רש"ש/פסחים/כה/א
רש"י ד"ה מנבלה. ל"ד קאמר כו'. כה"ג כתבו התוס' (בחולין כ סע"א):
בא"ד. וי"מ כו' ואין נ"ל כו'. לע"ד תמוה דממ"נ אי דבריו אליבא דריו"ח שם הא ס"ל דמדאורייתא אפי' באכילה מותר ואין בהם אלא מצות פרוש בלבד וקרא אסמכתא בעלמא ואי לר"ל שם אליבא דר"מ מטמא נמי ע"ש כל הסוגיא:
רש"י ד"ה המעביר. פחות כ"ש מותר דיש בו כו'. הלשון תמוה דבפחות כ"ש ממש עדיין אין בו מאתים של היתר. ונ"ל לסרס התיבות וכצ"ל פחות כ"ש דיש בו (ר"ל באופן שיש בו) כו' מותר. ולשונו בחולין וכגון שיש כו' מותר. ודע דלר' יהושע בתרומות (פ"ד מ"ז) באמת מותר בפחות כ"ש ממש וכמו שפי' הר"ש והרע"ב בפ"ב דערלה מ"ג ועמש"כ שם. אלא דהוא ז"ל רוצה לפרש אליבא דר"א בתרומות שם דהל' כוותיה:
תוס' ד"ה מה לערלה. והענף עצמו א"נ אלא כו'. ל"ד דהעץ אינו נאסר אלא דר"ל הפרי שבענף:
תוס' ד"ה חוץ. סמא אסקיה. כצ"ל בלא ו':
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |