רש"ש/פסחים/ו/ב
גמרא כיון דלאו זמן איסורא הוא (נ"ל דזהו תשובה על בארבע) ולאו זמן ביעורא הוא. (תשובה על בחמש ואפי' לר"י דתולין):
רש"י ד"ה דלאו ברשותיה. אינו שלו. ר"ל דהרי נאסר בהנאה כדפי' לעיל בע"א בד"ה אפי' מר"ה ועי' בבאר אברהם שהביא ראיה דאיסור הנאה לא מיקרי שלכם מהא דכתובות (לד.) אי [מה קודש אסור בהנאה] אף מעשה שבת אסור בהנאה ת"ל לכם שלכם יהא, הרחיק ראייתו ולא הביא ממכילתין לקמן (כג) בסוגיא דחזקיה דאיתא שם כ"פ ראיה להתיר הנאה מדכתב לכם שלכם תהא:
תוס' ד"ה ממאי. ותירץ ר"ת כו' ומסיק דיליף כו' ואמירת משה הוה בריש ירחא. ונפלאתי על הסדר־הדורות שכתב בב"א תמ"ט י"ג לחדש ניסן ויצו משה לעשות הפסח במועדו ודע דק"ל מסוגיין על הא דא"ר לוי (גיטין ס) ח' פרשיות נאמרו ביום שהוקם המשכן ולא חשיב פרשת הפסח וא"ל מפני שאין בה חדוש דין לדורות הלא שם כתיב במועדו דדרשינן ליה לקמן (עז) אפי' בשבת וטומאה וע"ש בתד"ה סד"א ובמהרש"א שם:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |