רש"ש/נדרים/פו/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות תוספות רי"ד רשב"א פירוש הרא"ש ר"ן שיטה מקובצת חי' הלכות מהרש"א חתם סופר קרן אורה רש"ש שלמי נדרים |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ר"ן ד"ה למימרא. דלאו היקשא היא אלא סמיכותא בעלמא כו'. ל"י אמאי אינו היקש גמור. והתוס' בסוכה (לא) כתבו דהיכא דכתיבי בפסוק אחד נקרא היקש. ובב' מקראות נקרא סמוכין. ואנכי הוכחתי מסנהדרין (פה ב) ומכריתות (כב ב) דהיכא דאיכא ו' מוסיף על ענין ראשון אף בב' פסוקים נקרא היקש. והכא איתנייהו לתרוייהו. ואין לי פתרון לדבריו זולת ע"פ שיטת רש"י בסוכה שם דגם היקש לא ניתן לדרוש מעצמו:
בא"ד ואפשר דלה דכתיב בהקמה כו'. חכם עדיף מנביא כי כן הוא בספרי[1] ע"ש. ודלא כהמפרש הז"א[2] שיצא מפשוטו ופירשו לענין הפרה. ונראה שלשון יחזור ויפר דשם הטעהו[3]. אבל שם בסמוך איתא ג"כ זה הלשון אחר קיום "נדרה וקיים וחזר והפר". וכן גם במשנה מסיים יחזור ויפר והר"ן מפרש לה אקיום קודם נמי. ודע דגם בגיטין (כד ב) דרשינן לה לשמה וממעטינן מזה כתב לגרש אה"ג לא יגרש בו את הקטנה. ולכן תמיהני מדוע לא השמיענו התנא הכא רבותא טפי בשתי נשיו או בשתי בנותיו בנדרה זו וסבר שנדרה זו. וכן הפוסקים לא כתבו רק כלשון משנתנו[4]:
רא"ש ד"ה ליקדש מהשתא וד"ה אלמוה. נראה שהיה לפניו הגירסא כאן כדאיתא בכתובות (נט ב):
- ↑ בספרי (פיסקה קנג): "והחריש לה" – שהוא מתכוין לה, שאם נדרה בתו ואמר סבור הייתי שהיתה אשתי, הרי זה יחזור ויפר, שנאמר והחריש לה שיהיה מתכוין לה, ע"כ. הרי להדיא כפי שהציע הר"ן לדרוש מתיבת 'לה' כדרך שדרשו חז"ל מתיבת 'אותה'.
- ↑ בפירוש זרע אברהם על הספרי (שם) פירש דרשת הספרי על 'הפרה' ולא על 'הקמה', וזה לשונו: כששמע הנדר סבור שאשתו היא שנדרה, והפר לשם אשתו, ואח"כ נודע לו שבתו היתה, הרי זה יחזור ויפר. ושוב הביא שבגמרא (כאן) דרשו כן מתיבת 'אותה' דמשמע שיפר לשם אותה שנדרה ולא שיטעה באשה אחרת. ותמה על דרשת הספרי איך למד מתיבת 'לה' שצריך להפר לשם האשה שנדרה, הלא תיבת 'לה' בהקמה כתובה ולא בהפרה, וכעין שהקשה הר"ן על דרשת הגמרא מ'אותה', מנין שאף הקמה צריכה להיות לשם אותה אשה. ואף אם מסכים הספרי לדרשת חז"ל מ'אותה', ו'לה' נצרך להקמה וכמו שכתב הר"ן, עדיין קשה על הספרי שהעמיד את דבריו על ההפרה והביא פסוק של הקמה. ואין לומר שכך דרש הספרי, שכיון שלגבי הקמה כתיב 'לה' ויש לדרוש שיהא מתכווין לה, מכל שכן שגבי הפרה אינו מופר עד שיתכוין לה – כי אם כן יקשה למה לי 'אותה' האמור בהפרה, הא ילפינן לה בכ"ש מהקמה. ומכח הערה זו נדחק לפרש שאה"נ הספרי נסמך אף הוא על דרשת 'אותה' האמור בהפרה, אלא שהזכיר תיבת 'לה' אף שאינה מלמדת אלא לדין הקמה – כיון שהיא מוקדמת בפסוק. אך הרש"ש נוקט שכוונת הספרי אכן לדברי הר"ן ממש – היינו למצוא מקור לדין זה בהקמה ולא בהפרה, והספרי עוסק אכן במקרה שבו הקים נדר שהיה סבור שאשתו נדרה והקם לשמה, ואח"כ נודע לו שבתו היתה.
- ↑ שלשון הספרי "הרי זה יחזור ויפר" הוא שהטעה את בעל הזרע אברהם להעמיד את דרשת הספרי על הפרה.
- ↑ בספר תפארת ציון רצה ללמוד באמת מכח דקדוק זה שלא שנה התנא אופן זה של שתי נשיו או שתי בנותיו – שכל דרשת חז"ל מ'יניא אותה' הוא דוקא במקום שיש קפידא, כמו מאשתו לבתו, שאפשר ויותר חפץ הוא בהפרת אשתו מפני שהיא כגופו, או שחפץ יותר בהפרת בתו כי אהבתו אותה היא "אהבה עצמית" [- ולא אהבת דבר שחוצה לו כמו אשה]. משא"כ בשתי נשיו או בשתי בנותיו ששתיהן שוותו לו בדבר ההפרה, בכהאי גונא יש לומר שבודאי לא הקפיד הכתוב ומועילה ההפרה שסבור היה שהפר לזו – לזו. ואף שלגבי גט דורשת הגמרא מתיבת 'לה' שאם כתב לגרש את הגדולה לא יגרש בו את הקטנה. שאני גט שסתם נשים אינן עומדות להתגרש, ו'לה' היינו אותה שלא תמצא חן בעיניו – ומתמעטות ממילא כל הנשים, גם קטנה בגט של גדולה, משא"כ בהפרת נדרים שכל הנשים שוות לבעל לענין שאינו רוצה אשה נדרנית, וכל הבנות שוות לבעל שאינו רוצה שיהיה להם נדר – ולכך אין מעמידים את המיעוט אלא בטעה בין אשה לבת או בין בת לאשה, ולא בשתי נשים או בשתי בנות.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |