פני יהושע/גיטין/עה/ב

פני יהושע גיטין עה ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

גמרא רב אשי אמר הא מני רבי היא כו' ופירש"י דכיון דכאומר מעכשיו דמי אישתכח דבשעת גירושין נקיטא לגט ולאחר זמן היא מחזרת. וקשיא לי דבכה"ג הוי מצי לאוקמי נמי כרבי יוסי דלעיל דף ע"ב דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו דלאלתר מגרש לה והוי ליה כמעכשיו והתוספות כתבו לעיל דקי"ל להלכה כרבי יוסי ויותר קשה דלחד לישנא אמרינן לעיל דלרבא פשיטא ליה דהלכה כרבי יוסי וא"כ היאך קאמר רבא דבשמעתין טעמא משום דמעשה קודם לתנאי ותיפוק ליה דאפילו תנאי דקודם למעשה נמי מגורשת מה"ט דזמנו של שטר מוכיח וה"ל כמעכשיו ומתוך כך היה נ"ל לפרש דלא שייך לומר דזמנו של שטר מוכיח אלא בתנאי שאין ביד שום אחד מהם לקיים לאלתר כגון בתנאי דאם מתי וכן באם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש דמייתי בס"פ וכן האי דאם תצא חמה מנרתיקה דכיון שאין התנאי בידם לקיים לאלתר והוא כתב הזמן מהיום אלמא דמהיום ולכשיתקיים התנאי קאמר משא"כ בתנאי דע"מ שתחזירי לי את הנייר דשמעתין כיון שתוכל לקיים התנאי לאלתר לא שייך לומר זמנו של שטר מוכיח דלעולם לכשיתקיים התנאי הוא דהוי גיטא אלא שהיה סובר הבעל שיתקיים לאלתר לכך כתב זמנו מהיום כנ"ל נכון. ובזה נתיישב מה שהקשיתי לעיל בסוגיא דע"מ שתתן מאתים זוז דפליגי רב הונא ורב יהודה ולא מייתי התם הא מילתא דזמנו של שטר מוכיח והארכתי שם ולא נתיישב לי כהוגן והשתא דאתינן להכי אתי שפיר טפי. מיהו בלשון הרא"ש ז"ל מצאתי בשמעתין פירוש אחר בהא דרב אשי בשיטת הגאונים והרי"ף והרמב"ם ז"ל דהכי קאמר רב אשי כיון דהאומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי תו לא איכפת לן בהא דלא כפליה לתנאי ומעשה קודם לתנאי דבאומר מעכשיו אין צורך לכל דיני התנאי ולעולם דכרבנן דרבי נמי מיתוקמא האי ברייתא מהני טעמי דאביי ורבא ורב אדא. ולפ"ז א"ש דלא מוקי לה כרבי יוסי מטעמא דזמנו של שטר מוכיח דהא בלאו ה"ט נמי מגורשת משום דבעינן תנאי כפול ותנאי קודם למעשה ותנאי בדבר א' ומעשה בדבר אחר מש"ה מוקי לה כרבי דוקא ולרבא נמי לא תיקשי אמאי לא מוקי לה כרבי יוסי דחד מתרי טעמי נקיט כמו שכתבו התוספות בד"ה אלא אמר רבא דה"ה דהוי מצי לאוקמי כרבי דס"ל כוותיה. אלא דמלשון התוספות בשמעתין בד"ה לאפוקי משמע להדיא דלא ס"ל כשיטת הרי"ף והרמב"ם ז"ל בזה שכתבו להדיא להלכה דאפילו בעל מנת נמי בעינן תנאי כפול ולשיטה זו ודאי צריך לפרש כדפרישית מעיקרא תו קשיא לי במה שכתב הרא"ש ז"ל בשם הראב"ד ז"ל שנתן טעם לשיטת הרי"ף והרמב"ם ז"ל דכיון דבע"מ ומעכשיו חל המעשה לאלתר בתנאי הוא דחייל מש"ה לא בעינן תנאי כפול וא"כ למאן דפסיק כרבי יוסי דזמנו של שטר מוכיח אפילו בתנאי דאם נמי אית לן למימר דלא בעינן תנאי כפול וכל דיני התנאי ואם כן תנאי כפול היכי משכחת לה ויש ליישב ולחלק וצ"ע ודוק היטב ועיין בסמוך:

שם אתקין שמואל בגיטא דשכיב מרע אם לא מתי לא יהא גט ואם מתי יהא גט כו'. והקשה הרב המגיד בפ"ט מהלכות גירושין לשיטת הרי"ף והרמב"ם ז"ל שהבאתי בסמוך דהיכא דאמר מעכשיו לא בעינן תנאי כפול וא"כ אמאי תקון שמואל תנאי כפול ותיפוק ליה דבתנאי דאם מתי ע"כ צריך לומר דמהיום אם מתי איירי דאל"כ הו"ל גט לאחר מיתה כדאיתא במשנה דף ע"ב וא"כ במהיום אין צורך לתנאי כפול ותירץ שם דהא דאמרינן לעיל דבעי למימר מהיום היינו משום דאם ב' לשונות משמע וכיון דתקון שמואל תנאי כפול אין צורך למהיום דבלא"ה לא שייך לומר אם שתי לשונות משמע כיון דכפל בפי' ואמר אם לא מתי לא יהא גט אלמא בלשון תנאי אמר למילתא אלא דקשיא לי לפ"ז הא דאמרי' לעיל אמתני' אם שתי לשונות משמע ותיפוק ליה דמסתמא איירי מתניתין בדכפליה לתנאי שכן הוא מהדין וא"כ אפי' לא אמר מהיום נמי וכבר כתבתי בזה לעיל ובשלמא לשיטת הרי"ף וסייעתו איכא למימר דמתניתין לא בעי תנאי כפול אלא שמואל לרווחא דמילתא הוא דתקון שכ"כ הרא"ש והרשב"א ז"ל בשמו משא"כ לשיטת הרמב"ם ז"ל שכתב להדיא דמדינא בעינן תנאי כפול דבלא"ה לא הוי תנאי כלל א"כ קשה וצ"ע:

תוספות בד"ה מת הבן כו' פירש בקונטרס כו' ואין נראה דאם מת האב כששימשתו יום אחד פשיטא דהוי גט כו' עכ"ל. ולא ניחא להו לפרש דהא דקתני מת האב הרי זה גט היינו לאשמעינן דקודם שמת לא הוי גט כלל וכרב יהודא דאמר לעיל גבי ע"מ שתתן לי מאתים זוז דלכשתתן הוא דהוי גט ואם נקרע הגט או נאבד קודם לכן לא הוי גט וה"נ דכוותיה דלכי מקיימא תנאה הוא דהוי גט והיינו כשמת האב אלא דאכתי תיקשי הניחא לרב יהודא אלא לרב הונא דאמר והיא תתן דלאלתר הוי גיטא א"כ אמאי קתני הכא מת האב לפירוש רש"י ז"ל ואע"ג דטעמא דרב הונא אוקימנא לעיל כרבי דאומר על מנת כאומר מעכשיו דמי ופליגי רבנן עליה אפ"ה כיון דהלכתא כר' בהא כמ"ש התוס' לעיל לא ניחא להו לאוקמי סתם מתניתין דהכא דלא כהלכתא אבל אין לפרש דאפילו למ"ד דאומר ע"מ לאו כאומר מעכשיו דמי ולכי מקיימא תנאי הוי גיטא היינו דוקא באומר ע"מ שתתן מאתים זוז וכיוצא בזה דאפשר לקיים התנאי לאלתר משא"כ באומר ע"מ שתשמש את אבא נהי דצריכה לשמשו כל ימי חיי האב אפ"ה לא שייך לומר דלא הוי גיטא כלל עד שימות האב כיון שלא הזכיר בפירוש מיתת האב ועוד דבכה"ג אמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו דמעכשיו מגרש לה וכדפרישי' לעיל באריכות אלא דא"כ תיקשי להיפך מאי מקשה הש"ס בסמוך ורמינהו הניקתו יום אחד הוי גט ומאי קושיא דילמא לעולם צריכה להניקו שתי שנים והא דקתני הרי זה גט היינו לאשמעינן הא גופא דלאלתר משתתחיל להניק דהוי גיטא וכמ"ד דע"מ לאו כמעכשיו דמי וע"מ שתניק לכשתניק קאמר וזמנו של שטר מוכיח דמשתתחיל להניק קאמר דליהוי גט שזה בידה ולבתר הכי מקיימא תנאה אע"כ דלמ"ד לאו כמעכשיו דמי לא הוי גיטא כלל עד שתקיים לגמרי כל התנאי וא"כ ע"כ צריך לפרש כדפרישית מעיקרא דמשמע להו לפרש מתניתין אליבא דהלכתא ואי תיקשי אכתי אליבא דהלכתא נמי הוי מצי לפרש דהא דקתני מת האב הרי זה גט היינו דמותרת לינשא משא"כ קודם שמת אסורה להנשא כדאמרינן לעיל בברייתא גבי ע"מ שתתן מאתים זוז דאפילו למ"ד כמעכשיו דמי אפ"ה קתני אסורה לינשא לאחר עד שתתן דילמא לא מקיימא לתנאה וה"נ דכוותיה ואע"ג דהרמב"ם ז"ל דוחה האי ברייתא מהלכה אפ"ה רוב הפוסקים חולקין עליו ויש מחלקין בין היכא שהתנאי בידה או לא וה"נ אין התנאי בידה לת"ק דרשב"ג דסיפא דשמא יאמר האב אי אפשי שתשמשני וכ"ש דקשה טפי להפוסקים דבכל ענין היכא שהתנאי בקום עשה חיישינן דילמא לא מקיימא לתנאה. אלא דאפ"ה לא משמע להו להתוספות דמתני' אתא לאורויי הא מילתא דמותרת לינשא מדלא קתני בהדיא אלא הרי זה גט סתמא קתני כן נ"ל בשיטת התוספות ומ"מ עולה מדברינו שנוכל לקיים שיטת רש"י ז"ל בא' מהדרכים שכתבנו ועיין מ"ש הרא"ש והרשב"א ז"ל דבירו' משמע כשיטת רש"י ז"ל וכ"כ הרמב"ם ז"ל ולשיטת התוס' קשיא לי קצת הא דקתני במתני' מת הבן או שמת האב ולפי סדר לשון המשנה הו"ל למיתני איפכא מת האב ברישא כדקתני רישא ולשיטת רש"י ז"ל אתי שפיר כיון דמת הבן איירי תוך הזמן מש"ה קתני לה האי בבא דקתני כמה היא מניקתו שתי שנים ועלה קתני מת הבן תוך אותו הזמן משא"כ במת האב לא שייך קביעות זמן משא"כ לשיטת התוספות דמת הבן נמי לאו אקביעות זמן קאי אלא שלא הניקתו כלל וא"כ הו"ל למיתני איפכא ומה שיש לדקדק עוד אפרש בסמוך בלשון התוספות בד"ה ורמינהו ע"ש:

בא"ד אלא נראה לר"י דמת קודם שהניקה ושימשה כלל דלא איכוון אלא להרווחה ולא לצעורה ואפילו לרב יוסף דאמר לעיל כו' עכ"ל. ולכאורה יש לתמוה אמאי פסיקא להו הכא דלהרווחה קא מכוון והא לעיל באיצטלא פליגי רשב"ג ורבנן וקי"ל כרבנן דלצעורי קמכוון ואי משמע להו לחלק הוי להו לפרש בהדיא ואפילו לרבנן דאמרי לצעורי קא מכוון ואמאי מייתי הא דרב יוסף ועוד דבסמוך בד"ה מתניתין רשב"ג מסקו התוספות להדיא דלמסקנא דמוקמינן למתני' כרבנן צ"ל דאפילו אי לצעורי קמכוון אפ"ה אם מת קודם שהניקה ושימשתו הוי גט משום שאינו רוצה לצערה בחנם ונלע"ד ליישב משום דבלא"ה עיקר פלוגתא דרש"י ור"י ז"ל בפירושא דמת הבן או שמת האב ליתא אליבא דרב אשי דלדידיה כל אפין שוין דמת הבן היינו קודם שהניקתו כלל ומה"ט אסיקנא למימרא בקושיא אע"כ דעיקר פלוגתא דרש"י ור"י ז"ל לאינך אמוראי וא"כ איכא למימר דאליבא דרבא דבתראה הוא וקאמר בסתם ע"מ שתניק הוי שתי שנים ע"כ היינו משום דלהרווחה קא מכוון וא"כ אפילו לרבנן דאמרי באיצטלא לצעורי קא מכוון הכא מודו דע"כ להרווחה קא מכוון דאי לצעורי היה לו לקבוע זמן ומדקאמר בסתם ע"מ שתניק ולא פירש ע"כ להרווחה קא מכוון והיינו כל זמן שצריך ומה"ט גופא דע"כ להרווחה קא מכוון ממילא דאם מת קודם שהניקתו כלל אפ"ה הוי גט אפילו לרבנן ומש"ה לא קשיא להו להתוספות אלא לרב יוסף דאף ע"ג דהתם לא שייך כלל לצעורי קא מכוון אלא להרווחה אפ"ה קאמר הא לא דלה והוצרכו לחלק משא"כ בסמוך בד"ה מתני' רשב"ג דקיימי התוס' בהך סברא אליבא דרב חסדא דהא מילתא תליא בפלוגתא דרשב"ג ורבנן דאיצטלא הוצרכו לפרש שפיר דאי תימא דאפילו למ"ד לצעורי קא מכוון אפ"ה אם מת קודם שהניקתו הוי גט היינו משום שאינו רוצה לצערה בחנם כן נ"ל ועוד אפרש בזה בסמוך בד"ה מתני' ע"ש ודו"ק:

בד"ה כלל אמר רשב"ג כו' הקשה הר"ר אלחנן א"כ אמאי קאמר רבא לעיל כו' וי"ל דהכא בודאי להרוחה כו' אבל התם שתתני לי כו' בדעתו שיקבלם ולבסוף כו' עכ"ל. ויש לדקדק דאכתי באומר האב אי אפשי שתשמשני נמי איכא למימר דמעיקרא היה סובר הבעל שיתרצה האב בשימושה ולבסוף כשלא נתרצה אפ"ה קאמר רשב"ג דהוי גט ותיקשי האי דרבא ואפשר דיש לחלק בין תולה בדעת אחרים לתולה בדעת עצמו כדמפליג הש"ס לעיל פרק כל הגט לענין ברירה ואפשר דמאן דלא שני ליה לעיל לענין ברירה אפ"ה שני ליה הכא בין תולה בדעת אחרים לתולה בדעת עצמו וק"ל:

בד"ה ורמינהו כו' אבל אין לתרץ דא"כ מאי איריא יום א' כו'. דהא רש"י ז"ל שפירש בסמוך כו' ה"נ יום אחד לאו דוקא כו' עכ"ל. כוונתם מבואר' דאי ס"ד דיום אחד דוקא מאי מקשה הש"ס מרישא דלמא הא דקתני רישא מת הבן או שמת האב איירי שהניקתו ושמשתו שעה אחת ולא יותר וקמ"ל דאע"ג דהיכא שהבן והאב חיים צריכה לשמשתו ולהניקו יום א' דוקא אפ"ה במתו סגי בשעה אחת לקיומי תנאה אע"כ דיום אחד לאו דוקא. אמנם לענ"ד אין דבריהם מוכרחים בזה דנהי דהיכא דקתני בהדיא יום א' היינו דוקא אפ"ה מקשה שפיר מרישא דמתני' דליכא לאוקמי במניקתו שעה אחת וקמ"ל דלא בעינן יום שלם דא"כ עיקר הדין חסר מהמשנה דלא נחית כלל למיתני יום אחד או שעה אחת ותו דלפי מאי דמשמע להו להתוספות דאי איתא להאי סברא במתני' נמי מצינן לפרש כן א"כ היא גופא תיקשי מי הכריחו לר"י בעל התוספות לפרש לעיל בד"ה מת הבן דהיינו קודם שהניקתו כלל ודלא כפירש"י ז"ל משום דקשיא ליה בבא דמת האב דאכתי הוי מצי לפרושי מת הבן או שמת האב כששימשתו והניקתו שעה אחת וקמ"ל דבמת האב לא בעינן יום שלם ואפ"ה מקשה הש"ס שפיר לר' אסי מ"ש רישא ומ"ש סיפא דברישא נמי אע"ג דהניקתו שעה אחת נמי לא ליהוי גט כיון דלרב אשי כל סתם כמפרש יום אחד דמי והיינו יום שלם וא"כ במת נמי צריך יום שלם דלצעורי קא מכוון שכן מפרש ר"י בעצמו בד"ה בשלמא לרבא ע"ש ונהי דר"י מקשה שפיר עליה דרש"י ז"ל ממה שמפרש רש"י ז"ל גופא בקושי' דרב אשי דאיירי שלא שמשתו כלל וא"כ ע"כ לא משמע ליה לרש"י ז"ל לחלק בין יום אחד לשעה אחת משא"כ ר"י גופא הוי מצי לפרש כשיטת רש"י ז"ל ולעולם בלא הניקתו כלל לא הוי גט אע"כ דלא שייך לפרש לשון המשנה בשעה אחת מטעמא דפרישית דהעיקר חסר וליכא למימר דמה שלא רצה ר"י ז"ל לפרש כשיטת רש"י ז"ל היינו משום דבלא"ה פשיטא ליה לר"י מסברא דנפשיה דאפילו לא הניקתו כלל הוי גט ברישא ורש"י ז"ל גופא נמי דלא משמע ליה לפרש כן היינו משום דהכי משמע ליה ממאי דמקשה הש"ס לרב אשי מ"ש רישא אלמא דפשיט לתלמודא דבלא הניקתו כלל לא הוי גט נמצא כיון דר"י בעל התוס' ע"כ מפרש פירוש אחר בקושיא דרב אשי ממילא מוקי למילתא אסברא דבלא הניקתו כלל נמי הוי גט הא ליתא דאדרבא ממה שכתבו התוספות בסמוך בד"ה מתני' רשב"ג משמע להדיא דמסברא אית לן למימר כיון דלרבנן לצעורי קא מכוון א"כ במת ולא הניקתו כלל לא הוי גט ומה שפירש ר"י במתניתין דהוי גט היינו דוקא מחמת קושייא כמו שכתב מהרש"א ז"ל ולמאי דפרישית אליבא דר"י ליתא להאי קושיא כלל דאיצטריך שפיר למיתני מת האב לאשמעי' דלא אמרינן לצערה יום שלם קא מכוון אף ע"ג דמדבעינן שתי שנים היינו להרווחה אכתי ס"ד דרבנן תרתי חומרי אית להו כשהבן חי צריך ב' שנים דלהרווחה מכוון וכשמת בעינן יום שלם דלצעורי נמי מכוון קמ"ל דבמת סגי בשעה אחת לקיומי תנאה ולכאורה היה נראה בזה דודאי לר"י בעל התוס' לא משמע ליה כלל בשום סברא לחלק בין יום אחד לשעה אחת והתוספות כאן שרצו לפרש כן היינו אליבא דרש"י ז"ל דוקא משום האי קושיא דורמינהו ומש"ה מסקו שפיר דלרש"י ז"ל נמי ע"כ לאו דוקא אלא שמצאתי להרשב"א ז"ל בחידושיו דקאי בשיטת ר"י בעל התוספות בכל פירושיו בשמעתין ואפ"ה כתב דאדרבא פשטא דלישנא דרב אשי דקאמר כל סתם כמפרש יום אחד דמי דהיינו יום אחד דוקא וא"כ להרשב"א ז"ל גופא תיקשי אמאי דחה פירש"י ז"ל במתני' משום קושיא דמת האב דהא מצינן לפרש שפיר כדפרישית וצ"ע ודוק היטיב:

בד"ה מתניתין רשב"ג כו' אי נמי הכא לא נתכוון לצעורה בחנם כו' וכן צריך לפרש בסמוך דמוקי מתניתין כרבנן עכ"ל. ולמאי דפרישית לעיל בלשון התוספות בד"ה מת הבן בשיטת ר"י אין דבריהם כאן מוכרחין דאיכא למימר דהא דמוקי בסמוך כרבנן אמרינן דלרבנן נמי ע"כ הכא להרווחה קא מכוין מדמצרכו שתי שנים ואע"ג דבעלמא סברי רבנן לצעורי מכוון הכא מדסתם ולא פירש קביעות הזמן ע"כ להרווחה מכוון משא"כ למ"ד לצעורי קא מכוון לעולם דבמת ולא הניקתו כלל לא הוי גט אלא דאפ"ה מייתי שפיר מלישנא בתרא דרב חסדא דמוקי למתניתין כרבנן וברייתא כרשב"ג אלמא דאדרבא מאן דאית ליה לצעורי קא מכוון מצריך שתי שנים ומאן דאית ליה להרווחה כרשב"ג סגי בהרווחה כל דהו דאל"כ אין זה ענין כלל לפלוגתא דרשב"ג ורבנן דליכא למימר דטעמא דרבנן דהכא ע"כ להרווחה מכוון מדסתם ולא פירש א"כ האי טעמא שייך נמי לרשב"ג אע"כ כדפרישית אלמא דלרבנן אית להו לצעורי קא מכוון ואפ"ה סברי במת ולא הניקתו הוי גט מדקתני מת האב וע"כ היינו משום שאינו רוצה לצערה בחנם כנ"ל בכוונת התוס' ודו"ק:

בד"ה כאן במפרש כו' דס"ד כיון שהיקל כ"כ כו' עכ"ל. וכתב מהרש"א ז"ל דקשיא להו הא במפרש כבר שמעינן לה מסיפא דמתני' כו' ולענ"ד אין זה בכוונת התוספות דבדוכתי טובא אשמעינן בברייתא מה דאשמעינן רבי כבר במתני' אלא דקשיא להו אמאי קתני בברייתא מפרש יום אחד דלא שכיח וטפי הו"ל למינקט לישנא דמתני' במפרש שתי שנים דהכי אורחא דמילתא ועל זה כתבו דס"ד כיון שהיקל כ"כ ויותר נראה שכתבו כן ליישב נמי אליבא דרש"י ז"ל דאפילו בסתם אמרינן מת ולא הניקתו לא הוי גט ואמאי קתני בברייתא האי מילתא במפרש וע"ז כתבו דאיכא רבותא טפי וק"ל:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.