רש"ש/פסחים/כד/ב

רש"ש פסחים כד ב

רש"י ד"ה שפיר. אלא כדרך אכילתן. ובדר"ז איתא הלשון שלא כדרך הנאתן. ונ"ל דמפרש החילוק דבין לישני דריו"ח הוא בזה דלל"ק לא פטר אלא דומיא דאכל חלב חי דמשמע דדרך לאכלו בטיגון והוא אכלו חי והרי שינה בדרך אכילתו. אבל בהניח חלב של שה"נ ע"ג מכתו לא שינה מכדרכו בהנאה זו. אלא שעומד להנאות אחרות. ולכן לל"ק חייב בזה ולל"ב פטור. לזאת לפי ס"ד דר"ז דהא דפטור על מי פירות של ערלה מפני שעומדין לאכילה ואע"ג דבשתיה שתאן כדרכן הוה שפיר סייעתא לל"ב דאין לוקין אלא דרך הנאתן. אבל אם היה תני דבאכלן מבושלין דפטור הרי אכלן שלא כדרך אכילתן לא הוה סייעתא רק לל"ק להכי דייק רש"י לומר כדרך אכילתן. בינה זאת. ועמל"מ בפ"ה מהל' יסה"ת שהאריך בביאור גמרא זו:

רש"י ד"ה כה"כ. דמשמע לא תהנה כו'. ופן לאו הוא. אינני מבין דכל פן שבתורה מובנו שלא תעשה הדבר הבא אחריו כמו פן תעלה עולותיך בכ"מ אשר תראה ביאורו שלא תעלה פן תעזוב את הלוי שלא תעזוב וכן כולם. וא"כ גם פן תקדש פירושו שלא תקדש ויהיה המכוון בו שלא תזרענו כלאים שלא יבא לידי קידוש ויהיה לפ"ז אזהרה שניה על זריעת כלאים בכרם. ובמכות לא חשיב זריעת כלאים בכרם אלא ללאו אחד (במשנה דיש חורש תלם אחד). ואולי דרשינן ליה באא"ע לזורע תנהו ענין לנהנה ולא מוקמינן בלאוי יתירי כדלעיל:

תוס' ד"ה אלא (בסופו). מיהו תימה כו'. עי' (ברכות לט) בתוד"ה מיא דסילקא וברא"ש שם ובמש"כ בעז"ה בסוף ערלה ויתיישב התימה:

תוס' ד"ה אמרת וכו'. וגלי לן ק"ו כו' ולא מנבלה. הגרי"פ הגיה מטרפה לחנם דפשוט דנקטי לישנא דהש"ס לקמן וע"ש בפרש"י וכן בתחלת דבריהם נקטו ב"פ נבלה ולא הגיה שם:

תוס' ד"ה הכל מודים. עיין מל"מ בפ"ה מהל' יסוה"ת שהאריך הרבה בדבריהם:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף