שילא כל מלאכת עבודה לא תעשו יצא תק"ש ורדה"פ שהיא חכמה וא"מ אבל מ"מ איסור שבות יש בהו וכמש"כ שם התוס' וכדמוכח ההיא דת"ש בגבולין יוכיח שאין וודאה דוחה שבת וספיקה דוחה יו"ט ומפ' הגמ' להאי ספיקא ספק איש ספק אשה ואמר ור"י לטעמיה דאמר אשה ודאית נמי תקעה דהא ס"ל נשים סומכות רשות ש"מ דבהא דת"ש בי"ט איכא איסורא וחילול י"ט מצד עצמה של תקיעה ורש"י גופיה פי' התם הכי אלא ספק איש ודוחה י"ט גמור ע"כ סומכות רשות אע"ג דלא מיחייבא ול"א עובדת עבודה בקדשים ה"נ ל"א מחללת יו"ט היא ע"כ. וה"נ אמרינן להדיא בסוף פ"ב דשבת (ד' לו) שאין מטלטלים לא את השופר ולא את החצוצרות דה"ל דבר שמלאכתו לאיסור משום דתק"ש אסורה בשבת וה"ה בי"ט משום שבות וע"ש בתוס' וכיון דיש בתק"ש משום שבות מנ"ל לדייק מדמעכבין את הנשים דל"ל נשים סומכות רשות. ולפי' התוס' ניחא דאין בזה משום בל תוסיף לכ"ע אלא דבסמיכה ראוי לאסור מדרבנן ול"ג משום נחת רוח דנשים למ"ד נשים סומכות רשות וה"נ גבי תפילין ותק"ש אע"ג דראוי לאסור מדרבנן משום נחת רוח דנשים ל"ג. וה"ה איפכא למאן דל"ל נשים סומכות רשות וגזרו רבנן עליה ול"ח לנחת רוח דנשים ה"ה לתפילין ותק"ש ראוי לאסור מדרבנן ומשום נחת רוח דנשים לא שרינן להו. ועק"ל אפי' את"ל דגבי אשה שייך ב"ת במ"ע שהן פטורות מ"מ גבי סמיכה גופיה למאן דל"ל נשים סומכות רשות ל"ש ה"ט דב"ת שהרי אפי' למ"ד נשים סומכות רשות א"א להו לסמוך בכל כחם משום עבודה בקדשים אלא באקפויי ידייהו וכה"ג ליתא למצות סמיכה כלל דהא סמיכה בכל כחו בעינן כדאמרי' בפ"ב דחגיגה וא"כ מאן דל"ל נשים סומכו' רשות ל"ל משום ב"ת קאמר דהא אין כאן למצות סמיכה כל עיקר בכה"ג דסמיכת נשים אפי' לדברי המתיר וע"כ לאו משום איסור ב"ת קא אסר להו לנשים לסמוך ומנ"ל ללמוד מסמיכה לשאר מ"ע שהז"ג דאסור לדידיה משום בל תוסיף כיון דבסמיכה עצמה ל"ש ה"ט. ועוד הא א"ל לאידך גיסא ע"כ ל"ק ר"י ור"ש נשים סומכות רשות אלא גבי סמיכה דליכא משום בל תוסיף אבל בשאר מצות מודו דאסור משום בל תוסיף ואמאי מוקי לסתם משנה דנשים מעכבין דלא כר"י ור"ש הא י"ל דאינהו מודו בת"ש דמעכבין משום לתא דבל תוסיף ולא שרו אלא סמיכה ובאקופי ידייהו דליכא משום בל תוסיף. ועוד מ"ק בפכ"ה ור"י לטעמיה דאמר אשה ודאית נמי תוקעת מדס"ל נשים סומכות רשות מאי לטעמיה הוא זה דאע"ג דנשים סומכות רשות אכתי א"ל דלא תקעי משום בל תוסיף משא"כ בסמיכה דליכא משום בל תוסיף ולפיכך סומכות רשות. ועק"ל דע"כ כל כה"ג כמו מ"ע שהז"ג אין בו משום ב"ת לנשים לכ"ע דדמי לשל"ב דהישן בח' בסוכה ול"א כיון דזמן מצוותו הוא לגבי איש לחייב עלה את האשה משום בל תוסיף דבפ"ג דר"ה (דף כח) אהא דא"ר מצות אין עובר עליהן אלא בזמנן פריך עליה ר"ש ב"א מדתניא דכהן אפי' לאחר שסיים ברכת כהנים אם מוסיף ברכה א' משלו עובר על בל תוסיף והא הכא כיון דבריך ליה עברה ליה זימני' וקתני דעבר ומשני ש"ה כיון דאילו מתרמי ליה ציבורא אחרינא הדר מברך כולי' יומא זמניה הוא ואמרינן ור"ש ב"א כיון דאי בעי מברך אי בעי לא מברך לאו זמניה הוא וקתני דעבר. ואכתי מאי קושיא אע"ג דבריך ועביר ליה זימניה אפ"ה א"ש הא דתניא דעובר על בל תוסיף ול"ת לרבה דהא כהני טובא איכא בעלמא דאכתי לא עלו לדוכן ולא בירכו עדיין וכיון דלדידהו הוי אכתי זמן מצוותה ולא עבר להו זימניה לפיכך איהו נמי עובר על בל תוסיף כדאמרינן גבי אשה כה"ג לרי"ה. והשתא אשה דליתא בת חיובא כלל במ"ע שהז"ג ואפ"ה לרי"ה ע"ע ב"ת משום דה"ל כתוך זמנו מפני חיובא דגברי כ"ש דכהן שסיים ברכותיו כבר דה"ל בר חיובא דאפ"ה עובר על בל תוסיף דה"ל כתוך זמנו משום כהני אחריני דאכתי לא בירכו ודילמא ההיא ברייתא ר"י הוא. אלא ש"מ לענין ב"ת לכ"ע בתר דידיה אזלינן וכיון דלדידיה עבר זמנו תו ליתא בב"ת משום אחריני דאכתי לא עבר זמנו לדידהו וכ"ש אשה במ"ע שהז"ג דאינה עוברת על בל תוסיף משום חיובא דגברי דה"ל שלא בזמנו וא"ת למאי דפי' התוס' דאין איסור תק"ש וסמיכה לנשים אלא מדרבנן לר"י דל"ל נשים סומכות רשות א"כ היאך מוכיח מדל"פ באשה ש"מ דס"ל דתפילין מ"ע שלא הז"ג דהא לא ס"ל דנשים סומכות רשות מה בכך הא אפילו לדידהו ליכא איסורא לנשים בסמיכה ושופר ותפילין אלא מדרבנן מטעמא שפי' התוס' וכיון דליכא איסור של תורה בהנחת תפילין לנשים א"ל דמשום בזיון תפילין ל"ג רבנן דהא אפי' לאיש איכא איסור דרבנן לצאת בתפילין בשבת כדתנן בפ' במה אשה (ד' ס) ואפ"ה משום בזיון תפילין ל"ג רבנן ה"נ י"ל כן גבי אשה ואע"ג דגבי איש ליכא אלא איסור א' משום שבת וגבי אשה איכא ב' איסורי משום שבת ומשום הנחה מצד עצמה דאסירי לה מ"מ כיון דלא העמידו חכמים דבריהם אצל בזיון תפילין מ"ל חד איסורא ומ"ל תרי איסורי ומאי ראיה הוא מדל"פ באשה דמ"ע שלא הז"ג הוא. אבל לפירש"י א"ש דלמ"ד אין נשים ס"ר אסור להם לעשות מ"ע שהז"ג מה"ת משום ב"ת ומשום בזיון תפילין א"א למישרי איסורא דאורייתא ומדל"פ באשה ש"מ דמ"ע שלא הז"ג הוא. והא לא מסתבר לומר לפי' התוס' כיון דטעמא למ"ד לא הוי רשות משום דתפילין צריכים גוף נקי ונשים אין זריזות ליזהר וכיון דהכי הוא א"כ אם מניחות תפילין איכא נמי משום בזיון תפילין ואין ראוי לדחות בזיון תפילין בקום ועשה מפני בזיון תפילין של שב ואל תעשה בהא שמונחין אארעא במקום שאין משתמרין מפני גנבי וכלבי כדאמר בספ"ק דביצה ועוד שאם לובשתן איכא תרתי איסורי בזיון תפילין ואיסור שבות של הוצאה משא"כ אם מונחין ע"ג קרקע ליכא אלא משום חדא בזיון תפילין לבד דהא וודאי בורכתא היא דל"ד הנחה דאשה דאינו משום בזיון כ"כ להא דמונחין ע"ג קרקע במקום שא"מ מפני גנבי וכלבי דאיכא משום בזיון טובא וראוי לדחות זה בפני זה משום שלא יבא לידי בזיון גדול וא"כ לפי' התוס' קשה הא דאמרן. ואומר אני כי דייקינן בהא שפיר יש מכאן ראיה לפירוש התוס' ואדרבה לפי' רש"י קשה משום דבפ' במה אשה (ד' סב) ס"ל לעולא דמידי דחזי לאיש לא חזי לאשה דנשים עם בפ"ע הן ופריך אביי מהא דהמוצא תפילין מכניסן זוג א' האיש וא' האשה וא"א נשים עם בפ"ע הן והא מ"ע שהז"ג הוא ומשני התם קסבר ר"מ לילה זמן תפילין היא ושבת ז"ת הוא ה"ל מ"ע שלא הז"ג. והשתא בשלמא למאי דס"ד בפ"ב דעירובין דתפילין לר"מ מ"ע שהז"ג אלא דס"ל נשים סומכות רשות לק"מ מהא דנשים עם בפ"ע הן וכיון דאינה חייבת בתפילין לא ה"ל לדידה תכשיט אלא משוי ואמאי מותרת להכניס זוג זוג. די"ל דלמאי דס"ד השתא ל"ל הא דעולא דנשים עם בפ"ע הן ומידי דחזי לאיש חזי נמי לאשה וכדאמרינן התם הרועים יוצאין בשקין ולא הרועים בלבד אמרו אלא כל אדם כו'. אבל למאי דס"ד דאביי דס"ל לר"מ דתפילין מ"ע שהז"ג אלא דמידי דחזי לאיש חזי לאשה. אכתי תקשה לדידיה כיון דע"כ רבי מאיר ל"ל אשה ס"ר כדמוכח שם בעירובין מסתם משנה דאין מעכבין אם כן אשה אמאי מותרת להכניס זוג זוג. אלא וודאי אפי' מאן דל"ל אשה סומכת רשות מודה במוצא תפילין בחול דאפי' אשה מכנסתן זוג זוג מתרי טעמי חדא משום בזיון תפילין ל"ג רבנן כיון דאין איסור הנחת תפילין לאשה אלא דרבנן וכדשרו רבנן שבות דדבריהן במוצא תפילין בשבת ועוד אפי' אי העמידו דבריהם במקום בזיון תפילין הכא שרי דכיון דל"ג על הנחת תפילין לאשה אלא מפני כבוד תפילין עצמן הכא זהו כבודן שתכניסן זוג זוג משתניחם שם ויבאו לידי בזיון גדול יותר מגנבי וכלבי והשתא אתי שפיר הא דאביי ובעירובין מוכיח דס"ל לר"מ ור"י דלאו מ"ע שהז"ג מדל"פ באשה דאי הז"ג הוא אשה אסורה ולא מצד עצמה של הנחה אלא משום דנשים עם בפ"ע הן ואיכא איסורא משום שבת דה"ל משאוי והא דפריך ודילמא ס"ל כר"י דאמ' נשים סומכות רשות ואי מוכיח מדשרי לאשה להכניס בשבת ולית בה משום משוי ש"מ מ"ע שאין הז"ג הוא אם כן אפי' אי נשים סומכות רשות כיון דאינה חייבת ה"ל משום משאוי ואכתי ש"מ דלאו מ"ע שהז"ג הוא. לק"מ דאי אמרי' נשים סומכות רשות ורשאות להניח תפילין אף ע"ג דאינה חייבת כיון דהרשות בידה להניחם מניחות לפעמים תפילין בחול וכיון דרגילה בהנחתן ה"ל לדידה נמי תכשיט ולא משאוי דהא דתכשיט ומשאוי לאו בחיוב ורשות תליא מילתא דאפי' בדבר הרשות אם רגילה בהן ה"ל תכשיט ואם אינה רגילה ה"ל משאוי כדאמרי' התם בפ' ב"א לענין טבעת שיש עליה חותם ומחט הנקובה הואיל ואין דרכה של אשה לצאת בהן בחול חייבת ובאין עליה חותם ואינ' נקובה פטורה הואיל ודרכה בכך ובאיש הוי להיפוך זה לפי דרכו וזו לפ"ד. וה"נ גבי תפילין אי ה"ל רשות לאשה דרכה לצאת בהן לפעמים בחול וכיון דרגילה בהן ה"ל תכשיט לדידה ואין בו משום משאוי כמו גבי איש דאין בין חיוב לרשות כלום לענין תכשיט ומשאוי אלא בדבר הרגיל תליא מילתא ואי תפילין רשות לגבי אשה רגילה בהן וה"ל תכשיט. אבל למאן דל"ל נשים סומכות רשות אף ע"ג דמה"ת שריא בהנחת תפילין אפ"ה כיון דאסורה מדרבנן אינה רגילה בהן וה"ל לדידה משאוי. והשתא כולה סוגיין דעירובין א"ש דמוכיח דמדל"פ באשה ש"מ דלאו מ"ע שהז"ג ולא ה"ל משום משאוי לאשה ופריך דילמא ס"ל נשים סומכות רשות וכיון דרשות הוא נמי אין בו משום משאוי דכיון דרשות הוא רגילה בהן וה"ל תכשיט ומשני לא ס"ד כו' וכיון דמדרבנן לאו רשות הוא משום שאינה זהירה בגוף נקי אינה רגילה בהן וה"ל משאוי ואי משום דה"ל תכשיט לאיש הא נשים עם בפ"ע הן והשתא סוגיא דשבת ועירובין אחדים הן ול"פ אהדדי. ומיהו כ"ז לפי' התוס' אבל למה שפי' רש"י דמאן דל"ל נשים סומכות רשות אסורה מה"ת להניח תפילין משום בל תוסיף הא וודאי קשה על אביי איך ס"ד לומר לר"י דהוי ליה מ"ע שהז"ג דא"כ לא מיבעיא בשבת דאסור לאשה להכניס תפילין אלא אפי' בחול נמי אסורה מה"ת להכניסן דהא אית ביה משום בל תוסיף ומשום בזיון תפילין א"א למישרי איסור של תורה אלא ע"כ ס"ל דה"ל מ"ע שאין הז"ג ומאי ק"ל אעולא אלא וודאי פי' התוס' עיקר. ובמאי שכתבתי א"ש דברי התוס' שכתבו שם אבל באשה ל"פ וא"ת דילמא משום דהוי מלבוש לאיש כדאמרי' בפ' ב"א דתפילין דרך מלבוש עביד וי"ל דהיינו דוקא לאיש משום דרגיל ללבשו בחול אבל לאשה לא כדאמרינן התם וחילופיהן באיש דמידי דחזי לאיש ל"ח לאשה ומידי דחזי לאשה ל"ח לאיש ע"כ. ומדק"ל ודילמא משום דהוי מלבוש לאיש ש"מ דאינהו ז"ל נמי מפרשי הכי דהוכחת הגמרא דתפילין לאו ז"ג הוא מדשרו להכניס בשבת זוג זוג לאשה ול"א דה"ל משאוי וכדפי'. מ"מ כל הא דאמרן קשה לפירש"י שפי' דלרי"ה דל"ל נשים סומכו' רשות אסור מה"ת משום ב"ת ונ"ל דרש"י עצמו חזר בו דאף ע"ג דבפ"ב דר"ה פי' גבי הא נשים מעכבין דפטורות לגמרי במ"ע שהז"ג וכי תקעי איכא בל תוסיף משמע דאסור מה"ת משום איסור בל תוסיף מ"מ בפ"ב דעירובין גבי מיכל בת כושי היתה מנחת תפילין ולא מיחו בה חכמים פי' ולא מיחו בה חכמים דהוי כתוספת על ד"ת שפטרה נשים ממ"ע שהז"ג ומדכתב דהוי כתוספת על ד"ת ש"מ דאינה עוברת על בל תוסיף מה"ת ואינו מוספת גמור אלא כמוספ' ואסור מדרבנן לרי"ה וה"נ פי' התם גבי הא נשים מעכבין אע"ג דלאו חילול י"ט הוא כו' מיהו נראות כמוסיפות משמע דאינן מוסיפות ממש ומה"ת אלא נראות כמוסיפות ואסור מדרבנן והשתא ניחא ול"ק הרבה מן הקושיות שהקשיתי עליו. מ"מ אכתי קצת מן הקושיות וודאי במקומה עומדת אבל לפי' התוס' הכל ניחא דאפי' נראות כמוסיפות ולאסור מדרבנן לנשים במ"ע שהז"ג ליכא אלא בהני ד' מצות לחוד סמיכה ותפילין ושופר וראיה לר"י אסורה בהן ולר"י ור"ש דאמר נשים סומכות רשות מותרת בהן ולפירש"י לר"י כל מ"ע שהז"ג מדרבנן מיהא אסורים לרי"ה למאי דפי' בעירובין. וכבר נתבאר דשיטת התוס' עיקר א"כ אפי' להרי"ף וסייעתו שפסקו כר"י דאין נשים סומכות רשות אין אסורי' אלא בהנחת תפילין ות"ש לחוד אבל בשאר מ"ע שהז"ג כלולב וכיוצא בו ל"ל בה ואם רוצות לקיימן הרשות בידם ואפי' ת"ש אם איש תוקע לה ש"ד ול"ל בה דהא לגבי איש בי"ט זה של ר"ה שריא ליה תקיעה לגמרי ובלבד שלא תתקע אשה לאשה או אשה לעצמה אע"פ שלפי' התוס' בפ' כ"ה דגבי ת"ש בי"ט לאשה יש לגזור משום גזירה שמא יעבירנו ולפי"ז למאן דל"ל נשים סומכות רשות אפי' אם איש תוקע לה לאו ש"ד וה"ה דלפי"ז יש לדון דאינה רשאית ליטול לולב ביט"ר של חג להרי"ף וסייעתו דפסקו כרי"ה דל"ל נשים סומכות רשות דהא איכא למיגזר גבי לולב נמי משום שמא יעבירנו הא אבאר לק' בסי' שאח"ז בס"ד דאאל"כ הילכך שריא ליטול לולב לכ"ע אפי' ביט"ר של חג כן נ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף