מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מהם 4 המקורות לאיסור הנאה לדעת ריב"ל ומהן הדחיות?
1. "באש תשרף" הכתוב אצל חטאת חיצונית שהובא דמה פנימה אחר שכבר למדנו חיוב שריפה מדברי משה אחר מיתת בני אהרן. דחיה - יש ללמוד גם חיוב שריפה, ואין לדחות ש"בקודש" ילמדנו שרק חטאת בשריפה, שהרי נצרך פסוק זה ללמד שהשריפה תהיה בקודש.
2. "לא יאכל" הכתוב אצל נותר, אחר שכבר כתוב שבאש ישרף. דחיה - נצרך ללימוד כללי שכל שבקודש פסול עובר עליו בלא תעשה.
3. "לא יאכל" הכתוב אצל חטאת חיצונית שהובא דמה פנימה אחר שכבר כתוב שבאש ישרף. דחיה - אף שלא תעשה ניתן ללמוד מנותר אך אפשר שבא הכתוב להוסיף לו לא תעשה פרטי כדי שלא יהיה זה לאו שבכללות וילקה עליו.
4. "לא יאכל" הכתוב אצל בשר קודש שנטמא אף שנלמד בהיקש ממעשר האסור באכילה בטומאה (אפשר ללמוד גם בק"ו אך אין מזהירין מן הדין), נסיון דחיה - לעבור עליו בשני לאוין. דחיה לדחיה - כל מקום שאפשר לדרוש דורשים.
כל הלימודים הנ"ל באם אינו ענין תנהו ענין.
מה דין אוכל פוטיתא, נמלה וצרעה?
פוטיתא - לוקה 4, נמלה - 5, צרעה - 6. שרץ סתם - 2 לאוין, שרץ המים - עוד 2 לאוין, שרץ הארץ - 3 לאוין, שרץ העוף, מלבד שרץ הארץ עוד לאו ייחודי.
"והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל, והבשר כל טהור יאכל בשר", מה לומדים מגוף הפסוק תחילתו וסופו, מ"הבשר" הראשון ומ"והבשר" השני?
גוף הפסוק בתחילתו - איסור הנאה לדעת ריב"ל, גוף הפסוק בסופו - הניתר לטהורין חייבין עליו משום טומאה. הבשר קמא - לרבות עצים ולבונה, הבשר בתרא (או ו' דהבשר בתרא) לרבות אימורין אף בטומאת בשר.
האם לוקין על איסור אכילה והנאה כשאוכל או נהנה שלא כדרך?
כשמוזכר איסור אכילה - על אכילה ודאי שאינו עובר, על הנאה מחלוקת הלשונות בגמרא. אם לא מוזכר איסור אכילה - עובר אף שלא כדרך (אביי).
מדוע אין לוקין על שותה מי תותי ערלה?
בהו"א - כי נהנה שלא כדרך, למסקנא - זיעה בעלמא.
מעבר לתחילת הדף