רש"י/שבת/קיט/א
< עמוד קודם · עמוד הבא > צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות מהרש"ל חי' אגדות מהרש"א מהר"צ חיות רש"ש אילת השחר |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
עבידנא יומא טבא לרבנן. לתלמידים ראש ישיבה היה:
תיתי לי. ישולם שכרי:
דכי אתי צורבא מרבנן כו'. שחיבת תלמידי חכמים עלי:
דלא מזיגנא רישא אבי סדיא. איני מניח ראשי על הכר:
כמה דלא מהפיכנא ליה בזכותיה. עד שאראה אם יש בדבריו לזכותו:
מתעטף. בבגדים נאים:
בואי כלה. הכי קרי ליה לשביתת שבת מתוך חביבות:
טחיי. רקיקין טחין פניהן בשומן אליה או בשמן:
מי עדיפת לן מינה. כלום אתה חשוב לנו מן השבת לכבוד שבת הכננום ולא היינו יודעים שתבא:
מתליסר טבחי. לטעום בשבת מן המובחר:
איסתירי. סלעים איסתירי פשיטי סלעים מדינ' והן א' מח' בסלע צורי והיינו חצי דינר:
ומשלים להו אצינורא דדשא. לפני בואם להביא לו הבשר היה מזמן להן מעותיהן על פתחן ואומר להן אשור הייא התאשרו והתחזקו מהר באומנותיכם למהר ולחזור ולמכור ולהתעסק בצרכי שבת ולי נראה ומשלים להו אצינורא דדשא כשהיה מביא ראשונה היה נותנה לשמשין המכינים סעודתו על פתח ביתו ולא היה נכנס אלא ממהר לחזור ולהביא אחרת ואמר להן לשמשין אשור הייא התאשרו מהר להכין את זו בעוד שאלך להביא את זו:
אתכתקא דשינא. פשטדו"ל של שן שחשוב היה ועשיר:
ומושיף נורא. נופח משם נורא לכבוד השבת ורבינו לוי גרס אתכתקא דשאגא תדהר:
לביש גונדא. כלי שחור להודיע שהיום אינו כדי להתנהג בחשיבות מלהתעסק בתבשילי שבת ולא יטנף בגדיו בבישול קדירות:
דתנא דבי רבי ישמעאל כו'. דבישול קדירה מטנף בגדים:
מחריך רישא. אם היה שם ראש בהמה לחרוך מחרכו הוא בעצמו:
פרים. לשון פרומים מחתך:
מצתת צתותי. מצית האור בעצים דקים:
מכתף ועייל מכתף ונפיק. בע"ש יוצא ונכנס להביא תמיד משואות כלי תשמיש ובגדי חופש ומגדים כאדם שמקבל את רבו בביתו ומראה לו שהוא חשוב עליו וחרד לכבודו לטרוח ולהרבות בשבילו:
מוקר שבי. מכבד שבתות:
אמרי ליה כלדאי. להאי נכרי:
כלדאי. חוזים בכוכבים:
אכיל להו. סופך ליפול בידו:
אותבה בסייניה. עשה לו כובע של לבד ושבצו במשבצות של זהב וקבע בו מרגליות וקבע את זו עמהם:
סייניה. כובע ורבינו הלוי גרס בסדיניה בסודרו וראשון הגון לי והוא לשון ר' יצחק ב"ר יהודה:
תריסר[1] עיליתי דדינרי. עליות מלאות דינרי זהב וגוזמא בעלמא הוא כלומר הון עתק מאד כך פירש רבינו הלוי וכן בכל מקום כגון תליסר גמלי ספיקי טריפתא (חולין דף צה:) וכן תליסר טבחי דלעיל:
במה הן זוכין. לעושר גדול כזה:
לה' הארץ. דאין אנו רשאין ליהנות עד שנברך שמו בברכת הלחם:
והארץ נתן לבני אדם. ע"י מתנתו נהנינו הטובה הזאת:
מאי דכתיב ולקדוש ה' מכובד. מדכתיב וקראת לשבת עונג מכלל דלקדוש ה' לאו אשבת קאי:
וכבדתו. אשבת מהדר דאי ביוה"כ כתיב ביה מכובד:
להקדים. זמן סעודת שבת לזמן סעודת חול וזהו כבודו:
לאחר. וזהו כבודו שהוא מתאוה לאכול:
במאי נשנייה. במאי נשניוהו משאר ימים:
אי רגיליתו לאקדומי. סעודתכם בבקר אחרוה:
רב ששת סגי נהור היה ואינו רואה עת האכילה וכשהיה דורש בשבת מושיב התלמידים במקום שתגיע שם החמה לעת האוכל כדי שיצטערו וימהרו לקום:
דמטי טולא. שיצטננו:
הייא. מהר:
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |