רשב"א/גיטין/עה/ב

רשב"א גיטין עה ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רב אשי אמר הא מני רבי הוא דאמר רב הונא אמר רב כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי. כלומר, ואפילו כי איכא תנאי כפול ותנאי קודם למעשה והן קודם למעשה והן קודם ללאו דתנאו קיים הויא מגורשת דמכי מטי גיטא לידה איגרשא לה ומקיימא תנאה ואזלא, ולאו למימרא דכל האומר על מנת לא בעי תנאי כפול והן קודם ללאו ותנאי קודם למעשה למאן דסבירא ליה הכי בעלמא, ורבנו אלפאסי ז"ל כתב בתשובה דהאומר על מנת כאומר מעכשיו דמי בין באיסורא בין בממונא ואין צריך עמו לכל תנאין אלו, ובמקום הזה כתב דאף על גב דבעינן בגיטין תנאי כפול הני מילי באם תשמשי ואם לא תשמשי כענין שנאמר אם לא יעברו בני גד ובני ראובן וגו' וכדאתקין שמואל בגיטא אבל בעל מנת לא דקיימא לן דכל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי. נראה שהוא ז"ל מפרש לזו דרב אשי הא מני רבי הוא כלומר לא מפני שהתנאי בטל כאביי ורבה [ורבא] דתנאי ודאי קיים דכל האומר על מנת אינו צריך לכל התנאין הללו אלא דאפילו הכי מתגרשת מעכשיו משום דכמעכשיו דמי ומקימא תנאה ואזלא, ואף משמו של רבנו האיי גאון ז"ל אמר שכתב כן בתשובה ולדבריהם כל שכן במעכשיו שאינו צריך לתנאין אלו, וכך כתב הרמב"ם ז"ל בהלכות אישות (פרק ו) וכל האומר מעכשיו [בנדפס: על מנת] אינו צריך לכפול תנאו ולהקדים התנאי למעשה אלא אף על פי שהקדים המעשה תנאו קיים, וכן כתב הגאון ז"ל בתשובה בעל מנת וכל שכן במעכשיו, והראב"ד ז"ל נתן טעם לדבריהם דתנאי דעל מנת או של מעכשיו כיון דמהשתא חאיל מעשה בתנאי חאיל דהשתא מתנה עמו הוא אבל על תנאי דאם כיון שהתנאי בא לבטל המעשה שלא יחול מעתה אין בו כח לבטל המעשה אלא אם כן כפל אותו, ויש מביאין ראיה מהא דגרסינן בפרק קמא דקדושין (ח, א) אמר רבי אלעזר האומר לאשה התקדשי לי במנה ונתן לה דינר מקודשת וישלים, כיון דאמר לה מנה ויהיב לה דינר כמאן דאמר לה על מנת דמי ואמר רב הונא אמר רב כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי, והתם ודאי לא כפליה תנאיה ואין מקום שם לכל תנאין אלו, דהא סתם קאמר לה ואפילו על מנת ממש לא אמר לה אלא שאנו רואין מעכשיו כאלו אמר על מנת, ושמא נדחה בזה דטפי עדיף כי לא אדכר מפורש אלא שמעשיו מוכיחין עליו ממי שמזכיר תנאי שלא כדרך תנאין שבכתוב כמו שאנו עתידין לכתוב בסמוך בשם רבותינו בעלי הצרפתים [בנדפס: התוספות] ז"ל בסיעתא דשמיא. והקשה הרמב"ן נ"ר על סברא זו דהא רבי מאיר בעל מנת שתשמשי את אבא שתי שנים אמרה נמי, כדאיתא בסמוך ותניא בתוספתא בקידושין פרק ג האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאדבר עליך לשלטון ואעשה עמך כפועל נתן לה שוה פרוטה מקודשת מיד עד שיאמר אם לא דברתי אם לא עשיתי דברי רבי מאיר וחכמים אומרים אם נתקיים התנאי מקודשת ואם לאו אינה מקודשת, ובודאי אית ליה לרבי מאיר כרב דהאומר על מנת כאומר מעכשיו דמי כדמשמע בתוספתא דתניא התם על מנת שתשמשי את אבא ועל מנת שתניקי את בני הרי היא מגורשת מיד עד שיאמר אם לא תשמשי את אבא ואם לא תניקי את בני דברי רבי מאיר וכו', הרי זה גיטך על מנת שתשמשי את אבא שתי שנים ועל מנת שתניקי את בני שתי שנים ונתקרע הגט או שאבד אפילו בתוך שתי שנים הרי זה גט שהאומר על מנת כאומר מעכשיו, אלמא מדפליג רבי מאיר ברישא ולא פליג בסיפא שמע מינה דאפילו לרבי מאיר על מנת כאומר מעכשיו ואפילו הכי בעי תנאי כפול, ואשכחן נמי דבעל מנת בעינן תנאי שאפשר לקיימו על ידי שליח וכדקיימא לן חליצה מוטעת כשרה והיכי דמי כגון דאמרינן ליה חלוץ לה על מנת שתתן לך מאתים זוז, אלמא אף בעל מנת בעיא כתנאי בני גד ובני ראובן. ועוד דמי עדיף על מנת ממעכשיו ממש ואף במקום [בנדפס: במהיום] אם מתי אתקין שמואל אם לא מתי ואם מתי, ועוד דבפרק האומר בקידושין שנו בירושלמי מתנה אדם על עירובו אמר רבי אלעזר מאן תנא אם בא ואם לא בא רבי מאיר היירן רבי מאיר חבריה מדין רבי מאיר דקידושין דתני האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שירדו גשמים ירדו גשמים מקודשת ואם לאו אינה מקודשת רבי מאיר אומר בין ירדו בין לא ירדו מקודשת עד שיכפול תנאו הכל מודים שאם אמר לאחר שירדו גשמים ירדו גשמים מקודשת ואם לאו אינה מקודשת וכו' עד רבי חגי בעא קומי רבי אסי והן אם לא כלאחר הוא אמר ליה שנייה היא שהיתה הארץ לפניהם והוא מבקש להוציאה מידם הרי דבגירסא זו משמע שהם סוברים בהפך דבעל מנת ומעכשיו בעינן תנאי כפול ובלאחר ואם לא בלא מעכשיו אין צריך תנאי כפול, והרמב"ן ז"ל גם כן כתב בלאחר שאינו צריך לכפול תנאו, וצריך עיון.

הא דלא אוקמה רבא כרבי כדאוקמא רב אשי לאו למימרא דלית לרבא כרב אשי דודאי רבא כרבי סבירא ליה כדמשמע בבבא בתרא פרק יש נוחלין (קלז, ב) גבי אתרוג זה נתון לך במתנה על מנת שתחזירהו לי דאמר רבא החזירו יצא לא החזירו לא יצא, ואם איתא דהאומר על מנת לאו כאומר מעכשיו אף על פי שהחזירו היכי יצא והלא לא נתקיים התנאי עד שהחזירו ובאותה שעה אינו בידו שיצא בו, וכן נמי גבי שור זה נתון לך במתנה על מנת שתחזירהו לי אמר רבא התם שאם הקדישו והחזירו הרי זה מוקדש ומוחזר והיאך הוא מוקדש אי אית ליה לרבי דבשעת קיומו של תנאי אינו בידו, אלמא ודאי רבא כרבי סבירא ליה אלא דרבא למאי דסבירא ליה למקשה קא מהדר דמאן דמקשה רישא אסיפא לית ליה דרבי אלא כרבנן דפליגי עליה, ומשום הכי קא משני ואזיל אפילו אליבא דרבנן, ותדע דאביי גופיה דלא מוקי לה הכא כרבי אית ליה דרבי כדמשמע לקמן (עו, ב) דאמר אביי הכל מודים בעל מנת שתצא חמה מנרתיקה מעכשיו קאמר לה דאמר רב הונא אמר רבי כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי.

אתקין שמואל בגיטא דשכיב מרע אם לא מתי לא יהא גט וכו'. ולימא לא יהא גט אם לא מתי בעינן תנאי קודם למעשה, שאלו בתוספות בשלמא כשאין תנאי קודם למעשה אין התנאי מועיל לפי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן, אלא המעשה היאך הוא מתקים שהרי גילה בדעתו שאינו רוצה שיתקיים המעשה כי אם בקיום התנאי, ועוד מתנית שכיב מרע דקיימא לן דאם עמד חוזר ואף על פי שכתוב בה קנין דאומדין דעתו שלא צוה אלא על דעת שימות, מכל מקום הרי אין כאן תנאי כפול והן קודם ללאו ותנאי קודם למעשה, וכן במברחת וזבין ולא איצטריכו ליה זוזי דבכולהו אזלינן בתר אומדנא ומאי שנא הכא, ויש לומר דטפי עדיף גלוי הדעת לבד מתנאי שאינו כהלכתו דכיון שהתנה ולא התנה כהלכתו הרי גלה בדעתו שאינו חושש בקיומו ואינו רוצה בביטול המעשה אף על פי שמתבטל תנאו, עוד יש לומר דהנהו דלא כרבי מאיר, אלא דקשיא להו אחריתי תנאי ומעשה בדבר אחד מה היה לו לעשות והיאך יתקיים המעשה אחר שגלה בדעתו שאינו מתרצה בכך אלא על דעת כך, והעלו הענין בקושי דשמא בכולהו יש ייתור כמו בתנאי כפול דמפרש רבי מאיר בקידושין פרק האומר, ואם תאמר כיון דבעינן תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר תיקשי לך ההיא דאתרוג דהא הוה ליה תנאי ומעשה בדבר אחד. יש לומר דכיון דקיימא לן כרבי דאמר האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי יפה מתקיימין התנאי והמעשה, והכא דפסלינן ליה גבי על מנת שתחזירי לי את הנייר משום תנאי ומעשה בדבר אחד היינו לרבנן דפליגי עליה דרבי וטעמא דמילתא שאין הגט ראוי לחול עד שיתקיים התנאי וכשנתקיים התנאי כלומר שמחזירתו לו אינה יכולה להתגרש בו שהרי אין גט בידה.

עוד הקשו בתוס' דבכולהו תנאי דמתניתין הוי מעשה קודם לתנאי הרי זה גטיך על מנת שתתני לי מאתים זוז, הרי זה גיטך על מנת שתשמשי את אבא על מנת שתניקי את בני וכן כולן, וכי תימא מתניתין דלא כרבי מאיר, מכל מקום קשה דהא תניא בסמוך הרי זה גיטיך על מנת שתשמשי את אבא שתי שנים ועל מנת שתניקי את בני שתי שנים אף על פי שלא נתקיים התנאי הרי זה גט לפי שלא אמר אם תשמשי ואם לא תשמשי אם תניקי ואם לא תניקי דברי רבי מאיר, אלמא אפילו לרבי מאיר טעמא דלא כפליה לתנאיה הא כפליה לתנאיה לא הוי גיטא דאי לא תימא הכי הוה ליה למפרך [בנדפ: הכי] כדפרכינן לעיל בריש שמעתין, ועוד קשה דהא אמר רבא בבבא בתרא פרק יש נוחלין (קלז, ב) ובפרק קמא דקדושין (ו, ב) אתרוג זה נתון לך במתנה על מנת שתחזירהו לי החזירו יצא לא החזירו לא יצא ואמאי לא והא הוה ליה מעשה קודם לתנאי אלא אם כן תאמר דרבא ליה ליה דרבי מאיר אלא דהכא אמאי דסבירא ליה למקשה קא מהדר וליה לא סבירא ליה כדכתבינן לעיל, ומיהו לפי מה שכתבנו בשם רבותינו הגאונים ז"ל דבעל מנת אין מדקדקין בתנאין אלו אתי שפיר דכולהו תנאי דמתניתין בעל מנת הן וכן ברייתא דלקמן בעל מנת היא שנויה ורבי מאיר נמי כרבי סבירא ליה כמו שכתבנו למעלה, אלא שכבר עמדו לנו דבריהם ז"ל בקושיא כמו שכתבנו למעלה, אבל בתוספות תירצו דכולהו תנאי דמתניתין ומתניתא בלישנא קיטא מתניאן ולעולם בשכפל תנאו ובשהקדים תנאי למעשה וכן ההיא דאתרוג בשכפל תנאו ושהקדים תנאי למעשה, אבל הך ברייתא דלעיל דעל מנת שתחזירי לי את הנייר מגורשת וכו' כיון דהשתא לא סבירא ליה כרבי דאמר כל האומר על מנת כאומר מעכשיו על כרחין הוה לן למימר דטעמא משום שלא התנה כתנאי בני גד ובני ראובן, ואכתי קשיא לי דהא תנן כתבו גט ותנו לאשתי אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש כתבו בתוך שנים עשר חדש ונתנו לה לאחר שנים עשר חדש אינו גט, רבי יוסי אומר כזה גט, וההיא ודאי דוקא קתני שהקדים מעשה לתנאי כדאיתא במתניתין, ואפילו הכי הוי תנאה, ואיכא [בנדפס: ואפשר] למימר דתנאה דהוי על ידי שליח לא מצי לשוויה [בנדפס: לשנייה] שליח ואי שני בתנאיה לא עבד ולא כלום אף על גב דמעשה קודם לתנאי, ואינו מחוור כל הצורך דהא ברייתא דלקמן דעל מנת שתשמשי את אבא לכאורה אינה שנויה בקוצר דאם איתא מאי קאמר לפי שלא אמר אם תניקי ואם לא תניקי, אלמא ברייתא דוקא קתני, ודוחק הוא לומר דמקצתה דוקא ומקצתה לאו דוקא לומר דהכי קתני על מנת שתשמשי את אבא זה גיטיך. וצריך עיון לפי דבריהם.

ועוד דגרסינן בירושלמי בקדושין ואיתא נמי בעירובין אמר ר' אבהו בשם רבי יוחנן סדר סמפון כך הוא: אנא פלוני בר פלוני מקדש לך אנת פלונית בת פלונית ומכניסך ליום פלוני ואם אתא יום פלן ולא כנסתיך לא ליהוי לי עלך כלום, אלמא מעשה קודם לתנאי הוי תנאי, ומיהו זו יש לומר דרבנן היא ואפילו בגיטין וקדושין לא בעו הנך תנאין. ואינו מחוור כל הצורך, דודאי משמע דכולהו אמוראי בגיטין וקדושין חוששין להא דרבי מאיר, וצריך עיון.

הא דאתקון שמואל אם לא מתי ואם מתי, לאו משום שהלכה כרבי מאיר דהא פליגי רבנן עליה והוה ליה יחיד ולית הלכתא כותיה, ועוד דעיקר תנאי בני גד ובני ראובן גבי ממון הוא דכתיב ולא באיסורא והתם הוא דבעי' רבי מאיר תנאי כפול כתנאי בני גד ובני ראובן ובגיטין וקידושין דבעינן תנאי כפול משום דאיסורא דאית ביה ממונא הוא, כדאיתא בשבועות פרק שבועת העדות, ולגבי ממונא אפילו גלויי דעתא נמי מהני ביה כדאיתא בקידושין (מט, ב) בההוא גברא דבעא למיסק לארעא דישראל וזבין נכסיה, ואיסתפקא להו התם דברים שבלב אי הוו דברים או לא, אלמא גלויי מילתא בעלמא מהני לענין ממונא וקיימא לן הכין וכל שכן מי שמתנה ולא כפל תנאו שהוא קיים, אלמא לא קיימא לן כרבי מאיר, ומיהו אין מכאן ראיה כל כך דאפשר דטפי עדיף גלויי דעתא מתנאי שאינו כהלכתו כמו שכתבנו למעלה משמן של רבותינו בעלי התוספות ז"ל, מכל מקום לא שבקינן חכמים דרבים נינהו ועבדינן כרבי מאיר דהוא יחיד, אלא שמואל לרווחא דמילתא הוא דאתקין הכי ולחומרא, דדילמא איכא מאן דסבר לה כרבי מאיר ואי לא כפל תנאו אתי למימר דגט קיים ותנאי בטל וקא שרי אשת איש לעלמא, ואפשר [בנדפס: ואף על גב] דאפשר נמי דאתי השתא לידי האי קולא דזימנין דלא כפל [בנדפס: דכפל] ואתו למימר מדאיתקין שמואל אם לא מתי ואם מתי שמע מינה הלכה כרבי מאיר וגטו קיים, להכי ליכא למיחש דמדאתקין הכי וארגילו בכפילא לעולם מיכפל כפלי ליה, וכן דעת רבינו שמואל ז"ל דהא דאתקין שמואל בגיטא דשכיב מרע חומר הוא בגיטין וזהו לשונו בבבא בתרא פרק יש נוחלין: גמרא, הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו, ואף על גב דלגבי גיטין קיימא לן כרבי מאיר דבעי תנאי כפול כדאמרינן בפרק מי שאחזו אתקין שמואל וכו' הני מילי לענין גיטין וקדושין הוא דבעי תנאי כפול [בנדפס: לכתחלה לרווחא דמילתא דילפינן מתנאי בני גד ובני ראובן, ומיהו לגבי דיני ממונות לא בעינן תנאי כפול] אלא גלויי דעתא כתנאי הוי אפילו היכא [בנדפס] אף על פי] דלא פריש כלום ואיכא למיתלי באומדן דעתא כדאמרינן בפירקין לעיל גבי דינין הרבה כגון כותב כל נכסיו לאשתו ולקמן בפרק מי שמת גבי שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים וגבי מי ששמע שמת בנו וכו', עד כאן.

מתני': הרי זה גיטך על מנת שתשמשי את אבא על מנת שתניקי את בני כמה היא מניקתו שתי שנים. כלומר עד שיהא הולד בן שתי שנים,

רבי יהודה אומר שמונה עשר חדש. דלרבי יהודה זה זמן הנקת תינוק.

מת הבן. פירוש: ואפילו קודם שהתחילה להניקו כלל, והיינו טעמא לפי שלא נתכוין זה אלא שתניק את הבן כל זמן שיצטרך להנקה והא לא איצטריך וכדאמר רבה לעיל גבי ארישא הא לא איצטריך. ואפילו לרב יוסף דאמר התם הא לא דלא התם הוא דלא טפי ליה אלא מחמת טירחה יתירה והא לא טרח, אבל הכא לצורך הנקת התינוק ושימוש האב נתכוון והא לא איצטריך, ותדע לך דהא במת על כרחין בשמת קודם שתשמשנו כלל מיתוקמא, דאי בשהתחילה לשמשו ומת פשיטא דמגורשת דהא שמשתו כל צרכו, ועד מתי תשמש ותזיל דאין לומר שתשמשנו כל ימי חייה קאמר דאם כן אפילו לא מת אינו גט דאין זה כריתות כדאמרינן על מנת שלא תשתי יין לעולם כלומר כל ימי חייך אין זה כריתות כל שלשים יום הרי זה כריתות, אלא ודאי בשמת עד שלא שמשתו קאמר והיינו דאיצטריך לאשמועינן דמגורשת, ומת הבן נמי בשמת עד שלא הניקתו כלל קאמר, ואפילו הכי מגורשת ומן הטעם שכתבנו דלא נתכוון אלא כמה שיצטרך התינוק לינק והא לא אצטריך, ועוד דעל כרחין לרב אשי דאמר בגמרא כל סתם כמפרש יום אחד דמי כי קתני מת הבן עד שלא הניקתו כלל קאמר, ולכאורה מיניה נשמע לכולהו דמת הבן עד שלא הניקתו קאמר, ומכל מקום מצאתי פלוגתא דאמוראי בגמרא דבני מערבא דגרסינן התם על הא מתניתין אמר רבי בא בחייו והוא שתשמשנו כל צרכו והוא שתניקו כל צרכו, לאחר מיתה אפילו לא הניקתו כל צרכו אלא אפילו שמשתו שעה אחת אפילו הניקתו שעה אחת, רבי שמעון בן לקיש אומר בחיין אפילו לא שמשתו כל צרכו ואפילו לא הניקתו כל צרכו אלא אפילו שמשתו שעה אחת ואפילו הניקתו שעה אחת, לאחר מיתה אפילו לא שמשתו ואפילו לא הניקתו כלום, מתניתין פליגי על רבי שמעון בן לקיש כמה הוא מניקתו שתי שנים רבי יהודה אומר שמונה עשר חדש אמר אבין בשכר מניקה שנו, ופירוש כל צרכו בתינוק שתי שנים או שמנה עשר חדש ובאב כל ימי חייו ומשום פלוגתא פלוגתא דר"ל נקט ליה דאמר דאפילו לא שמשתו כל צרכו אלא אפילו שעה אחת אבל באב לרב אבא לא מיפלגינן כלל בין חיין למות דהכא והכא כל צרכו הוא דכי שמשתו שעה אחת ומת היינו כל צרכו, ומיהו אפילו לא מת שעה אחת בעינן משום קיומו של תנאי, שהרי על מנת שתשמש את אבא ותניק את הבן קאמר, ומיהו כשמת אין אומ' זמן הראוי להנקה ולשמוש קאמר וכמו שפירש כך וכך שנים ואם מת תוך זמן הראוי לכך אינו גט דכיון שלא פירש זמן קצוב כמי שפירש שתשמשו ושתניקו כל שצריך לו קאמר, וריש לקיש סבר דסתם כמפרש יום אחד או שעה אחת הוא כסברת רב אשי דגמרין ולאחר מיתה אף על פי שלא שמשתו ולא הניקתו כלל דכיון שהתנה עליה סתם לא הקפיד אלא אזמן הצריך לו וכל שאינו צריך אינו מעכב ולא התנה עליה מתחלה בכך, ואקשו עליה ממתניתין כדאקשינן בגמרא אדרב אשי ופריך רבי אבין תנא קמא ורבי יהודה דאפליגו בכמה היא מניקתו בשכר מניקה שנו כלומר לאו במתנה עליה על מנת שתניקי את בני קא מיפלגי אלא במתנה על מנת שתתן שכר מניקה להניק את בנו דהתם איכא למימר דלצעורה קא מכוין ובדוקא התנה שתתן שכר זמן הנקת הבן דהיינו שתי שנים לרבנן ושמונה עשר חדש לרבי יהודה דהוה ליה כאלו התנה על מנת שתתן מאתים זוז והילכך מתניתין נמי איכא לפרושי כריש לקיש ואפילו לא הניקתו כלל, אי נמי יש לפרש בשהניקתו שעה אחת דוקא כדי שיתקיים תנאו, ומת האב משום מת בן נקט ליה וכדי נקטיה אי נמי משום סיפא דקתני או שאמר האב איני רוצה שתשמשני שלא בהקפדה דאיפליגי עלה תנא קמא ורבן שמעון בן גמליאל קתני נמי הכא מת האב ואף על פי שאינו צריך לשנותו שהרי נתקיים כל תנאו ושמשתו כל שעתו. ורש"י ז"ל פירש כן בגמרא דלרבא בשהניקתו שעה אחת ונתקיים תנאו ולרב אשי בשלא הניקתו כלל והיינו דאקשינן עליה דרב אשי בגמרא בשלמא לרבא רישא בדלא פריש ואיכא לאוקומה בשהניקתו שעה אחת והילכך בשמת הבן אחר שהניקתו שעה אחת הרי זה גט אלא לרב אשי מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא דברישא נמי הרי לא נתקיים תנאו דהא לדידיה רישא על כרחין בשלא הניקתו כלל ולא נתקיים תנאו ואמאי מגורשת, עד כאן. ומסתברא דברישא אם אמר האב איני רוצה שתשמשני שלא בהקפדה מגורשת דמשום הרוחא הוא והא לא אצטרך מדלא התנה עליה זמן ידוע ויש לבעל הדין לחלוק, ובתוספתא שנאה כמחלוקת [בנדפס: שנאה במחלוקת] הריני כותבה לקמן וצריך עיון, ואפילו לרבנן דאמרי גבי איצטלית איצטלית דוקא דלצעורה קא מיכוין, התם הוא דכל שעה צריך לאיצטלית אבל הכא הא מית ליה תינוק ולא צריך להנקה, והיינו נמי דלא אתני בהדה זמן ידוע.

על מנת שתניקי את בני שתי שנים או תשמשי את אבא שתי שנים מת הבן או שאמר האב אי אפשי שתשמשני שלא בהקפדה. כלומר אפילו שלא בהקפדה שאין העכבה ממנה כלל אלא שאינו רוצה בשמושה אינו גט דמכל מקום לא נתקיים התנאי, ולא דמיא לעל מנת שתתני לי מאתים זוז חזר ואמר לה מחולין ליך דאבעיא לן אי הויא מגורשת לרבנן דשאני התם דכיון שהבעל עצמו שהתנה מחל אפשר לומר שכל כך לא נתכוון לצערה, אבל הכא שפירש שתי שנים איכא למימר דמעיקרא מיקפד קא קפיד בקיום התנאי, וכיון שלא נתקיים אינו גט, ולרבן שמעון בן גמליאל דקאמר דכל שאין העכבה ממנה הרי זה גט נמי יש לחלק בין תנאי זה לתנאי דעל מנת שתתני לי מאתים זוז ואמר לה מחולין ליך דאיכא למימר דהתם כיון שהתנה עליהן מתחלה ובידו ליקחם עכשיו כמו בשעת התנאי ודאי בעינן קיום התנאי אבל הכא מעיקרא לא נתכוון אלא שאם יצטרך לכך תניק את הבן ותשמש את האב ועכשיו שמת הבן ואינו צריך והאב אינו רוצה בשמושה הרי זו מגורשת שעל דעת כן התנה עליה מתחלה, ואם תאמר לרבן שמעון בן גמליאל דאמר כל עכבה שאינה הימנה הרי זה גט, הא דאמרינן לעיל נתינה בעל כרחו לא שמה נתינה כי לא הויא נתינה מאי הוי מכל מקום תהא מגורשת דהא רוצה לקיים תנאה ואין העכבה ממנה ויכולה היא שתאמר הילך מאתים זוז אם תרצה ליקח קח וכדקתני בברייתא רבן שמעון בן גמליאל אומר יכולה היא שתאמר תן לי בנך ואניקנו תן לי אביך ואשמשנו, גם בזו יש לומר כמו שתרצו למעלה דשאני הכא דאין הדבר תלוי בידו הלכך יש לומר דלא נתכוון אלא אם יצטרך לכך והא לא אצטריך, ואף על פי שהתנה עליה זמן ידוע אין כוונתו אלא אם יצטרך לכך והא לא איצטריך, אבל בעל מנת שתתני לי מאתים זוז מתחלה היה דעתו לקבלם [בנדפס: ועדיין יכול הוא לקבלם] וכיון שכן לא נתקיים התנאי ואינה מגורשת [בנדפס: ולרבנן דהכא דאמרו אינה מגורשת סבירא ליה דהכא נמי מקפיד קפיד בתנאו כיון שפירש לה זמן קצוב], ולרבנן לא תיקשי לן אידך לישנא דאמרינן התם דנתינה בעל כרחו שמה נתינה, דהתם כיון דהויא נתינה והיא נתנה הרי קיימה תנאה אבל הכא הרי לא נתקיים התנאי, כך תירצו בתוס'.

גמרא: רבא אמר לא קשיא כאן בסתם כאן במפרש. מתניתין בסתם וקא משמע לן דמסתמא כל שצריך להנקה קאמר, וברייתא במפרש יום אחד וקא משמע לן דאף על פי שמקיל עליה דוקא קאמר, ואם מת קודם שתניקנו אינה מגורשת כדרבן דמתניתין דאמרי מת הבן בתוך שתי שנים אינה מגורשת, כך פירשו בתוספות.

תנן כמה היא מניקתו שתי שנים רבי יהודה אומר שמנה עשר חדש בשלמא לרבא ניחא אבל לרב אשי מה לי שתי שנים ומה לי שמנה עשר חדש ביום אחד סגי. קשיא לי לישנא דקאמר אלא לרב אשי מה לי שתי שנים דהוה ליה לאקשויי בלישנא דתיובתא או בקשיא ולימא אלא לרב אשי קשיא, אי נמי ותיובתא דרב אשי דלכאורה מתניתין הויא תיובתיה דהא במתנה עליה סתם קאמרי רבי יהודה ורבנן דכמפרש זמן הנקה הוא ובעינן למר כ"ד חדש ולמר י"ח חדש, ויש לומר דר' יהודה ורבנן לאו אתנאי דמתניתין קיימי ולומר דכל שמתנה סתם על מנת שתניקי את בני מניקתו כ"ד ולרבי יהודה י"ח אלא בעלמא קיימי בכמה תינוק יונק וכמה הוא זמן הנקתו ועיקר פלוגתייהו [בנדפס: במניקה שמת בעלה ומחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה היא שנויה בברייתא בפרק אף על פי וכההיא דמניקה שמת בעלה] ומשום הכי מקשינן בהאי לישנא בשלמא לרבא היינו דאצטרכינן הכא לברורי כמה הוא זמן הנקתו משום דכל שמתנה סתם כמפרש לזמן הצריך להנקה הוא, אלא לרב אשי למה לי שתי שנים ולמה לי שמנה עשר חדש כלומר מה בכך ומה נפיק מביניהון הכא דהא ביום אחד סגיא, ופריק דאותו יום שמניקתו מיהא בעינן שיהא תוך זמן הנקתו, והלכך איצטריך תנא דמתניתין לאשמועינן זמן הנקתו עד כמה ולאפוקי לאחר י"ח חדש לרבי יהודה וכ"ד לרבנן, כך נראה לי.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.