רש"י/שמואל א/יד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף תנ"ך רש"י מנחת שי מצודת דוד מצודת ציון דפים מקושרים הפטרת זכור למנהג תימן פסוק נב (ממשיך בפט"ו)

רש"י ‏ שמואל א יד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

מעבר הלז. כל 'הלז' ו'לזה' שבמקרא, אינו לשון הזה, אלא לשון דבר שכנגדו, והוא מראהו באצבע, ובלע"ז אינו לשון ציש"ט בלע"ז, אלא ציי"ל בלע"ז:

מעבר הלז. גי שני ההרים:

ב

בקצה הגבעה. בסוף הגבעה:

ג

נשא אפוד. אורים ותומים:

ד

ובין המעברות אשר בקש יונתן לעבור. כן היה עשוי, שן הסלע היה מהעבר מזה לבין המעברות מזה, ושן הסלע לבין המעברות מזה הגיא הוא קרוי בין המעברות, והיה לו סלע מכאן, וסלע מכאן, זה בעברו מזה, וזה בעברו מזה, והגיא בין שני העברים, אותו הגיא בקש יונתן לעבור:

שן הסלע. שם שן האחד 'בוצץ', ושם השני 'סנה':

ה

מצוק מצפון. משופע ועולה מצד צפון אל מכמש:

מול גבע. שממנה יצא יהונתן:

ט

דמו. המתינו, כמו (יהושע י יב): שמש בגבעון דום ; וכן (תהילים לז ז): דום לה', אם כה יאמרו: דומו ונעלה אליכם, שעתם מצלחת ולבם רם עליהם:

י

ואם כה יאמרו עלו עלינו. פחד הקב"ה בלבם, ויראים לזוז ממקומם:

יב

ויענו. לשון הרמת קול:

יג

על ידיו ועל רגליו. כלומר בכל כח ומרוצה:

יד

כבחצי מענה צמד שדה. בתוך שיעור מדת קרקע, מלא חצי מענה של מחרישת צמד בקר החורשת בשדה:

מענה. הוא תלם המחרישה, שקורין ריי"א בלע"ז, וגבורה גדולה היא זו, שהיו קרובים זה לזה, ונכונים לעזור זה את זה:

טז

הצופים לשאול. הצופים אשר היו לשאול בגבעת בנימן, צופים ; אישקאגט"ש בלע"ז:

והנה ההמון. של פלשתים, נמוג ממקומו וילך, וקרב הלום לצד ישראל:

נמוג. כמו (בראשית ד יב): נד ונע:

יז

פקדו. לשון פקידה, כמו (איוב ז יח): ותפקדנו לבקרים:

יח

הגישה ארון האלהים. אורים ותומים:

כי היה ארון האלהים ביום ההוא. המקרא חסר תיבה אחת, כי היה ארון האלהים שם ביום ההוא:

כא

והעברים היו לפלשתים. בעזרתם, מחמת יראה מתמול שלשום, והיום נהפכו גם המה עם חבריהם, להיות בעזרת אחיהם:

כד

נגש ביום ההוא. היו אצים ונגושים להלחם בפלשתים:

ויואל. לשון אלה:

אשר יאכל לחם. כל מאכל במשמע, כמו (ירמיה יא יט): נשחיתה עץ בלחמו:

כה

ויהי דבש. דבש קנים גדל בארץ ישראל:

כו

והנה הלך דבש. שהיה נוטף מן הקנים:

כז

ביערת הדבש. בקנה הדבש, כמו (שמות ב ג): ותשם בסוף, דמתרגמינן: ושויתיה ביערא. ו'סוף' הם קנים של אגם, וכן (שיר השירים ה א): אכלתי יערי עם דבשי. ובלשון ישמעאל קורין לאותו דבש סוקר"א בלע"ז, מפי רבי נתן הישמעאלי:

כט

עכר אבי את הארץ. בלבל את דעתם ואת ישועתם, כמים עכורים:

ל

כי עתה לא רבתה מכה. בתמיה:

לב

ויעש העם. כמו ויעט העם, לשון עיט (בראשית טו יא):

צאן ובקר ובני בקר. אומר אני: זה אותו ואת בנו לא תשחטו (ויקרא כב כח), ולכך קראם חוטאים. ורבותינו אמרו בשחיטת קדשים, שהיו מקדישים אותם שלמים, ואוכלים לפני זריקת דם, הוא שאמר: ויאכל העם על הדם, אוכלים קדשים ועדיין דם במזרק:

לג

גלו אלי. לשון גללו:

היום. מבעוד יום, ולמטה (פסוק לד) נאמר: ויגישו איש שורו בידו הלילה, רבותינו נחלקו בדבר בסוף מסכת זבחים, יש מהן פירשו: כאן בחולין כאן בקדשים. ויש מהן פירשו: כאן בקדשים שהוקדשו ליקרב בבמת נוב גדולה, כאן בקדשים שהוקדשו ליקרב בבמה קטנה, למד על עולת יחיד שכשירה לישחט בלילה:

אבן גדולה. עשאה במה, לזרוק עליה דם והקטר חלבים:

לד

פוצו בעם. הכריזו במקומות הרבה, ויהיו המכריזים נפוצים בעם:

ושחטתם בזה. כאן, במקום שחיטה דבר אחר: סכין בדק להם:

הלילה. בהמות של חולין נשחטו בלילה, כך מפורש בזבחים (שם):

לה

אותו החל. אותו המזבח, ראשון למזבחות שבנה שאול:

לח

פנות העם. שרי העם, אבן הפנה היא החשובה:

מ

לעבר אחד. להפיל גורל בין כלכם ובינינו:

מא

הבה תמים. תן גורל אמת:

והעם יצאו. נקיים מן הגורל:

מה

ויפדו העם. התירו לו לשאול שבועתו:

מח

ויעש חיל. ויאסף חיל:

נ

אבינר בן נר. ונר היה דוד שאול, אחיו של קיש, ושניהם בני אביאל, וגם אביאל נקרא נר, בדברי הימים (א ח לג), שהיה מדליק נרות לרבים במבואות האפלים (ויקרא רבה ט ב):

נב

וראה שאול. לשון הוה, כשהיה שאול רואה איש גבור חיל, היה אוספו אליו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >

מעבר לתחילת הדף