חידושי הר"ן/ראש השנה/טז/א

חידושי הר"ן ראש השנה טז א

דף ט"ז ע"א

מתני' בארבעה פרקים העולם נידון. תמהני בשלמא אדם נידון בר"ה מדברי קבלה למדו דכתיב מראשית השנה ועד אחרית השנה מר"ה נידון מה יהא בסופה וילפינן דתשרי הוא מדכתי' בחודש שופר בכסא ליום חגנו איזהו חג שהחדש מתכסה בו הוי אומר שזה ר"ה וכתיב כי חק לישראל הוא אלא הני שלשה פרקים אחרינא מבעי לי מנא להו לרבנן ומסתברא לי דילפי להו מדאמרה תורה הביאו לפני עומר בפסח ושתי הלחם בעצרת ונסכו לפני מים בחג אלמא בזמנים הללוהעולם נידון בדברים אלו ולפיכך צוה הקב"ה להביאן כדי שיתברכו ותו קשיא לי כיון דאדם נידון בר"ה ודאי על כל המאורעות שלו דנין אותו על תבואתו ופירותיו ושאר עסקיו וכיון שכן הכל נידון בר"ה. וניחא לי דשלשה דברים הללו לכלל העולם נידון בג' פרקים השנויים במשנתינו כיון שאנו רואין שצותה תורה לצבור להביא בזמנים הללו דברים שמראין עליהם אחד אחד בזמנו אבל בר"ה כל באי עולם עוברין לפניו א' א' וגוזרין עליו חלקו מדברים הללו:

בר"ה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון. יש לשאול למה אדם נידון בר"ה יותר מבשאר ימי' דבשלמא שאר דברים דהיינו תבואה ופירות האילן ומים כל אחד בזמנו נדון כדאמרי' בגמרא אבל אדם למה נדון יותר בר"ה מבשאר ימים. ותירוץ דבר זה למדנו מדגרסי' בפסיקתא בשם ר' אלעזר בפ' דרשו את ה' בהמצאו בעשרים וחמשה באלול נברא העולם. ולפי"ז הא דאמרי' בגמרא דר' אליעזר ס"ל בתשרי נברא העולם על גמר בריאתו קאמרינן דאדם הראשון שבו נגמר העולם נברא ביום ששי דהיינו באחד בתשרי. וגרסינן תו התם בפסיקתא נמצאת אומר בר"ה נברא אדם הראשון ראשונה עלה במחשבה בשניה נתיעץ עם מלאכי השרת בשלישית כנס עפרו ברביעית גבלו בחמישית רקמו בשבי' עשאו גולם בשביעית זרק בו נשמה בשמינית הכניסו לגן עדן בתשיעית נצטוה בעשירית סרח באחת עשרה נדון בשתים עשרה יצא בדימוס א"ל הקב"ה לאדה"ר זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין ביום זה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך להיות עומדין לפני ביום הזה ויוצאין בדימוס וכ"ז אימתי בחדש השביעי באחד לחדש ומכאן סמך למה אדם נידון בר"ה יותר מבשאר ימים. ואף בשמים יש אות שמזל החדש הזה מאזנים כי בו פלס ומאזני משפט לשם. ולפי"ז הא דאמרת בפ' ראוהו ב"ד כמאן מנינן האידנא זה היום תחלת מעשיך כמאן כר' אליעזר על יצירת אדם קאמר אבל תחלת בריאת העולם בכ"ה באלול היה. ולפיכך נהגו בברצלונה ובכל גלילותיה להשכים באשמורת הבקר בכ"ה באלול. ומיהו הנ"מ כר' אליעזר אתיין דאלו לר' יהושע דאמר בניסן נברא העולם אין לזה ענין כלל ואע"ג דתניא לעיל דחכמי ישראל מונין למבול כר"א ולתקופה כר' יהושע ומדמונין לתקופה כר' יהושע אלמא ס"ל דבניסן נברא העולם. איכא למימר דכי מונין לתקופה כר' יהושע לאו משום דס"ל כותיה במאי דאמר בניסן נברא העולם אלא לפי שבו התחלת צמיחת האילנות והפירות שכל זה נמשך החר מהלך החמה התחילו למנות ממנו.

ומיהו אכתי תמיהא לי דתינח לר"א אבל לר' יהושע דאמר בניסן נברא העולם אכתי הדרא קושיין לדוכתא למה נדון בר"ה יותר מבשאר ימים. ונ"ל שרצה המקום לזכות את ישראל בדינם ורצה לדון אותם בזמן שהוקבעו לכפר' וסליחה שלפי שנתרצה הקב"ה לישראל ביוה"כ הוקבע יום סליחה לדורות ולפיכך גזר השם שיהא אדם נידון בר"ה שצדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים ובינונים הרי גזר דין שלהם אינו נחתם אלא עד יוה"כ שהוא יום סליחה וכפרה והרי נתנה להם תורה זמן כדי שבו יפשפשו במעשיהם וישובו אל השם. ואפשר עוד שמר"ה ועד יוה"כ התחיל השם להתרצות למשה וביוה"כ נתרצה לו לגמרי ולפיכך רצה השי"ת לדון בריותיו בזמן שהוקבע לכפרה וסליחה. ובהכי אתי שפיר טפי דנקטינן כר' יהושע דקיי"ל כוותיה לגבי ר"א. ועוד דההיא דתניא ולתקופה כר' יהושע אתיא הכי כפשוטה דסבירא לן דבניסן נברא העולם. והא דאמרינן בפ' ראוהו ב"ד כמאן מצלינן האידנא זה היום תחילת מעשיך אכתוב עליה במקומה בס"ד. ולפי"ז אין מקום לקום באשמורת בכ"ה באלול ולפיכך נהגו בגירונה וגלילותי' שלא לקום עד ר"ה. ומיהו יש מקומות שמקדימין באחד באלול ויש סמך למנהגם לפי שבו התחילו ארבעים יום האחרונים שבהם נתרצה הקב"ה למשה:

גמרא הכל נדונין בר"ה וגזר דין שלהם נחתם ביוה"כ דברי ר' מאיר. מסתברא דאליבא דר"מ אתי' הא דתניא בפ' מי שמתו דמעשה בחסיד א' שהקניטתו אשתו בער"ה והלך ולן בבית הקברות ושמע שהיו אומר' שכל הזורע ברביעה ראשונה ברד מלקה אותה דאלמא אף על הרביעה דנין בר"ה:

כמאן מצלינן האידנא אקצירי ואמריעי כמאן כר' יוסי. וא"ת ולרבנן מי לא מצלינן רפאנו וברכת השנים. י"ל אין הכי נמי והיינו טעמא לפי שגזר דין דצבור נקרע כדאמרינן לקמן וכי אמרי' בגמ' כמאן מצלינן אקצירי ואמריעי ביחיד פרטי קאמרינן דגזר דין שלו אינו נקרע. ובהכי אתי שפיר הא דתניא בפ"ק דשבת דר' יהודא כשהיה מבקר את החולה בשבת הי' אומר לו המקום ירחם עליך ועל חולי עמו ישראל אע"ג דר' יהוד' ס"ל דאדם נידון בר"ה וגזר דין שלו נחתם ביוה"כ משום דכיון דאמר ליה ועל כל חולי עמו ישראל הו"ל גז"ד דצבו' דנקרע וא"צ לדחוק ולומר דבשבת שבין ר"ה ויום הכיפו' דוקא עסקינן:

למה תוקעין בשופר של איל. וא"ת ומנא לן דבעינן שופר של איל דקאמר למה תוקעין בו. י"ל דאין ה"נ דבשום דוכתא לא תנן הכי אלא מנהגם היה לתקוע בשל איל ומשו"ה קאמר למה נהגו כן. ודכוותי הא דאמרינן בתענית למה מתכסין בשקים למה יוצאין בביה"ק ולא נשנית כלל אלא מנהגם היה לעשות כן:

למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין. פי' כיון שעתידין לתקוע כשהן עומדין דתקיעות שעל סדר ברכות עיקר למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ואמרינן כדי לערבב את השטן. פי' להכניע היצר כדכתיב אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו דשטן היינו יצ"ה וכדריש לקיש דאמר הוא השטן הוא היצה"ר הוא מה"מ. אבל בספר הערוך כתו' דבירושלמי גרסי' כתיב בלע המות לצצח וכתיב והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול כדשמע שטן קול שופר זימנא חדא בהיל ולא בהיל וכד תניין ליה אמר ודאי הוא האי שופרא דתקע שופר הגדול מטא זימנא להתבלע ומרתת ומתערבב ולית ליה פנאי למעבד קטגוריא והקשו בתוס' והא קא עבר משום בל תוסיף וכי תימא כיון דכבר יצאו ידי חובתן כשהן יושבין הו"ל שלא בזמנן ואסיק רבא לקמן בפ' ראוהו ב"ד דשלא בזמנו לעבור בעי כוונה. ליתא דהא אמרינן התם דכהן שהוסיף ברכה אחת עובר משום בל תוסיף דכיון דאי מתרמי ליה צבורא אחרינא הדר מברך להו כולי יומא זמני' הוא וה"נ כיון דאלו מתרמי ליה ציבורא אחרינא הדר תקע להו זמניה הוא וקא עבר משום בל תוסיף. ותירצו דלא שייך בל תוסיף בעשית המצוה שתי פעמים וברכת כהני' נמי אפילו מברכין כמה פעמים ביום לציבור אחד אין זה בל תוסיף אלא א"כ הוסיף ברכה אחרת משלו כגון ה' אלקי אבותיכם יוסיף עליכם וכיוצא בזה. וכן אם נטל לולב וחזר ונטל פ' אחד או אכל מצה וחזר ואכל כמה פעמים ביום אחד אין זה בל תוסיף וכן הניתנין מתנה אחת אם נתן באותו קרן אפי' מאה פעמי' ליכא משום בל תוסיף והכא נמי אם תקע וחזר ותקע אפילו מאה פעמים באותו יום ואפי' מתכוין למצוה ליכא משום בל תוסיף. ונראה בעיני שלכך הקביעו תקיעו' דמיושב אע"פ שהי' ראוי להקדי' אותן שעל סדר ברכות לפי שאלו היו מקדימין אותן אפשר שלא היו חוששין אח"כ לתקיעו' דמיושב שאינן אלא לערבב את השטן בלבד ולפיכך הקדימו תקיעות דמיושב שבידוע שלא יזלזלו באותן שעל סדר ברכות:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף