רש"ש על המשנה/ביצה/ב
|
< הקודם · הבא > מפרשי הפרק רע"ב מפרשי המשנה פירוש המשנה לרמב"ם חומר עזר |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה | עריכת קוד מקור]
במשנה ואם הותיר הותיר לשבת. עי' לקמן (י"ז) דגם לכתחלה שרי להוסיף אף שא"צ אלא לחתיכה אחת ואפי' מיו"ט לחבירו דהב' ספק חול וברש"י שם ע"ב ד"ה שלא יערים כתב דאפי' לחול שרי ואולי יכוון כאן דאפי' הותיר כולו אח"כ שלא טעם ממנו מאומה אין בכך כלום הואיל דבתחלת בישולו כיון בלא הערמה לאכול מקצתו ועי' ט"ז סי' תקכ"ז סק"כ. או יל"פ האי ואם כמו ואפי' כמש"כ בברכות (ל"ד) בס"ד ובהשמטות בסוף שבת (ועי' תל"ע[1] חלק ה' מאמר ג' פ"ג בשמוש הה' דמלת אם) וכפל דהותיר הותיר מורה דאפי' טובא (ע"ש מאמר א' רפ"ד) ועי' ב"מ (ל"א) וכן יל"פ הלשון דואם נתרפא נתרפא דפי"ד דשבת מ"ד ודסוף פכ"ב ור"ל ואף דנתרפא יפה יפה: שם ושוין כו' שהן ב"ת. לכאורה הלשון תמוה דהכי פליגי במה נקרא ב"ת ואולי אתא לאפוקי מרשב"א לקמן (י"ז ב') דאמר דפליגי בזה אם הם ב"ת ובפשוט י"ל דה"ק ושוין בדג כו' דמערבין ביה ואמר הטעם מפני שהן ב"ת: בתוי"ט ד"ה אכלו כו' וז"ל רש"י אכלו או שאבד קודם שבשל כ"צ שבת. לולא דמסתפינא הייתי אומר דלטעמא דרבא כדי שיברור כו' אם נאכל העירוב אחר שסעד סעודת יו"ט מותר לבשל בתחלה לשבת דתו לא שייך שמא יכלה הכל ליו"ט ונ"מ לדינא דבמרדכי כ' שסמך ר"ש על הא דרבא פ"א דשכח ול"ע והניח ע"ת ביו"ט כו' הביאו הב"י ססי' תקכ"ז ע"ש: [בתו"ח בד"ה ובשו"ע סי' תקכ"ז פסק כו' וכן פסק הרמב"ם והטור. נ"ב כן העיר התוי"ט ד"ה ואם שייר. מהגרמ"ש]:
ה[עריכה | עריכת קוד מקור]
ברע"ב ד"ה לא יחם כו' כ"כ רש"י. לכאורה מדוע לא פי' משום בישול ונ"ל דבא ליישב קושיית התור"ע לרבה לעיל (י"ב) דמשמע דס"ל דגם לב"ה לא אמרי' מתוך א"כ מ"ט קשרו הכא לכן שכל לפרש דכאן לא איירי אלא באיסור הבערה ודומיא דמדורה (ודיקא נמי דקתני לא יחם דמשמע רק להפיג צינתן וכדרך שמפשירין קצת לרחיצת רגלים ולשתיה. ועי' בפ' כירה מ' ב') ובהבערה איכא נמי מיעוטא ביום השבת בר"פ ויקהל ודרשי' ליה למעוטי יו"ט כדאמר שם לענין הוצאה וכמ"ש הה"מ בפ"א מהל' יו"ט ה"ד ובירושלמי בפ' משילין סוף הל"ב דריש כן להדיא ומסיק שם ע"ז תנינן תמן ב"ש אוסרין וב"ה מתירין (הביאו הרא"ש לקמן סי' כ"ב והה"מ שם) ויל"פ דר"ל הא פלוגתא דלא יחם כו' דמשנתינו או דמדורה דברייתא ודלא כהה"מ שם (והאחרונים שנמשכו אחריו) דקאי על פלוגתתם בהוצאת קטן כו' עוד י"ל דב"ה סברי הבערה ללאו יצאת עי' פסחים (ה' ב') תד"ה לחלק ולקמן (כ"ג) ד"ה ע"ג חרס ור"נ יאמר דל"נ ב"ש וכ"ה בדבר זה:
ח[עריכה | עריכת קוד מקור]
במשנה פרתו יוצאה כו'. עתוי"ט סד"ה ביו"ט שכתב בשם הב"י דשביתת בהמתו הויא בלאו. וכ"כ רש"י והר"ן בע"ז (ט"ו) אבל התוס' בריש פ' במה בהמה כתב דשביתת בהמה אין בה אלא איסור עשה למען ינוח כו' וכ"כ הרמב"ם בריש פ"כ ועי"ש במ"מ. ואולי לזה כוונו התוס' במש"כ דמחמר חמיר טפי. ועי' בר"ן:
י[עריכה | עריכת קוד מקור]
בתוי"ט ד"ה ואינה נגררת. ותמיהני למה להו לפרושי הכי כו' [נ"ב תמיהני עליו. הרי כן מפורש בגמ' (כ"ג ב') אימא סיפא רי"א אין הכל (אצל הכלים) נגררין בשבת חוץ כו'. מהגרמ"ש]:
- ↑ כנ' הוא ר"ת תלמוד לשון עברי, חיברו יהודה ליב בן זאב, עי' עליו ועל ספרו הנזכר בשו"ת האלף לך שלמה (יו"ד סי' רנז).
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |