שאגת אריה/סה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שאגת אריה סה

סימן סה

שאלה אי מ"ע דושמחת בחגך נוהג נמי בזה"ז מה"ת או דילמא אינו נוהג מה"ת כיון דאין לנו שלמי שמחה:

תשובה בר"פ א"מ (דף יד) גבי הא דאבל אינו נוהג אבילות ברגל כתבו התוס' נ"ל דשמחת הרגל דרבנן ושמחת היינו בשלמי שמחה כדאיתא בחגיגה ע"כ. ולכאורה יש לי להביא ראיה לדבריהם מהא דאמרינן בפ"ו דפסחי' (דף עא) אמר עולא אר"א שלמים ששחטן מעי"ט אינו יוצא בהן לא משום שמחה כו' דכתיב וזבחת ושמחת בעינן זביחה בשעת שמחה וליכא ואמרינן לימא מסייע ליה והיית אך שמח לרבות ליל יום טוב אחרון לשמחה אתה אומר ליל י"ט אחרון או אינו אלא ליל י"ט ראשון ת"ל אך שמח חלק מ"ט לאו משום דאין לו במה לשמוח ואיכא למידק שהרי בתר הכי אמר מתיב רבא ההלל והשמחה שמונה. וא"א בעינן זביחה בשעת שמחה הא זימנין סגיאן דלא משכחת לה אלא שבעה כגון שחל י"ט ראשון להיות בשבת ומסיק ר"פ דמשמחו בכסות נקייה ויין ישן א"כ מאי קאמר מ"ט לאו משום דאין לו במה לשמח אמאי לא משמחו בכסות נקיה ויין ישן אלא ע"כ מה"ת אינו נוהג מצות שמחה אלא בשלמי שמחה לחוד והא דאר"פ משמחו בכסות נקייה היינו מדרבנן דוודאי מדרבנן מצות שמחה נוהגת בכל מיני שמחו' כדאמר בכולה גמ' ואתא למנועי משמחת י"ט. אבל אין זה ראיה דאכתי לא אסיק אדעתיה הא דר"פ כמו דלא אסיק רבא אדעתיה הא דר"פ. וגם אין להביא ראיה להיפוך שהרי דחי הגמ' שם הא דבעי לסיועא לעולא מהא מ"ט דאין לו במה לשמוח לא כדקתני טעמא מה ראית לרבות ליל י"ט אחרון ולהוציא ליל י"ט ראשון מרבה אני ליל י"ט אחרון שיש שמחה לפניו ומוציא אני ליל י"ט ראשון שאין שמחה לפניו והשתא יש להקשו' לר"א דאמר בעינן זביחה בשעת שמחה ל"ל טעמא דמוציא ליל י"ט ראשון משום שאין שמחה לפניו תיפוק ליה דאין לו במה לשמוח אלא ע"כ דושמחת כל מיני שמחות במשמע ואיפשר לקיומי מצות שמחה בליל י"ט ראשון בשאר מיני שמחות הילכך קאמר טעמא משום דאין שמחה לפניו. דאין זה ראיה די"ל דהא דקאמר מרבה אני ליל י"ט אחרון שיש שמחה לפניו באמת ה"פ למאי דאר"א בעינן זביחה בשעת שמחה דכיון דיש שמחה לפניו א"כ איכא לקיומי ביה זביחה בשעת שמחה שיזבח בשביעי של חג שנוהג בו שמחה לצורך ליל י"ט אחרון שמוציא אני ליל י"ט ראשון של חג שאין שמחה לפניו וליכא לקיומי בי' זביחה בשעת שמחה ובשאר מיני שמחות אין יוצא ידי חובת שמחה מה"ת אלא בשלמי שמחה לחוד. שוב ראיתי בתוס' שכתב לאו משום דאין לו במה ישמח וא"ת א"כ ת"ל מאידך קרא דבעינן זביחה בשעת שמחה וי"ל דאי מהתם ה"א דלא בעינן זביחה בשעת שמחה אלא בחגיגה של יום שיוכל לשחטה בו ביום אבל הכא שאינו יכול לשחטה בלילה לא להכי איצטריך אך למעט ע"כ. מ"מ מה שפי' הוא נכון. אבל הרמב"ם כתב בפ"ו מה' י"ט ז' ימי הפסח וח' ימי החג עם שאר י"ט כולן אסורין בהספד ותענית וחייב אדם להיות בהן שמח וטוב לב הוא ובניו ואשתו ובני ביתו וכל הנלוים עליו שנא' ושמחת בחגך כו' אע"פ שהשמחה האמורה כאן היא קרבן שלמים כו' יש בכלל אותו שמחה לשמח הוא ובניו ובני ביתו כל אחד כראוי לו כיצד הקטנים נותנין להן קליות ואגוזי' ומגדנות והנשי' קונה להן בגדים ותכשיטין נאים כפי ממונו והאנשים אוכלין בשר ושותין יין שאין שמחה אלא בבשר ואין שמחה אלא ביין ע"כ אע"פ שהאכילה ושתיה במועדים מ"ע לא יהא אוכל ושותה כל היום כו' ע"כ וכ"נ מדברי הר"ן שכתב ברפ"ד דסוכה אהא דתנן התם ההלל והשמחה שמונה והשמחה לאכול בשר שלמים כו' ואע"ג דכי מיקלע יום ראשון בשבת אי איפשר בשלמים כו' אפ"ה איתא לשמחה בבשר של חולין או בשאר מיני שמחות שלא אמרו אין שמחה אלא בבשר אלא למצוה מן המובחר אבל לא לעכב ע"כ ונ"ל ראיה ברורה לזה דבשאר מיני שמחות נמי יוצא ידי חובת מ"ע זו מה"ת מהא דאמרי' בפ' כ"צ (ד' פ) איתמר היו ישראל מחצה טמאים ומחצה טהורי' א"ר מטמאין אחד מהן בשרץ ועולא אמר משלחין א' מהן לדר"ר ויטמאנו בשרץ קסבר שוחטין וזורקין על טמא שרץ ויטמאנו במת מדחיהו אתה מחגיגתו השתא נמי מדחיהו אתה מפסחו איפשר דעביד בשני במת נמי איפשר דעביד בז' דה"ל ח' שלו. קסבר עולא כולן תשלומין דראשון נינהו דחזי בראשון חזי בכולהו וכל היכא דלא חזי בראשון לא חזי בכולהו ואיכא למידק מנ"ל למימר קסבר כולן תשלומין דראשון דילמא ס"ל כולן תשלומין זה לזה ואע"ג דלא חזי בראשון חזי בכולהו ודקא קשיא ליה ויטמאנו במת. משום דא"כ אתה מדחיהו משלמי שמחה כל ששת ימי הפסח וא"א לו לקיים מ"ע של ושמחת בחגך בהן אלא ע"כ מ"ע זו של ושמחת איפשר לקיים בכל מיני שמחות מה"ת ואע"ג דאיכא מצוה מן המובחר בשלמי שמחה דווקא מ"מ תקנתא זו ניחא כיון שאינו נעקר לגמרי מ"ע זו של שמחה מתקנתא דעולא. כדאקשי עליה ר"נ התם מאן ציית דעקר סיכי' ומשכני ורהיט ואפי' עולא לא קאמר לתקנתא דידי' אלא משום דס"ל דא"א בענין אחר משום שאתה מדחיהו מחגיגתו דס"ל כולן תשלומין דראשון הן. ואין לדחות דה"ט דפשיטא ליה להגמ' דסבר עולא כולן תשלומין דראשון הן דכיון דס"ל שוחטין וזורקין על טמא שרץ מדלא מטמאין אותו בשרץ ע"כ כר"נ ס"ל דאמר בפ' מי שהיה טמא (דף צו) פסח שני תשלומין דראשון ולא כרבי דאמר רגל בפ"ע הוא והרי כתבו התוס' בפ' אלו דברים (דף כט) וא"ת אי שוחטין וזורקין על טמא שרץ אמאי כתב רחמנ' טמא אין עושה פסח פשיטא דהכי כתיב איש לפי אכלו תכסו לעכב דבעינן גברא דחזי לאכילה כדמוכח בפ' כ"צ. ונראה לרשב"א דאיצטריך לאשמעינן דחייב בפסח שני דלא נימא דמיפטר משום דשני תשלומין דראשון הוא דחזי בראשון חזי בשני דלא חזי בראשון לא חזי בשני כדאמר לקמן גבי חגיגה בכ"צ ע"כ. ולפי"ז עולא דס"ל שוחטין וזורקין על טמא שרץ ע"כ ס"ל נמי דשני תשלומין דראשון ומשמע להגמ' דכמו דפסח שני תשלומין דראשון ה"נ אמרינן לעניין חגיגה נמי כולן תשלומין דראשון דכמו דלגבי פסח נתנה תורה תקנה שמי שלא עשה את הראשון יעשה את השני ה"נ לעניין חגיגה דנוהג כל שבעה לתשלומין כדאמר בפ"ק דחגיגה (ד' ט) תשלומין דראשון הוא כדס"ל גבי פסח דאין סברא לחלק בין שני תשלומין הללו של פסח וחגיג' דלעניין פסח תשלומין דראשון ולעניין חגיג' תשלומין זה לזה וכיון דס"ל לעולא דפסח שני תשלומין דראשון ה"נ ע"כ ס"ל הכי גבי חגיגה. מש"ה משני קסבר עולא כולן תשלומין דראשון ואע"ג דה"מ לשנויי דמה"ט אין מטמאין אותו במת מפני שאתה מדחיהו משלמי שמחה. מ"מ כיון דבע"כ מוכרח לומר אליבא דעולא כולן תשלומין דראשון חד מתרי טעמי נקט דבשלמא אם איפשר לומר אליבא דעולא דס"ל כולן תשלומין זה לזה א"כ וודאי קשה מנ"ל דלא ס"ל הכי והא דלא מטמאין ליה בשרץ י"ל שא"כ אתה מדחיהו משלמי שמחה אבל למש"כ דבלאו ההיא קושי' מוכרח לומר דס"ל לעולא כולן תשלומין דראשון אע"ג דהמ"ל נמצא אתה מדחיהו מחגיגה ומשלמי שמחה ולא קאמר אלא חגיגה לחוד בהא שפיר י"ל חדא מתרי טעמי נקט. אבל א"א לומר כן דודאי אפי' תימא פסח שני תשלומין דראשון אפ"ה א"ל לגבי חגיגה כולן תשלומין זה לזה וראיה לדבר מהא דפ"ק דחגיגה דאמר התם אותו אתה חוגג ואי אתה חוגג כל ז' א"כ למה נאמר שבעה לתשלומין מאי תשלומין רי"א תשלומין דראשון רא"א תשלומין זה לזה מאי בינייהו אר"ז חיגר ביום א' ונתפשט ביום השני איכא בינייהו רי"א תשלומין דראשון כיון דלא חזי בראשון לא חזי בשני רא"א תשלומין זה לזה אע"ג דלא חזי בראשון חזי בשני ופריך ומי אר"י הכי והא שמעינן ליה גבי נזיר שנטמא בלילה נמי מביא אלמא אע"ג שלא נראה לקרבן מחמת טומאה יש לו תשלומין אר"י שאני טומאה דיש לה תשלומין בפסח שני מתקיף לה ר"פ הניחא למ"ד פסח שני תשלומין דראשון הוא אלא למ"ד פסח שני רגל בפ"ע הוא מא"ל א"א ר"פ כו' והשתא אי ס"ד דמאן דס"ל בפסח שני דרגל בפ"ע הוא ע"כ דלענין חגיגה נמי דכולן תשלומין זה לזה וה"נ אמרינן להיפוך דאם פסח שני תשלומין דראשון גבי חגיגה נמי תשלומין דראשון א"כ שפיר שני ר"י שאני טומאה הואיל ויש לו תשלומין בפסח שני ודקא ק"ל לר"פ למ"ד פסח שני רגל בפ"ע מאי איכא למימר הא מדס"ל לר"י גבי חגיגה דכולן תשלומין דראשון בע"כ ה"נ ס"ל גבי פסח דשני תשלומין דראשון ולאו רגל בפ"ע הוא והא וודאי שפיר קאמר ר"י שאני טומאה הואיל ויש לו תשלומין בפסח שני דע"כ תשלומין דראשון הוא לר"י כמו דס"ל גבי חגיגה דכולן תשלומין דראשון אלא וודאי ש"מ דתשלומין דפסח ודחגיגה תרי מילי נינהו ואיפשר דבהא תשלומין דראשון ובהא תשלומין זה לזה והנ"מ מהא דעולא גופיה מדקאמר קסבר עולא כולן תשלומין דראשון כו' ומדס"ל מאן דלא חזי בראשון מחמת טומאה לא חזי בכולהו ש"מ דפסח שני לאו תשלומין דראשון הוא דאל"כ הא מצינו בפ"ש אע"ג דל"ח בראשון מחמת טומאה חזי בשני אלא וודאי פסח שני רגל בפ"ע הוא דס"ל ואפ"ה גבי חגיגה אית ליה דכולן תשלומין דראשון וש"מ דאין פסח וחגיגה שוין בהא מילתא דתשלומין וא"כ הדרא קושיא לדוכתיה מנ"ל להגמ' דקסבר עולא כולן תשלומין דראשון דילמא ס"ל כולן תשלומין זה לזה והא דלא מטמאין לי' במת משום שאתה מדחיהו משלמי שמח' כל ששת ימי פסח וגם הרמב"ם פסק בפ"ה מה"פ דפסח שני רגל בפ"ע הוא ובפ"א מה' חגיגה פסק דלענין חגיגה כולן תשלומין דראשון הוא:

ומכאן נ"ל תשובה לדברי הרשב"א שפי' דלמ"ד שוחטין וזורקין על טמא שרץ בע"כ ס"ל דפסח שני תשלומין דראשון דאל"כ טמא דכתב רחמנא גבי פסח ל"ל דא"כ למאי דקאמר קסבר עולא שו"ז על טמא שרץ ע"כ ס"ל פ"ש תשלומין דראשון הוא לפי"ז הנדחה בפני הטומאה יש לו תשלומין כמו שמצינו גבי פסח שני דאע"ג דתשלומין דראשון הוא אפ"ה טמא יש לו תשלומין בפ"ש וה"ה נמי בנטמא בראשון גבי חגיגה יש לו תשלומין אפי' למ"ד כולן תשלומין דראשון דשאני טומא' הואיל ויש לה תשלומין בפסח שני א"כ תקשה היאך תופס הגמרא אליבא דעולא את החבל בתרין ראשים דכיון דס"ל שוחטין וזורקין על טמא שרץ ע"כ ס"ל דפסח שני תשלומין דראשון ואפ"ה טמא עושה את השני אע"ג דלא חזי בראשון וא"כ אכתי תקשה ויטמאנו במת מאי אמרת מדחיהו אתה מחגיגתו משום דכולן תשלומין דראשון מ"מ איפשר דעביד בז' שהוא ח' שלו דאע"ג דכולן תשלומין דראשון הא שאני טומאה דיש לה תשלומין בפסח שני כיון דס"ל שני תשלומין דראשון אלא וודאי ע"כ אע"ג דס"ל שוחטין וזורקין על טמא שרץ אפ"ה א"ל פסח שני רגל בפ"ע ודלא כסברת הרשב"א ולא מצינו הנדחה מפני הטומאה יש לו תשלומין ושפיר קאמר מדחיהו אתה מחגיגתו משום דס"ל כולן תשלומין דראשון וא"כ כיון דליתא למאי דדחינן ש"מ דמצות שמחה נוהג מה"ת בכל מיני שמחות הילכך לא קאמר מדחיהו אתה משלמי שמחה וכדאמרן ולענין מה שהקשה התוס' שם דלמ"ד שוחטין וזורקין על טמא שרץ אמאי כ' רחמנא טמא אינו עושה את הפסח פשיטא שמפני לחץ קושיא זו לחצו להרשב"א לומר סברא זו שכתב בשמו הא תירץ שם התוס' בע"א שכ' א"נ איצטריך למימר שציבור עבדי בטומאה כדדרשינן איש כי יהיה טמא איש נדחה ואין ציבור נידחין ע"כ ועוד אני אומר שודאי דברי רבותי' בה"ת תמוהין מאוד ואבות העול' יאמרו דבר זה דלמ"ד שוחטין וזורקין על טמא שרץ הא דכתב רחמנא טמא אין עושה פסח לגופיה ל"צ אלא לאשמעינן דציבור אינן נידחין א"נ דחייב בפ"ש הוא דקמ"ל קרא הא מאן דל"ל שוחטין וזורקין על טמא שרץ יליף לה בפסחים פ' האשה (דף צ) דס"ל כר"י דאמר טמאי מת מצוה שחל ז' שלהם להיות בע"פ כו' וא"ר נדחו מכלל דמ"ד שוחטין לא ס"ל כר"י אלא עדיין לא היה יום שביעי שלהם בע"פ אלא ששי או קודם לו א"כ אמאי נסתפק מרע"ה כדכתיב ויקרב משה את משפטן לפני ה' הא ע"כ לא ידעו מדין פסח שני כלל שהרי בתשובת שאלתם נאמר' פרשת פסח שני ובע"כ לא נסתפק אלא אם יכולין לעשות פסח ראשון ואמאי מיבעיא ליה הא ודאי לא דהא איש לפי אכלו כבר נאמר בפסח מצרים ובודאי פ' טמאים אלו צריך ביאור וכבר נסתבכו בה רבים אלא שאין זה מקומו ונחזור לענייננו כבר נתברר בראיה ברורה דמ"ע זו דושמחת נוהג בכל מיני שמחות ולפי"ז אפי' בזה"ז שבעונותינו אין לנו שלמי שמחה נמי מצוה זו נוהגת בשאר מיני שמחות והנ"מ מדברי הגאונים והרי"ף ושאר פוסקי' דס"ל דאבילות יום ראשון הוי מן התורה ואפ"ה אמרי' בההוא דמ"ק אבל אין נוהג אבילותו ברגל משום דאתי עשה דושמחת ודחי לעשה דאבילות דיחיד ואי אין עשה של שמחה מה"ת אלא בשלמי שמחה לחוד א"כ היאך אתי עשה דשאר שמחות דרבנן ודחי לעשה של תורה דאבילות בקום ועשה ואפי' קדים רגל לאבילות אין כח לרגל לדחות את אבילות של תורה אלא ש"מ דס"ל דעשה דושמחת נוהג מה"ת בכל מיני שמחות הילכך אפי' קדים אבילות לרגל אתי רגל דרבים ודחי לאבילות דיחיד וטעמו של דבר דמ"ע של שמחה נוהג מה"ת בכל מיני שמחות אע"ג דאמרינן בפ' ע"פ דבזמן שבה"מ קיים אין שמחה אלא בבשר שלמים ואמרינן נמי בפ"ק דחגיגה שלש מצות נצטוו כו' והשמחה והיינו שלמי שמחה וכדמוכח בכל פירקא קמא דחגיגה ובהרבה מקומות דשלמי שמחה דאורייתא הן נראה לי משום דמצות שמחה שנצטווינו ברגל אינה שמחה פרטיות אלא שמחה כללית שמחוייב לשמוח בי"ט בכל מיני שמחה שיכולת בידו לשמוח ולא דמי לשאר מצות ששוין בכל אדם העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט אבל שמחה זו כל אדם ואדם מחוייב לשמוח כפי יכולתו ולפי רוב עושרו וכן אנשים בראוי להן ונשים בראוי להן וה"נ קטנים כדאמרינן התם בפ' ע"פ וכיון דאשכחן דכ"ר שמחה אצל הר גריזים והר עיבל גבי שלמים אם יש יכולת בידו להביא שלמים ברגל חייב בהן נוסף על כל שאר מיני שמחות כיון שמצינו בהן שמחה אבל אם הוא טמא או בזה"ז שא"א בשלמי שמחה הרי הוא יוצא ידי חובתו בשאר מיני שמחות שיש יכולת בידו לקיימן וסגי ליה בהכי הילכך לא איכפת לן בהא דמטמאין א' מהן במת ואי איפשר לו בשלמי שמחה בו' ימי הפסח דהא אין מצות שמחה חלה עליו בשלמי שמחה כיון דנטמא קודם הרגל ויכול לקיים מצות שמחה בשאר כל מיני שמחות שבידו לקיימן וכ"כ הרמב"ם בס' המצות חלק העשין סי' נ"ד ועניין השמחה הוא שנקריב שלמים עכ"פ כו' בכלל א' ושמחת בחגך מה שאמרו ג"כ לשמוח בהם בכל מיני שמחה ומזה לאכול בשר ולשתות יין וללבוש בגדים חדשים ולחלק מיני פירות ומיני מתיקה לקטנים ולנשים ולשחוק בכל מיני ניגון ולרקד במקדש לבד כו' ע"כ וכ"נ מדבריו בחיבורו שכ' למעל' וכ"כ הרמב"ן ואכתוב דבריו לקמן והרי כ' הר"ן והמרדכי ושאר פוסקים בפ"ק דביצה דהא דשרו ב"ה להוציא קטן בי"ט לרה"ר היינו כדי לטייל התינוק שיש בזה משום שמחת י"ט ש"מ דכל אדם מצות שמחה מוטלת עליו בראוי לו ובמה שנהנה ממנו והיינו דאמרינן בגמ' הרבה פעמי' דילמא אתי לאמנועי משמחת י"ט הרי נתברר דמצות שמחה נוהג מה"ת בזה"ז בכל מיני שמחות:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף