קרן אורה/שבת/מ/ב
גמרא ת"ר מביא אדם קיתון מים ומניחו כנגד המדורה לא בשביל שיחמו אלא כדי שתפוג צינתו ר' יהודא אומר יביא פך שמן כו' אלא בשביל שיפשר כו'. הנה שיטת רש"י ז"ל בזה דאפילו במקום שיוכל להתחמם היינו כנגד המדורה ממש מותר להפשיר כמו שפירש"י ז"ל לפי גירסתו ש"מ הפשירו זהו בישולו גבי עובדא דרבי והראשונים ז"ל נחלקו עליו והוא לגירסת הרי"ף ש"מ הפשירו לא זהו בישולו דאי הוי בישולו אפילו בכ"ש אסור והשתא דלא הוי בישולו בכלי ראשון אסור ובכ"ש מותר אלמא דאסור להפשיר במקום שיוכל להתחמם והביאו ראיה לזה מדברי הירושלמי במתניתין דמיחם שפינוהו במקום שהיד סולדת בו אסור וקרי ליה התם במקום שאין היד שולטת דבמקום שהיד שולטת מותר אלמא דתלוי במקום וקשה לי דאדרבה מד' הירושלמי איכא סייעתא לפרש"י ז"ל דהכי איתא התם תני ריב"נ אומר מניח אדם קיתון של מים כדי שתפוג צינתו יורד אדם וטובל בצונן ובא ומתחמם כנגד המדורה דברי ר' מאיר וחכמים אוסרין אית אמר ר"מ מ"ט דרבנן דמר רב יהודא אסור להפשיר במקום שאין היד שולטת בו דגזרינן הפשר אטו בישול גמור ומש"ה אסרו חכמים להתחמם כנגד המדורה אפילו להפשיר בלבד אלמא דכנגד המדורה היינו כנגד ממש מקום שיוכל להתחמם וא"כ בש"ס דילן דמתיר כנגד המדורה היינו כר"מ בירושלמי ואפילו במקום שאין היד שולטת מותר. והנה התוס' בד"ה מפני שמפשיר מים שעליו כתבו דטעמא משום דהוי כרוחץ בחמים בשבת ובירושלמי משמע להדיא דטעמא משום הפשר במקום שאין היד שולטת אלא דפליגי בזה ר"מ וחכמים אלא דלפי שיטת הש"ס דילן צ"ל כפי' התוס' דהא לש"ס דילן לא גזרינן הפשר אטו בישול כדתניא מביא אדם קיתון של מים כו' מביאה אשה פך של שמן כו' והתוס' ז"ל הביאו ראיה דבמים הפשירן לא זהו בישולו מהא דלקמן במיחם שפינוהו ואמאי לא הביאו מהא דמביא אדם קיתון של מים כו' והי' נראה דבשביל שתפוג צינתן לאו היינו הפשר וא"כ אין ראיה מדברי הת"ק דברייתא בקיתון של מים אלא דלפ"ז למה ליה לרב נחמן בר יצחק למימר אליבא דת"ק גבי שמן הפשירו זהו בישולו ואמאי לא קאמר דת"ק גזר הפשר אטו בישול. ולשיטת הרי"ף דלא שרינן להפשיר אלא במקום שלא יוכל להתחמם אתי שפיר דלא שייך למגזר. אבל לשיטת רש"י ז"ל הוי מצי למימר דטעמא דת"ק משום גזירה הוא וכשיטת הירושלמי ונראה דבאמת היינו הך דקאמר הפשירו זהו בישולו דמדרבנן הפשר הוא כבישול במקום שאין היד שולטת בו ובזה ניחא מה שמתיר רשב"ג כלאחר יד ואי הפשר הוא כבישול גמור בשמן א"כ אמאי שרי כלאחר יד ועפ"ז אפ"ל הא דרב יהודא יד סולדת בו אסור היינו במקום וכרשב"ג ות"ק דלא מתיר במקום שהיד סולדת דהיינו כנגד המדורה אלא כדי שתפוג צינתו וגם הגירסא עיקר כגירסת רש"י דהפשירו זהו בישולו גבי עובדא דרבי ול"ד שמן אלא בכל מילי הפשר הוא כבישול במקום שהיד סולדת בו כמו כנגד המדורה או בכלי ראשון אבל בכ"ש לא הוי הפשר כבישול והכי איתא להדיא בירושלמי דבכלי שני לכ"ע מותר להפשיר ולא משום דכ"ש אין היד סולדת בו דהא ההוא פינכא דאורזא אפילו בכ"ש יד סולדת בו אלא דלא עשו הרחקה לכ"ש ועשו הרחקה לכ"ש אלא דלפי משמעות הירושלמי משמע דלא הקילו בכ"ש אלא בהפשר אבל בבישול גמור יכול להיות דאסור לחמם אפי' בכ"ש כדי שיהו' היד סולדת בו אבל מלשון הש"ס דילן דאמר ש"מ כ"ש אינו מבשל משמע דאינו מבשל כלל ע"כ הצריכו התוס' לחלק משום דמתקרר מהר ולפ"ז יש מקום לומר דבפינכא דאורזא דחם הוא אפי' בכ"ש מבשל וכשיטת מהרש"ל ז"ל. ועיין בק"ע בירושלמי דמכילתין ובמש"כ דכדי שתפוג צינתן אין זה כדי הפשר מוכח כן מד' הירושלמי דאיתא התם אמתניתין דמיחם שפינוהו אמר ר' יוחנן לא שנו אלא לתוך הכוס אבל לתוכו לא ופריך עליו מסיפא דמתניתין ומרישא דתני לא יתן לתוכו כדי שיחומו אבל להפשיר מותר אפילו לתוכו ר' חייא בר אשי בשם רב לחממן אסור להפשיר מותר ומביא הך ברייתא דלקמן דבאמבטי חם לתוך צונן מותר צונן לתוך חמין אסור ור"ש מתיר וקאמר רב דמתיר להפשיר אפילו בכלי ראשון כר"ש דמתיר אפילו צונן לתוך חמין ור"י כר' יוחנן בן נורי דתני ר' יוחנן בן נורי אומר מביא אדם קיתון של מים כו' אלא כדי שתפוג צינתן ומאי שמעינן מר' יוחנן ב"נ אלא ע"כ מדלא התיר אלא כדי שתפוג צינתן ש"מ דלהפשיר אסור אלא דאכתי דברי הירושלמי בזה לא ברירין לי דאמאי לא קאמר דר' יוחנן אתיא כת"ק דר"ש באמבטי דאוסר צונן לתוך חם וצריך אני להתלמד בסוגיית הירושלמי הזו כי סתום הוא ולא אשכחנא בה פתרי כעת באמת לאמיתה. והנה לפי הנ"ל סלקא שמעתא להלכה כדעת הראשונים החולקים על רש"י ז"ל ואסור להפשיר במקום שיוכל להתבשל. ולכאורה מוכח כן גם מסוגיא דלקמן במיחם שפינוהו דבין לראב"א בין לאביי לא שרינן לתוך המיחם אלא מים מרובים דא"א שיחמו אבל מים מועטים אסור אפילו כדי הפשר בלבד ובאמבטי כ' הר"ן ז"ל דאסור אפילו מים מרובים מתוך שהוא חם הרבה ולשיטת רש"י ז"ל צריך לחלק בין כנגד המדורה לתוך כלי ראשון דבכלי ראשון מבשל תיכף בנתינת המים לתוכו אבל במדורה כדי שיפשיר אין בזה משום בישול אלא דלפ"ז מאי קאמרינן על עובדא דרבי ש"מ הפשירו זהו בישולו לגירסת רש"י ז"ל הא בתוך כלי ראשון לכ"ע אסור אפילו להפשיר כדתניא באמבטי צונן לתוך חמין אסור וצ"ל דהיכא דמפסיק כלי הוי כמו נגד המדורה דמותר להפשיר לשיטת רש"י ז"ל. וכבר הבאתי לעיל שיטת הירושלמי דמדמי להדדי כנגד המדורה. וכלי ראשון ומוקי לה בפלוגתא דתנאי כמו שכתבתי לעיל וגם בזה מחולק שיטת הירושלמי עם הש"ס דילן דבירושלמי גריס ר"ש מתיר באמבטי אפילו צונן לתוך חמין ובש"ס דילן ר"ש ב"מ לחומרא דאפילו חם לתוך צונן אסור אי קאי אסיפא. ועיין בריש במה טומנין בתוס' ד"ה מ"ש ממיחם ע"ג מיחם שהאריכו בזה ולא ידענא אמאי לא הביאו שם מעובדא דרבי דדמיא להא:
והנה לקמן בעי רב יוסף למימר ספל הרי הוא כאמבטי משום דלרחיצה בעי לה וניחא לי' שיחומו הרבה ומסיק הש"ס אליבי' דרשב"מ ארישא קאי דבכוס נמי אסור צונן לתוך חם והקשו התוס' לפ"ז מאי קאמר רב יוסף ספל הרי הוא כאמבטי אפי' כוס נמי הוא כאמבטי אליבא דרשב"מ דהלכה כוותיה והיה נראה לומר לפי מה שכתב הר"ן דבאמבטי אפילו מים מרובים אסורין יש לומר דאפילו לב"ש ורשב"מ יש חילוק בין כוס לאמבטי דבכוס אינו אסור אלא מים מועטים אבל מים מרובים מותר דהוי כמו גזירה לגזירה וב"ה מתירין בכוס אפילו מים מועטין וכדי שיחומו כמו שכ' הר"ן ז"ל אבל באמבטי לכ"ע אפילו מים מרובים אסור וא"כ לענין זה קאמר רב יוסף דספל הרי הוא כאמבטי דאפילו מים מרובים אסור ואפשר דלא ניחא להו להתוס' לחלק כן כיון דב"ש גזרי כ"ש אטו כ"ר ומסיק הש"ס דספל אינו כאמבטי ולפ"ז לא ידעינן רשב"מ אהיכא קאי אי אסיפא לאסור באמבטי בכל ענין או ארישא לאסור בכוס צונן לתוך חמין וכתבו התוס' ז"ל דמסתבר דרשב"מ אסיפא קאי לאסור באמבטי אפילו חמין לתוך צונן. ובתוס' ז"ל כב"ה ואתיא מתני' דשרי לתוך הכוס כוותי' ויש לדקדק דאכתי לא אתיא מתניתין דשרי במיחם מים מרובים כוותי' כיון דהוא אוסר דאמבטי אפילו חם לתוך צונן דוודאי אין בזה אלא כדי להפשיר כש"כ צונן לתוך חמין אפילו מים מרובין וי"ל דהתוס' מחלקין בין אמבטי דלרחיצה קבעי להו בזה אסור אפילו חם לתוך צונן אפילו בכלי שני ומיחם דלשתי' הוא מותר כדי להפשיר אף דהוא כלי ראשון אבל דעת הרי"ף ז"ל דלפי המסקנא רשב"מ ארישא קאי ולית הלכתא כוותי' אלא כב"ה דשרי בכלי שני בכל גווני ונראה דשרש דבר מאלו ההלכות אינן אלא בהפשר לבד אלא דבכלי ראשון אסרו חכמים אפילו הפשר משום בישול גמור ובכ"ש לא גזרו וכ"ז תערובות מים אבל כנגד המדורה או היכא דמפסיק כלי אפילו בכלי ראשון בזה נחלקו רש"י והראשונים ז"ל לדעת רש"י ז"ל מותר להפשיר אפילו אם יוכל לבוא באופן זה לידי בישול גמור ולדעת הראשונים ז"ל אסור אלא א"כ לא יוכל לבא לידי בישול והיינו טעמא דמחלקינן בכלי ראשון בין צונן לתוך חמין ובין חמין לתוך צונן דחמין לתוך צונן ודאי אין בהם אלא כדי הפשר ע"כ לא גזרינן אפי' בכלי ראשון ועיין פכ"ב מהל' שבת בדברי הרמב"ם ז"ל וכ"מ שם שהאריך בזה אבל לחמם שיעור שתהא היד סולדת אפילו בכ"ש שהיא רותחת כמו פינכא דאורזא נראה דאסור דהחמימות במים זהו בישולן כמו דלגירסת הרי"ף ז"ל אי הפשירו זהו בישול בשמן הוי אסור אפילו בכ"ש ה"נ אם נתחמם כדי שהיד סולדת בכ"ש ג"כ אסור אבל לשיטת רש"י ז"ל דאפילו אי הפשירו זהו בישולו מ"מ מותר בכ"ש אלמא דאין בכ"ש בישול כלל א"כ לחממן כ"צ ג"כ אפשר דמותר הן אמת דבדבר הצריך בישול להוציא טעם כמו תבלין ודאי לכ"ע אין בכ"ש משום בישול כדתנן אבל נותן לתוך הקערה אבל מים דעיקר בישולן הוא לחממן לכאורה תליא בפלוגתא דשמן אליבא דמ"ד הפשירו זהו בישולו אי מותר בכ"ש אי לא אבל באמת אי אפשר לומר דלדעת רש"י ז"ל אין בישול כלל בכ"ש דהא לחד לישנא לקמן מלח אסור אפילו בכ"ש ודבר זה מישך שייך בחקירה אחרת וגדולה היא אי הך בישול דכ"ר אחר שהעבירו מן האש אי בישול מה"ת לחיובי חטאת בתולדות האור וא"כ כ"ש נמי תולדות האור הוא ודבר המתבשל בו כמו מלח ללישנא קמא הוי בישול גמור או עיקר הדבר של כ"ר אינו אלא הרחקה לבישול גמור וא"כ בכ"ש לא החמירו כלל:
ונאריך קצת בזו המשנה האלפס והקדירה כו' לא יתן לתוכן תבלין אבל נותן הוא לתוך הקערה ר' יהודא אומר לכל הוא נותן כו' ומיבעי לן ר' יהודא ארישא קאי ולקולא דאפילו בכלי ראשון מותר ליתן כל שהעבירוהו מן האש חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר ג"כ דוקא בכלי ראשון וזה שדייק ולקולא ומסיק הש"ס דלקולא פליג דאפילו כלי ראשון אינו מבשל בלא חומץ וציר וזה לא מסתבר להש"ס דילמא התירא דר' יהודא אפילו בכ"ר ואיסורא אפילו בכ"ש. והנה לכאורה נראה דרבנן ור' יהודא בהא פליגי דרבנן סברי דכ"ר מבשל שפיר אף כשהעבירוהו מעל האש ור' יהודא סבר דאין משום בישול אלא כשהאור מהלך תחתיו אבל מדלא פליג ר' יהודא אהא דמיחם שפינוהו לא יתן לתוכו מים ועוד דלאביי אתיא מתניתין כר' יהודא אלמא דמודה ר' יהודא במים שמתבשלין בכלי ראשון וכן כ' התוס' דדווקא בתבלין קאמר ר' יהודא דאין כ"ר מבשל אבל שאר דברים מודה ר' יהודא דכלי ראשון מבשל. אלא דיש להקשות מהא דתנן בפ"א ממעשרות לענין שמן של מעשר דמתיר ר' יהודא ליתן לתוך אלפס וקדירה ולא חשיב בישול לקבוע במעשר אלמא דאפילו בשמן קאמר ר' יהודא דכלי ראשון אינו מבשל ושמן נראה דקל להתבשל יותר מתבלין דהא איכא מ"ד דהפשירו זהו בישולו הן אמת דלרנב"י דמפרש לעיל אליבא דת"ק דברייתא לאיסורא דשמן הפשירו זהו בישולו תיקשי אליבא סתמא דמתניתין דמעשרות דמתיר לתת שמן בכלי שני וכן תיקשי איפכא לרבה ורב יוסף דאמרי שמן אין בו משום בישול אמאי אסור ליתן בכלי ראשון אלא ע"כ דבישול שבת ובישול לקבוע למעשר לא דמיא להדדי דאפילו אם לענין שבת אין בישול בשמן מ"מ הוא קבע למעשר ואם לענין שבת הפשירו זהו בישולו מ"מ לא הוי קבע לענין מעשר ולגירסת רש"י ז"ל ולעיל בלא"ה ניחא עכ"פ נראה דשמן קל הוא להתבשל יותר מתבלין והיה נראה דר' יהודא לכל מילי קאמר דאין כלי ראשון מבשל נהי דלענין בליעה ופליטה ודאי מודה דמבליע ומפליט אבל בישול שאני דצריך להשהות זמן מה כדי שיתבשל וכל שהעבירוהו מתוך האש אין בו כח לבשל ודוקא בחמין מודה ר' יהודא דעיקר בישולן אינו אלא החמימות וע"כ צ"ל דהכא מיירי בנשתהא בתוך האלפס דאל"כ תיקשי מכאן לרב דאמר עילאה גבר וצונן לתוך חם אין צריך אלא קליפה והכא תנן המבשל אלא ש"מ דהתם מיירי שלא נשתהא הצונן בתוך החם והא דסכו בשמן של תרומה בפ' כיצד צולין דאמרינן בה עילאה גבר אליבא דרב התם השמן אינו מעורב עם הפסח ועיין בר"ש מה שפירש על הא דנותן לחמיטה במשנה דמעשרות ולפ"ז אפ"ל דלענין להבליע ולהפליט אפילו כלי שני שהיד סולדת בו מבליע ומפליט ולא אמרינן מבישול דשבת ועיין בטור יו"ד סי' ק"ד מש"כ בשם הרשב"א ז"ל ובב"י שם. והנה התוס' דקדקו ממתני' לענין עירוי עי' בד' ולפי הנ"ל דלענין בישול בעינן שהות א"כ ודאי אין עירוי מבשל דעירוי נפסק מהר ואין בו כדי לבשל ורציתי לחלק עוד אליבא דרב דאמר עילאה גבר דזה אינו אלא אם האיסור וההיתר שוין בכמות אבל אם התחתון מרובה על העליון לא אמרינן עילאה גבר ע"כ במתני' לכ"ע מבשל אבל אין נראה כן מסוגיא דפסחים והתוס' ז"ל האריכו במחלוקת רשב"ם ור"ת ז"ל אי עירוי מבשל ולמאי דכתיבנא נראה דאינו מבשל אבל מבליע ומפליט מהא דאחד שעירה לתוכו רותח דאי כשיטת ר"ת דזה מיקרי בישול א"כ לר' יהודא דאמר דאפילו כ"ר אינו מבשל א"כ כ"ש עירוי ואמאי צריך אליבי' בעירה לתוכו רותח שבירה בכ"ח או מריקה ושטיפה בכלי נחשת אלא ש"מ דמשום בליעה לבד הוא וכדקרי לה הש"ס בזבחים בליעה בלא בישול. והנה התוס' הביאו ד' הירושלמי דבעי לה מהו לערות על התבלין ופליגי בה ר' יונה ור' יוסי ר' יונה אמר עירוי ככלי ראשון וחילי' ממתניתין דאחד שעירה לתוכו רותח ודחי ר' יוסי תמן כ"ח בולע התיב ר' יוסי מכלי נחושת אית לך למימר דכלי נחושת בולע משמע דמסקנא דעירוי ככלי ראשון הרי לפניך דהירושלמי מדמי שבירת כלי חרס לבישול דשבת ואפ"ל דלשיטת הירושלמי הך דעירה לתוכו רותח דטעון שבירה לאו משום בולע הוא אלא משום בישול הוא דכתיב אשר תבושל בו וא"כ שפיר ילפינן מינה לענין שבת אלא דיש לדקדק דבירושלמי גופא מסיק שם דבישול דאורייתא לא הוי אלא כשהאור מהלך תחתיו לענין שבת ובשר בחלב וא"כ אמאי צריך שבירה על עירוי כיון דלא הוי בישול ע"כ נראה דאדרבה הא דטעון שבירה הוא משום בולע לחוד והיינו טעמא דמחמרינן גבי שבת בכלי ראשון משום דנהי דאין בו כח לבשל יש בו כח להבליע ולהפליט והשתא שפיר יליף הירושלמי מעירה לתוכו רותח דעירוי ככלי ראשון. והנה לא מצינו מפורש בש"ס דילן דבכלי ראשון הוי בישול דאורייתא וכבר העיר בזה בעל ק"ע בירושלמי מהא דאמרינן גלגל בצד המיחם חייב חטאת וכן בהדחת קולית האספנין אם הדיח חייב חטאת והנה בהך מילתא דאיתמר בירושלמי דאין בישול מה"ת אלא כשהאור מהלך תחתיו איכא למימר בה תרי טעמא או משום דתולדות האור אינן כאור מה"ת ועיקר בישול האמור בתורה הוא ע"י האור ממש ולפ"ז נראה מש"ס דילן דלא כשיטת הירושלמי מהא דדג מליח וקולית האספנין וכן מדגזרינן תולדות חמה אטו תולדות האור ש"מ דבתולדות האור איכא איסורא דאורייתא. אבל אם נאמר דהא דלא מיקרי בישול מה"ת בכלי ראשון הוא משום דאין בו כח לבשל כל צרכו וא"כ אין ראיה מדג מלוח דהתם היינו גמר מלאכתו. והנה שיטת הירושלמי הוא ודאי מחמת דתולדות האור לא חשיב בישול מדקאמר דלענין בשר בחלב נמי לא הוי בישול ואי משום דאין בו כח לבשל כל צרכו הא בבשר בחלב לא בעינן שיעורא ובש"ס דילן משמע להדיא דלענין בב"ח בכלי ראשון הוי בישול מה"ת בחולין ריש פ' כל הבשר דאמרינן התם גזירה שמא יעלה באלפס ראשון ע"ש וא"כ לענין שבת נמי הוי תולדות האור דאורייתא והדבר תלוי במינים יש מין שמתבשל אפילו בהדחה בעלמא ויש מין שאינו מתבשל אפילו בכלי ראשון כמו מלח ובישרא דתורא ויש מין שמתבשל אפי' בכלי שני כמו מלח ללישנא קמא ורוב המינים בכלי ראשון מתבשל ובכ"ש אינו מתבשל ואפילו בעירוי אינו מתבשל כדתנן מדיחין אותו בחמין דההדחה אינו גמר מלאכתן ור' יהודא ס"ל דאפילו כלי ראשון אינו מבשל בלי חומץ וציר בישול גמור לגמור מלאכתן. והתוס' לשיטתייהו כתבו דהא דמדיחין אותן בחמין היינו בחמין דכ"ש אבל מכלי ראשון אסור משום עירוי ובכ"ש נמי אסור לשרות וחילקו בין זו לתבלין וכ"ז אינו במשמעות פשט הסוגיא וגם בדברי הרמב"ם ז"ל לא נמצא רמז מזה ועיין במהרש"א ז"ל דף ל"ט ד"ה כל שכח בחמין אלא דמה שמבליע כדי קליפה לא חשיב בישול דומה למה דאמרינן מצד אחד כמאכל בן דרוסאי לאו כלום הוא וכש"כ הכא דאינו מבליע אלא כדי קליפה וע"כ צ"ל כן לדעת הסוברים דכ"ש ג"כ מבליע כדי קליפה ואפ"ה אין בכ"ש בישול,. ואגב יש להעיר בדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהלכות מעה"ק שנראה מדבריו ז"ל שיש חילוק בין מריקה שאמרו בכל הכלים דמריקה שאמרו בכל הכלים הוא כמריקת הכוס משמע ששופך חמים לתוכו ובפי' המשניות ביאר יותר ומשמע שם דאין צריך אלא למרק מה שבחוץ ובשפוד ואסכלה כתב דצריך להגעיל שיפלוט מה שבלוע בתוכו ע"כ צריך לזה חמין שעל האש ולפ"ז ליכא לאוכוחי מהא דעירה לתוכו רותח צריך מריקה דהיינו משום שמנונית בעין והדברים עתיקים אין פנאי להאריך בהם. והנה עוד אפ"ל בהא דדייקינן לעיל על רב דאמר עילאה גבר ממתני' דאוסרת ליתן בכלי ראשון דמתני' איירי תיכף שהעבירן מעל האש דאז כח הרתיחות גדול. ועפ"ז יש ליישב מה שהקשו התוס' בפסחים מה צ"ל תברא גבי פלוגתא דמעיסה וחליטה לימא דפליגי אי תתאה גבר אי עילאה גבר ולפי הנ"ל ניחא דחלוט היינו ברותחים גמורים כמו שאמרו בירושלמי איזהו חלוט ברור כל שהאור מהלך תחתיו ועיין בירושלמי במכילתין ובחלה וא"כ לכ"ע תתאה גבר והתוס' ז"ל תירצו דעכ"פ מבשל כדי קליפה ומשמע לי' דמיירי אפילו בדליכא שיעור חלה אלא עם כדי קליפה וזה דוחק קצת ובירושלמי פריך להדיא מב"ש נחלטת כל צרכו מחייבין היינו חלוטה אינה נחלטת כצ"ל פוטרין. וכן נראה מחלוט של פסח. וידעתי שיש בזה הרבה בד' הראשונים ז"ל ואני לא באתי אלא לפרש קצת שרש ההלכה. עוד הערה א' אכתוב לפי דעת קצת מהראשונים ז"ל שהחמירו גבי שבת בקצת דברים אפילו ליתן בכ"ש משום דיש דברים שמתבשלים בכ"ש ג"כ וא"כ אמאי לא נחמיר נמי לענין איסורין לענין להפליט ולהבליע דנראין הדברים ק"ו אם יש כח בכ"ש לבשלן כ"ש שיש להבליע בהם ולהפליג מהם וכ"ז צ"ע השי"ת יאיר עיני ויודיע לי קושט אמרי אמת. ועיין בדברי הרשב"א ז"ל בזה באריכות גם כן בסוגיות אלו:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |