רש"ש/פסחים/צו/ב

רש"ש פסחים צו ב

גמרא אלא ה"ק לילה א' כו'. מדל"ק חסורי מחסרא והכי קתני מוכח דמאמרי וה"ה לפ"ד וחימוצו כה"י המה רק בכח המאמר ודלא כהרע"ב שהוסיף על לשון הגמרא ח"מ וה"ק וגם לדבריו קשה מדוע דוקא בהאחרון תני ההיפך שכנגדו ולא כן בשאר חלוקות (ועיין בכורים פ"ג מ"י בתוי"ט ד"ה ועיטור הב') אבל לפמש"כ גם בזה לא תני אלא מה שבצד אחד (ועמש"כ בס"ד בפ"ב דמע"ש מ"ג) ומה ששינה התנא בזה לינקוט הנהוג בפ"ד נ"ל משום דאי הוה נקיט בחלוקה זו הנהוג בפ"מ היה צריך לנקוט בלשון שלילה דאינו נוהג רק יום אחד ותני חיובי תני לא שלילות והנה התוספות נדחקו ל"ל למיתנא כלל בלילה א' כיון דגם פ"ד כן והואיל דכבר הרשנו הרמב"ם לפרש משנה דלא כפירוש הגמרא היכא דליכא נפקותא לדינא כמש"כ לעיל בר"פ כ"צ הנ"ל לומר דכוונת המשנה דפ"מ ל"נ אלא בלילה א' דהוא ליל ט"ו בניסן ופ"ד נוהג בב' לילות גם בליל ט"ו אייר ומלשון הרע"ב משמע דלא היה לפניו הגי' בגמרא וה"ה לפ"ד וכן מהתוי"ט שהעתיק זה מפרש"י וא"כ יש לכוין פירושי זה גם בגמרא וק"ק מדוע שייר דפ"ד היה בו הקטרת אימורין ושפיכת דם על המזבח משא"כ פ"מ ולפי מאי דאיתא בתרגום יהונתן פ' יתרו בפסוק ואשא אתכם על כנפי נשרים (שמות יט ד) דגם פ"מ עשו במקום בית המקדש י"ל דשם זרקו אה"ד והקטירו אימוריו במקום המזבח ודלא כגמרא דילן לעיל. מש"כ התוי"ט על הירוש' ואע"ג דל"ק אלא ב' כתות קיצר במובן עמש"כ בזה בס' נת"ע אות י"ג באורך ומש"כ התוי"ט בס"ד הרי דלא כהתוס' אנכי ל"מ בתוספות שדברו בזה:

במשנה אר"י שמעתי כו'. כה"ג אמר ביבמות (עט ב):

בגמרא אמר רבה. ל"ש (כתב) כן הגיה הב"ח וכ"ה ברש"י ותוס' לקמן:

ד"ה שתמוה"פ קריבה. אחר הפסח. וכבר עמד התוי"ט ולמה לא יוכל להקריבה בי"ד כו'. ול"נ פשוט דלפי מאי דמפרש ר"ע דהוא בנמצא אחר שה"פ אינו יכול להקריבו שלמים היום מפני עשה דהשלמה ואפילו חגיגת י"ד מסיק המל"מ בפ"ו מהל' כה"מ דאינה נשחטת אחר תמיד של בה"ע ומש"כ בראש דבריו ואפילו בחג עצמו אם הם שלמי חגיגה ל"ד במחכ"ת דהרי א"י בה משום חגיגה דדבר שבחובה א"ב אלא מה"ח ועיין (לעיל ס"ד ע') בתוספות והל"ל משום שלמי שמחה:

רש"י ד"ה לאליה. וחטאת כאשם. משמע דמהקישא יליף לה עיין (זבחים יד) ותימה דהא בהדיא כתיב בכשב דחטאת ואת כל חלבה יסיר כאשר יוסר וגו' (ויקרא ד) ופירש רש"י שם לרבות האליה והוא מתו"כ:

בא"ד אבל פסח כו'. ק"ל דלפ"ז דבכור ומעשר מנלן לאליה ואולי דבכור ממילא נפקא שלא יהא טפל חמור מן העיקר כדאיתא (בזבחים ס"ד מח) ומעשר נמי מאותו רבוי עצמו דמאי ראית וכמו דילפינן תרווייהו מאת דמם ואת חלבם וטע"ז עולה גם כן לבכור אבל במנחות פירש דלהכי אצטריך לרבות פסח משום דבעינן שיהא שלם:

תוס' ד"ה קודם. כגון דל"ד בידים כו' או שמשכו ידיהם. לכאורה זה היינו הא דהכא וצ"ל דדוקא היכא שנעשה מעשה ששחטו את השני:

תוס' ד"ה קמ"ל. ור"י מפרש כו'. מתחלה שלמים היא. כצ"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף