שאגת אריה/קו
|
< הקודם · הבא > |
שאלה למאי דנהגו שהנשים תוקעות שופר בר"ה ונוטלות לולב בחג כאנשים אע"פ שפטורים אפ"ה קבעו חובה על עצמן אם מותר להוציא שופר ולולב לצרכן בי"ט או לא:
תשובה הרא"ש בפ"ב דר"ה כתב בשם ראבי"ה כיון דנשים סומכות רשות ועבדי סמיכה באקפת ידייהו אע"ג דדמי קצת לעבודה בקדשים ה"ה בתקיעה שהיא חכמה ואינה מלאכה מותר לתקוע להן אפי' מי שיצא כבר ומותר נמי להוציא את השופר לרה"ר כדי לתקוע להן ע"כ ולדבריו ה"ה דמותר להוציא את הלולב בי"ט ראשון של חג לצרכן. מ"מ יש לדון בזה הרבה אפי' לפ"ד דאפי' מי שיצא כבר מותר לתקוע להן למאי דפסק כר"י ור"ש דאמרי נשים סומכות רשות הא י"ל דע"כ לא שרו להו אלא ת"ש דאין בו איסור אלא מדרבנן משום שבות וה"ה סמיכה באקפת ידייהו דאין בו איסור מה"ת אלא מדרבנן משום דדמי לעבודה בקדשים ומשום נחת רוח דנשים לר"י ור"ש ל"ג רבנן. אבל להוציא השופר והלולב לרה"ר שלא לצורך אסור מה"ת ואפי' לצורך מצוה לא שרי אלא משום דמתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך וכדתנן בפ"ק דביצה (ד' יב) בש"א אין מוציאין לא את הקטן ולא את הלולב ולא את הס"ת לר"ה וב"ה מתירין ומסיק הגמ' דה"ט דב"ה מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך ודווקא היכא דהוי לצורך קצת הוא דאמרינן מתוך כגון קטן למולו וס"ת לקרות בו ולולב לצאת י"ח אע"ג דאינו לצורך אוכל נפש שרי לב"ה משום מתוך אבל היכא דהוי של"ל כלל אסור מה"ת ולוקין עליו כמש"כ שם התוס' וכ"ד ר"פ ז"ל. א"כ משום נחת רוח דנשים א"א למישרי איסור דאוריי' כיון דאינם חייבות בשופר ולולב ל"ל בדידהו מתוך דהא אין כאן משום מצוה כל עיקר וה"ל הוצאה של"ל לגמרי ואסורה הוצאה זו מה"ת והרי דבסמיכה גופיה ע"כ לא שרי לר"י ור"ש משום נחת רוח דנשים אלא באקפת ידייהו דאין בו איסור אלא מדרבנן אבל בכל כחו לא משום דה"ל עבודה גמורה דאסורה בקדשים מה"ת כדאמרינן בפ"ב דחגיגה ואע"ג דבכל כחו איכא משום נחת רוח לנשים יותר מהשתא דלא שרו להו אלא באקפת ידייהו דליתא לסמיכה כלל דהא סמיכה בכל כחו בעינן וש"מ דמשום נחת רוח דנשים א"א למישרי להו איסור של תורה אפי' לדידהו עצמן כמו גבי סמיכה וזה פשוט. וא"כ הוצאת לולב ושופר לא מיבעיא דאסור לאחרים להוציא לצרכן אלא אפי' אשה לצורך עצמה כגון שא"י לתקוע וכגון שיש בידה איזה מן הד' מינים של לולב וא' מד"מ צריכה להביא דרך רה"ר כיון דאינה חייבת בהן ה"ל הוצאה של"ל לגמרי ואסורה מה"ת דהא ל"ל מתוך וא"א להתיר איסור של תורה משום נחת רוח דנשים. והרא"ש מסיק שם ע"ד ראבי"ה וכנ"ל דלא גרע אשה מקטן שלא הגיע לחינוך דמתעסקין בהן עד שילמדו כ"ש לנשים שמכוונות למצוה. ונ"ל דהאי וכנ"ל דלא גרע אשה מקטן שכתב הרא"ש לא קאי אלא אהא לחוד דכתב ראבי"ה דמותר לתקוע להן אפי' מי שיצא כבר כמו שמתעסקין עם הקטן דליכא אלא משום שבות דרבנן אבל אהא דמסיים ראבי"ה דמותר נמי להוציא את השופר לרה"ר ל"ק דע"ז אינו ראיה מהא דמתעסקין עם הקטן דלא מיירי מהוצאה כלל אע"פ שהטור לא הבין כן בא"ח סי' תקפ"ט ואולי ראבי"ה ס"ל כדעת קצת המפרשים דלמאי דקי"ל כב"ה דאמרינן מתוך של"ל כלל נמי שרי אבל לדברי ר"פ דל"א מתוך בשל"ל כלל הא וודאי אסור. ולכאורה יש להביא ראיה להתיר מהא דתניא בחולין (דף פד) רי"א כוי אין שוחטין אותו בי"ט ואם שחטו אין מכסין את דמו מק"ו מה מילה שודאה דוחה שבת אין ספיקה דוחה י"ט כיסוי שאין ודאו דוחה שבת אינו דין שאין ספיקו דוחה י"ט א"ל ת"ש בגבולין תוכיח שאין ודאה דוחה שבת וספיקה דוחה י"ט ומפרש הגמ' האי ספק דת"ש היינו ספק איש ספק אשה וכתבו התוס' וא"ת והא טעמא דשופר בשבת משום שמא יעבירנו ד"א בר"ה והא ל"ש בי"ט וי"ל דשייך נמי בי"ט דאם אשה היא זה הטומטום אסור להוציא לצרכ' דהא לא מיחייבא ואין להתיר מטעם הואיל והותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך היינו דוקא היכא דהוי צורך היום קצת אבל הכא ליכא צורך היום כלל ע"כ. והתם אמרינן בגמ' ור"י לטעמיה דאמר אשה ודאית נמי תקעה דתנן ב"י סומכין ואין ב"י סומכות ר"י ורש"א נשים סומכות רשות ומשמע למ"ד נשים סומכות רשות מותר להוציא שופר לרה"ר בי"ט לצרכה וה"ה לולב כן נראה לכאורה. אבל מ"מ כי דייקת ביה שפיר אאל"כ דא"כ מאי ר"י לטעמיה דקאמר אי מיירי התם מהוצאה הא ע"כ לא שרי ר"י אלא סמיכה באקפת ידייהו דאינו אלא מדרבנן אבל סמיכה בכל כחו דאסור מה"ת לא שרי משום נחת רוח דנשים וא"כ אין ראיה מדס"ל נשים סומכות רשות למישרי הוצאה של תורה לדעת התו' ור"פ דס"ל הוצאה של"ל כלל אסורה מה"ת. וע"ק מאי קאמר ר"י לטעמיה דאמר אשה ודאית נמי תקעה מה ענין תקיעה לכאן הא רבנן לא פרכוהו אלא מהוצאה ולא מתקיעה עצמה וע"ק דאמר התם אמר רבא ולמאי דקאמרי רבנן נמי אית ליה פירכא מה לת"ש שכן ודאה דוחה שבת במקדש תאמר בכיסוי דליתיה כלל ומאי פירכא הוא זה הא רבנן מהוצאה של"ל מיירו והא אפי' במקדש אינ' דוחה שבת כיון דאסורה מה"ת ולא שרי במקדש אלא שבות של תקיעה עצמה משום דאין שבות במקדש. אע"כ להוציא את השופר לר"ה לצורך אשה וודאי אסור לכ"ע אלא שראוי לגזור מדרבנן לאסור ת"ש לאשה בי"ט של ר"ה משום גזירה דשמא יעבירנו לצרכה ד"א ברה"ר דאסורה בי"ט מה"ת כיון דליכא צורך היום כלל אלא למ"ד נשים סומכות רשות אע"ג דראוי לאסור מדרבנן אפי' באקפת ידייהו משום דדמי קצת לעבודה בקדשים ומשום נחת רוח דנשים ל"ג ה"נ תקיעה דראוי לאסור לאשה ביום טוב מדרבנן משום גזירה דשמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים לצרכה משום נחת רוח דנשים ל"ג. אבל להוציא את השופר לצרכה דאסור מה"ת לכ"ע אסור וזה ברור לי בכוונת התוס' וש"מ מהכא היפוך מדברי הראבי"ה ז"ל והא וודאי לא מסתבר לומר דכיון דס"ל לר"י נשים סומכות רשות וע"כ ה"ט דמשום נ"ר דנשים ל"ג אף ע"ג דדמי קצת לעבודה בקדשים וש"מ דשייך בזה נחת רוח במה דעבדי אע"ג דלא מיפקדו וכיון דכל כה"ג יש בו משום נחת רוח הוצאת שופר לרה"ר לצרכה בי"ט זה נמי ש"ד דאע"ג דלא מיפקדו אפי' הכי ה"ל הוצאה לצורך ול"ד לסמיכה בכל כחו דלא שרי משום נחת רוח דנשים כיון שיש בו איסור של תורה דש"ה דלא הותרה סמיכה בכל כחו דה"ל עבודה בקדשים אלא אצל מצות סמיכה דה"ל דומיא להא דאמרינן בכ"מ דאתי עשה ודחי ל"ת אבל לצורך דבר הרשות לא הותרה אבל הוצאה דהותרה בי"ט לגמרי אפי' לדבר הרשות היכא דהוי לצורך דהא אפי' לשחוק בכדור ברה"ר ולהוציא את התינוק לצורך טיול שרי בי"ט משום שמחת י"ט כמש"כ התוס' שם בפ"ק דביצה וכן כתבו שארי פוסקים ז"ל א"כ ה"ה להוציא את השופר לצרכה שרי אע"ג דלא מיחייבא אפ"ה כיון דיש בזה משום נחת רוח לנשים לא ה"ל הוצאה שלא לצורך אלא אית בו משום שמחת י"ט דשרי הוצאה בשבילה בי"ט ולפי"ז היה איפשר לפרש דברי התוס' נמי כפשוטה דמהוצאה ממש מיירו רבנן ור"י דמכח דס"ל לר"י נשים סומכות רשות ש"מ דיש בזה משום נחת רוח לנשים לפיכך שרי להוציא שופר לצרכה והיינו דקאמר ר' יוסי לטעמי' דאמר אשה ודאית נמי תקעה משום נחת רוח וכיון דתקעה מותר להוציא שופר לצרכה דהא ה"ל הוצאה לצורך דאאל"כ דאטו רי"ה ור"י ור"ש דפליגי בנשים סומכות רשות פליגי אי יש בזה משום נחת רוח לנשים כיון דלא מיחייבא הא ל"פ אלא אי ל"ג רבנן איסור דבריהן משום נחת רוח דנשים דלר"י ור"ש ל"ג ולרי"ה גזרו אבל וודאי לכ"ע יש בזה משום נחת רוח וא"כ מ"ק ר"י לטעמיה דאמר אשה ודאית נמי תקעה משום דס"ל דנשים סומכות רשות ומאי לטעמיה דקאמר הא אפי' הוי ס"ל דאין סומכות רשות דאע"ג דיש בו משום נחת רוח דנשים אפ"ה לא התירו סמיכה באקפת ידייהו אע"ג דליכא אלא איסור דרבנן מ"מ הוצאת שופר לצרכה שרי דכיון דיש לה נחת רוח בהא דתקעה אע"ג דלא מיחייבא יש בו משום שמחת י"ט וה"ל הוצאה לצורך דשרי בי"ט ומ"ט דרבנן דפרכוהו מהא דת"ש הא בת"ש אפי' למאי דלא ס"ל נשים סומכות רשות מ"מ יש להתיר אפי' גוף ההוצאה לצרכה כ"ש שאין לגזור על ת"ש בי"ט אפי' לאשה ודאית כ"ש לספק אשה משום שמא יעבירנו כיון דהעברה גופא שריא לצרכה. אלא וודאי ש"מ להאי פי' של התוס' דהוצאה עצמה לכ"ע אסורה מה"ת לצרכה אלא בהא הוא דפליגי דלמ"ד נשים סומכות רשות ל"ג על התקיעה עצמה משום שמא יעבירנו כמו דל"ג על הסמיכה משום נחת רוח דנשים ולמאן דל"ל נשים סומכות רשות גזרו משום שמא יעבירנו כמו גבי סמיכה ולא התירו משום נחת רוח דנשים איסור דדבריהן וא"כ ש"מ להאי פי' דלכ"ע הוצאת שופר לרה"ר לצורך נשים אסור מה"ת ול"א דמשום נחת רוח דנשים ה"ל הוצאה לצורך אלא לר"י דאמר נשים סומכות רשות תוקעות ול"ג משום שמא יעבירנו מפני נחת רוח דנשים וכ"כ שם התוס' להדיא בפ' ו' דחולין (דף פה) נשים סומכות רשות היינו באקפויי ידא כדאמרינן בא"ד אבל בכל כחו מודה ר"י דאסור ומייתי הכא כי היכי דשרא ר"י לסמוך לנשים באקפויי ידא אע"ג דנראה כעבודה בקדשי' ה"נ תקיעה דליכא אלא איסורא דרבנן שרי ר"י בנשים ע"כ. ועוד בלא"ה א"א לפר' כן דאכתי לא א"ש הא דאמר רבא מה לת"ש שכן וודא' ד"ש במקדש וכמ"ש. הילכך הדבר ברור דלהאי פי' של התוס' ליתא לדראבי"ה. ואע"פ שפי' התוס' שם עוד פי' אח' ול"ק לפי"ז ע"ד הראבי"ה מ"מ לא מסתבר כלל להתיר הוצאת שופר או לולב לרה"ר משום נחת רוח דנשים דודאי הוה ליה הוצאה שלא לצורך ול"ד כלל לטיול תינוק ולשחוק בכדור והא התו' שרו בהא דטיול וכדור ואפ"ה לדבריהן ז"ל הוצאת שופר לרה"ר לצורך נשים אסור וכן נ"ל עיקר דאסור להוציא את השופר ואת הלולב בי"ט לרה"ר לצורך נשים וכן נראה דעת האחרונים משלא הביאו שם הא דראבי"ה שמותר להוציא שופר לרה"ר לצורך נשים:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |