רש"ש/חגיגה/יז/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות חי' הלכות מהרש"א רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
גמרא תא שמע מי שלא חג כו' יו"ט של עצרת כו' (כצ"ל ותיבת הראשון ט"ס וכן מחקה הגר"א ז"ל) מאי לאו יו"ט של עצרת לא יום טבוח כו'. עמש"כ בזה בחדושי לספר נתיבות עולם אות ב' בס"ד[1]:
גמ' שם ועוד חג שבועות כתיב. כצ"ל:
תד"ה דכתיב. ור"י מצא בתוספתא דתני דאחר יו"ט האחרון כו'. כצ"ל:
תד"ה מצוה. ותירץ דלהכי איצטריך חה"ש כו' דאל"ת הכי לל"ק מדרשה דחה"ש כו'. נראה שכוונו להא דקאמר ועוד חג השבועות כתיב והרש"א השיא כוונתם לד"א:
תד"ה אלא (בסופו). אבל מ"מ אף הש"ס שלנו ל"פ בהא דמדרבנן מיהא כו'. ובפסחים ר"פ מש"נ כתבו בשם הירושלמי דהוי דאורייתא ולא כתבו דהש"ס שלנו פליג בהא. ונ"ל דהכא אזלי לשיטתם (בשבת צה) דלא אשכחי דליהוי קצירה לצורך יו"ט אסורה מדאורייתא להכי ל"ל דהש"ס שלנו יסבור דיום טבוח אסור מה"ת שלא לצורך עסתו דא"כ הוי דומיא דיו"ט. וזה אין סברא להם לומר דמדר"א אר"א ה"א דאפי' אינו יום טבוח שלו כגון שכבר הקריב או בליל יום טבוח שלו לפמש"כ הט"א (במגילה כב) יהא אסור בע"מ וגם אין לומר דנ"מ לענין מכשירי או"נ דודאי משום יום טבוח מותר ומדר"א אר"א ה"א דאסור. ואף לר"י נ"מ באפשר לעשותן מעיו"ט עי' (מגילה ז ב) דזה גם מדראב"י לא מוכח דשרי דקצירה הוה באו"נ גופיה. ובפסחים אזלי בשטת הסוברים דקצירה אסורה ביו"ט מה"ת אף לצורך או"נ אי מטעם הירושלמי שהביאו (בביצה ג) דמשמע דהוי לימוד גמור כמ"ש הר"ן בפ' א"צ. או כמש"כ הם במגילה שם דאו"נ שהוא עדיף טפי כשעשוי מאתמול אסור מה"ת (ותמיהני על הגר"א ז"ל תצ"ה סק"ו שכתב בשם רש"י משום דאפשר ועדיף טפי דהרי כתב דאפשר להניחם במצודה במים. ומאי עדיפותא יש כאן. ול"נ לפום מאי דאמרינן (בב"ב עד ב) כוורא מילחא מעלי נוכל לפרש טעמא דא"צ משום דעדיף טפי עמש"כ במו"ק ספ"א).
- ↑ ז"ל רבנו שם:
(ב) שם ה' א' ומכאן נ"ל ג"כ ראיה כו' דרבי לא כתב המשניות, ובשבת (ו' ב') אמר רב מצאתי מגילת סתרים בי ר' חייא, ופירש רש"י מפני שלא נתנה ליכתב, וכן בבבא מציעא (צ"ב א') ופירש"י שם לפי שאסיור לכתוב הלכות משמע בפשטי' דאף בימי רבי חייא תלמידו עדיין לא הותר (עיין בסוף הספר שם), ובחגיגה (י"ז ב') גרסינן ת"ש מי שלא חג כו' ויו"ט של עצרת (כצ"ל ותיבת הראשון שבגמרות שלפנינו הוא ט"ס וכן מחקה הגר"א ז"ל), שוב אינו חוגג, מאי לאו יו"ט של עצרת לא יום טבוח א"ה כו', אימא ימי טבוח ע"ש, והנה מלישני "לא, אימא" משמע דלא כמו שהבין הטורי אבן דמשבש לה להברייתא ע"ש, אלא נראה דהיה כתוב בר"ת "וי"ט" כמו שהעתיקה הגמרא, וקס"ד דהמקשה דהמכוון בו ויום טוב, והשיב המתרץ לא, אלא המכוון בו ויום טבוח או ימי טבוח כדמסיק, וכן תפרש הא דלקמן שם (י"ח סע"א) יו"ט ס"ד כו' אלא אימא מפני שיום טבוח היה, וכן יל"פ הא דפסחים (י"ג ב') תני תנא קמיה דר"י על גב האיצטבא א"ל כו' תני על גג והיינו שהיה כתוב בר"ת ע"ג והיה סבור התנא שהמכוין בו על גב וא"ל ר"י דלא אצא המכוון בו על גג, ובסוכה סוף דף מ"ד הוה איפכא. אמנם כ"ז הוא אם נאמר דהיה לפניהם הברייתות כתובות, אבל אם תאמר שהיו גורסין אותן על פה אין סברא שהיו גורסין בר"ת, וזה דלא כדעת קצת מהאחרונים שלא התחילו לכתוב עד ימי רבנן סבוראי. עכ"ד שם.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |