שאגת אריה/סא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שאגת אריה סא

סימן סא

ויש לברר אם אדם נשבע על דבר מצוה ודבר הרשות אם חלה שבועה לבטל את המצוה על ידי כולל, כגון שנשבע להתענות כמה ימים ואירע שבת ויום טוב ביניהם, אע"ג דאם נשבע להתענות בשבת ויו"ט אין שבועה חלה עליו כמו שכתבו הפוסקים ז"ל, מ"מ בנשבע על ימות החול עמהם חלה על ידי כולל:

והנה כבר נתברר בסי' שלפני זה מן הירושלמי שמביא הרי"ף דשבועה על ידי כולל חלה על דבר מצוה, ואם נשבע שלא לאכול מצה אסור לאכול מצה בליל פסח, וכן אם נשבע שלא לישב בצל אסור לישב בצל סוכה, וטעמא משום כולל הוא. ויש מן הפוסקים חולקין על זה וסבירא להו דליתא להא דירושלמי, דאף על גב דבשב ואל תעשה שבועה חלה על ידי כולל, בכלל דברים המותרים עם דברים האסורים, מ"מ בקום ועשה דדבר מצוה אפילו על ידי כולל לא חיילא וחייב, ומותר לאכול מצה בליל פסח ולישב בצל סוכה בחג הסוכות. והנה לכאורה יש להביא ראיה דליתא להא דירושלמי מגמ' דידן, ויש לתמוה על הרי"ף היאך שביק גמרא דידן וסמיך על הירושלמי, שהרי בפ"ק דיבמות (דף ה.) בשיטת עליה אמרינן דאי אפשר למיגמר מדגלי רחמנא גבי מצורע ראשו וזקנו ללמד דעשה דתגלחת צרעת דוחה לעשה ול"ת דתגלחת זקן כהן, ולעשה ולא תעשה דתגלחת הראש דנזיר, דשמע מינה דעשה דוחה לעשה ול"ת, דשאני הני דקילי דמה לכהן שכן לאו שאינו שוה בכל, ומה לנזיר שכן ישנו בשאלה, ומ"מ וודאי איכא למילף מכהן לעשה ול"ת שאינו שוה בכל, ומנזיר לעשה ול"ת שישנו בשאלה דאתא עשה ודחי להו. והשתא וודאי תקשה נהי דעל ידי כולל שבועה חלה על דבר מצוה דמצה וסוכה וכיוצא בהן, מ"מ ליתי עשה דמצה וסוכה שאינו בשאלה, ולידחה לאיסור שבועה אע"ג דהוי עשה ולא תעשה דכתיב לא יחל דברו זהו ל"ת, וככל היוצא מפיו יעשה זהו מ"ע, אפילו הכי הואיל ושבועה קילא דישנה בשאלה, אתא עשה ודחי לה, כדאמרינן גבי תגלחת ראש הנזיר דאע"ג דכבר חל עליו איסור נזירות, אתי עשה דתגלחת מצורע ודחי לה. הכא נמי גבי שבועה נימא הכי אע"ג דחיילא על דבר מצוה על ידי כולל, ליתי עשה דמצוה ולידחי לה. ולכאורה קושיא אלימתא היא. ונ"ל דלא קשיא מידי דהא בפ"ב דנדרים מפרש טעמא דנדרים חלין על דבר מצוה משא"כ בשבועות, משום דכתיב איש כי ידור נדר לה'. דאפילו בחפצי שמים שהן לה' לא יחלל דברו, ודברו דכתב רחמנא דמשמע דברו לא יחל אבל מיחל הוא לחפצי שמים, קאי אאו השבע שבועה לה'. ופריך גבי שבועה נמי כתיב לה', והכא נמי נימא דאפילו לה' לא יחל, ומסיק הא דאמר ישיבת סוכה עלי, כלומר דנדרים מיתסר חפצא אנפשיה לפיכך חלין על דבר מצוה, הא דאמר שבועה שלא אשב בסוכה, כלומר שבועה דמיתסר נפשיה מן חפצא לא חיילא על דבר מצוה, דהא איהו משועבד למצוה ולא כל כמינו להפקיע את עצמו ממנו, הלכך דרשינן לא יחל דברו אבל מיחל הוא לחפצי שמים אשבועה. והשתא אתי שפיר דאם לא נשבע אלא על דבר מצוה לחוד אי אפשר לחול כלל כיון דמיתסר נפשיה אחפצא, אבל בכולל דבר הרשות עם דבר מצוה דשבועה חיילא על ידי כולל, וכיון דחיילא הא וודאי דמיא לנדרים דכיון דיש להם כח לחול על דבר מצוה, אע"ג דישנו בשאלה תו לא אתי מצוה ודחי לה משום דכתיב לה', הכא נמי גבי שבועה כל היכא דחיילא על דבר מצוה כגון על ידי כולל, תו לא אתי מצוה ודחי לה, דהא לה' עלייהו קאי נמי כמו שקאי על נדרים, ואין לחלק בין נדרים לשבועות, אלא בתחילת חלות הנדר והשבועות כל היכא שנדר או נשבע על דבר מצוה לבד, דבנדרים חיילין הואיל ומיתסר חפצא אנפשיה, אבל שבועות אי אפשר לחול על דבר מצוה לחוד הואיל ומיתסר נפשיה אחפצא הוא, אבל בכולל דבר מצוה עם דבר הרשות דשבועה נמי חלה על ידי כולל על דבר מצוה, תו לא אתי מצוה ודחי לה כמו שלא דחי מצוה לנדרים, דהא לה' אשבועה נמי קאי כמו אנדרים ואין חילוק ביניהם אלא בתחילת חלות שלהן, דנדר חל בכל ענין אפילו על דבר מצוה לחוד, ושבועות אי אפשר להן על דבר מצוה לחוד אבל בכולל דשבועה נמי חלה, אין דבר מצוה מבטל ודחי לה כמו שאינו דוחה לנדרים. אבל מ"מ מסוגיא זו דנזיר אכתי יש לעיין בה הרבה, דנראה דגמ' דידן פליגא אגמ' ירושלמית בהא, שהרי לרבנן האי מיין ושכר יזיר מבעי ליה דאפילו לא נזר אלא מחד מנהון הוי נזיר מכולן, ור"ש דריש לה לאסור יין מצוה שנשבע לשתות כיין רשות, ואמרינן ורבנן נמי ההוא מיבעי ליה לאסור יין מצוה כיין רשות, א"כ לימא קרא מיין מאי ושכר, שמע מינה תרתי. והשתא למה לי למימר דלרבנן שכר אתיא להאי דרשא, ולפי זה רבנן כיחידאי אתיין, דהא אמרינן התם ור"פ היינו טעמא דכתיב שכר לאלופי שכר שכר למקדש, מה גבי נזיר יין הוא דליתסר אבל שאר משקין לא אף גבי מקדש כו', לאפוקי מדר"י דאמר אכל דבילה קעילית ושתה דבש וחלב ונכנס למקדש חייב, מכלל דרבנן דר"ש כר"י ס"ל דחייב גבי מקדש בכל משקין המשכרין, ואייתר להו שכר לאסור יין מצוה הוא דאתי, כנ"ל דרבנן ס"ל דשבועה חלה על דבר מצוה ע"י כולל כדברי הירושלמי, והוא הדין נמי לנזירות דדמו לשבועה, וכמו שכתבנו בסי' שלפני זה דחלין על השבועה שנשבע לשתות קודם הנזירות על ידי כולל כשכולל יין של רשות עם של מצוה דשבועה, דבשלמא לר"ש איסור כולל לית ליה כדאמרינן באותו סוגיא, וצריך קרא לרבויי דבנזירות חלה על ידי כולל, אבל לרבנן הוה ליה למימר דאית להו איסור כולל ולא צריך קרא לרבויי לנזירות דחיילא על השבועה, דהא איסור כולל הוא ופשיטא. ועוד הרי רבנן ע"כ איסור כולל אית להו כדתנן בפ' ג' שבועות (דף כג). שבועה שלא אוכל ואכל נבילות כו' חייב ור"ש פוטר. ומוקי לה בגמ' רב ושמואל ור"י בכולל דברים המותרים עם דברים האסורים, דאל"כ לא חייל שבועה על דבר מצוה, ור"ש לטעמיה דלית ליה איסור כולל, והכא נמי אמר רבא התם דאפילו גבי שבועה אמרינן איסור כולל, ודוחק לאוקמי לסתמא דסוגיא זו דנזיר כר"ל דאמר התם דלגבי שבועה לא אמרינן איסור כולל לכולי עלמא הואיל והוה ליה איסור הבא ע"י עצמו, דהא לית הילכתא כר"ל לגבי ר"י, כ"ש הכא דרב ושמואל ורבא נמי כר"י ס"ל. אלא ודאי שמע מינה אפילו מאן דאית ליה איסור כולל הני מילי בנשבע לקיים את המצוה, כגון שלא אוכל נבילות ושחיטה, אבל לבטל את המצוה אפילו ע"י כולל נמי לא חייל, הילכך איצטריך קרא אפילו לרבנן דאית להו כולל לאסור יין מצוה, דאי לא"ה ה"א דלא חל אפילו על ידי כולל על דבר מצוה, דיין שנשבע עליו כמו דשבועות בכהאי גוונא לא חלין על דבר מצוה אפילו על ידי כולל, ועוד קשיא לי מסוגיא זו דבשבועות שתים בתרא אמרינן וא"א ר' שמעון לית ליה איסור חל על איסור, דתניא רש"א האוכל נבילה ביה"כ פטור. ופי' התוס' דמיירי כגון שנשבע שלא לשתות יין ולא בנשבע לשתות מיירי, וקמ"ל קרא דמיין ושכר יזיר דאף ע"ג דבעלמא אין איסור חל על איסור, דאפילו הכי נזירות חיילא על שבועה. ופי' התוס' מוכרח היא דמאי דפי' המפרש אין לו שחר כלל כאשר הרואה יראה מעצמו, ומדקאמר להאי שינויא דמיבעי ליה להאי מיין ושכר יזיר בנשבע שלא לשתות, דר"ש לטעמיה דלית ליה איסור חל על איסור, ול"ק הכי בשינוי' קמא דמיבעי ליה להאי קרא דמיין ושכר יזיר בנשבע לשתות, דר"ש לטעמיה דלית ליה איסור חל על איסור. מכלל דאפילו מאן דאית ליה איסור חל על איסור בכולל כמו נבילה ביה"כ, דהא איסור יה"כ כולל הוא שכולל דברים המותרים עם דברים האסורים, אפילו הכי צריך קרא שאיסור נזירות חלה על שבועה זו שנשבע לשתות, אבל אי לאו קרא לא חייל, ושמע מינה דאפילו מאן דאית ליה כולל בנשבע לקיים את המצוה שלא לאכול ולשתות דבר האסור אפילו הכי בנשבע לבטל את המצוה, כגון נשבע לשתות כוס זה של יין, וחזר ונשבע שלא לשתות יין כלל דומיא דנזיר, לא חייל שבועה שניה על דבר מצוה דכוס זה שנשבע לשתות, לפיכך לכולי עלמא אפילו מאן דאית ליה כולל צריך קרא לרבויי דנזיר בכהאי גוונא אע"ג דכולל הוא והיינו דלא כהירושלמי, וכיון דגמ' דידן לית לה כלל שתחול שבועה על דבר מצוה, א"כ ה"ה בנשבע שלא לאכול כמה ימים, אע"ג דחלין על ימות החול אפילו הכי על שבתות וי"ט לא חיילי, והנה בזה יש לי דקדוקי דברים הרבה, וגם צריך לירד לעומקה של הלכה, דיש נדר בתוך נדר דמס' נדרים. ועוד כמה מקומות ועיין בב"י י"ד סי' רט"ו. מה שכתב בשם תשובת הרשב"א ושאר פוסקים, ומפני שאין אנו עסוקים עתה בדינים הללו, לא אאריך בזה רק הואיל ואתא לידינו אגב גררא כתבתי זה לעורר את המעיין עליו:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף