שאגת אריה/יא

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שאגת אריה TriangleArrow-Left.png יא

סימן יא

עוד ראיתי לברר דבר אחד בענין ספיקות הללו של ספק קרא ק"ש ואמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית ומוזכר קצת מהם במ"א בא"ח סי' ס"ז אלא שלא ישרו דבריו בעיני שכתב בתוס' בד"ה בעל קרי משמע דמוטב שיאמר ק"ש שנית היכא שמסופק לו משיאמר אמת ויציב דאית בה תרתי קבלת מצות וי"מ אבל (בדף כא) בד"ה ספק וכו' משמע דאומר אמת ויציב שנית משום דאי איתא שאמר אמת ויציב א"כ מסתמא גם קרא ק"ש אבל אם אמר ק"ש עדיין יש ספק אם אמר אמת ויציב ע"ש. אבל לפי' הר"ש משמע שיאמר פרשה ציצית וגם אמת ויציב שכולה חדא מילתא היא ע"כ Finger-pointing-icon-right-to-left.png ושגג בכל זה דכל האי שקלי וטריא של התוס' אינו אלא אליבא דרב יודא דאמר ק"ש דרבנן ואמת ויציב לחוד הוי דאורייתא מפני י"מ שבה אבל למאי דקי"ל כר' אלעזר דאמר ק"ש נמי דאורייתא הוא וספק קרא ק"ש חוזר ואומר כל הג"פ א"כ גם לפיר"י קורא ק"ש וא"צ לחזור ולומר או"י מספיקא דכיון שע"כ חזר וקרא פ' ציצית מספיקא כבר יצא ידי חובת הזכרת י"מ של תורה ומעתה אמירת אמת ויציב אינו אלא מדרבנן וספיקא לקולא. גם מש"כ לפי' הר"ש שיאמר פ' ציצית גם יאמר אמת ויציב שכולה חדא מילתא היא. הא נמי ליתא דלא פי' הר"ש דכולה חדא מילתא היא אלא דבהא דאמר שמואל ספק אמר אמת ויציב חוזר ואומר אמת ויציב ולא סגי ליה בהזכרת י"מ שהזכיר כבר בפ' ציצית דספק אמר אמת ויציב דקאמר שמואל מיירי דמספקא ליה נמי אם קרא פ' ציצית ושניהם נכללין בשם אמת ויציב וספק אמר אמת ויציב שניהם במשמע. אבל בהא דמסיים חוזר ואומר אמת ויציב אין שניהם במשמע אלא דבפ' ציצית לחוד סגי שהרי ב"ק מהרהר ק"ש מפני י"מ שבה לשמואל דאמר ק"ש דרבנן ואינו אומר אמת ויציב שהרי תנן ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה וא"כ למאי דקי"ל ק"ש דאורייתא וחוזר ואומר מספיקא סגי ליה בהכי וא"צ לחזור ולומר אמת ויציב. גם מש"כ דבד"ה ב"ק משמע שמוטב שיאמר ק"ש שנית כו' ובד"ה ספק משמע דאומר אמת ויציב שנית לא דק כלל דאין דברי התוס' סותרין זא"ז דוודאי לענין ספק אמת ויציב עדיף מטעם שפיר"י וההיא דבעל קרי מיירי בשלא קרא כלל שהרי כתבו ב"ק מהרהר בלבו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה משום דק"ש דאורייתא וברכות דרבנן. ואפי' למ"ד ק"ש דרבנן היינו היכא שהזכיר י"מ אבל מתני' שלא הזכיר י"מ שלא התירו לו לומר אמת ויציב והוי ק"ש דאורייתא ואמת ויציב דרבנן שהרי הזכיר יצ"מ בק"ש. ואין להקשות נתקן דלימא אמת ויציב ולא לימא ק"ש דעדיף דלימא ק"ש דאית ביה נמי מ"ש ע"כ. וזה מבואר נמי בד"ה ספק. ואיני יודע מה הביאו לטעות זה והב"ח כתב אם ברי לו שקרא ב"פ ראשונות וספק לו בפ' ציצית ואמת ויציב אם אמרן או לא אמרן צריך לחזור ולומר פ' ציצית וברכת אמת ויציב אבל ברי לו שאמר כל הג"פ וספק לו בברכות שלפניה ובברכת אמת ויציב א"צ לחזור ולברך ע"כ. ואיני יודע מה חלוק יש בין אם ספק לו בפ' ציצית ואו"י דחוזר ואומר שניהם וכל היכא דלא מספקא ליה אלא בברכת אמת ויציב לחוד וברי לו שקרא פ' ציצית א"צ לחזור ולברך אמת ויציב אי פ' ציצית ואמת ויציב כחדא חשיב ליה ה"ה באינו מסופק אלא מאמת ויציב לבד נמי דינא הכי ואי לאו כחדא חשיב להו במסופק בשניהם נמי בחדא סגי ליה. וחוזר ואומר פ' ציצית דשייך לק"ש וכיון דהתחיל גומר מספק אפי' היכא שהזכיר כבר י"מ ושוב אין בפ' ציצית ואמת ויציב דררא דאורייתא Finger-pointing-icon-right-to-left.png וכמש"כ בסימן שלפני זה כ"ש בלא הזכיר עדיין יצ"מ וכיון דבע"כ צריך לחזור ולקרות פ' ציצית שוב אין אמירת אמת ויציב אלא דרבנן וספיקא להקל:

ומה שנ"ל בזה הוא דוודאי כל היכא דמספקא ליה בכולי מילתא דק"ש וברכותיה חוזר ואומר את הכל מספיקא לדידן דקי"ל ק"ש דאורייתא וכמש"כ הרמב"ם בפ"ב מהלכות ק"ש ספק קרא ק"ש חוזר וקורא ומברך לפניה ולאחריה. אבל אם ידע שקרא ונסתפק לו אם בירך לפניה ולאחריה או לא בירך אינו חוזר ומברך ע"כ. וכ"פ הטור והש"ע שם וכ"פ שארי פוסקים וכבר פי' ר' יונה שהטעם שכל ספק שהוא של תורה מברכין עליו אבל בספק אם בירך כיון שהברכות דרבנן ה"ל ספק בדרבנן ואינו חוזר ומברך ע"כ. ואם ברי לו שקרא ב' פרשיות ראשונות ונסתפק לו בפ' ציצית ואמת ויציב לחוד ע"כ חוזר ואומר פ' ציצית מספיקא אפי' אם כבר הזכיר יציאת מצרים ושוב אין דררא דאורייתא בקריאת פ' ציצית מ"מ הואיל והתחיל בק"ש גומר מספיקא אבל אין חוזר ואומר אמת ויציב וכן אם נסתפק לו באמת ויציב לבד אין חוזר ואומר מספיקא דהרי כבר יצא ידי חובת הזכרת יציאת מצרים של תורה בפ' ציצית. ואין אמת ויציב מעכשיו אלא דרבנן וספיקא לקולא וזה מבואר. ומיהו כ"ז בק"ש של יום אבל בק"ש של לילה הא וודאי יש לעיין בב' חלוקות אחרונות בנסתפק לו בפ' ציצית ואמת ואמונה שהיא ברכה של אחר ק"ש של ערבית ובנסתפק לו באמת ואמונה לחוד מה דינו. ומסתבר לי כיון דקי"ל דאין מצות ציצית בלילה וא"צ מדינא לקרות פ' זו כלל בלילה כדאמר בפ' הי' קורא (ד' יד) דבמערבא ערבית הוי אמרי דבר אל ב"י ואמרת אליהם אני ה' אלהיכם אמת והיו מדלגין את כל הפרשה ואע"ג דמסיק שם אביי הלכך אנן אתחולי מתחילין דהא אתחלי במערבא וכיון דמתחלינן מיגמר נמי גמרינן דהא אמר רב כהנא אמר רב לא יתחיל ואם התחיל גומר. מ"מ מעיקר דתקנתין לא תיקנו רבנן לומר פ' ציצית בק"ש של ערבית כיון דאין זמן ציצית בלילה אלא משום דמתחלי במערבא הוא דמתחלינן אלא דבמערבא ס"ל דואמרת אליהם לא הוי התחלה ואביי ס"ל כר' שמואל ב"י אמר רב דואמרת אליהם הוי התחלה והרי אם התחיל גומר הלכך מגמר נמי גמרינן. אבל מדינא כיון דקי"ל כר"ש דאין מצות ציצית נוהג בלילה כדאמר בפרק התכלת א"צ לקרות פ' ציצית בלילה. ונ"ל דאע"ג דאמר בספ"ק דברכות (ד' יב) פ' ציצית מפני מה קבעוה א"ר יהודה בר חביבא מפני שיש בה ששה דברים מצות ציצית יציאת מצרים. עול מצות. דעת צדוקים. הרהור עבירה. הרהור עכו"ם. מ"מ עיקרא לא נתקנה לאמרה אלא משום מצות ציצית שבה וכיון דאין מצות ציצית בלילה משום שאר דברים לחוד לא תיקנו לאמרה הילכך כל היכא דמספקא ליה בלילה אם אמר פ' ציצית ואמת ואמונה הרשות בידו רצה אומר פ' ציצית לצאת י"ח הזכרת י"מ של לילה רצה אומר אמת ואמונה ואינו חוזר ואומר פרש' ציצית אע"ג דקי"ל אם התחיל בק"ש גומר את כולה מספיקא אפי' פ' ציצית הני מילי בק"ש של שחרית אבל בשל ערבית אין לפרשת ציצית ענין לק"ש כלל. ואם תאמר א"כ תקשה לך מתניתין דתנן בעל קרי מהרהר בלבו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה ואקשינן מיניה לרב יהודה דאמר ק"ש דרבנן אמת ויציב דאורייתא ליברך לאחריה ומשנינן מ"ט מברך אי משום יצ"מ הא אידכר ליה בק"ש. ונימא הא ולא ליבעי הא ק"ש עדיפא דאית בה תרתי. והרי הא דבעל קרי מהרהר בלבו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה סתמא תנן ובין אקריאת שמע דשחרית בין אקריאת שמע דערבית קאי דאינו מברך. והשתא אק"ש דשחרית א"ש דאינו מברך לאחריה דק"ש דשחרית הוי ג"פ ופ' ציצית בכלל והא אידכר ליה יצ"מ בפ' ציצית. אבל ק"ש של ערבית כיון דאינו אלא ב' פרשיות ראשונות וא"צ לקרות פ' ציצית כלל א"כ אמאי אינו מברך לאחריה כיון דיצ"מ דאורייתא. אלא שבהא י"ל דתנא דידן ס"ל כחכמים דפליגי עליה דבן זומא בספ"ק ולא דרשי לכל ימי חייך לרבות את הלילות ואין צורך להזכיר יצ"מ בלילה מן התורה הילכך אע"ג דאינו קורא פ' ציצית בלילה אינו מברך נמי ול"ל בה משום יצ"מ. אבל אכתי קשה שהרי לשמואל דאמר ק"ש דרבנן הא דמהרהר בק"ש מפני יצ"מ שבה דהוי מה"ת וכמו שפי' התוס' וכמש"כ למעלה א"כ אמאי תנן בעל קרי מהרהר בלבו סתמא דמשמע אפי' ק"ש של ערבית נמי מהרהר ואמאי כיון דק"ש דרבנן והרי אינו מזכיר ליצ"מ בק"ש זו כיון דאין אומרים בה פ' ציצית א"כ למה מהרהר. ולמש"כ בסי' א' דאע"ג דס"ל לשמואל דק"ש דרבנן מ"מ מודה דעיקר קריא' מה"ת שצריך לקרות איזה דבר מד"ת בזמן שכיבה וקימה מש"ה מהרהר ק"ש של לילה נמי לצאת י"ח עיקר קריאה של תורה והא דמהרהר בק"ש דוקא משום דק"ש עדיף דאית בה תרתי ולספרים דגרסי ק"ש דרבנן ומסקי משום דק"ש אית בה עומ"ש מש"ה מהרהר בה אע"ג דאינו אלא מדרבנן כמש"כ שם רש"י ותוס' אתי נמי שפיר. א"נ י"ל דמתניתין אתיא כרבנן דפליגי עליה דר"ש בפ' התכלת וס"ל דמצות ציצית נוהג בלילה ולדידהו אמרינן לפ' ציצית נמי בלילה כיון דמצוה שנאמרה בה נוהג בלילה וס"ל לתנא דידן דמזכירין יצ"מ בלילות מן התורה כבן זומא דדריש לה מקרא דכל ימי חייך לרבות את הלילות הילכך מהרהר נמי בק"ש של לילה מפני יצ"מ של תורה הנאמרה בפ' ציצית שבקריאת שמע של לילה. ואל תתמה על מה שפי' דמתניתין אתיא או כרבנן דפליגי עליה דב"ז או כרבנן דפליגי עליה דר' שמעון בפ' התכלת והרי קי"ל כר"ש וכב"ז והיאך אתיא סתמא דמתניתין דלא כהלכתא. דאין זה קושיא דבלא"ה סתם משנה זו אתיא דלא כהלכתא דס"ל דבעל קרי אסור בד"ת ואנן קי"ל כר"י בן בתירא דמותר בד"ת דאין ד"ת מקבלין טומאה כדאמר התם בגמ'. אבל אין נ"ל לתרץ דאע"ג דאין אומרים פ' ציצית בלילה וק"ש דרבנן לשמואל מ"מ ב"ק מהרהר אפי' ק"ש של לילה ואע"פ ששאר כל אדם אין אומרים פ' ציצית בלילה בעל קרי אומרה בלילה כביום. דהא ליתא דאם איתא דבעל קרי משנה בק"ש של לילה משאר כל אדם לא ה"ל לתנא למסתום אלא לפרש. והמחוור כדפי':

ונחזור לענייננו דבמסתפק לו בלילה אם אמר פ' ציצית ואמת ואמונה הרשות בידו לחזור ולומר איזה משניהם שירצה או פ' ציצית או אמת ואמונה כן נראה לכאורה. אבל כי דייקת ביה ליתא אלא צריך לחזור ולומר אמת ואמונה דוקא ולא פ' ציצית וטעמא דמילתא כיון דמעיקרא דתקנתין א"צ לומר פ' ציצית בלילה לדידן דקי"ל כר"ש דאין מצות ציצית בלילה. ואמת ואמונה תקנת חכמים היא לאומרה בלילה הילכך מספיקא חוזר ואומר אמת ואמונה דאית בה תרתי יצ"מ ומברכת ק"ש הוא אבל פ' ציצית בלילה אין בה אלא חדא יצ"מ גרידא הילכך אמת ואמונה עדיפא כמש"כ התוס' גבי ספק אמת ויציב לענין ק"ש דחוזר ואומר מספיקא משום דאית בה תרתי. וכ"ש לה"ט שפי' ר"י דכל היכא דמספקא ליה בק"ש ובאמת ויציב אמת ויציב עדיפא משום דכשחוזר ואומרה אפשר שתיקן את הכל דמסתמא התפלל כדרך תפלה ק"ש ואח"כ אמת ויציב. האי טעמא שייך נמי גבי אמת ואמונה ערבית כיון דעכשיו אמרינן פ' ציצית בלילה קודם אמת ואמונה משום דאביי א"כ כל היכא דמספקא לן בפ' ציצית ואמת ואמונה אמת ואמונה עדיף דכשחוזר ואומרה אפשר שתיקן את הכל ואין לפקפק על דברי התוספו' שמדמו ספק של ק"ש ואמת ויציב דק"ש עדיף. מדבעל קרי מהרהר ק"ש לשמואל דאמר ק"ש דרבנן ואינו מהרהר באו"י משום דק"ש עדיפא דאית בה תרתי ה"נ לענין ספיקא ק"ש עדיפא. דהא איכא למימר דל"ד ספיקא לב"ק שהוא וודאי דבשלמא בעל קרי שהוא בר חיובא וודאי בק"ש ובאמת ויציב אלא דארי דתקנת עזרא רמי עליה שתיקן טבילה לב"ק וקודם טבילה אסור בד"ת כדאמר התם וכיון דבשל תורה לא גזר והתירו בהרהור ולשמואל דאמר ק"ש דרבנן מ"מ רשאי להרהר בק"ש משום יצ"מ של תורה דאית בה אע"ג דאפשר לצאת ידי חובת יצ"מ של תורה ע"י אמירת אמת ויציב. הרי כיון דמותר לו להרהר נמי בק"ש ע"י עילה זו של יצ"מ שבה והוא בר חיובא לקרות ק"ש הא וודאי ק"ש דאית בה תרתי עדיפא ומחוייב לקרות ק"ש דוקא כדי לצאת י"ח בתרתי שרמי חיובא עליה כיון דכבר הוסר ממנו הארי של תקנת עזרא ע"י יצ"מ של תורה שבה ויכול נמי לקיים קבלת עול מלכו' שמים בקריאתה הא וודאי מחוייב לקיימה כיון שאין בה משום תקנת עזרא. אבל בנסתפק לו אם קרא ק"ש ואמר אמת ויציב או לא ומצד עצמן א"צ לחזור ולאמרן לשמואל דאמר ק"ש דרבנן דספיקא לקולא אלא מפני יצ"מ שבהם ה"ל ספיקא דאורייתא וכיון דעל ידי אמירת איזה מהן שיאמר או ק"ש או אמת ויציב יצא ידי חובת ספק יצ"מ של תורה הרשות בידו לומר אמת ויציב ואע"ג דק"ש אית בה תרתי דהא איכא נמי קבלת עול מלכות שמים. מ"מ כיון דקבלת עול מלכות שמים שבק"ש לאו דאוריית' היא ספיקא לקולא כמו שאם הזכיר כבר יצ"מ ומסופק לו בק"ש ספיקא לקולא לשמואל ה"נ אם עדיין לא הזכיר יצ"מ ומסופק מק"ש ומאמת ויציב כיון דאפשר לצאת י"ח יצ"מ של תורה ע"י אמירת אמת ויציב אומרה וקבלת מ"ש של ק"ש ספיקא להקל ומנלן לחלק בין אמר יצ"מ כבר ואינו מסופק אלא מק"ש לבד דספיקא להקל. ובין לא הזכיר יצ"מ ומסופק מק"ש ואמת ויציב דספק יצ"מ של תורה אע"פ שיש לו תקנה ע"י אמירת אמת ויציב דמ"מ גורם נמי להחמיר בקבלת מלכות שמים של דבריהם ומספיקא חוזר ואומר ק"ש דאית בה תרתי וה"נ בספיקא של פ' ציצית של לילה ואמירת אמת ואמונה לא נימא אמת ואמונה דאית בה תרתי עדיף כיון דספק יצ"מ של תורה יש לו תקנה ע"י קריאת פ' ציצית נמי ואי משום תקנת חכמים שיש באמת ואמונה משום ברכת ק"ש שלאחריה ה"ל ספיקא דרבנן ולקולא והרשות בידו לחזור ולקרות פ' ציצית לצאת ידי חובת ספק יצ"מ של תורה וא"צ לחזור ולומר אמת ואמונה. וי"ל דע"כ בספק קרא אמרינן נמי היכא דאית בה תרתי עדיפא שהרי בספק אמר אמת ויציב ספק לא אמר ס"ל לשמואל דחוזר ואומר אמת ויציב ויהב טעמא משום דאמת ויציב דאורייתא. והרי אין בו דררא דאורייתא אלא הזכרת יצ"מ שבו לחוד אבל כל שאר נוסח אמת ויציב אינו אלא ממטבע שטבעו חכמים והתקינו לאומרו משום ברכת ק"ש דלאחריה לחוד. והשתא אמאי חוזר ואומר אמת ויציב מספיקא יזכיר יצ"מ לחוד וסגי לה בהכי לצאת י"ח הזכרה של תורה דהא אפי' בשמעתתא דאית בה יצ"מ יצא ידי חובתו מה"ת כדאמרי' גבי רבי דמהדר אשמעתא דאית בה יצ"מ מה"ט ותו כל נוסח אמת ויציב אינו אלא מדרבנן וספיקא לקולא ואמאי חוזר ואומר אמת ויציב דוקא מספיקא. אלא וודאי ש"מ דלגבי ספיקא נמי אמרינן כל מילתא דאית בה תרתי עדיפא הילכך כיון דע"כ חוזר ואומר מספיקא הזכרת יצ"מ דהא ה"ל ספיקא דאורייתא צריך לחזור ולומר אמת ויציב דוקא דעדיף לן דאית ביה תרתי. וא"כ ה"ה בק"ש של ערבית כל היכא שמסופק בפרשת ציצית ואמת ואמונה אמת ואמונה עדיף לן דאית ביה תרתי וכדאמר' אבל היכא שברי לו שקרא פ' ציצית ולא מספקא ליה אלא באמת ואמונה לחוד אם אמרה או לא אינו חוזר ואומר דכיון דכבר הזכיר יצ"מ בפ' ציצית מעתה אין אמת ואמונה אלא מדרבנן וספיקא לקולא. נקטינן השתא בדיני ספיקות הללו כל היכא דמספקא ליה בק"ש וברכותיה אם אמרן או לא אמרן חוזר ואומר ק"ש דהא קי"ל ק"ש דאורייתא וספיקא לחומרא וכיון דחוזר ואומר ק"ש חוזר ואומר ברכותיה נמי כדברי הרמב"ם וסייעתו ובחלוקה זו אין חילוק בין ק"ש של שחרית וברכותיה לשל ערבית ותרווייהו חד דינא אית להו. והיכא שברי לו שקרא ב"פ ראשונות של ק"ש ואינו מסופק אלא בפ' ויאמר וברכה שלאחריה בזה יש לחלק בין שחרית לערבית דבשחרית חוזר ואומר פ' ציצית וא"צ לחזור ולומר אמת ויציב מספיקא אבל בערבי' חוזר ואומר אמת ואמונה וא"צ לחזור ולקרות פ' ציצית מספק. אבל כל היכא שברי לו שקרא כל ג"פ של ק"ש ואינו מסופק אלא באמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית תרווייהו חד דינא אית להו ואינו חוזר ואומר לא אמת ויציב שחרי' ולא אמת ואמונה ערבית מספיקא וכבר נתבאר טעמו של כ"ז למעלה היטב. כן נ"ל:

Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף