חתם סופר/גיטין/עה/ב

חתם סופר גיטין עה ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אתקין שמואל בגיטא דשכ"מ וכו' כ' הרמב"ם פ"ח דמיירי בלא מעכשיו שלא תטרוף דעתו וכ' ה"ה דצ"ל מדלא אמר בהדיא לאחר מיתה וטרח לכפול תנאו שמעי' דכוונתו מחיים אלא שכ' ה"ה שהוא דרך רחוק בעיני שיהיה ההכרח מכח התנאי שכוונתו מעכשיו. שוב כ' בשם בעל העיטור כיון דכתב בגט מיומא דנן ולעולם הרי קאמר מעכשיו וגם זה צ"ע כיון שאח"כ בעל פה מגרש אחר מיתה היינו אם ימות הרי ביטל מה שקאמר בגט מיומא כמבואר למעיין קצת לאמן ר"פ המגרש. אמנם תרויהו צריכי אהדדי כיון דכתיב בגט מיומא דנן ובע"פ נמי טרח וכפל לתנאי ש"מ שאינו רוצה לבטל מה שכתב בגט וק"ל. ועיין לעיל ע"ב ע"ב תוס' ד"ה אי אמר וכו':

ה"ז גיטך ע"מ שתשמשי את אבא. לפע"ד אם התנה ב' התנאים כאחד שתמשי את אבא ותינוק את בני. אזי זמנם שוה כשם שזמן ההנקה ב' שנים וי"ח חודש למר ה"נ זמן שימוש אב ואי הוה מיירי מתני' בהכי הוה א"ש לשון מת הבן או שמת האב דמיירי בתנאי א' ומת א' מבעלי התנאי וה"ה מתו שניהם נמי מגורשת אלא משום רבותא דסיפא דבפירוש כ' שנים אפי' מת א' מהם אינה מגורשת. והיה מיושבים קושי' תוס' אפירש"י מה שהקשו בד"ה מת הבן ומה שהקשו ד"ה בשלמא לרבא וכו'. ושום אחד מקדמונינו לא נחתו לפרש כן וצ"ל משום דא"כ ה"ל למתני ע"מ שתשמשי אבא ותיניק את בני ע"מ תרי זימני ל"ל אע"כ תרי מיני תנאי נינהי ולא בחד גברא איירי. ומ"מ אפשר הדין אמת שאם אמר בחד תנאי שימוש אב והנקת הבן כיון דזמן הנקת הבן ידוע ילמוד מן המפורש שגם זמן שימוש האב הרי הוא וצ"ע. אלא דיש לעיין דטור מייתי בשם הרמ"ה דאם אחר ב' שנים לתינוק אמר ע"מ שתיניקי צריכא להניק ב' וג' שנים והרא"ש פליג וס"ל התם אפי' לרבא סגי' ביום א' וע' בחי' מהרל"ח בטור. והקשה מכתב מאלי' א"כ מאי פריך ש"ס מברייתא הניקתו וכו' דלמא התם מיירי אחרי ככלות ב' שנים לבן דלרא"ש לכ"ע ביום א' סגי ותי' דאה"נ אך הקושי' משמשי את אבא ע"ש. ואי איתא כהנ"ל אכתי תיקשי לימא ברייתא מיירי שכלל שניהם בתנאי א' שימוש האב והנקת הבן והיה אחרי ככלות ב' שנים לבן ואז כי היכי דהנקה סגי' ביום א' ה"נ שימוש האב. וי"ל אפשר ש"ס ידע רישא דברייתא ותני בה תרי ע"מ וכן הוא בתוספתא אלא בתוספתא איתא שעה אחת וברייתא דש"ס קתני יום א' ויבואר לקמן אי"ה:

שתניקי את בני. מלשון פי' משנה לרמב"ם משמע שהוא בנה של זאת האשה שמשועבדת להניקו. והנה קיי"ל נתגרשה אינה משועבדת שוב להניק ואם מכירה הבן ואינה רוצה להניק מאחרת אזי כופין אותה להניק אבל בשכר שהבעל משלם לה אבל שיעבוד ליכא משא"כ טרם שנתגרשה כופין אותה להניק בחנם והשתא א"ש דלא תנן במתני' אם נתקיים התנאי ה"ז גט כמו דתני לקמן בברייתא ע"ו ע"א משום דלא פסיקא להי דהרי על כרחך כופין אותה להניקה דאם לא תרצה ואינה מגורשת הרי היא אשתו ומחוייבת להניק משיעבודא לבעלה וכיון שכופין אותה להניק ממילא יתקיים התנאי ותהיה מגורשת וכיון דלא פסיקא לי' בהנקה לא תני לי' נמי בשימוש האב. אלא דלפ"ז רישא דמתני' נמשכה אסיפא אבבא דמת והכי קתני ה"ז גיטך ע"מ וכו' וכמה שיעור הנקה ב' שנים וקאמר השתא אם מת הבן או האב ה"ז מגורשת וכולא רישא אהך סיפא קאי אלא דמשמע באמצע דבורו כמה שיעור זמן ההנקה. ולפ"ז ע"כ מוכרח כפי' רש"י אליבא דרבא דמת הבן אלעיל קאי אתוך ב' שנים דאל"ה ה"ל למתני כמה ימי הנקתו ב' שנים הניקתו מגורשת ולהתחיל בבא אחריתי מת הבן וכו' אע"כ אלעיל קאי וכפירש"י. ומה שהקשו תוס' א"כ מה האב ל"ל יפה תי' במכתב מאלי' היא גופא קמ"ל דזמן שימושו כל ימי חייו עד שימות כי עדיין לא השמיענו דין זה. אך אי קשי' לרב אשי דמפרש יום א' בתוך ב' שנים. ולדידי' מודה רש"י דאפי' לא שימשו כלל ומת נמי מגורשת וכן הוא בירושל' כמ"ש רשב"א א"כ תיקשי מתני' דמת קאי ארישא שמת תוך זמן הנקה ושימוש כנ"ל. ונלע"ד משו"ה פריך בירושלמי ממתני' אמאן דס"ל כרב אשי והא מתני' ב' שנים קתני ולא משני כבש"ס דילן דמתני' יום א' קאמר אלא תירץ מתני' לא מיירי מהנקה ושימוש אלא שכר הנקה ושימוש וממונא בעלמא התנה עמה ועיין רשב"א כי היכי דלא תיקשי קושי' הנ"ל. אמנם ש"ס דילן מפרש מתני' בהנקה ושימוש ממ"ש א"כ קשה כנ"ל ונ"ל מזה שפט הרמב"ם דגם לרב אשי דסגי ביום א' מ"מ אם מת בעי' עכ"פ שנתקיים התנאי קצת בשעה א' ועיין לשון רמב"ם מבואר דס"ל יום א' אם חי בעינן דוקא יום א' ממש לשימוש והנקה ואם מת סגי בכל דהוא שעה א' אבל שעה א' בעי' וכן משמע קצת דהרי בברייתא לקמן תני יום א' ובתוספתא תני' שעה א' ולהנ"ל שניהם מדוייקים בחי בעי' יום א' ובמת סגי בשעה א' ולענין הקושי' מאי קמ"ל מת האב כיון ששישמשו שעה א' עד כמה תשמש ותזיל י"ל דהרי"ף כתב אם שימשו יום א' מחיים ע"ש ורצה בזה הנה מת הבן בודאי דלא שייך הנקה אחר מיתה אבל לענין שמוש י"ל כדמצינו בכתובות ק"ג ע"א יוסף חפני וכו' שמשוני בחיי ישמשוני אחרי מותי וע"ש פירש"י דלקבורה וכדומה וא"כ ה"נ ה"א דצריכא להשלים תנאי אחר מיתה ויכולה לקיים אחרי מות ע"כ כתב הרי"ף שמשה יום א' בחיים דוקא. ולפ"ז שפיר קאמר מת האב ה"ז מגורשת וקמ"ל תרתי דוקא אם נתקיים התנאי בחיים שעה א' ולא מהני קיום אחר מיתה ועוד קמ"ל אע"ג דאלו היה בחיים היה צריך יום א' שלם אבל השתא שמת ששמשו שעה א' אינה צריכה להשלים אח"כ כנלע"ד:

כמה מניקתו ב' שנים. ר' יהודה אומר י"ח חודש ובתוספתא מסיים רשב"ג אומר מונין לתינוק מלידתו. נלע"ד פירושו דלא תאמר מונין ב' שנים וי"ח חודש מעת התנאי קמ"ל מונין מיום לידתו ופשוט:

כמה היא מניקתו וכו'. כבר כתבתי דירושלמי מפרש אליבא דמ"ד סתמא ביום א' סגי דמתני' מיירי בשכר הנקה ושימוש ע"ש. והנה לולי דהרשב"א פירש בירושלמי שהיא תשלם שכר מינקת או משמשת וזה דחוק בלשון מניקתו ומשמשתו. הייתי מפרש שהיא תניק ותשמיש והוא הבעל ישלם לה שכר הנקה ושימוש דחזינן דלא עביד לצעורי בעלמא א"כ לא סגי ביום א' וא"ש נמי בסיפא א"א שתשמשני ולפי' רשב"א שהיא משלמת שכר משמשת לא שייך שפיר א"א שתשמשני:

ע"מ שתשמשי את אבא ב' שנים. הקשה פרישה לפמ"ש הטור אם התנה עמה להניק רק ששה חדשים ועדיין לא שלמו לתינוק ב' שנים חזינן דלהקל מעלי' נתכוון ולא לצעורי ע"ש א"כ באב ב' שנים נמי נימא מדלא אמר שתשמשי כל ימי חייו וסגי לי' בשתי שנים הרי להקל נתכוון. ויפה תי' בשלמא ההנקה אינה מוכרח שהוא לצעורי ע"כ בהכרח כל שהוא סגי דנימא להרוחה מתכוון אבל לשמש אביו הכל לצעורי הוא וב' שנים נמי צערא מסגי טובא ונכון הוא:

אינה מגורשת. מקשים להרמב"ם בע"מ שתתן לי מאתים זוז ומת אע"ג שא"א לקיים התנאי מ"מ אינה מתיבמת כיון שלא נתבטל התנאי בפועל א"כ ה"נ אעפ"י שמת הלא לא נתבטל בפועל. ויפה תי' בית שמואל דהכא הבעל חי לפני והיא צריכה שתטעון עליו תן לי בנך ואניקנו תן לי אביך ואשמרנו היינו ביטול בפועל אבל התם מת הבעל ואינו לפנינו לתבוע מאתים ה"ל ביטול שלא בפועל וחולצת ולא מתיבמת:

כזה גט. עיין לעיל ע"ב ע"ב מדייקינן מלשון וכו' ע"ש והכא לא מדייקינין מיני' מידי ונ"ל כמ"ש בס' תורת גיטין דאם התנה עמו יום א' בתוך ב' שנים אעפ"י שיש לה לאחר עד סוף ב' שנים מ"מ אם בתוך כך מת ולא הניקתו ולא שמשו הוה עכבה מן האשה דלא היה לה לאחר הזמן והיה להגאון ז"ל להביא ראי' מדברי אגודה שהבאתי לעיל בסוגי' דנטמן בסוף יב"ח ע"ש. והיינו אבל אי היתה מתעצלת בשימוש והנקה אינו גט כנלע"ד:

כאן בסתם כאן במפרש. בטור בשם הרמ"ה פסק כרבא. ופסק אם מפרש יום אחד צריכי להניק בליל שבת ויומו ולא סגי במעל"ע וצ"ע מנ"ל ומ"ט דהרי הנודר מן היין יום א' סגי במעל"ע עי' ר"פ קונם יין מיהו להפוסקים כרב אשי וסתם נמי יום א' קאמר י"ל אם מפרש יום א' הוא מילתא יתירתא ולטפוי' אתא להניק ולשמש כליל שבת ויומו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף