רשב"א/גיטין/פ/ב

רשב"א גיטין פ ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אמר רב הונא אמר רב זו דברי רבי מאיר אבל חכמים אומרים הולד כשר. פירש רש"י ז"ל: דאשלום מלכות קאי ולפי פירושו רב לאיפלוגי אדשמואל דאמר הרי זו מגורשת הוא דאתא דאלו לשמואל תנשא לכתחלה ולרב אין הולד ממזר אבל לכתחלה לא תנשא ואם נשאת תצא, וכן נראה מדברי רבינו אלפאסי ז"ל שלא הזכיר הא דרב יהודה אמר שמואל לומד דפליגא אדרב וקיימא לן כרב באיסורי, ולכאורה הכי משמע מהא דאמרינן לקמן בפרק המגרש גבי שלשה גיטין פסולין ואם נשאת הולד כשר ותו ליכא והא איכא שלום מלכות ואמרינן התם הולד ממזר הכא הולד כשר, ואקשינן הניחא לרבי מאיר אלא לרבנן מאי איכא למימר ופרקינן התם תצא הכא לא תצא, אלמא לרבנן הולד כשר ואם נשאת תצא כרב, ורבנו תם ז"ל פירש דאהיה במזרח וכתב במערב קאי אבל אשלום מלכות לרבנן לית להו כלל כשמואל ותנשא לכתחלה דרב לא פליג אדשמואל כלל ומר קאי אשלום מלכות ורב קאי אהיה במזרח והכי קאמר אבל חכמים לית להו בכולה מתניתין הולד ממזר כלל חוץ משינה שמו ושמה דמודו ליה לרבי מאיר דהולד ממזר ומיהו לאו בכולה מתניתין אמרי רבנן דהולד כשר ולא תנשא אלא איכא דמודו בה לינשא כשלום מלכות ואיכא דמודו בה שאם נשאת תצא ואין הולד ממזר. ותדע לך מדאמרינן אבל חכמים אומרים אין הולד ממזר חוץ משינה שמו ושמה שהוא דומיא דהיה במזרח וכתב במערב, והא דאמרינן בפרק המגרש והא איכא שלום מלכות רישא דמתניתין נקט ומעיקרא אקשינן [אקשי] מכולה לרבי מאיר וכי מתרץ לה התם הולד ממזר הכא הולד כשר אקשי ליה הניחא לרבי מאיר אלא לרבנן מאי איכא למימר דמכל מקום קשיא סיפא דמתניתין ואפילו לשמואל דלית ליה שלום מלכות לרבנן.

ולענין פסק הלכה סומכין על הפירוש הראשון להחמיר כדברי רש"י ורבנו אלפאסי זכר כולם לברכה, וכן נראה מפירושי רבנו חננאל ז"ל.

ומודים חכמים לרבי מאיר שאם שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה שהולד ממזר, יש מי שפירש ששינה שמו לגמרי שהיה שמו יוסי ואסיק שמיה יוחנן ופסולא דאורייתא הוא לפי שכתבו בשם איש אחר, ואינו מחוור דאטו מי איצטריך מתניתין לפסול גט שנכתב בשם אחר, אלא הכא בפסולא דרבנן מיירי כגון שהיו לו שני שמות אחד בגליל ואחד ביהודה ואשתו נמי קורין אותה בשם אחד ביהודה ובשם אחר בגליל וכדאמרינן בפרק השולח (לד, ב) וכתב לגרש אשתו שביהודה בשמו שבגליל לבד וכמו שכתבתי בפרק השולח בסיעתא דשמיא, ושם הארכתי יותר.

נישאו אין זינו לא לימא תיהוי תיובתא דרב המנונא וכו'. פירש רש"י ז"ל: דדוקא בנישאו שייך למיגזר שמא יאמרו חלץ זה ונמצא זה מחזיר גרושתו דקם ליה בלא יבנה דכי האי גונא גזרינן ביבמות בהאשה רבה (צו, א), באשה שהלך בעלה למדינת הים דאסורה לחזור לראשון שמא יאמרו גרש זה ונשא זה ונמצא זה מחזיר גרושתו משנשאת והיינו מיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים דקאמרי בסמוך ובזנו לא גזרו משום דלא שכיחא ומיד ידיע דפריצותא הוי כדפירש רש"י ז"ל. והקשו עליו בתוספות וזה לשונם אם כן אמאי קאמר תלמודא דמיחלפא באשה שהלך בעלה כיון דההיא גזרה גופה שייכא הכא, ומיחלפא משמע דגזרינן הא אטו הא, ועוד מאי קאמרי בסמוך איכא נשאו והוא הדין לזנו לימא מסייעא ליה לרב המנונא מאי סייעתא יכול להיות דהיכי משמע דהוא הדין לזנו כיון שיש טעם טוב בנשאו דלא שייך בזנו דהא איכא אותה גזרה עצמה דהויא באשה שהלך בעלה למדינת הים, וגם תמה לרבנו מאי שנא דקא דייק תלמודא הכא נשאו אין זנו לא ופריך מינה לרב המנונא ובריש האשה רב דקתני אמרו לה מת בעליך ונשאה וכו' לא דייק נשאת אין זנית לא, ונראה לרבנו דהכי פירושא הכא נשאו אין זנו לא, מדלא נקט זנו דהוה שמעינן תרוייהו משמע דנשאו דוקא שהרי יש טעם בנשאו דלא שייך בזנו דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים וגזרינן לה אטו ההיא דמשום לתא דידה גופה לא גזרינן שמא יאמרו חלץ זה ונשא זה דלא החמירו חכמים לגזור משום הך חששא בשוגג אלא היכא דבמזיד בזנות מיתסרא מן התורה בשכיבה זו כדאמרינן בהאשה רבה בסופו דלא דמיא לאחות אשה, דהאשה שהלך בעלה למדינת הים דבמזיד אסורה דאורייתא בשוגג גזרו ביה רבנן. פירוש הואיל ושייך ביה חששא דשמא יאמרו גרש זה ונשא זה וכו', דהאי טעמא איתיה בהאשה רבה אחות אשה דבמזיד לא אסירא דאורייתא בשוגג לא גזרו רבנן, והלכך הכי נמי ביבמה הואיל דבמזיד לא מיתסרא ליבם מן התורה למאי דלית ליה [בנדפס: לן] השתא דרב המנונא בשוגג לא שייך למיגזר בה, והלכך זנו לא, ונשאו נמי לא היה ראוי לאסור מן הדין אלא משום דיבמה ליבם הוא כעין אשת איש לבעלה ומיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים, ולכך גזרו לאוסרה ליבם בנישואין אבל לא החמירו לגזור אפילו בזנות דלא מיחלפא בזנות אנישואין דאשה שהלך בעלה למדינת הים, ומשום איחלופי בזנות באשה שהלך בעלה למדינת הים לא רצו לגזור דלא שכיח כל כך שנגזור זנות משום איחלופי כיון דמשום לתא דידה לא שייך למיגזר מידי, ולהכי דייק לימא תיהוי תיובתא דרב המנונא דאמר אסורה ליבמה מן התורה כשזינתה, דאם כן היה ראוי לאסור כאן בין בזנות בין בנישואין, ומיהו בהאשה שהלך בעלה למדינת הים גופה בלאו טעמא דאיחלופי איכא למיסר ולהכי לא קשיא ליה לתלמודא בהאשה רבה נשאת אין זינתה לא דהתם ודאי לא הוצרך לשנות זנות דפשיטא דאין חלוק בין נשאת לזינתה, אלא בכל ענין גזרו לאסור בשוגג כיון דבמזיד מיתסרא מן התורה ומשני נישאו והוא הדין לזינו וכו', איכא דאמרי נישאו והוא הדין לזינו לימא מסייעא ליה וכו' דהא איכא דאמרי לא מיסתבר למימר ליה טעמא משום דמיחלפא דמשום איחלופי אין לנו לאוסרה כיון דמשום ליתא דידה אין לנו לאוסרה הואיל ובמזיד לא מיתסרא מן התורה כדפרישית אלא ודאי לאו דוקא נקט נישאו דהוא הדין לזינו, וטעמא משום דמן התורה במזיד כרב המנונא אסורה ולכך גזרו בשוגג בין בזנות ובין בנשואין כמו באשה שהלך בעלה למדינת הים ולא משום אחלופי מאי לאו נישאו דוקא דמיחלפא.

הא דאמרינן: לימא מסייעא ליה וכו'. ואמרינן:

לא נישאו דוקא. הוא הדין דהוה מצי למידחי הא מני רבי עקיבא היא דאמר אין קידושין תופשין בחייבי לאוין דמשוי ליה כערוה, וכדדחינן בסוטה בשילהי פרק שני (יח, ב) , אלא עדיפא מינה קא מדחי דאין צריך להעמידה כרבי עקיבא ואפילו הכי לא מסייעא ליה לרב המנונא.

מתני': ונתן גט לאשה ושובר לאיש וכו'. ואם תאמר והא אמרינן בפרק המביא שני (יט, ב) דבתרי דיהבי גיטא קמייהו צריכי למיקרייה, איכא למימר דהכא בדקריוה ובתר הכי עייליה סופר לבי ידיה ונתחלף לו, ושם הארכתי בסיעתא דשמיא.

רבי אליעזר אומר אם לאלתר יצא אין זה גט אם לאחר זמן יצא הרי זה גט לא כל הימנו לאבד זכותו של שני. ומפרש בגמרא:

היכי דמי לאלתר אמר רב יהודה אמר שמואל כל שיושבין זהו לאלתר עמדו זהו לאחר זמן ורב אדא בר אהבה אמר כל זמן שלא ניסת זהו לאלתר נשאת זהו לאחר זמן. ומדמפרשי מילתיה דרבי אליעזר שמעינן מינה דהילכתא כותיה וכפירושו דרב אדא דדייקא מתניתין כותיה דקתני לא כל הימנו לאבד זכותו של שני ואף על גב דשנינן ליה אליבא דשמואל דזכות הראויה לבא לשני קאמר אנן אשנויי לא סמכינן להקל.

ירושלמי, מה אנן קיימין אם בשטעה אף רבי אליעזר מודה אם בשלא טעה אוף רבנין מודויי אלא אם כן אנן קיימין בסתם רבי אליעזר חשש שמא לא טעה ורבנן חששין דילמא טעה.

[בנדפס: כל זמן שלא נשאת. ירושלמי איזהו על אתר רבי זעירא אמר עד שלא נתארסה ונתארסה רבי יצחק בר חקילא אמר עד שלא נשאת ונשא מתניתא מסייעא לרבי זעירא לא כל הימנו לאבד זכותו של שני, עד כאן. מסתברא דאפילו לגמרין דאמר רב אדא בר אהבה כל שלא נשאת לאו דוקא נשאת אלא אפילו נתארסה דהא ממתניתין דקתני לא כל הימנו לאבד זכותו של שני מסייעא ליה ולההוא טעמא אפילו נתארסה כן כדאיתא בירושלמי, ונשאת דקאמר לא תקשי דהא אמרינן בעלמא נשאת לא תצא ואמרינן עלה לא נשאת דוקא אלא אפילו התירוה לינשא לא תצא מהתירה הראשון אלמא אפילו התירוה לינשא קרו נשאת כל שכן כאן שכבר נתקדשה].

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.