שאגת אריה/סב
|
< הקודם · הבא > |
שאלה י"ט הסמוך לשבת בין לפניה בין לאחריה ואין לו יין לקידוש היום אלא רביעית א' אם עדיף שיקדש עליו בשבת או שיקדש עליו בי"ט עדיף:
תשובה הדבר ברור שקידוש ליל שבת עדיף מקידוש ליל י"ט שקידוש ליל שבת הוי מה"ת אבל קידוש ליל י"ט אינו אלא מד"ס כמש"כ הפוסקים רק בהא יש להסתפק קידוש דיום דשבת וי"ט איזה מהן קודם דהא קידוש של יום אפי' של שבת אינו אלא מד"ס כמש"כ הראב"ד בהשגות בפכ"ד מה"ש. ונ"ל דיש לדקדק זאת מסוגיא א' דפרק התכלת (ד' מט) דאמר התם בעי מיניה ר"א ב"א מר"ח ציבור שאין להם תמידים ומוספים איזה מהן קודם והוינן עלה היכי דמי אלימא תמידים דיומא ומוספים דיומא פשיטא תמידין עדיפי דה"ל תדיר ומקודש אלא תמידין דלמחר ומוספין דהאידנא תמידין עדיפי שכן תדירי או דילמא מוספין עדיפי דה"ל מקודש וכיון דלא איפשט בעיין התם הדבר ברור דלאיזה מהן שירצה יקריב דכה"ג איבעיא לן בפ' טבול יום תדיר ומקודש איזה מהן עדיף ולא איפשיט' ופסק הרמב"ם בפ"ט מה' תמידין ומוספין דאיזה שירצה יקדים ופירש"י תדיר ומקודש תדיר בכל יום ומקודש שהיום י"ט הוא דאי לאו י"ט ליכא מוסף ומוספין לא הוי אלא מקודש לישנא אחרינא תמידים מקודשים יותר ממוספים דתמידין קרבי ברישא. וגבי תמידים דלמחר ומוספין דהאידנא פי' מוספים דהאידנא מקודש נינהו דהיום שבת קודש ותמידים דלמחר לא ה"ל מקודש דלמחר חול הוא. לישנא אחרינא מוספין הוי ליה מקודש קודם תמידין דמוספין יקרבו היום ותמידים לא יקרבו היום עד למחר ע"כ. והנה ללישנא בתרא מצוה שזמנה היום מיקרי מקודש ושזמנה לאחר זמן לא ה"ל מקודש א"כ הדבר ברור בי"ט שח"ל בא' בשבת דקידוש היום של שבת קודם דה"ל תדיר ומקודש הואיל וזמנו היום ושל י"ט אינו לא תדיר ולא מקודש הואיל ואין זמנו עד למחר ובי"ט שח"ל בע"ש ה"ל של י"ט מקודש הואיל וזמנו היום ושל שבת תדיר והרשות בידו או לקדש עליו בי"ט שהוא מקודש או להניחה עד למחר לשבת שהוא תדיר דכיון דלא איפשיט בעיין שניהן שקולין הן וללישנא קמא של רש"י אין בזה שום מעלה וחשיבות מה שזמנו היום על מה שזמנו למחר ומקודש מיקרי מה שמצותו ביום קדוש כמו שבת וי"ט. והנה באותו סוגיא לקמן גבי כדי לשבת ולשני י"ט של ר"ה פירש"י שמוספי שבת מקודש דשבת קדישא מי"ט א"כ בי"ט שח"ל בע"ש קידוש היו' של שבת קודם דה"ל תדיר ומקודש דשבת קדיש' טפי מי"ט אבל בי"ט שח"ל במ"ש בין ללישנא קמא בין ללישנא בתרא של שבת עדיף דה"ל תדיר ומקודש אי משום דזמנו היום ואי משום דשבת קדישא טפי מי"ט וליכא בין לישנא קמא ללישנא בתרא אלא הא לחוד בי"ט שח"ל בע"ש לל"ק של שבת עדיף דה"ל תדיר ומקודש דקדיש' טפי מי"ט וללישנא בתרא של י"ט מקודש הוא הואיל וזמנו היום ושל שבת ה"ל תדיר והרשות בידו להקדים איזה שירצה. מ"מ אני תמה על הני תרי לישני דרש"י מהא דאמרי' בפ"י דזבחים (דף צ) איבעיא להו תדיר ומקודש איזה מהם קודם תדיר משום דתדיר או דילמא מקודש משום דקדיש ואמר ת"ש התמידין קודמין למוספין ואע"ג דמוספין קדישי אטו שבת למוספין אהני לתמידי' לא אהני ת"ש מוספי שבת קודמין למוספי ר"ח. אטו ר"ח למוספין דידיה אהני למוספי שבת לא אהני. ת"ש מוספי ר"ח קודמין למוספי ר"ה אף ע"ג דר"ה קדישא. אטו ר"ה למוספין דידיה אהני למוספי ר"ח לא אהני וש"מ דקרי מקודש מה דקדשי יותר מחבירו אע"פ שהכל קריבין ביום א' כגון תמידים ומוספים ומוספי שבת עם מוספי ר"ח ושל ר"ח עם ר"ה אע"פ שכולן זמנם ביום א' וזה קשה ללישנא בתרא של רש"י וללישנא קמא קשה דהרי אפי' של ר"ח קרי ליה מקודש טפי משבת שהרי רצה למיפשט לבעיין מדמוספי שבת קודם לר"ח משום שהוא תדיר אע"ג דר"ח קדשי טפי משבת וכ"ש ר"ה דקדיש טפי אפי' מדר"ח כדאמר אע"ג דר"ה קדישא. כ"ש דקדישא טפי משבת דהא אפי' ר"ח קדיש טפי משבת ואפי' למאי דמשני אטו ר"ח ור"ה למוספין דידיה אהני כו' היינו ביום זה שיש לו שני קדושות אהני קדושה חמורה למוספי קדושה קלה ממנה אבל מ"מ בקדושה א' ר"ח ור"ה קדישין טפי משבת וטעמא כדפירש"י בזבחים מוספי ר"ח מקודשין משל שבת משום דאיקרי מועד ולהאי טעמא כל י"ט מקודשים טפי משבת משום דכולהו איקרי מועד כדכתיב אלה תעשו לה' במועדיכם ואכולהו י"ט הנאמרים שם בפרש' קאי ואע"ג דר"ח נמי איקרי מועד ואפ"ה קאמר הגמרא דר"ה קדשי מדר"ח נ"ל דהיינו טעמא משום דר"ה אסורה בעשיית מלאכה מן התורה מה שא"כ בר"ח ואע"ג דשבת חמיר טפי מר"ה דאסור אפי' במלאכת אוכל נפש ובסקילה משא"כ בר"ה ושאר י"ט מכל מקום כיון דשבת לא מיקרי מועד וי"ט מיקרי מועד מקדשי טפי משבת אע"פ שחמיר מהן לענין מלאכה אבל ר"ח ור"ה שניהם קרויין מועד אהני לן מה שר"ה ושאר י"ט אסורין במלאכה דקדשי טפי מר"ח שמותר בעשיית מלאכה א"נ הא דר"ח איקרי מועד לא ידעינן ליה אלא מקרא דדברי קבלה דקרא עלי מועד כדאמר בפ' כיצד צולין (ד' עו) ואע"ג דר"ח נמי כתיב בההיא פרשה דאלה תעשו לה' במועדיכם איפשר לומר דלאו עליה קאי כמו דלא קאי אשבת ותמיד וכמש"כ התוס' התם ולא קאי אלא ארגלים משא"כ ר"ה דכתיבי באמצע רגלים אחר פסח ועצרת הא וודאי עליה נמי קאי האי במועדיכם וכיון דקרא לר"ה מועד בתורה בהדיא משא"כ ר"ח דלא ידעינן דמיקרי מועד אלא מקרא דדברי קבלה ר"ה קדשי טפי מדר"ח וראשון נ"ל עיקר מ"מ ש"מ דר"ה ושאר י"ט קדשי טפי משבת. ונ"ל שמה שדחקו לתוס' לפרש דשבת קדישא טפי מי"ט משום דק"ל הא דאמרינן בפ' התכלת ת"ש אין פוחתין מששה טלאים המבוקרים בלשכת הטלאים כדי לשבת ולשני י"ט של ר"ה היכי דמי אילימא דאית ליה תמידין ומוספין טובא הוו אלא לאו דל"ל וש"מ תמידין עדיפי ופרש"י וש"מ תמידין עדיפי דלא אמרינן יקרבו הד' בשבת לתמידין ומוספין ויבטל תמידי י"ט שני של ר"ה אלמא תמידים של יום שני עדיפי ממוספי שבת ואע"פ שמוספי שבת מקודש הן דשבת קדיש מי"ט ע"כ. ואס"ד דר"ה קדיש טפי משבת ע"כ הכי קא דייק דתמידים עדיפי דלא אמרינן יקרבו לתמידין ומוספין של ר"ה וליבטל תמיד של שבת אלמא תמידים של שבת עדיפי ממוספי ר"ה המקודש ומאי קושיא הרי למוספין של ר"ה צריכים שבעה כבשים כמו שנא' בקרא בהדיא ואין ששה טלאים הללו כולן מספיקים למוספי ר"ה אבל אי אמרת דשבת קדיש טפי מר"ה דייק שפיר דתמידים עדיפי מדלא קרבי ב' מהן למוסף של שבת דסגי ליה בב' כבשים לבד ואע"ג דתנן התם ולא המוספין מעכבין זה את זה ס"ל לרש"י ז"ל דהיינו דווקא המוספין דשני מינים אין מעכבין זה את זה וכדתנן התם למעלה מזה (דף מד) הפרים והאילים והכבשים והשעירים אין מעכבין זה את זה דמשמע דמין על חבירו אינו מעכב אבל דחד מינא מעכבי אהדדי שאם אין לו מנין הקצוב לאותו מין כגון שאין לו אלא ששה כבשים לחוד או פחות מהן מעכבי אהדדי דאי לא תימא הכי אדאשמעינן הפרים כו' דמין על שאינו מינו לא מעכבי אהדדי ה"ל לאשמעינן דחד מינא לא מעכבי אהדדי כ"ש מין על שאינו מינו:
ומ"מ נ"ל דזה אינו ראיה ומצידה תברא דהא קתני סיפא אר"ש אם היה להם פרים מרובים ולא היה להן נסכים יביא פר א' ונסכיו ולא יקרבו כולן בלא נסכים אלמא אפי' פרים דחד מינא נינהו אינן מעכבין זה על זה וע"כ לא פליגי רבנן עליה דר"ש אלא דס"ל דיקריבו כולן בלא נסכים עדיף טפי משיקריב אחד מהן בלבד עם נסכיו אבל היכא דאין לו אלא פר אחד מודו רבנן דקרב לחוד. ותדע דאמר התם פר מת"ל לפי שנא' בתורה פרים ומנין שאם לא מצא ב' מביא א' ת"ל פר ששה כבשים מה ת"ל לפי שנא' בתורה שבעה ומנין שאם לא מצא ז' יביא ו' ת"ל ששה ומנין שאם לא מצא ששה יביא ה' כו' ואפי' א' כו' ומנין שמעכבין זא"ז כלומר כשיש להן כל מנין הקצוב ת"ל יהיו הרי לרבנן נמי אפי' דמין אחד אין מעכבין זא"ז ונ"ל דה"ט דרבנן דס"ל דיותר טוב להקריב כל מנין הפרים בלא נסכים משיביא פר אחד ונסכיו משום דפרים אם עבר יומו בטל קרבנו אבל נסכים יש להן תקנה להקריבן למחר וליומא אחרינא כדאמר מר ומנחתם ונסכיהם אפי' בלילה ואפי' למחר וטעמא דר"ש יליף לה התם מקרא וגזירת הכתוב הוא והא דתנן הפרי' והאילים והכבשים והשעירים אין מעכבין זא"ז דמשמע הא דחד מינא מעכבין זא"ז היינו משום דתנא מילתא פסיקתא נקט דמין על אינו מינו לעולם אינו מעכב אפי' בדאיתנהו משא"כ במין א' בדאיתנהו מעכבי אהדדי וכדאמ' ומנין שמעכבין זא"ז ת"ל יהיו ובדאיתנהו מיירי וכמ"ש וכן פרש"י ותוס' דהאי ומנין שמעכבין זה את זה בדאיתנהו מיירי ע"ש וכה"ג מצינו באיברים ופדרים דבדאיתנהו מעכבים ובדליתנהו לא מעכבי כדאמר בפ' כיצד צולין ומה שיש להקשות ע"ז מפרים ואלים וכבשים ושעירים דחג דפליגי ר"י ורבנן בפ"ד דסוכה (ד' מח) כ"כ במ"א. ונחזור לענייננו הרי נתברר די"ט לגבי שבת מקודש מיקרי והשתא נקטינן בי"ט הסמוך לשבת בין לפניה בין לאחריה כיון דשבת ה"ל תדיר וי"ט ה"ל מקודש שקולין הן כיון דלא איפשיט בעיין דתדיר דלמחר כגון תמידין ומוספין דהאידנא דהוה ליה מקודש הי מינייהו עדיף ושקולין הן מי שאין לו יין אלא לקידוש היום דחד מינייהו יקדש באיזה יום שירצה ושל חבירו יבטל דהא כמו דאמר במקודש דהאידנא ותדיר דלמחר דאי תדיר עדיף מוספין דהאידנא בטלים ה"נ י"ל איפכא דתדיר דהאידנא כגון תמידי' ומקודש דלמחר כגון מוספין דאי מקודש עדיף תמידים דהאידנא בטלין וה"ה דה"ל לר"ח בר אבין למיבעיא איפכא בכה"ג תמידין דהאידנא ומוספין דלמחר מאי תמידין עדיפי דה"ל תדיר או דילמא מוספין עדיפי דה"ל מקודש. דהא וודאי אי אמרת דמקודש עדיף מקודש דלמחר עדיף מתדיר דהאידנא כדאמר לגבי תדיר דאי תדיר עדיף תדיר דלמחר עדיף ממקודש דהאידנא אלא דר"ח בר אבין חדא מינייהו נקט וה"ה לחבירו דאס"ד דאפי' את"ל מקודש עדיף היינו מקודש דהאידנא לגבי תדיר דהאידנא דוקא דתרווייהו בני חד יומא נינהו אבל לא מקודש דלמחר לגבי תדיר דהאידנא דכיון דזמן מצותו של תדיר היום לא דחינן ליה מפני המקודש דלאחר זמן ולפיכך לא קמיבעיא ליה איפכא. א"כ תקשה לך היאך רצה למיפשט לבעיין מהא דאין פוחתין מששה טלאים כו' וש"מ תמידין עדיפי כלומר תדיר עדיף ממקודש מדלא קרבי למוספים של יום המקודש ותמידין דתדיר יבטלו לגמרי דילמא מיירי דיום המקודש חל לאחרונה לפרש"י דשבת מקודש מי"ט ומיירי כגון שח"ל י"ט של ר"ה בחמישי וששי בשבת ולמאי דפי' די"ט מקודש משבת כגון שחל י"ט בא' ובב' בשבת הילכך מקריבין אותו לתדיר דהאידנא ואין מניחין אותו למקודש דלאחר זמן ולא תפשוט מכאן למקודש דהאידנא ותדיר דלמחר דתדיר עדיף. אלא וודאי ש"מ דאי אמרת מקודש עדיף אפי' מקודש דלמחר נמי עדיף מתדיר דהאידנא וא"ת דמדלא מוקי לה בתדיר דהאידנא ומקודש דלמחר דמזה יש להביא ראיה לפירש"י דשבת מקודש מי"ט ומדתנן כדי לשבת וב' י"ט של ר"ה דאקדמי לשבת למיתנייה ברישא קודם לי"ט ש"מ דמיירי בי"ט שחל להיות אחר שבת דה"ל מקודש דהאידנא ותדיר דלמחר דומיא דבעיין אבל לדידי תקשה כיון די"ט מקודש משבת והתנא מקדים למיתני לשבת ברישא קודם לי"ט ה"ל תדיר דהאידנ' ומקודש דלמחר ומנלן למיפשט מיני' לבעיין דמקודש דהאידנ' ותדיר דלמחר הא לאו מילתא היא דאע"ג דאקדמיה לשבת קודם לי"ט מ"מ איפשר לאוקמי אפי' לפירש"י בי"ט שחל להיות קודם לשבת אלא שדרך התנא למיתני בכ"מ שבת קודם לי"ט משום דשבת קבועה וקיימא וי"ט ב"ד מקדשים ליה חביבא ליה שבת לאקדומי' ליום טוב והרי רש"י גופיה אפי' לפי שיטתו דס"ל דשבת מקודש מר"ה אפי' הכי אסברה לה בר"ה שח"ל קודם לשבת שפי' ולהכי צריכים ששה שמא יארעו ב' י"ט של ר"ה בה' ובו' בשבת ויצטרכו בכל יום ב' כו' ע"כ דה"ל לפי שיטתו מקודש דלמחר ותדיר דהאידנא ע"כ ס"ל נמי הכי וכמש"כ. ותדע דע"כ א"א לומר כן דאי מקודש עדיף מתדיר ה"מ בדיומו אבל בשל מחר ותדיר דיומא פשיטא לן דמקודש דלמחר לא עדיף מתדיר דהאידנא ולא מיבעיא לן אלא בתדיר דלמחר הוא דיש לומר דעדיף ממקודש דהאידנא אבל לא איפכא שהרי א"ל ר"ח תניתוה התמידים אין מעכבין את המוספין ולא המוספין מעכבין את התמידין ה"ד אילימא דאית ליה וליקדם כו' אלא פשיטא דלית ליה ואי דיומו אמאי תדיר ומקודש תדיר עדיף אלא לאו דלמחר וקתני אין מעכבין זא"ז אלמא כי הדדי נינהו והשתא מנ"ל דמיירי מתמידים דלמחר ומוספין דהאידנא דה"ל דומיא דבעיין דילמא מיירי ממוספין דלמחר ותמידים דהאידנא דה"ל תדיר דיומי' ומקודש דלמחר הילכך מקודש הואיל ושל מחר הוא לא עדיף מתדיר דהאידנא וכי הדדי נינהו אבל מקודש דהאידנא ותדיר דלמחר דומיא דבעיין לעולם אימא לך דמקודש קודם הואיל ודהאידנא הוא עדיף מתדיר שאינו אלא של מחר אלא וודאי הא פשיטא לן דאי מוספין דהאידנא קדמי לתמידים דלמחר אלמא מקודש עדיף ה"ה לשל מחר ראוי ליקדם לתדיר דהאידנא וכיון דעכ"פ ש"מ ממתני' דשל מחר לא עדיפא מתדיר דהאידנא הה"נ דמקודש דהאידנא אע"ג דזמנו היום לא עדיף מתדיר של מחר דאין לחלק בין של היום לשל מחר ואי מקודש עדיף מתדיר ל"ש של היום ל"ש של מחר עדיף ואי גרע מיניה בין של מחר בין של היום גרע הילכך בנידון דידן נמי י"ט שחל להיות אחר שבת די"ט מקודש אע"פ שהוא של מחר ושבת דתדיר ה"ל דהאידנא אפ"ה אי אמרת מקודש עדיף מניחו למחר וכיון דלא איפשט בעיין ומספיקא כי הדדי נינהו א"כ הרשות בידו להניח היין לקידוש היום של י"ט דלמחר המקודש ושבת התדיר אע"ג דהאידנא הוא תיבטל דכמו שאם בוודאי כי הדדי נינהו אין שום מעלה של היום לשל מחר ה"נ לדידן דמחמת ספיקא כי הדדי נינהו נמי אמרינן הכי:
ואין לדחות דלענין קידוש היום אפי' בי"ט שחל להיות בע"ש ואפי' לפי' רש"י דשבת ה"ל תדיר ומקודש מ"מ של י"ט דהאידנא עדיף משבת דלמחר משום דאיפשר שיזדמן לו יין עד למחר לקדש עליו ויוצא ידי חובת שניהם אבל אם מניחו לצורך שבת דלמחר של י"ט דהאידנא וודאי יבטל ואין ספק מוציא מידי וודאי והא דמיבעיא ליה במוספין דהאידנא ותמידים דלמחר דאי אמרת תדיר עדיף מוספין דהאידנא בטילין דמניחם לצורך תמידים דלמחר ול"א אין ספק מוציא מידי ודאי דהא איפשר שיזדמן לו כבשים עד למחר לתמידים משום דתמיד טעון ביקור ארבעה ימים קודם לשחיטתו כדאמרינן בההיא סוגיא ואפי' אם יזדמנו לו כבשים א"א להקריבן למחר לתמידים כיון שלא נתבקרו ד' ימים קודם ודאי וודאי הוא הילכך תמידים דלמחר דתדירי עדיף ולפ"ז דווקא נקט לבעיין במוספין דהאידנא ותמידים דלמחר דאלו איפכא מוספין דלמחר ותמידים דהאידנא אפי' את"ל מקודש עדיף מתדיר מ"מ מקריבין אותן לתמידים דלמוספין דלמחר איפשר שיזדמן לו כבשים אחרים עד זמן הקרבתן דהא מוספין אין טעונין ביקור קודם הילכך ה"ל ספק וודאי ואין ספק מוציא מידי וודאי דהא ליתא דא"כ היכי רצה למיפשט לבעיין דמוספין דהאידנא ותמידין דלמחר דתמידין עדיפי מהא דאין פוחתין מששה טלאים דלא אמרינן יקרבו לצורך מוספין דקדישי ותמידין דתדירי יבטלו. ממאי דמיירי שחל להיות ר"ה המקודש קודם לשבת התדיר ומדלא קרבי בר"ה דקדים ומקודש ש"מ תדיר עדיף דילמא מיירי שר"ה המקודש ח"ל אחר שבת התדיר הילכך קרבי בשבת התדיר וקדים דאם לא קרב בשבת תיבטל תמידים של שבת בוודאי אבל לצורך מוסף ר"ה הא איפשר שיזדמנו לו כבשים עדיין ואין ספק מוציא מידי וודאי ולעולם בבעיין מוספין דהאידנא ותמידין דלמחר דודאי וודאי הוא מקודש עדיף אלא וודאי ש"מ שכל היכא שכמדומה לו שלא יזדמנו לו כבשים למחר דרך מציאות איפשרי לא אמרינן דילמא יזדמנו לו ע"י איזה סיבה רחוקה ואי מקודש עדיף מניחין אותן לצורך מוספי מחר ותמידים דהאידנא בטלים והוא הדין בנידון דידן נמי אמרי' הכי. ועוד ע"כ אין זה סברא לומר דאי מקודש עדיף אפ"ה תדיר דהאידנא קודם למוספין דלמחר משום דאיפשר שיזדמנו לו כבשים לצורך מוספין של מחר משא"כ בתמידי מחר דא"א משום דתמיד טעון ביקור קודם. דהא נמי איפשר שיזדמנו לו טלאים מבוקרים ד' ימים קודם שהרי התם פריך רבינא והא איכא צפרא דתלתא בשבתא וגירסת רש"י צפרא דחד בשבתא והני ששה שבעה הוו ופירש"י דבשלמא דבין הערבים ודב' וג' איכא למימר שיחזור ביום א' אחר טלאים המבוקרים ד' ימים קודם כו' ע"כ. אם כן מאי מיבעיא מוספים דהאידנא ותמידין דלמחר הא וודאי מוספין דהאידנא קדמי דעבר יומו בטל קרבנו ואילו לצורך תמידי' עדיין איפשר שיזדמנו לו מבוקרים ד' ימים קודם אלא וודאי ש"מ כדאמרן וא"כ ה"נ בנידון דידן אם אין לו יין אלא כדי כוס א' לקידוש היום וחל י"ט המקודש סמוך לשבת דתדיר בין מלפניו בין מלאחריו אם אינו מצפה שיזדמן לו יין דרך מציאות איפשרי לשמא יזדמן לו יין ע"י איזה סיבה רחוקה לא חיישינן הילכך אם ירצה להניח היין על קידוש היום דלמחר הרשות בידו ואם ירצה לקדש עליו היום הרשות בידו כיון דלא איפשט בעיין דתדיר ומקודש איזה מהן קודם שניהן שקולין הן וכמשכ"ל ואל תדחה בקש את דברי לומר דבשלמא למאי דס"ל דתדיר עדיף ממקודש בוודאי א"ש דתדיר דלמחר עדיף ממקודש דהאידנא ולא חיישינן לשמא יזדמנו לו כבשים מבוקרים ע"י איזה סיבה רחוקה לצורך תדיר דלמחר ולא ידחה בוודאי את המקודש לגמרי דאין לנו להכניס את התדיר העדיף בספק דדילמא לא יזדמנו לו כבשים למחר לצרכו אבל למאי דלא איפשט בעיין ומחמת ספיקא כי הדדי נינהו אם כן מוטב יקדש עליו האידנא מלהניחו למחר דדילמא יזדמן לו יין ע"י איזה סיבה למחר ויקיים קידוש היום דלמחר נמי אבל אם יניחנו לצורך מחר ממילא יבטל קידוש היום דהאידנא לגמרי דע"כ א"א לומר כן שהרי ר"ח רצה לפשוט לבעיין מדתנן התמידים אינן מעכבין את המוספין כו' אלמא כי הדדי נינהו והרי אע"ג דלדידיה כי הדדי נינהו הרשות בידו להניחו לצורך מחר. ולא אמרינן כיון דכי הדדי נינהו יקריבו היום דאילו לצורך מחר איפשר שיזדמנו לו עדיין וש"מ דלא חיישינן לה ה"נ בנידון דידן לא חיישינן לה הילכך מסוגיא זו דפ' התכלת עולה לנ"ד למאי דלא איפשט בעיין וכהדדי נינהו די"ט הסמוך לשבת בין מלפניה בין מלאחריה די"ט ה"ל מקודש ושבת ה"ל תדיר הרשות בידו להניח היין של קידוש ליום המחרת בין שהוא שבת בין שהוא י"ט ושל היום ההוא תיבטל אבל מ"מ נ"ל דשל יומו קדים מיום המחרת דאפי' את"ל מקודש עדיף מתדיר והיום שבת אפ"ה יקדש היום ושל מחר תיבטל וכן אם היום י"ט אפי' את"ל דתדיר עדיף יקדש היום ושל שבת התדיר כיון שאין זמן מצותו עד למחר תיבטל ודבר זה יש ללמוד מסוגיא א' דפ' כל התדיר (דף צא) דאמרינן התם איבעיא להו תדיר ושאינו תדיר וקדים ושחט לשאינו תדיר מאי מי אמרינן כיון דשחט מקריב ליה או דילמ' יהיב לאחר דממרס בדמו עד דמקריב ליה לתדיר והדר מקריב לשאינו תדיר ומשמע וודאי דלאו משום דכבר שחט ליה הוא דמיבעיא לן דלא מזלזלינן ביה למרס בדמו עד דמקריב ליה לתדיר אלא ה"ה בכל דבר מצוה שהגיע כבר זמנה וזמן חבירתה עדיין לא הגיע מיבעי' לן כגון הכא דהשאינו תדיר שנשחט כבר הרי ראוי למצותו להקריבו ולזרוק את דמו והתדיר שלא נשחט עדיין אינו ראוי למצותו להקריבו ולזרוק דמו שהרי אמר התם ת"ש ד"א ברכת היין תדירה וברכת היום אינו תדיר ותדיר ושא"ת תדיר קודם ומשני ה"נ כיון דאתיא כמאן דשחיט לתרווייהו דמי תו אמר ת"ש דאר"י הלכה מתפלל אדם של מנחה ואח"כ מתפלל של מוסף ומשני ה"נ כיון דאתיא זמן תפלת מנחה כמאן דשחט תרווייהו דמי ומדמדמי ברכות ותפלה להא דקדים ושחטיה דמדמקדימין ברכת היין לברכת היום ומנחה למוסף אע"ג דזמן מוסף קדים ובא לזמן מנחה וברכת היום קדים לברכת היין דכבר קידש היום ועדיין יין לא בא והרי גבי ברכה ותפלה ל"ש להאי טעמא דזלזול אי מקדמינן א' לחברתה ש"מ דמש"ה מיבעיא בקדים ושחט לשאינו תדיר ברישא הואיל ושחטיה וזמן מצותו מוכנת וראוי עכשיו אבל התדיר שלא נשחט זמן מצותו עדיין אינו ראוי ומוכנת והשתא א"ש דמדמי ליה ברכה ותפלה שהרי זמן מוסף דמצפרא קדים לשל מנחה דלא הגיע זמנה אלא מחצות ולמעלה וברכת היום זמנה קדים לברכת היין שכבר קידש היום כו' ואפ"ה ברכת היין ותפלת מנחה קודמין וה"ה לקדים שחטיה לשאינו תדיר ברישא ודחי כיון דעכשיו כבר מטא נמי זמן מנחה וכבר בא יין כמאן דשחט לתרווייהו דמי והשתא איפשר לומר כל היכא דקדים שחטיה לשאינו תדיר ברישא מקריב ליה קודם לתדיר הואיל וכבר הגיע זמן מצותו ואע"פ שאינו תדיר אין לו שום מעלה אפ"ה קדים מקריב ליה ברישא קודם לתדיר הואיל ומצותו מוכנת ומזומנת משא"כ התדיר כיון שלא נשחט עדיין אין מצותו מזומנת עדיין אע"פ שבידו לשוחטו ולהזמינו למצותו. והשתא נראין הדברים ק"ו לבעיין דפ' התכלת במקודש דהאידנא ותדיר דלמחר דמקודש דהאידנא שכבר הגיע זמן מצותו השתא וזמנו של התדיר לא יחול עליו מצותו עד לאחר זמן וגם אין בידו לזמן מצותו היום ועוד אפי' את"ל תדיר עדיף ממקודש מ"מ המקודש יש לו עכ"פ מעלת מקודש לא כ"ש דמקודש דהאידנא עדיף מתדיר דלמחר. ולא מיבעיא דמקודש דהאידנא קדים לתדיר דלמחר אלא אפי' קרבן דהאידנא שאינו לא תדיר ולא מקודש עדיף לשל מחר התדיר ומקודש דומיא דקדים ושחטי' לשאינו תדיר ברישא:
ובע"כ צ"ל דההיא בעיא דר"ח ב"א דפ' התכלת דמקודש דהאידנא ותדיר דלמחר הי מינייהו עדיף באת"ל קא בעי לה את"ל תדיר ושאינו תדיר וקדים ושחטיה לשא"ת ברישא דיהיב לאחר דממרס בדמו ומקריב לתדיר קודם לו מקודש דהאידנא ותדיר דלמחר מאי אבל את"ל בשחטיה לשאינו תדיר דכיון דשחטיה מקריב ליה קודם לתדיר כ"ש מקודש דהאידנא אתדיר דלמחר דמקודש דהאידנא עדיף וכדאמרן והרי שם במסקנא דשמעתא דפ' כל התדיר דאם קדים שחטיה לשאינו תדיר קדים ומקריב ליה קודם לתדיר ומעתה כ"ש למקודש דהאידנא דקדים לתדיר דלמחר אפי' את"ל תדיר עדיף ה"מ בשניהם זמנם היום אבל מקודש דהאידנא וודאי עדיף מתדיר דלמחר מק"ו משאינו תדיר ואינו מקודש בקדים ושחטיה הואיל ומזומן למצותו קדים לתדיר לפי המסקנא. דהכי אמרינן התם א"ל רב אחא בריה דרבא לר"א שחטו קודם חצות פסול משום שנא' בין הערבים קודם לתמיד כשר ויהא אחר ממרס בדמו עד שיזרוק דם התמיד אלמא אע"פ דקדים ושחטי' לפסח אפ"ה תמיד קודם לו ודחי הב"ע דקדים ושחטיה לתמיד ברישא א"ל רב אחא סבא לר"א מתניתין נמי דיקא דקתני עד שיזרוק הדם ולא קתני עד שישחוט ויזרוק הדם הרי לפי המסקנא מוכח מדלא קתני עד שישחוט ויזרוק הדם דמיירי בקדים ושחטיה לתמיד ברישא והשתא דוק מיניה לאידך גיסא דוקא משום דקדים ושחטיה לתמיד הא לא קדים ושחטיה זריקת הפסח קדים להקרבת התמיד וה"ה לקדים ושחטיה לשאינו תדיר ברישא כיון דשחט מקריב ליה וכ"ש דמקודש דהאידנא עדיף מתדיר דלמחר. והרי איפשט בעיין דפ' התכלת דמקודש דהאידנא עדיף מתדיר דלמחר מההיא דפכ"ה ואל תתמה ע"ז דמצינו בהרבה מקומות הכי דלא איפשט בעיין בדוכתה ואיפשט לן ממקום אחר בעיין דהני כהני שלוחי דידן או שלוחי דרחמנא בפרק ד' דנדרים דלא איפשטא במקומה ואיפשט לן מדאמרינן ר"ה בדר"י בפ"ק דיומא ובפ"ק דקדושין הני כהני שלוחי דרחמנא. גם בעיא דרמי ב"ח בפ"ק דנדרים אי בעיקרא קא מתפיס או בהיתרא קא מתפיס ולא איפשטא התם ולדעת הרמב"ן איפשטא מפ"ג דנזיר וכמש"כ הר"ן שם משמו וכהנה רבות בתלמוד. ולפי"ז כיון דמקודש דהאידנא עדיף מתדיר דלמחר א"כ בי"ט שחל להיות בערב שבת בנידון דידן מקדש עליו בי"ט ושל שבת תיבטל. ולא מיבעיא לדידי די"ט יש לו מיהת מעלת מקודש אלא אפי' לפירש"י די"ט אין לו שום מעלה לגבי שבת אלא של שבת ה"ל תדיר ומקודש אפ"ה די"ט שמצותו השתא עדיף וקדים לשל שבת דלאחר זמן וחייב לקדש עליו בי"ט היום ושל שבת דלמחר תיבטל כדאמרינן גבי קדים ושחטיה לשאינו תדיר ברישא והא וודאי אין טעם לחלק בין תדיר לחוד כההיא דפ' כל התדיר ובין תדיר ומקודש כמו שבת לגבי י"ט לפירש"י אלא וודאי כמו קדים לשאינו תדיר ברישא קדים לתדיר ה"נ י"ט דקדים לשבת עדיף משבת שלאחריו אף ע"פ שהוא תדיר ומקודש לפירש"י והיכא שחל י"ט בשבת אפי' למש"כ די"ט ה"ל מקודש וה"ל תדיר ומקודש דלא איפשטא בפ' כ"ה דאיזה מהן קודם ואיזה שירצה יקדים ה"מ בשתיהן של היום אבל בתדיר ומקודש של מחר של היום קדים משום דכבר הגיע זמן מצותו כ"ש תדיר דהיום כגון שבת שעדיף וקדים לי"ט של מחר המקודש. ואל תטעה לומר דאע"ג דשאינו תדיר קדים לתדיר בקדים ושחטיה אפי' הכי דילמא מקודש את"ל דמקודש עדיף מתדיר י"ל דמקודש אלים טפי ואפי' דלמחר עדיף מתדיר דהשתא הא ליתא שהרי אתינא למיפשט שם לבעיין דקדים ושחטיה לשאינו תדיר מהא דתנן שלמים של אמש חטאת ואשם של יום של אמש קודם לשל יום הא דיום דומיא דאמש וה"ד דקדים שחטיה לשלמים חטאת ואשם קדמי הרי אע"ג דחטאת ואשם לאו תדיר הן אלא מקודש מ"מ מדקדים ושחטיה לשאינו מקודש אפ"ה מקודש קודם הה"נ לקדים ושחטי' לשאינו תדיר תדיר קודם ואם איתא הא אע"ג דמקודש דאלים קדים לשאינו מקודש אפ"ה תדיר דגרע מיניה לא עדיף משאינו תדיר בקדים ושחטיה אלא וודאי ל"ש כ"ש מקודש דלמחר דלא אלים מתדיר דהאידנא ותדיר דהאידנא עדיף:
שוב ראיתי להרמב"ם שכתב בפ"ט מהלכות תו"מ עבר או שכח ושחט את שאינו תדיר או הפחות בקדושה תחילה מקריבו ואח"כ שוחט את התדיר או את המקודש הרי דס"ל ז"ל דבשאינו מקודש נמי היכא דקדים ושחטיה מקריב ליה קודם למקודש מ"מ אע"פ שלכאורה נראה כן דבעיין דהתכלת איפשט לן מהא דכל התדיר אכתי יש לי לדון בו דאע"ג דבקדים ושחטיה לשאינו תדיר מקריב ליה קודם כדסלקא שמעתא דפ' כ"ה אפ"ה אין לפשוט ממנה לבעיין דהתכלת למקודש דהאידנא ותדיר דלמחר דשל האידנא עדיף ושל מחר תיבטל לגמרי ומקריב למוספין דהאידנא וממילא תמידין דלמחר בטילין לגמרי וכן בנדון דידן דמקדש האידנא ושל מחר בטל לגמרי משום די"ל דע"כ לא קאמר בקדים ושחטיה לשאינו תדיר מקריב ליה הואיל וכבר מזומן למצותו וקדים לתדיר ה"ט משום דאין התדיר נדחה לגמרי מהקרבה דהא איפשר להקריבו אחר שאינו תדיר אבל בציבור שאין להם תדיר ומקודש אלא כדי לא' מהם אם אמרת להקריבו למוספים דהאידנא תמידין דלמחר בטילין לגמרי דהא אין לו מה להקריב אכתי י"ל את"ל תדיר עדיף ממקודש אפילו תדיר דלמחר עדיף ממקודש דהאידנא כדי שלא תיבטל התדיר לגמרי דאלים טפי מפני המקודש והה"נ איפכא את"ל מקודש עדיף מתדיר אפילו של מחר עדיף מתדיר דהאידנא באין לו אלא כדי לא' מהם כדי שלא ידחה המקודש דאלים טפי לגמרי מפני התדיר הקל ממנו וה"נ לענין קידוש היום דנ"ד נמי נימא הכי. ויש לי להביא סייג לסברא זו שהרי בפ' כ"ה אבעיין דתדיר ומקודש איזה מהן קודם אמר ת"ש התמידין קודמים למוספין כו' עד למוספי ר"ח לא אהני וכמש"ל ועוד מייתי מברכת היין קודם לברכת היום ומהא דאר"י הלכה מתפלל של מנחה ואח"כ מתפלל של מוסף אע"ג דברכת היום ומוסף קדשי וכתבו התוס' וצריך לדקדק בפ' התכלת גבי התמידין אינן מעכבין את המוספין דאיכא כי הך בעיא דתדיר ומקודש ולא פשיט מיניה מידי דלא מייתי הכא ראיות דהתם והנהו דהתם ל"מ הכא ע"כ. ובע"כ אני מוכרח לפרש דלק"מ דבפ' כ"ה שניהם קריבים בזה אחר זה ואין שום א' מהם בטל לגמרי אלא דמיבעיא איזה מוקדם ליקרב ואיזה מאוחר ממנו והילכך פשיט ליה מכל הני דמייתי התם שאין שום א' בטל לגמרי אלא דזה מוקדם וזה מאוחר ממנו דומיא דבעיין דהתם אבל בעיין דפ' התכלת הוי בגוונא אחרינא דתדיר ומקודש איזה מהם קודם וחבירו בטל לגמרי כגון ציבור שאין להם אלא כדי לא' מהם אי תמידים דתדירי עדיפי ומוספין בטילין לגמרי א"נ איפכא ופשיט ליה מכה"ג שהאחד קרב וחבירו בטל לגמרי וזה ברור ומוכרח. וש"מ דיש לחלק בין מה שיש לו דין קדימה על חבירו ומ"מ אין חבירו בטל לגמרי ובין שאין לו אלא כדי א' מהם שהא' קרב והשני בטל לגמרי אם כן איפשר לומר אף ע"ג דאיפשט בעיין שנייה דפכ"ה דקדים ושחטיה לשאינו תדיר ברישא דמקריב ליה קודם ה"ט משום דמ"מ התדיר יקרב אחריו אבל בההיא דהתכלת דאין להן אלא כדי לאחד מהם אכתי א"ל את"ל דתדיר עדיף ממקודש אע"ג דמקודש הוא דהאידנא והתדיר הוא של מחר אפ"ה מוטב שיבטל המקודש דהאידנא הקל משיבטל התדיר דלמחר לגמרי החמור ועדיף מיניה. מ"מ אין זה ראיה מוכרחת לחלק בין דין קדימה להיכא דבטל לגמרי דאע"ג דהגמ' לא מייתי להני פשיטותא דפ' כ"ה בפ' התכלת ודפ' התכלת בפכ"ה משום דבכל דוכתא ניחא ליה להביא פשיטותא דדמיא לבעיין דמוקדם להקרבה והשני יקרב אחריו מביא בפכ"ה דדמיא לבעיא דהתם. והיכא דהשני נדחה לגמרי מביא בפ' התכלת דדמי לדהתם אבל לפי האמת איפשר שאין לחלק ביניהם וכיון דאיפשט לן לענין קדימה אע"פ שחבירו יקרב אחריו דקדים שחטיה לשאינו תדיר דמקריב ליה קודם לתדיר ה"ה דשל היום קודם לשל מחר אע"ג דעדיף מיניה במעלת תדיר ומקודש מ"מ מדברי הרמב"ם מוכח להדיא כמ"ש בתחילה שכתב בספ"ח מהלכות תו"מ לא מצאו אלא שני כבשים אם יקריבו אותן למוסף היום אין להן תמידים למחר הרי הדבר שקול אם הקריבו למוסף היום הקריבו ואם רצו להניחו למחר לתמידין יניחו ע"כ הרי דס"ל דלא איפשטא בעיין דפ' התכלת הילכך כתב דהדבר שקול ואם רצו להניחו למחר לתמידין יניחו ואף ע"ג דגבי קדים ושחטיה לשאינו תדיר ברישא כתב שם בפ"ט עבר או שכח ושחט את שאינו תדיר או הפחות בקדוש' תחלה מקריבו ואח"כ שוחט את התדיר או את המקודש וש"מ דס"ל דבעיין דפכ"ה איפשטא. ובע"כ צ"ל דס"ל דשאני בין היכא שא' מהן נדחה לגמרי לבין היכא שיקרב אחריו דכל היכא שיקרב אחריו הואיל וקדים שחטיה לשאינו תדיר או לשאינו מקודש מקריב ליה קודם הואיל ומ"מ התדיר ומקודש נמי יקרב והיינו בעיין דקדים שחטיה לשאינו תדיר דאיפשטא לן לפי המסקנא וכמ"ש אבל כל היכא שאחד מהן נדחה לגמרי כבעיין דבפ' התכלת התדיר או המקודש קרב ושאינו תדיר ומקודש נדחה לגמרי ואפי' זמנו היום והתדיר ומקודש זמנו למחר הוא נדחה לגמרי בפניהם ואם א' תדיר וא' מקודש הדבר שקול ולאיזה מהן שירצה יקריבו וחבירו בטל לגמרי הילכך נקיטינן בי"ט הסמוך לשבת בין לפניה בין לאחריה ואין לו אלא שיעור רביעית כדי קידוש אחד בלבד כיון דשבת הוי ליה תדיר וי"ט מקודש למאי דלא איפשט בעיין דהתכלת כדעת הרמב"ם שקולין הן והרשות בידו או לקדש היום או להניחו על קידוש של מחר בין שהוא שבת בין שהוא י"ט מיהו ה"מ קידוש של שבת של יום וקידוש י"ט בין של יום ובין של לילה דאין להם עיקר מה"ת כמ"ש בתחלת תשובה זו הילכך שקולין הן אבל קידוש של ליל שבת דהוי מה"ת אע"ג דעל היין אינו אלא מד"ס כיון דעיקר הקידוש הוא מה"ת לפיכך קדים לי"ט שכל עיקרו של קידוש אינו אלא מד"ס והיינו דתניא בפ' ע"פ (ד' קה) כבוד יום וכבוד לילה כבוד יום קודם ואם אין לו אלא כוס אחד אומר עליו קידוש היום מפני שקידוש יום קודם לכבוד יום וכבוד לילה ומיני' פריך התם לר"נ ב"י דאמר מי שלא קידש בע"ש מקדש והולך כל היום כולו ואי איתא לישבקיה עד למחר וליעבד ביה תרתי ומשני חביבה מצוה בשעתה אלמא מקדש בליל שבת וקידוש יום השבת בטל לגמרי אע"ג דאיכא בהדיה כבוד היום דעדיף מכבוד לילה כ"ש דקדים קידוש ליל שבת לקידוש ליל י"ט והא וודאי הא לא דמי לבעיין דהתכלת למוספים דהאידנא ותמידים דלמחר דאמרי' כי הדדי נינהו ולא אמרינן חביבה מצוה בשעתה דהתם תרי מילי נינהו וכן קידוש יום שבת וי"ט תרי מילי נינהו הילכך הרשות בידו לבטל של יומו מפני של יום המחרת הואיל ושקולין הן אבל קידוש ליל שבת דוודאי עדיף מקידוש יום שבת מהני הא דחביבה מצוה בשעתה שלא לישבקיה עד למחר ועיין מש"כ הפוסקים ז"ל גבי הפטרת ראש חודש וחנוכה ואין להאריך בזה, כן נראה לי:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |