רש"י/שבת/מ/ב

רש"י שבת מ ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כי האי תנא. דאמר לעיל משהתחילו עוברי עבירה התחילו לאסור הזיעה והרי לא נאסרה אלא ע"י הרוחצין בחמין מאתמול ואומרים מזיעין אנחנו ואין כאן אלא עבירת דבריהם שאסרו את החמין:

נפיש הבלייהו. ומזיע:

מפשיר. מחמם לשון פושרין:

מיחם אדם. מחמם:

אלונטית. טיול"א ונראה לי בגד שמסתפגין בו דבכל דוכתא קרי לה אלונטית:

על גבי מעיים. כשהוא חש במעיו מחממין לו כלי או בגד ומניחו שם ומועיל:

ובלבד שלא יביא קומקומוס כו'. שמא ישפכו עליו ונמצא רוחץ בשבת בחמין:

מפני סכנה. פעמים שהן רותחין:

לא שיחמו. לא שיניחם שם עד שיחמו:

אלא שתפיג צינתן. במקצתן שתפיג שתתחלף כמו וריחו לא נמר (ירמיה מח יא) מתרגמין וריחיה לא פג:

לא בשביל שיבשל. שלא תניחנו שם כדי בישול שתהא היד סולדת בו:

סכה ידה. אבל להפשירו בפך כדרך שעושה בחול לא ופליג אדרב יהודה:

להתירא. מאי דאסר רבי יהודה בשמן בישול שרי ת"ק ומים דוקא נקט ולא שיחמו דיש בהן בישול אבל שמן אע"פ שהיד סולדת דהיינו בישול דר' יהודה שרי לת"ק:

סולדת. נמשכת לאחוריה מדאגה שלא תכוה וזהו לשון ואסלדה בחילה (איוב ו י) ואדאג ברעדה ואמשך מתלונתי מדאגת יום הדין אם הייתי יודע שמיתתי קרובה ולא יחמול:

שמן יש בו משום בישול. הלכך לא כדי שיבשל אלא כדי שיפשר שרי דהפשרו אין זה בישולו:

ואתא רבי שמעון למימר דהפשירו זהו בישולו. הלכך כדעבדין בחול לא ליעביד אלא כלאחר יד על ידי שינוי:

לאיסורא. אמרה תנא קמא לשמן דמיא הוא דשרי להפשיר אבל שמן הפשרו זהו בישולו:

איכא בינייהו כלאחר יד. דלתנא קמא אפי' ע"י שינוי אסור:

והיכי דמי. סלוד יש שסולד מרתיחה מועטת ויש שאינו סולד:

נכנסתי. בשבת ובחמי טבריא הוה שלא נאסרו כדאמר לעיל התירו להם חמי טבריא:

באמבטי. כגון בריכה עשויה בקרקע שהמים נכנסים שם ונאספין:

ובקשתי להניח שם פך שמן. להפשיר לסוך הימנו קודם הרחיצה:

טול. מן המים:

בכלי שני. שיצטננו מעט דכלי שני אינו מבשל ואח"כ תן הפך לתוך אותו כלי שני דהך אמבטי שהחמין נמשכין לה מן המעיין חשיב לה ככלי ראשון שנרתחו בו שאע"פ שהעבירו מעל האור מבשל כדתנן לקמן (ד' מב.) האילפס והקדירה שהעבירן מרותחין לא יתן לתוכן תבלין:

וש"מ הפשרו. במקום הראוי לבישול:

זהו בישולו. דהא להפשיר בעלמא הוא דקבעי ואסר ליה:

והיכי עביד הכי. להורות הוראה שהוא דבר תורה בבית המרחץ:

להרהר. בדברי תורה:

דברים של קדש. דברי תורה:

אסור לאומרן. במקום הטנופת ואפי' בלשון חול:

אין מדיחין. דלמא אתי לאשויי גומות:

דהא מעשה דרבי אחר גזירה הוה. שגזרו על הזיעה ועל כרחין בחמי טבריא הוא דהוי ורבי יהושע דאמר לעיל בימי רבי הוה אלמא בימי רבי כבר נגזרה:

וקאמר ליה טול בכלי שני. אבל ראשון לא אלמא יש בהן משום בישול:

מרדות. רדוי:

שט. צף:

דשט באמבטי. בשבת:

ולא ידענא אי עקר. רגליו מן הארץ דקסבר כי תנן אין שטין על פני המים במשילין פירות בנהר גדול תנן דאיכא למגזר שמא יעשה חבית של שייטין כדאמרינן התם אבל באמבטי לא:

אי לא עקר. רגליו:

לא ישוט. דאע"ג דליכא למיגזר אסור:

ואפילו עומדת בחצר. דליכא למיגזר שמא יתיז מים ברגליו חוץ לארבע אמות:

הא. דאסיר:

דלית

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף