רש"י/ראש השנה/ה/ב

רש"י ראש השנה ה ב

כפסח דמו. וברגל ראשון יעבור עליהן:

מנא הני מילי. דאכל הנך דתניא במתניתא לעיל איכא בל תאחר:

נדר. הרי עלי:

נדבה. הרי זו:

נאמר להלן נדר. ואם נדר או נדבה וגו':

אלו הדמין והערכין כו'. שהן קדשי בדק הבית וכולן לה' ואין לכהנים בהן כלום:

הוא ולא חילופיו. עליו אתה עובר ולא על חילופיו ולקמיה מפרש לה:

אלו חטאות ואשמות. שהן נדרשין ממך שהרי חובה הם מוטלין עליך:

ועולות ושלמים. כגון עולת ראיה ושלמי חגיגה שהן חובה דאלו דנדר ונדבה ברישא דקרא כתיבי וה"ה נמי לבכור ולמעשר ופסח שהן חובה:

ה' אלהיך אלו צדקות ומעשרות. דהא קרא יתירא הוא דהוה ליה למכתב כי דרוש ידרשנו וכבר ה' כתוב למעלה במקרא נדרוש ביה לאתויי צדקות ומעשרות שכתוב בהן שם זה ולך תהיה צדקה לפני ה' אלהיך (דברים כד) ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך (שם יד):

מעמך זה לקט שכחה ופאה. שהן חלקו של עני דכתיב ביה את העני עמך (שמות כב):

ולא בקרבנך חטא. אין הקרבן נפסל בכך:

חילופי עולה. כגון אבדה והפריש אחרת תחתיה נמצאת הראשונה ונתכפר בה:

מקרב קרבי. וכיון דקרבה הרי היא קרבן לעצמה ולשלמו קרינא ביה:

חילופי חטאת. שכיפרו בעליה מחמש חטאות המתות היא ופשיטא דלא עבר עליה בבל תאחר:

חילופי תודה. וכגון שנתערבה בראשונה וקי"ל על זבח התודה חלות התודה טעונה לחם ולא חליפתה ולא תמורתה טעונין לחם:

ומתה אחת מהן. שאם היו שתיהן קיימות מביאן ומביא ארבעים חלות כמשפט התודה ואומר הרי הלחם הזה לשם אותה שהיא תודה ושחיטת התודה תקדש ארבעים כמשפטה אבל מתה אין לחברתה תקנה (והיכי) ממעט קרא מבל תאחר:

וחללו על אחר. אמר זה תחת זה ובעל מום יוצא לחולין:

סלקא דעתך כו'. והכי קאמר קרא אם על האחד עבר זמן איחור חייב ולא שיצטרפו הוא וחילופיו לג' רגלים:

שעברה שנתו. מצותו בתוך שנתו שנאמר (דברים טו) לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה:

כפסולי המוקדשים. כבעל מום:

ויפסל. הואיל ועבר עליו ואיחרו שהרי אין שנה בלא שלשה רגלים ברוב שנים:

מקיש בכור למעשר. במעשר דגן קא משתעי קרא:

מה מעשר אינו נפסל כו'. דכתיב (שם יד) מקצה שלש שנים וגו' אם שהה מעשרותיו שנה ראשונה ושניה:

הרצאה. אם לכפרה אם לדורון:

אימא לא לירצו. מאחר שהביאן בעבירה:

אותו

---

---

שולי הגליון

---

---

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף