קרן אורה/נדרים/פו/ב
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף |
שאני קונמות דקדושת הגוף נינהו ומפקיע מידי שעבוד ומשמע דלמסקנא נמי איצטריך לאוקמי באומרת יקדשו ידי לעושיהן דאל"ה הוי מעשה ידיה דבר שלא בל"ע והרמב"ם ז"ל כתב דה"ה אם נדרה שלא יהנה במעשי ידיה וכבר הקשו עליו ז"ל וכתב הכ"מ ז"ל דס"ל דקדושת הגוף חייל גם אדבר שלבל"ע וקונם הוי קדושת הגוף ולפ"ז ה"ה דמצינן לאוקמי דאמרה לכי מגרשה אלא דקושטא קאמר דקדושת הגוף מפקיע מידי שעבוד ומהשתא חייל. וא"ש בזה מאי דיש לדקדק לפי מש"כ הרא"ש ז"ל דרבא לטעמיה דס"ל מכאן ולהבא הוא גובה משמע דלאביי דאמר למפרע הוא גובה אפי' קדושת הגוף אינו מפקיע מידי שעבוד וכ"כ התוס' ז"ל בגיטין דף מ' להדיא וא"כ לאביי תיקשי מתניתין היכי חייל נדרא לאחר גירושין הא משעבדא לבעל ולפי הנ"ל ניחא דקדושת הגוף חייל אדבר שלא בא לעולם ומוקי לה דאמרה לכי מגרשה אבל כבר כתב הלח"מ בפי"ב מה"נ דאין שורש לסברא זו לחלק בין קדושת הגוף לקדושת דמים לענין דבר שלא בא לעולם ועיין מש"כ בזה לעיל בפלוגתא דר"י ובר פדא בנטיעות. והגר"א בסי' רל"ד הסכים ע"י הכ"מ ז"ל בסברא זו בדעת הרמב"ם ז"ל. אלא דמה שהקשה שם לדעת הרמב"ם ז"ל ביקדשו ידי לעושיהם בלא קונם תיקשי קושית הגמרא הא משעבדי ידיה לבעל לא זכיתי להבין קושיתו דאטו יקדשו ידי לאו קונם הוי וכל איסור הנאה עליו או על חבירו הכל יקרא בשם קונם:
ומ"מ אפילו אם לא נחלק בין קדושת הגוף לקדושת דמים לענין דבר שלא בא לעולם. לא תיקשי לאביי מדברי ריב"נ דמתניתין דמוקי לה באמרה לכי מגרשה וס"ל דאדם מקדיש דבר שלא בא לעולם כר"מ אלא דאכתי דחוק הוא לאוקמי באומרת לכי מגרשה דא"כ מ"ט דר"ע דאמר יפר שמא תעדיף כיון דלא אסרה עליו אלא לאחר גירושין ועיין בתוס' כתובות פרק אע"פ דמשמע מדבריהם דלא מיירי דאמרה בפירוש לכי מגרשה וכמו שכתב מהרש"א ז"ל שם ומש"כ להכריח כן דא"כ מ"ט דת"ק אינו מוכרח וכמ"ש הר"ן ז"ל דהפרה לא מהני לאחר גירושין אבל מדברי ר"ע מוכח שפיר דאסרה עליה מיד אבל הר"ן ז"ל פירש דאמרה הכי בפירוש ועוד נראה לומר דכה"ג דהכא דמשעבדא ליה למעשה ידיה אפילו לאביי לא שייך למימר למפרע הוא גובה ודוקא דומיא דחמץ דהוא עצמו משועבד לבע"ח בזה ס"ל לאביי דמיד הוא ברשות המלוה אבל הכא הידים עצמן אין לבעל עליהם אלא שעבוד למעשה ידיה אבל לא קנין הגוף בהם ויכולה להקדיש אותם בקונם. ובעיקר דברי התוס' והרא"ש ז"ל דשייך דין זה בפלוגתא דאביי ורבא כבר הארכתי בזה בחידושי במקום אחר:
נדרה אשתו וסבור שנדרה בתו כו' ואמרינן בגמ' דמיניא אותה ילפינן דאותה דוקא וכתב הר"ן ז"ל דה"ה בהקם וכדתניא בהדיא בתוספתא והוכיח מזה דה"ה לענין הקמת ב' נשיו כאחת בטעות לא הוי הפרה אלא דיש לומר דהפרה כיון דלא מהני בה שאלה ה"א דבטעות נמי הוי הפרה להכי איצטריך קרא דאותה אבל הקמה דאיתא בשאלה פשיטא נמי דליתא בטעות ולא איצטריך קרא להכי וא"כ לא שמעינן מינה להקמת ב' נשיו כאחת. אבל לפי האמת גם בהפרה ליכא למילף משאלה להפרה בטעות ואכתי למה לי קרא להכי ונראה דודאי אם אחר שנודע שאשתו נדרה אינו רוצה בהפרת אשתו פשיטא דיכול לחזור בו ואין צריך קרא לזה והא דילפינן מקרא היינו היכא שגילה דעתו שרוצה גם בהפרת אשתו דה"א דעלתה לו הפרה ראשונה ואין צריך לחזור ולהפר בפירוש להכי ילפינן מקרא דאותה דבעינן הפרה לשמה וא"כ בהקמה כה"ג דמגלה דעתו שרוצה לקיים לאשתו הוי שפיר הוי קיום דהא בקיום בלב ג"כ סגי והתוספתא מיירי דאינו רוצה בהקמת אשתו וכדתני התם דיכול לחזור ולהפר וכ"כ הרא"ש ז"ל דבעינן גילוי דעת דרוצה בהפרת אשתו ועי' ש"ך סי' רל"ד שהקשה בשם הפרישה דהא צריך לפרט הנדר. ופשיטא דלא הוי הפרה ולפי הנ"ל אין כאן קושיא דע"י גילוי דעתו ה"א דעלתה הפרתו גם לאשתו אבל בלא"ה דברי הש"ך ז"ל מוכרחים דבהפרה אין צריך לפרט מהא דיכול להפר בלא שמיעה ודו"ק:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |