רש"ש/יומא/מג/ב

רש"ש יומא מג ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

גמרא טהור מכלל שהוא טמא כו'. יל"פ דהכוונה הוא משום דהוה מעוט אחר מיעוט ואינו אלא לרבות וכדלעיל אליבא דרב:

גמ' שם כמאי דמסיק תעלא מבי כרבא. אולי הוא מלשון אם ישפוק עפר שומרון לשעלים כו' (מלכים א' כ) דפי' מדרך כף רגל ובלשון ארמי הוא תעלא כמו דמתרגם שועל:

במשנה שחטו וקבל כו'. התוי"ט כ' דה"נ מירק אחר שחיטה ע"י. וכבר כתבתי בזה לעיל (יב) בס"ד:

משנה שם והיום חותה בשל זהב כו'. לכאורה ה"נ הטעם משום דכתיב ולקח מלא המחתה כו' והביא דמשמע דבאותו כלי שלקח יביאם וכדפריך בר"פ דלקמן מלא חפניו והביא א"ר. אמנם הש"ס מפרש כאן משום חולשא דכ"ג. ואולי דגם שם לא פריך אלא דיהא רשאי לעשות כן ולא לעיכובא וכ"מ לישנא דל"ל דשם. עוד י"ל דהש"ס הוצרך לטעם דחולשא משום קטורת דהיכל שגם לה היה חותה בשל זהב וכ"כ התו"ח ושכן מבואר ברמב"ם בחבורו. (וכן כל היום היום שבמשנה היה ג"כ בקטורת דהיכל לבד היום דדקה מן הדקה ונ"ל דלכן הקדים לה הא דוהיום מוסיף כו' להורות דהא דקתני בתריה לא קאי אלא עליה) אבל לגחלים דלפני ולפנים בלא"ה נמי מטעם דאמרן. אלא דלפ"ז קשה דא"כ אף לדהיכל ל"ל טעמא דחולשא נימא דמשום היכרא הוא שידע דמצות היום בלא עירוי כדאמרן לעיל (לא ב) כדי שיכיר שעבודת היום בבגדי בוץ וכמש"כ התוי"ט שם. אמנם לפמש"כ המלחמות בישוב בעלי הקרובות שכהן הדיוט עשה עבודת המחתה בהיכל לא יקשה זאת ולדעתו נצטרך לפרש חולשא דכ"ג דאמר הש"ס ע"ד פר"י לעיל בתוס' (ר"ד כא). מש"כ התוי"ט לחלק בין דיוה"כ לדשאר השנה בהגחלים לא מחוור דא"כ ה"ל לתנא למיתני דבכ"י כו' והיום כו' בהם כמו באינך:

משנה שם בכ"י כ"ג מקדש יו"ר מן הכיור. הא דלא תני בכ"י כהנים מקדשין כו' כלישנא דגבי עלייה וגם הוא בכלל. י"ל משום דסיים בלישנא דכ"ג וכה"ג כתבתי בריש תענית ע"ש. ולגי' הרמב"ם שהביא התוי"ט והיום עולים כו' א"ש טפי:

רש"י ד"ה והיום ארוכה. כדי שיתן ידה למטה כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה והיום האחרון. ואם בא לעלות למזבח כו' תמידין כו' ואילו ואיל העם. צ"ע דכל הני מתן דמם למטה ועומד בארץ וזורק כמש"כ לעיל (טו ב):

תד"ה [ולא פליג. עי' הגהות הגר"א ז"ל אך מש"כ ושמא המקשה לא שמיע ליה הברייתא אינו מדויק דע"כ גם אביי המתרץ לא שמיע ליה דאל"כ הוה אמר פליג בברייתא כדאמר בריש עירובין ובמנחות (י ב)]:

תוס' שם ד"ה אמר. מה שהקשה המהרש"א דמ"מ לרב יהודה תקשי כו' לק"מ דהתוס' לא כתבו לחלק בין לצורך לשלא לצורך אלא לסברת המקשה אבל למסקנא אין חילוק דבשעת הקטרת היכל אף לצורך אסור. ודלפני ולפנים אפילו שלא לצורך מותר:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף