מהם 4 המקורות לאיסור הנאה לדעת ריב"ל ומהן הדחיות?
1. "באש תשרף" הכתוב אצל חטאת חיצונית שהובא דמה פנימה אחר שכבר למדנו חיוב שריפה מדברי משה אחר מיתת בני אהרן. דחיה - יש ללמוד גם חיוב שריפה, ואין לדחות ש"בקודש" ילמדנו שרק חטאת בשריפה, שהרי נצרך פסוק זה ללמד שהשריפה תהיה בקודש.
2. "לא יאכל" הכתוב אצל נותר, אחר שכבר כתוב שבאש ישרף. דחיה - נצרך ללימוד כללי שכל שבקודש פסול עובר עליו בלא תעשה.
3. "לא יאכל" הכתוב אצל חטאת חיצונית שהובא דמה פנימה אחר שכבר כתוב שבאש ישרף. דחיה - אף שלא תעשה ניתן ללמוד מנותר אך אפשר שבא הכתוב להוסיף לו לא תעשה פרטי כדי שלא יהיה זה לאו שבכללות וילקה עליו.
4. "לא יאכל" הכתוב אצל בשר קודש שנטמא אף שנלמד בהיקש ממעשר האסור באכילה בטומאה (אפשר ללמוד גם בק"ו אך אין מזהירין מן הדין), נסיון דחיה - לעבור עליו בשני לאוין. דחיה לדחיה - כל מקום שאפשר לדרוש דורשים.
מה דין אוכל פוטיתא, נמלה וצרעה?
"והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל, והבשר כל טהור יאכל בשר", מה לומדים מגוף הפסוק תחילתו וסופו, מ"הבשר" הראשון ומ"והבשר" השני?
האם לוקין על איסור אכילה והנאה כשאוכל או נהנה שלא כדרך?