רש"י/ראש השנה/ו/א
אותו מה ת"ל. בתורת כהנים תני לה גבי פיגול לא ירצה המקריב אותו לא יחשב:
מוצא שפתיך זו מצות עשה. דמסתמא הכי אמר קרא מוצא שפתיך קיים:
תשמור זו מצות לא תעשה. שלא תאחר כדר' אבין א"ר אילעי כל מקום שנאמר השמר פן ואל כו' ([1]מנחות דף צט:):
ועשית. על כרחך מכאן אזהרה לב"ד לכוף:
לה' אלהיך. קרא יתירא הוא לדרשה לרבות דבר שבחובה:
בפיך זו צדקה. קרא יתירא דריש:
יקריב אותו אל פתח אהל מועד. יקריב אותו קרא יתירא הוא דהא כתיב ברישיה יקריבנו:
חד דאמר. עלי ולא אפרשה:
והא נדבה כתיבא. ובקרא דבל תאחר נמי רבינן ליה בגזירה שוה:
מת או נגנב. אם הפרישו לאחר זמן:
משכחת לה. דאמר ולא הפריש והויא נדבה:
כגון דאמר הרי עלי עולה על מנת. שכשאפרישנה לא אתחייב באחריותה:
כיון דבעניינא דקרבנות כתיבא. לבל תאחר:
עובר בעשה. על הקרבן דכתיב ובאת שמה והבאתם:
על ולד שלמים. שהפריש בהמה מעוברת או עיברה לאחר הקדישה:
מחוסר זמן. שמא לא עברו עליו שמונה ימים:
- ↑ [עירובין צו.] גליון ש"ס וילנא