שאגת אריה/סד
|
< הקודם · הבא > |
שאלה במקומות אלו בשנים הללו מצויים טריפות כמו כשירות מחמת בדיקות הריאה אם מותר לשחוט בהמה בי"ט או לא:
תשובה בפ"ד דביצה (דף לד) גבי דרסה או שטרפה בכותל ושהתה מע"ל ושחטה כשרה וצריכה בדיקה בעי ר"י מר"ז מהו לשחטה בי"ט מי מחזקינן ריעותא בי"ט או לא ולא איפשוט בעיין ופירש"י בשלמא שאר בהמות אע"ג דמחמרינן אנפשיה ובדקינן מיהו סמכינן ארובא ורוב בהמות אינן טריפות ע"כ וכתב הר"ן כיון דלא איפשוט בעיין מסתברא דנקטינן בה לחומרא דה"ל ספק דאורייתא ולחומרא ע"כ ובהג"א בשם א"ז כתב אבל במקום שהטריפות מצויות כמו הכשירות אסור לשחוט בהמה בי"ט ע"כ ש"מ דס"ל נמי דאזלינן בה לחומרא אבל הרא"ש כתב מדאמרינן התם א"ל תנינא אין מלבנין את הרעפים לצלות בהן והוינן בהן מאי קעביד ואר"י הכא ברעפים חדשים עסקינן מפני שצריך לבדקן א"ל אנן מפני שצריך לחסמן מתנינן לה ונראה דהכי הילכתא דהא ר"ל סבר כהאי לישנא דקאמר הכא בקדירה חדשה עסקינן ומשום ליבון רעפים נגעו בה והיינו משום חיסום דאיכא חיוב חטאת משום מכה בפטיש אבל משום שצריך לבדקן ליכא חיוב חטאת וכ"ד הרמב"ם להקל בפ"י מה' י"ט וכ"ד הרשב"א כמ"ש הה"מ שם. ורש"ל כתב שם ביש"ש ולא אבין את דבריהם דאילו חיישי' ללישנא קמא דר"י דאמר מפני שצריך לבדקן ליתא לדר"ל לגבי ר"י ע"כ והא וודאי לאו תשובה היא דכיון דאליבא דר' יוחנן איכא תרי לישני ולר"ל שמעינן ליה בהדיא דס"ל כלישנא בתרא דר"ל עדיפא לן דכל למעוטי במחלוקת טפי עדיף וכן דרך הפוסקים בכ"מ. עוד כתב רש"ל ועוד דילמא תרווייהו איתא דחיישינן לבדקן ולחסמן ומאן לימא לן דלבדקן לא חיישינן ע"כ וגם זה אינה תשובה דע"כ מאן דמתני מפני שצריך לבדקן ל"ל טעמא דחיסום וס"ל דאינו חייב משום גמר מלאכה דמכה בפטיש דאל"כ למה מניח איסור וודאי דחיסום ותופס את הספק דלבדקן דאסור משום חששא בעלמא דילמא פקעי אבל מאן דמתני מפני שצריך לחסמן י"ל דס"ל דאיכא נמי איסורא מפני שצריך לבדקן אלא שמפרש טעמא שבגררא דידיה יש כאן איסור בוודאי הילכך אפי' את"ל דר"י מפני שצריך לחסמן קאמר י"ל דלאו משום דל"ל לבדקן אלא איסור הוודאי נקט ועוד קמ"ל דשייך בזה חיסום אבל מדר"ל מייתי שפיר הרא"ש ראיה דע"כ ל"ל טעמא דלבדקן מדקאמר הכא בקדרה כו' נגעו בה ואברייתא קאי דמחייבת שופת את הקדרה בשבת משום מלאכה ול"ל למיתלי בליבון רעפים הל"ל סתמא הכא בקדירה חדשה עסקינן ומשום חיסום שהרי טעמא דברייתא א"א לפרש אלא משום חיסום אבל טעמא דמתני' דליבון רעפים י"ל משום לבדקן וה"ל תלי תניא דמפרש טעמא בדלא מפרש אלא וודאי פשיטא ליה לר"ל דמשום לבדקן ל"ל בה והא דאסר ליבון רעפים במתני' א"א לפרש אלא משום חיסום אבל משום בדיקה ליכא לאוסרן להכי תלי טעמא דקדרה חדשה דבריית' בליבון רעפים דמתני' למימרא דההיא ברייתא היא עיקר הואיל ומתני' מסייע ליה וכדאמר בכ"מ תנינא להא דת"ר למימרא דברייתא זו עיקר הוא וש"מ דס"ל לר"ל דמפני לבדקן מספק אין לאסור דאל"כ אין סיוע ממתניתין לחיסום דברייתא כיון דאיכא למימר טעמא דליבון רעפים דמתניתין משום בדיקה היא וא"כ מהא דר"ל שפיר מוכח דל"ל טעמא דלבדקן כנ"ל בכוונת הרא"ש ודבור הגון הוא ויפה פסקו הרמב"ם והרשב"א והרא"ש לבעיא זו להקל. עוד נ"ל דיש ראיה ברורה להקל בבעיא זו ודלא כהר"ן דכתב דה"ל ספיקא דאורייתא ולחומרא והוא משום דק"ל מאי קמבעיא ליה מהו לשחטה בי"ט מכדי איסור מלאכה שלא לצורך אוכל נפש בי"ט אסורה מה"ת כמו איסור טריפה וכמו שחששו לאיסור טריפה ואע"פ ששהתה מע"ל אפ"ה צריכה בדיקה לאחר שחיטתה באברים הפנימים ה"נ יש לחוש דילמא טריפה היא ואסור לשחטה ביו"ט מה"ט גופיה ובע"כ אני מפרש דהאי בדיקה לאחר ששהתה מע"ל ושחטה אינו אלא מדרבנן דאילו מה"ת בששהתה מע"ל בלחוד סגי לה וא"צ בדיקה אח"כ והיינו דמסתים לי' סתומי דרסה וטריפה בכותל או שרצצתה בהמה ומפרכסת ושהתה מע"ל ושחטה כשירה ולא תנן במתניתין דצריכה בדיקה אחר השחיטה אלא דבגמ' אמרי אמוראי התם דצריכה בדיקה ואי בדיקה זו מה"ת היאך תנא כשירה סתמא כיון דעדיין מחוסרת בדיקה וביצתה דשיחלא קמא אסורה אלא וודאי בדיקה זו דרבנן היא ותנא דינא דאורייתא קתני. והשתא א"ש הא דמיבעיא ליה מהו לשחטה בי"ט מי מחזקינן ריעותא בי"ט מדרבנן כמו גבי טריפה או לא דשאני גבי טריפ' כיון דאיפשר למיקם עלה דמילתא בבדיקה לאחר שחיטה הצריכו רבנן למיבדקה אבל גבי יו"ט דא"א למיקם עלה דמילתא מחיים לא גזרו שהרי לגבי סירכת הריאה צריכה בדיקה משום חשש טריפו' כמו שפירש"י וש"פ ואלו לגבי י"ט לא חיישינן לה דאל"כ בהמה בי"ט היאך שחטינן א"ד הכא כיון דאתייליד בו ריעותא שאני ואפי' גבי י"ט מחזקינן ריעות' משא"כ גבי ריאה דלא אתייליד ריעותא לפיכך לא חיישינן גבי י"ט. א"נ י"ל דה"ט דאע"ג דמשום איסור טריפה מחזקינן ריעותא מדרבנן להצריך בדיקה בשהתה מעת לעת לגבי י"ט לא חיישינן לה דמשום שמחת י"ט אקילו רבנן כדאשכחן בכ"מ במס' ביצה שהקילו רבנן באיסור של דבריהם משום שמחת י"ט. ועוד אני אומר דנהי דלא איפשטא לבעיין הכא יש לנו לפשטה ליה ממקום אחר דבפ"ג דחולין (ד' נא) אר"נ בית הרחם אין בו משום ריסוק איברים ואמרינן ת"ש ושוין שאם נולד הוא ומומו עמו שזה מן המוכן ודחי הב"ע שהפריס ע"ג קרקע כלומר שנינער לעמוד והרי התם אמר ר"י א"ר עמדה א"צ מע"ל בדיקה וודאי בעי הלכה אין צריך בדיקה ור"ח בא"א אחת זו ואחת זו צריכה בדיקה אר"י ב"א א"ר פשטה ידה לעמוד אע"פ שלא עמדה עקרה רגלה להלך אע"פ שלא הלכה ורח"א ננערה לעמוד אף ע"פ שלא עמדה והרי הא דמשני הב"ע שהפריס על גבי קרקע היינו ננער' לעמוד וכדפירש"י והיינו כר"ח דננערה לעמוד כעמדה דמי והרי אפי' בעמדה כ"ע מודו דבעי בדיקה ואי ס"ד דמחזקינן ריעותא בי"ט אכתי הוי סייעתא לר"נ דאי בית הרחם יש בו משום ריסוק איברים אמאי הוי מן המוכן ומותר לשוחטו בי"ט בנולד הוא ומומו עמו הא אע"ג שהפריס על גבי קרקע אכתי בעי בדיקה והרי מחזקינן ריעותא בי"ט ואסור לשוחטו ואע"ג די"ל הא דדחי בהפריס על גבי קרקע באת"ל אין מחזיקין ריעותא ביו"ט הוא דדחי לה הרי מ"מ לפי"ז איכא למיפשט מהא א' משתי אלה או דבית הרחם אין בו משום ריסוק איברים או דאין מחזקינן ריעותא בי"ט ה"ל לשינוי' הב"ע בשהלכה דאפי' בדיקה א"צ לר"י א"ר ותו לא תפשוט מיניה מידי לא לדר"נ ולא לבעיא דר"י ואע"ג דלרחב"א אפי' הלכה צריכה בדיקה הא קי"ל כר"י א"ר דהלכה א"צ בדיקה וכ"פ ז"ל דהא השתא נמי דמשני הב"ע שהפריס ע"ג קרקע לא אתיא אלא כר"ח דא' ננערה לעמוד אע"פ שלא עמדה דאלו שאר אמוראי עמידה ממש בעו אלא כיון דהלכה כר"ח לא חש לה הגמ' ה"נ ה"ל לשינוי' בשהלכה דאפי' בדיקה ל"צ לרב יודא אמר רב דה"כ דתו מהשתא לא תפשוט מיניה לא לדר"נ ולא לבעיא דר"י אלא וודאי ש"מ דקים ליה להגמרא דאין מחזקינן ריעותא בי"ט הילכך לא חש לתרץ בהלכה אלא אפי' בהפריס ע"ג קרקע נמי סגי ואל תתמה ע"ז דכה"ג מצינו רבות בתלמוד דלא איפשוט בעיין במקומה ואיפשט לן ממקום אחר ומקצתן מביא הרמב"ן בספר המלחמות בפ"ג דברכות גבי בעיין דנשים בבה"מ דאורייתא או דרבנן ונ"ל דגם זו כאחד מהן מ"מ מהא אין להקשות להר"ן דס"ל דבעיין לחומרא משום דהוא ז"ל כתב בפ' א"ט אהא דר"נ דבית הרחם אין בו משום ריסוק איברים דהקשו הראשונים דמאי קמ"ל פשיטא דאל"כ רוב הנולדים ימותו ופי' ז"ל דוודאי פשיטא לן דברובא ליכא ריסוק איברים אלא אי מיעוטא דמתרסקי בשעת לידה הוי מיעוטא דשכיחא כיון דאיכא למיקם עלה דמילתא בשיהוי מע"ל לא סמכינן ארובה כדכ' לעיל דמה"ט צריך לבדוק בסירכת הריאה דמיעוטא דשכיחא נינהו מש"ה קמ"ל דמיעוטא דמתרסקי בבית הרחם מיעוטא דלא שכיח הוא ולא חיישינן לה כלל ומאן דדחי לסייעתא כדאמר בגמרא ס"ל דמיעוטא דשכיחא הוא ע"כ וכיון דלפי' ז"ל אפי' למאן דדחי לסייעתא אינו אלא מיעוטא ולא חיישינן לה מה"ת אלא מדרבנן בעלמא הואיל דמיעוט זה שכיח הוא כמו בדיקות הריאה שאינו אלא מדרבנן כמש"כ הוא ז"ל בפ"ק דחולין א"כ י"ל ע"כ לא מיבעיא ליה לר"י אי מחזקינן ריעותא בי"ט אלא בריעותא גמורה דחיישינן לה מה"ת להצריכה בדיקה כמו הא דדרסה או טרפה בכותל דלהר"ן הוי ליה מה"ת בדיקה זו מדחשיב ליה לספיקא דאורייתא אבל ההיא דבית הרחם אפי' את"ל דצריך בדיקה אינו אלא מדרבנן בעלמא משום מיעוט המצוי ומה"ת לא חיישינן למיעוטא א"כ כ"ש דבדיקה דהפריס על גבי קרקע דבית הרחם אינה אלא מדרבנן א"ל דלענין יו"ט לא גזרו רבנן להחזיק ריעותא מטעמא דאמרן למעלה וא"כ לא איפשוט לן בעיא דר"י מהא דאלו טרפות כלל אבל מ"מ הדבר מוכרע מעצמו דההיא בעיא דר"י נמי האי ריעותא אינו אלא מדרבנן בעלמא ומטעמא דאמרן ואפ"ה אפילו בריעותא דרבנן נמי מיבעי' ליה אי מחזקינן לה בי"ט או לא א"כ שפיר איפשוט בעיא דר"י מהא דא"ט וכדאמרן וא"ת למאי' שפי' דבריעותא גמורה דצריכה בדיקה מה"ת לא מיבעיא לן דוודאי מחזקינן ריעותא בי"ט וכי מיבעיא ליה לר"י בריעותא דרבנן. א"כ תקשה לך הא דתנן בפ"ג דביצה (דף כה) בהמה מסוכנת לא ישחוט אא"כ יש שהות ביום לאכול ממנה כזית צלי רע"א אפילו כזית חי מבית טביחתה והרי לכ"ע מותר לשחוט בהמה מסוכנת אם יש שהות ביום לאכול ממנה ואמאי והרי מסוכנת אסורה עד שתפרכס כדתנן בפ"ב דחולין (ד' לז) ופירכס שאמרו לאחר שחיטה כדא"ר התם ואי מחזקינן ריעותא בי"ט ניחש שמא לא תפרכס לאחר גמר שחיטה. וי"ל דדל אנא מהכא אפי' תימא דבעיא דר"י הוא בריעותא גמורה של תורה אכתי תפשוט ליה מהא דמסוכנת דמשמע התם בחולין דמיהת אסור' כל כמה דלא פירכסה וכ"מ להדיא מד' הפוסקי' ז"ל אע"כ ההיא מסוכנת דביצה לא מיירי מההיא מסוכנת דחולין דמפרש התם ה"ד מסוכנת כל שמעמידין אותה ואינה עומדת אלא מיירי ממסוכנת דעלמא שהיא חולה ביותר ונטויה למות וקדים שחיט לה עד שלא תמות ומסוכנת זו א"צ בדיקה כלל לאחר שחיטה והשתא לדידי נמי לא קשה מידי:
וא"ת אכתי תקשה מהאי שמעתא דאמר התם אמר רמי ב"א הפשט וניתוח בעולה וה"ה לקצבים מכאן למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר קודם הפשט וניתוח ואמר מאי קמ"ל אילמא לאפוקי מדר"ה דאמר נשחטה בחזקת היתר עומדת עד שיודע לך במה נטרפה והא תנן מתניתין כדר"ה דתנן רע"א אפילו כזית חי מבית טביחתה מאי לאו מבית טביחתה ממש ודחי לא ממקום שטובחת אכילתה והשתא אי מחזיקינן ריעותא בי"ט תקשה לך למאי דאמר ממקום שטובחת אכילתה דהיינו לאחר בדיקה וכיון דאסור לאכול מן הבהמה קודם בדיקה אם כן בהמה בי"ט היכי שחטינן והרי בין לת"ק בין לר"ע מותר לשחוט אפי' מסוכנת אם יש שהות ביום כדי לאכול ממנה למר כדאית ליה ולמר כדא"ל הא לק"מ דאפי' למאי דפי' דבעיא דר"י היא בריעותא דרבנן די"ל דסתמא דגמרא נמי ספוקי מספקא ליה אי מחזקינן ריעותא בי"ט אי לא ואת"ל קאמר את"ל אין מחזקינן ריעותא בי"ט א"ל ממקום שטובחת אכילתה ולא תסייע לר"ה מהא והרי ממש"כ תבין שהשווינו את המחלוקת בין הר"ן לש"פ דכ"ע כל היכא דבעי בדיקה מה"ת כגון מסוכנת דחולין שמעמידין אותה ואינה עומדת א"נ ספק דרוסה א"נ שאר ספק טריפ' דבעו בדיקה מה"ת כדאמרינן בפ' א"ט לכ"ע מחזקינן ריעותא ביו"ט ואסור למישחטנה וכל היכא דלא בעי בדיקה אלא מדרבנן לכ"ע דאין מחזקינן ריעותא דהא אפי' הר"ן לא נקט לבעיא דר"י לחומרא אלא משום דה"ל ספיקא דאורייתא הא בריעותא דרבנן אפי' הוא ז"ל מודה דה"ל ספיקא דרבנן ואזלינן לקולא ואין מחלוקת בין הר"ן לשאר פוסקים אלא בעוף הנדרס לבד ובשהה מע"ל דבעי בדיקה להר"ן בדיקה זו מה"ת היא וה"ל ספיקא דאורייתא אין מחזקינן ריעותא ולחומרא אזלינן ולשאר פוסקים בדיקה זו דעוף הנדרס אינו אלא מדרבנן וספיקא להקל וכ"כ שכ"נ עיקר ועתה נבוא לנ"ד שבשני' הללו דשכיחי טריפות כמו כשירות במקומות הללו אם כן לכאורה למש"כ ראוי להחמיר לד"ה דכל כה"ג כ"ע מודו דמחזקינן ריעותא בי"ט וכדברי הא"ז. אבל מכל מקום יש לי לדון ולהתיר דהא מה ששכיחי' טריפות כמו כשירות בשנים הללו הכל הוא מחמת טריפו' שבריאה מחמת חומרת האחרונים שהחמירו חומרות הרבה בבדיקת הריאה והרי הרבה מן האחרונים צווחו ככרוכי' ע"ז על שמאבדין ממון ישראל בחנם אלא שכבר נהגו כן וא"כ כה"ג לא גרע מעוף הנדרס דעכ"פ איסורא דרבנן איכא לאכלה בלא בדיקה ואפ"ה לא מחזקינן ריעותא בי"ט למאן דא"ל דבדיקת עוף הנדרס אינו אלא מדרבנן כ"ש הכא דאינו אלא חומרא בעלמא ואפי' איסור דרבנן ליכא ואע"ג דיש לחלק דבשלמא בעוף הנדרס ה"ט דמותר לשוחטה בי"ט דכיון דמה"ת א"צ בדיקה אלמא רובן אחר שהיות מע"ל בחזקת כשרות קיימו סמכינן ארובא ואמרינן דוודאי תמצא כשירה והרי שחיטה זו צורך יו"ט היא דאתי למיכל מיניה ואע"ג דמדרבנן צריכה בדיקה משום חשש טריפה אפ"ה לגבי יו"ט לא גזרו מטעמא דאמרן אבל בנידון דידן כיון דעכ"פ ספק שקול הוא אם אתי למיכל מיניה או לא שהרי מחצה מן הבהמות אינן ראויין לאכילה מכח חומרות האחרונים ואם תמצא בה איזה מן החומרות האלה אין סופו לאכלה הא וודאי בספק שקול מחזקינן ריעותא בי"ט י"ל דהא ר"פ פסקו כרבה דס"ל בפ"ג דפסחים (ד' מו) באופה מי"ט לחול דאינו לוקה משום דהואיל ומיקלעיה ליה אורחים חזי ליה ולדידיה אמרינן התם בהא דתנן בהמה מסוכנת לא ישחוט אלא כדי שיוכל לאכול הימנה כזית צלי מבע"י יוכל לאכול אע"ג דלא בעי למיכל משום הואיל ואי בעי למיכל מצי אכיל משום הכי ישחוט וה"נ כיון דמדינא שרי ואין סופו לאכלו אלא מפני חומרא בעלמא והואיל ואי בעי לאכול מצי אכיל מש"ה ישחוט ואע"ג דלרבה נמי אע"ג דאית ליה הואיל מכל מקום איסורא דרבנן איכא דהא ה"ט לדידיה דאיצטריכו רבנן עירוב תבשילין מיום טוב לשבת כדאמרי' התם וגבי בהמה מסוכנת משום הפסד ממונו הוא דשרי משום הואיל ולא גזרו רבנן הא כיון דספק שקול הוא דהא מחצה אין בהם אפי' טריפות של המחמירים ה"ל ספיקא דרבנן ולקולא ותלינן שבהמה זו היא מן המחצה שסופו לאכלה דהא אפי' אם היא מן המחצה שאין סופו לאכול הימנה אפ"ה מה"ת שרי לשחוט בי"ט משום הואיל ואי בעי למיכל מצי אכיל ולפי"ז נראה דאם רוב בהמות נמצאו טרפה אף ע"פ שהוא מחמת חומרא אסור לשחטן ביו"ט כיון דרובן אין סופו לאכול ה"ל כוודאי ואע"ג דא"ל הואיל אפ"ה איסורא דרבנן איכא וכ"כ דכל היכא דבעי בדיקה מה"ת אסור לשוחטה בי"ט דה"ל ספק שקול דילמא תמצא טריפה ואפי' אי בעי למיכל נמי לא מצי אכיל וה"ל ספיקא דאורייתא ולחומרא וכל היכא דלא בעי בדיקה אלא מדרבנן לא מחזקינן ריעותא בי"ט ובעוף הנדרס אחר ששהה מע"ל אע"ג דבעי בדיקה משמע לי מדעת ר"פ דאין בדיקה זו אלא מדרבנן ודלא כהר"ן וכ"נ עיקר לפיכך מותר לשוחטה ביום טוב וכמשכ"ל. הרי נתבארו ה' חילוקי דינים בענין זה באר היטב ודע שאין דברי הא"ז סותרין את דברי במש"כ במקום שהטריפו' מצויות כמו הכשירות אסור לשחוט בהמה ביום טוב דאיהו ז"ל מטריפות גמור מן הדין מיירי ועיין בדברי האחרונים בא"ח סימן צ"ח, ומה שנ"ל בדינים אלו כתבתי:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |