רש"י/ראש השנה/כג/א
אתו למיטעי. השתא בני הגולה אמרי כו' אבל השתא דלא עבדינן אלא אחסר כי עבדינן למוצאי שבת ידעי דחסר הוא:
ועבדינן אמלא. ואנן רגילין לעשות כל שאר המלאין[1]:
מידע ידעי דחסר הוא. ומחמת איסור שבת שאירע בליל משואותיו נמנעו מלהשיא:
דאיתנוסי. בשכרות של משתה השבת:
וליעביד אמלא ולא אחסר. וכי מקלע ר"ח חסר בערב שבת ולא עבדינן מידע ידעי דחסר הוא ולא תלו בשכרות אלא במידי דשכיח דכל חדשים חסרין לא עבדינן והא נמי לא עבוד:
אמר אביי משום ביטול מלאכה כו'. ולא גרסינן גזירה אי אמרת נעביד אמלא ולא אחסר אין לך ר"ה שאין מתבטלין בני הגולה ממלאכה שני ימים יום ל' שמא היום ר"ה ויום שלשים ואחד שמא עיברו את החדש והיום ר"ה אבל כי עבדינן משואות אחסר לאור יום ל' ידעי שביום שלשים נקבע ויעשו מלאכה למחר ואין בטלין שני ימים אלא במעובר:
כיצד היו משיאין כו':
אמר רב אדרא. כך שם האילן כדאמרינן במסכת ביצה (דף טו:) יטע בהן אדר:
תורניתא. פיניי"א בלע"ז:
ברתא. בוס"ו בלע"ז:
שאגא. ש"פ בלע"ז:
בוטמי. אולמ"י בלע"ז:
בלוטי. צירקוו"ה בלע"ז שגדילין בו פירי שקורין גליאנד"ה:
כסיתא. מין עץ העולה בקרקע הים ושמו קוראל"ו:
ערי. לויר"ו שם האילן ואת פריו קורין ביי"ש:
דולבי. קשטאניי"א:
וצי אדיר לא יעברנו. לנחל שעתיד לצאת מבית המקדש:
זו בורני גדולה. ספינה שקורין דרומונ"ט:
היכי עבדי. אותה בורני גדולה למאי עבידא:
חלא. חול:
עד דשכנא. שוליה שוכנים בקרקעית הים ועודנה נראית למעלה מן המים דבמקום שהאלמוגים גדילים בים אין הים עמוק כל כך:
בר אמוראי. מלומד לשוט בנהרות:
וקטר אטוני דכיתנא. חבילי פשתן שהן קשין לינתק וקושר ראשו אחד בשורש האילן וראשו אחד בבורני:
ושקלי. הנך גברי חלא דספינתא ושדו לאבראי והיא עולה מתוך המים ועוקרת שרשי האילן:
פרוותא. פורט"ו בלע"ז ובלשון משנה נמל:
מסקן מרגנייתא. מקרקעית הים על ידי בר אמוראי:
ומקרייא פרוותא דמשמהיג. אותה של פרסיים נקראת נמל של מלוכה:
ונקיתי דמים לא נקיתי. אם באתי לנקות את העכו"ם משאר עונות לא[2] אנקם מדמם של ישראל: